אמין-סלים ג'רג'ורה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אמין-סלים ג'רג'ורה
أمين سليم جرجورة‎
Amin Gargurah portrait.jpg
אמין-סלים ג'רג'ורה, 1957
לידה 12 באוקטובר 1886
נצרת, ארץ ישראל, האימפריה העות'מאנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 באוגוסט 1975 (בגיל 88)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה בית הספר המנדטורי למשפטים
עיסוק פוליטיקאי, משפטן עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה הרשימה הדמוקרטית של נצרת עריכת הנתון בוויקינתונים
חבר הכנסת
14 בפברואר 194920 באוגוסט 1951
(שנתיים ו-26 שבועות)
כנסות 1
ראש עיריית נצרת ה־2
15 ביולי 195424 באוקטובר 1959
(5 שנים ו-14 שבועות)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אמין-סלים ג'רג'ורהערבית: أمين سليم جرجورة‎;‏ 12 באוקטובר 1886 - 20 באוגוסט 1975) חבר כנסת בכנסת הראשונה וראש עיריית נצרת בין השנים 19541960.

אמין-סלים ג'רג'ורה נולד ב-1886 בנצרת. למד בבית ספר למשפטים בירושלים. שירת בצבא העות'מאני בין השנים 19141918.

היה חבר כנסת בכנסת הראשונה מטעם הרשימה הדמוקרטית של נצרת עד 1951. לקראת הבחירות לכנסת השנייה עזב את הרשימה הדמוקרטית של נצרת בראשות סיף א-דין א-זועבי, והתמודד בנפרד בראשות רשימת החקלאות והפיתוח[1] שלא עברה את אחוז החסימה[2].

בכהונתו בכנסת הביע ג'רג'ורה לא פעם דעות חתרניות ולא חשש אף לסתור את אנשי מפא"י כאשר דיבר בכנסת הראשונה על זכותם של כלל הפליטים הפלסטינים לחזור לארצם: "זוהי שאלה של אנשים שהוגלו ממשכנותיהם, מאדמותיהם וממולדתם במסיבות של פחד, טרור ושימוש בכוח ישיר ולא ישיר. [...] אם העם היהודי נאחז בזכותו לחזור לפלשתינה ולחיות בה לאחר אלפיים שנה, כיצד זה לא יהיה מזכותם של הפליטים הערביים לחזור אל אדמותיהם ואל עריהם וכפריהם, והרי הם לא אולצו לעוזבים אלא לפני חודשים אחדים ובנסיבות אונס ידועות.״[3]

בין 15 ביולי 1954 ל-24 באוקטובר 1959 כיהן כראש עיריית נצרת.

ג'רג'ורה נפטר ב-20 באוגוסט 1975.

ראש העיר נצרת אמין-סלים ג'רג'ורה מארח את משה שרת לרגל חיבור העיר למוביל הארצי, 1955

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 20 רשימות בבחירות לכנסת, דבר, 25 ביוני 1951
  2. ^ 8 ערבים יהיו בכנסת החדשה, מעריב, 1 באוגוסט 1951
  3. ^ עאדל מנאע, נכבה והישרדות: סיפורם של הערבים שנותרו בחיפה ובגליל, 1948-1956, עמ' 293.