בוריס ג'ונסון
.jpg) | |||||||||
| בוריס ג'ונסון, 2019 | |||||||||
| לידה |
19 ביוני 1964 (בן 60) ניו יורק, ארצות הברית  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| שם מלא | אלכסנדר פיליפ בוריס דה פפפל ג'ונסון | ||||||||
| שם לידה |
Alexander Boris de Pfeffel Johnson | ||||||||
| מדינה |
 הממלכה המאוחדת | ||||||||
| השכלה | אוניברסיטת אוקספורד, איטון קולג' | ||||||||
| עיסוק | פוליטיקאי, עיתונאי | ||||||||
| מפלגה |
המפלגה השמרנית | ||||||||
| בת זוג |
| ||||||||
| אתר רשמי | |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| |||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||
| |||||||||
| חתימה |
 | ||||||||
  | |||||||||
אלכסנדר בוריס דה פְּפֶפֶל ג'ונסון (באנגלית: Alexander Boris de Pfeffel Johnson; נולד ב-19 ביוני 1964) הוא פוליטיקאי בריטי שכיהן כראש ממשלת בריטניה ומנהיג המפלגה השמרנית בשנים 2019–2022. כיהן כחבר הפרלמנט הבריטי מטעם מחוז אקסברידג' ודרום ריסליפ (אנ') בשנים 2015–2023 ובשנים 2001–2008 ייצג בפרלמנט את מחוז הנלי (אנ'). כיהן כראש עיריית לונדון בין השנים 2008–2016 וכמזכיר המדינה לענייני חוץ וחבר העמים מ-2016 עד 2018.
ראשית חייו והשכלה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ונסון נולד באפר איסט סייד במנהטן שבניו יורק, לזוג הורים בריטים מהמעמד הגבוה, סטנלי ג'ונסון (אנ') ושארלוט ג'ונסון ואהל (אנ') (לבית פואסט), שנישאו בשנת 1963. לאחר נישואיהם נסעו ההורים יחד לארצות הברית, שם למד האב כלכלה באוניברסיטת קולומביה שבמדינת ניו יורק. עם לידתו, קיבל ג'ונסון הן אזרחות בריטית, והן אזרחות אמריקאית, עליה ויתר בהמשך כדי להימנע מתשלום מס נוסף גם לארצות הברית.[1] אביו היה חבר במפלגה השמרנית הבריטית ובשנים 1979–1984 הוא היה נציג בפרלמנט האירופי. מצד אביו, ג'ונסון הוא גם נינו של עלי כמאל (אנ') ביי, שר הפנים העות'מאני שנרצח ב-1922, וכן צאצא של פאול, נסיך וירטמברג הגרמני. מצד אמו, משפחתה נוצרית בעיקרה וממוצא אנגלי וצרפתי, אם כי היא גם נכדתו של הפלאוגרף אליאס אייברי לאו (אנ'), שהיה בן למשפחה יהודית-אשכנזית מליטא ומרוסיה.[2] בספטמבר 1964 חזרו הוריו לממלכה המאוחדת, שם גדל והתחנך, אך בפברואר 1966 חזרו לארצות הברית בשל עבודות האב, והתגוררו בוושינגטון די. סי. ובקונטיקט. ב-1969 חזרו שוב לממלכה. אמנם אמו הקתולית גידלה אותו על ברכי אמונתה; אך הוא ראש הממשלה הבריטי הראשון אי-פעם שנטבל כקתולי, ובהמשך חייו המיר את זרם דתו הנוצרית לזו של הכנסייה האנגליקנית בגיל העשרה, כשלמד בבית הספר התיכון היוקרתי לבנים-בלבד איטון קולג'. בקשר לכך, ג'ונסון סיפר על עצמו בריאיון ב-2015 ש"אני לא נוצרי אדוק".[3]
הוא למד לימודים קלאסיים באוניברסיטת אוקספורד (ג'ונסון מרבה להשתמש בלטינית וביוונית עתיקה בפומבי), והיה נשיא מועדון הדיבייט "אוקספורד יוניון" (אנ') – תפקיד שמילאו סטודנטים רבים שהפכו, לימים, גם-כן לפוליטיקאים.
קריירה עיתונאית
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1987 הוא החל את הקריירה העיתונאית שלו בעיתון "הטיימס", אך פוטר ממנו בשל פרסום ידיעה חדשותית כוזבת.[4] לימים הוא הפך לכתב השטח של הדיילי טלגרף בבריסל, ומאמרי הדעה שלו השפיעו על התגברות האירוסקפטיות בקרב הימין הבריטי. הוא היה עוזר העורך של הדיילי טלגרף משנת 1994 עד 1999, וערך את עיתון הספקטייטור משנת 1999 עד 2005.
באותה תקופה, הוא גם החל להופיע בתוכנית הטריוויה של BBC, אשר נקראת Have I Got News For You.[5]
קריירה פוליטית מוקדמת וראשות העיר לונדון
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ונסון נבחר לפרלמנט כנציג מחוז הבחירה הנלי ב-2001, והיה חבר בממשלת הצללים של מייקל הווארד ודייוויד קמרון. הוא דבק במידה רבה בקו המפלגתי של השמרנים בפרלמנט, אך נקט עמדה ליברלית יותר מבחינה חברתית בנושאים כמו זכויות להט"ב. ג'ונסון פרש מתפקידו בממשלת הצללים כאשר הודיע, ב-16 ביולי 2007, על הצגת מועמדותו לתפקיד ראש עיריית לונדון מטעם המפלגה השמרנית.
ג'ונסון, שנבחר בבחירות לראשות עיריית לונדון ב-2008 מטעם המפלגה השמרנית, ניצח את ראש העיר המכהן מטעם מפלגת הלייבור, קן ליווינגסטון, והתפטר מבית הנבחרים הבריטי עם היבחרו. במהלך הקדנציה הראשונה שלו כראש עיריית לונדון, אסר על צריכת משקאות משכרים ברוב קווי התחבורה הציבורית של הבירה, והשיק את מיזם האוטובוסים "ניו רוטמאסטר" (אנ'), את רכבל האמירייטס ומיזמי תחבורה אחרים. ב-2012 נבחר מחדש לתפקיד, וגם בפעם זו גבר על ליווינגסטון. בקדנציה השנייה הוא פיקח על אולימפיאדת לונדון. ב-2015 הוא נבחר לבית הנבחרים כנציג מחוז אקסברידג' ודרום ריסליפ, והתפטר מראשות עיריית לונדון שנה לאחר מכן. במקומו נבחר סאדיק קאן מהלייבור.
.jpg)
.jpg)
שר בממשלת בריטניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ונסון היה מנהיגו העיקרי של המחנה בעד פרישה במשאל העם על חברות הממלכה המאוחדת באיחוד האירופי (2016), והסתמן כמועמד מוביל להחליף את מנהיג המפלגה השמרנית, דייוויד קמרון, שהתנגד לפרישת בריטניה מהאיחוד והתפטר לאחר זכיית מחנה הפרישה במשאל העם. ב-30 ביוני, לאחר שעמיתו לשעבר מייקל גוב הודיע אף הוא על התמודדות למשרה, הכריז כי לא יתחרה.[6] תרזה מיי שנבחרה בסופו של דבר לראשות המפלגה ולראשות הממשלה, מינתה ב-13 ביולי 2016 את ג'ונסון לשר החוץ בממשלתה החדשה.[7]
ב-9 ביולי 2018, הודיע ג'ונסון על התפטרותו מהממשלה עקב חילוקי דעות על תנאי הפרישה מהאיחוד האירופי.[8]
ג'ונסון הוא דמות מעוררת מחלוקת בפוליטיקה של בריטניה ובעיתונות הבריטית. תומכיו משבחים אותו כדמות מבדרת, הומוריסטית ופופולרית, ועל הצלחתו למשוך אל קהל בוחריו מצביעים שאינם השמרנים המסורתיים. הוא מושא לביקורת על ידי מבקריו, שמאשימים אותו בשימוש בשפה גזענית, וגם מעלים נגדו טענות על אליטיזם והולכת שולל.
ראש ממשלת בריטניה
[עריכת קוד מקור | עריכה]קדנציה ראשונה (2019)
[עריכת קוד מקור | עריכה]  |
ראו גם – פרישת הממלכה המאוחדת מהאיחוד האירופי: ממשלת בוריס ג'ונסון הראשונה |
במאי 2019 הודיעה מיי על כוונתה לפרוש מהנהגת המפלגה השמרנית. ג'ונסון הודיע על כוונתו להתמודד לתפקיד באותו החודש, עוד לפני ההודעה של מיי. ביולי 2019 הוא נבחר למנהיג המפלגה השמרנית, לאחר שגבר בסיבוב האחרון על ג'רמי האנט. יום לאחר הבחירות לראשות המפלגה, ב-24 ביולי, קיבלה המלכה אליזבת השנייה את התפטרותה של מיי ומינתה את ג'ונסון לראש הממשלה ה-55 של בריטניה.[9]
בנאומו הראשון כראש ממשלה הבטיח שהממלכה המאוחדת תעזוב את האיחוד האירופי עד 31 באוקטובר 2019 גם ללא הסכם. ב-28 באוגוסט ביקש ג'ונסון מהמלכה אליזבת להשעות את כינוס הפרלמנט ב-28 בספטמבר, וכך לצמצם את חלון הזמן שבו יכול הפרלמנט לפעול למניעת ברקזיט ללא הסכם. המלכה נעתרה לבקשה והסכימה להשעייה,[10] אך בית המשפט העליון ביטל את ההשעייה, לאחר שקבע שהיא איננה חוקית.[11]
ב-29 באוקטובר, הקדים הפרלמנט את הבחירות לדצמבר 2019.[12]
.jpg)
קדנציה שנייה (2019–2022)
[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערכים מורחבים – מגפת הקורונה בממלכה המאוחדת, סנקציות בין-לאומיות בסכסוך האוקראיני-רוסי
בבחירות הכלליות, שנערכו ב-12 בדצמבר 2019, זכתה מפלגתו ברוב גדול.
ב-9 בינואר 2020, אישר בית הנבחרים הבריטי את הסכם הברקזיט של ג'ונסון, וב-31 בינואר יצאה בריטניה באופן רשמי מהאיחוד האירופי. החלה תקופת מעבר שנמשכה עד 31 בדצמבר 2020. במהלך תקופת המעבר נשמר הסטטוס קוו והצדדים דנו על הסכם קבע. ב-12 ביוני 2020 הודיעה בריטניה רשמית שהיא לא מעוניינת בהארכה של תקופת המעבר. ב-24 בדצמבר 2020 נחתם הסכם סופי מקיף בין האיחוד לממלכה המאוחדת, המכסה את סוגיות הדיג, הסחר החופשי והמכסים, הגבולות ויתר העניינים שהיו שנויים במחלוקת. בסוף 2020 תמה תקופה המעבר.[13] מחלוקות בנושא, בעיקר סביב צפון אירלנד, נמשכו לאחר מכן.[14]
בסקוטלנד, שם רוב התושבים הצביעו נגד עזיבת האיחוד האירופי במשאל העם של 2016, קראו אנשי המפלגה הלאומית הסקוטית לקיים משאל עם בנושא עצמאות סקוטלנד. ג'ונסון התנגד לקיום משאל העם ואמר שסוגיה הוסדרה לאחר משאל העם על עצמאות סקוטלנד (2014).[15][16]
בתחילת מגפת הקורונה, נקט תחילה ג'ונסון בגישת "חסינות העדר", ללא הגבלות משמעותיות. הממשלה חזרה בה ואימצה מדיניות של איסור יציאות לא הכרחיות מן הבתים.[17] ב-27 במרץ 2020 נדבק ג'ונסון עצמו בנגיף הקורונה. הוא אושפז, ושוחרר לביתו, ב-26 באפריל 2020. לאחר יותר משנה של הנחיות, ההנחיות בשטח אנגליה בוטלו בקיץ 2021.
במרץ 2021, פורסמה סקירה משולבת של מדיניות הביטחון הלאומי והמדיניות הבינלאומית של בריטניה. היא תיארה שלושה אינטרסים לאומיים בסיסיים המחברים את אזרחי בריטניה – ריבונות, ביטחון ושגשוג – לצד ערכי הדמוקרטיה ומחויבות לזכויות אדם אוניברסליות, שלטון החוק, חופש הביטוי והאמונה ושוויון.[18]
באפריל 2021, פתחה ועדת הבחירות בבריטניה, בחקירת מימון שיפוץ מעונו של ג'ונסון בחשד שנעשו עבירות על החוק.[19][20] ג'ונסון אמנם נוקה מחשד להתנהלות לא חוקית, אך החקירה חשפה התכתבות וואטסאפ שלו עם תום של מפלגתו, שבה סיכמו השניים שהאחרון יממן חלק מהשיפוץ. זאת בניגוד להכחשה של ג'ונסון אשר טען כי שילם מכספו בלבד. הפרשה הסתיימה כשג'ונסון אולץ להתנצל בינואר 2022 על שלא עדכן את יועץ האתיקה שלו על ההתכתבות.[21]
בספטמבר ובאוקטובר 2021 סבלה הממלכה ממחסור בדלק וממצוקת נהגים וסחורות.[22][23][24]
ג'ונסון וממשלתו עסקו בשיקום הכלכלה ממשבר הקורונה ובמענה ליוקר המחיה ולאינפלציה שעלו.[25][16] בתחום יחסי חוץ, בלטה תמיכתה הרבה של ממשלתו באוקראינה בעת מאבקה ברוסיה.[26]
משבר אמון והתפטרות
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ערך מורחב – פרשת המסיבות
בסוף 2021, נודע כי העובדים בדאונינג 10 קיימו אירועים במהלך סגר הקורונה.[27] ג'ונסון הודה שהוא נכח באחת מהמסיבות בסגר והתנצל. הוא טען שחשב זו הייתה פגישת עבודה, אך הודה כי טעה בשיקול הדעת.[28] כוחו הפוליטי נחלש.[29] המשטרה הודיעה על חקירת האירועים.[30] בינואר 2022, פורסמו חלקים מדו"ח ביקורת על הפרשה.[31] באפריל 2022, הוחלט לקנוס את ג'ונסון וחלק מעובדיו.[32] במאי 2022 פורסם הדו"ח הרשמי על הפרות הסגר בלשכת ג'ונסון, בו נכתב כי "לא משנה מה הכוונה הראשונית, מה שהתקיים ברבים מהמפגשים והאופן שבו הם התפתחו לא היה בקנה אחד עם הנחיית הקורונה באותה תקופה."[33]
ברקע פרשת המסיבות, חברי פרלמנט ממפלגתו יזמו הצבעת אי אמון בגונ'סון.[34][35] 211 חברי פרלמנט שמרנים הצביעו נגד הדחתו, ו-148 אחרים תמכו בה.[36][37]
ביולי 2022 התגלה שג'ונסון מינה את כריס פינצ'ר לתפקיד בכיר (מצליף), על אף שהוא ידע שפינצ'ר הואשם בעבר בהטרדות מיניות. ג'ונסון הכחיש בתחילה שהוא ידע על כך, אך במהרה התברר שהוא תודרך לגבי התנהגותו של פינצ'ר לפני מינויו, ב-2019.[38] על רקע משבר האמון שחוללה פרשת המסיבות, עורר גילוי זה סערה פוליטית. שני חברי קבינט בממשלת ג'ונסון, שר האוצר רישי סונאק ושר הבריאות סאג'יד ג'אוויד, התפטרו ב-5 ביולי, ואחריהם החל גל של התפטרויות. בסך הכל, עד 7 ביולי, התפטרו כ-30 שרים, מתוכם חמישה חברי קבינט, ועשרות בעלי תפקידים זוטרים יותר.[39] פוליטיקאים נוספים הגיעו לבית ראש הממשלה כדי לבקש ממנו להתפטר מראשות המפלגה.[40] ג'ונסון סירב בתחילה להתפטר,[41][42] ואף פיטר את חבר הקבינט מייקל גוב בתגובה לביקורת שהוא הפנה כלפיו.[43]
למחרת, ב-7 ביולי, הודיע ג'ונסון על התפטרותו מתפקידו כמנהיג המפלגה השמרנית. בנאום ההתפטרות הוא אמר שבכוונתו להישאר ראש הממשלה עד שייבחר מנהיג חדש למפלגה בסתיו 2022.[44] פוליטיקאים רבים במפלגתו, ביניהם ראש הממשלה לשעבר ג'ון מייג'ור, ביקרו את כוונתו להישאר בתפקיד ראש הממשלה למשך חודשים נוספים וקראו לחברי המפלגה למנות לו מחליף זמני.[45] לפי החוק בממלכה המאוחדת, התפטרות ראש הממשלה לא מביאה באופן מיידי לבחירות כלליות. חברי המפלגה השמרנית, שלה רוב בפרלמנט, יכולים להחליט אם לאפשר לראש הממשלה להמשיך בכהונתו או למנות לו מחליף זמני בניגוד לרצונו, אף שאין לכך תקדים, וכן בכוחם להביא למינוי ראש המפלגה החדש שייבחר בהמשך לראשות הממשלה במקום ג'ונסון.[46]
לאחר התפטרותה של ליז טראס מתפקיד ראש ממשלת בריטניה לאחר הכהונה הקצרה ביותר בהיסטוריה של בריטניה, כהונה בת 45 יום, דווח כי בוריס ג'ונסון שוקל לחזור לתפקיד ולהתמודד על הנהגת המפלגה השמרנית וראשות ממשלת בריטניה.[47] לבסוף הוא לא התמודד ורישי סונאק נבחר.
לקראת פרסום מסקנות ועדת החקירה בפרלמנט בנושא פרשת המסיבות התפטר ג'ונסון מהפרלמנט ואמר כי חברי הוועדה הודיעו לו שבכוונתם "לסלק אותו" מתפקידו.[48]
סופר, יוצר ומנחה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ג'ונסון כתב מספר ספרים, בהם מספר אוספים מטוריו בעיתונות, רומן בשם "72 בתולות" (אנ') (ב-2004) וביוגרפיה על וינסטון צ'רצ'יל.[49] בנוסף, יצר את הסדרה ההיסטורית "החלום של רומא" (אנ'), על האופן בו רומא העתיקה איחדה את אירופה, סדרה ששודרה בערוץ BBC ב-2006. הוא גם הופיע מספר פעמים בתוכניות טלוויזיה, למשל כמנחה בתוכנית "יש לי חדשות בשבילך" (אנ'), עליה היה מועמד לפרס האקדמיה הבריטית לטלוויזיה בקטגוריית הבידור לשנת 2003. ב-2014 יצאה לאור ביוגרפיה של וינסטון צ'רצ'יל, אפקט צ'רצ'יל, פרי עטו. ב-2023 החל לעבוד בערוץ החדשות GB news כמנחה, כיוצר וכפרשן.[50]
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת 1987 ג'ונסון התחתן עם האריסטוקרטית אלגרה מוסטין-אוון, בתו של היסטוריון האמנות ויליאם מוסטין-אוון. ב-1993 הם התגרשו והוא נישא למרינה וילר (אנ'), בתו של העיתונאי ושדרן ה-BBC צ'ארלס וילר (אנ'). לזוג נולדו ארבעה ילדים. ב-2018 נפרדו ונכנסו לתהליכי גירושין. יש לו לפחות עוד ילדה אחת מחוץ לנישואין.[51][52] במאי 2021 נישא בחשאי לארוסתו קרי סיימונדס, בתו של מת'יו סיימונדס (אנ'), אחד ממייסדי העיתון "אינדפנדנט",[53] ולהם שני בנים ובת משותפים.[54]
תחביב שהצהיר עליו הוא יצירת מודלים של אוטובוסים מקופסאות עץ של יין.[55][56]
אחיו הצעיר, ג'וסף אדמונד "ג'ו" ג'ונסון (נולד ב-23 בדצמבר 1971) כיהן כחבר הפרלמנט מטעם אורפינגטון בשנים 2010–2019. בשנים 2015–2018 שימש ג'ו ג'ונסון כשר האוניברסיטאות, המדע, המחקר והחדשנות בממשלתה של תרזה מיי, ושב לתפקיד זה עם כינון ממשלתו של אחיו. הוא התפטר לאחר כחודשיים בתפקיד, בטענה כי תפקידו תובע ממנו להיות "קרוע בין המשפחה והאינטרס הלאומי".
תמיכתו בישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה].jpg)
ב-1984 התנדב בקיבוץ כפר הנשיא ונחשב כתומך של ישראל. הוביל מאבק בתנועת ה-BDS וכראש עיריית לונדון ביקר בישראל מספר פעמים, בין היתר ב-2015 וב-2016 להלווייתו של שמעון פרס.[57] ג'ונסון אמר שהוא תומך בזכות ישראל להגנה עצמית, אך הגדיר את תגובתה במבצע צוק איתן "לא-פרופורציונלית". הוא תומך בפתרון שתי המדינות.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של בוריס ג'ונסון (באנגלית)- בוריס ג'ונסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
בוריס ג'ונסון, ברשת החברתית פייסבוק
בוריס ג'ונסון, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
בוריס ג'ונסון, ברשת החברתית אינסטגרם
בוריס ג'ונסון, באתר פליקר
חגי עמית, "השם ירחם! מוכרים פה דברים הרבה יותר גרועים מחזיר!": הכירו את הפרזנטור החדש של מחניודה, באתר TheMarker, 14 בנובמבר 2015- הגרדיאן והארץ, הפה הגדול של בוריס: שר החוץ הבריטי החדש כבר הרגיז את חצי העולם, באתר הארץ, 14 ביולי 2016
- יניב חלילי, ביג בוריס, באתר "ידיעות אחרונות", 19 ביוני 2019
- הניו יורק טיימס, זיקית פוליטית, ליצן או ראש ממשלת בריטניה הבא: מי אתה בוריס ג'ונסון?, באתר הארץ, 27 ביוני 2019
- ynet, "בוריס הליצן" מבטיח להיפרד מאירופה, בכל מחיר, 20 ביולי 2019
- The Minister of Chaos, The Atlantic, June 6 2021
- From Brexit to Partygate, a timeline of Johnson’s career, Associated Press, July 7 2022
- אוריה בר-מאיר, כהונת ג'ונסון – סיכום דאונינג 10 תחת בוריס ג'ונסון, יס מיניסטר, 6 בספטמבר 2022
מכתביו
- הצהרת ג'ונסון, באתר "ידיעות אחרונות", 30 באוקטובר 2017
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ דניאל הרץ, מי מוותר על האזרחות האמריקאית ולמה?, באתר כיכר השבת, 9 בפברואר 2017
- ^ חיים איסרוביץ, פרובוקטור או מנהיג? מי אתה בוריס ג'ונסון – רה"מ הבא של בריטניה, באתר מעריב אונליין, 23 ביולי 2019
- ^ Steven Swinford, Boris Johnson: I am not a serious practicing Christian, The Telegraph, 29 January 2015
- ^ Sonia Purnell, The 10 ages of Boris Johnson: a guide to his road to power, The Guradian, 21 ביולי 2019
- ^ , וואלה!, 7 ביולי 2022
- ^ Boris Johnson won't be standing as Tory leader חדשות ITV, 30 ביוני 2016.
- ^ ynet, ג'ונסון שר החוץ, האמונד שר האוצר. הממשלה של מיי, באתר ynet, 13 ביולי 2016
- ^ טלטלה בממשלת בריטניה: שר החוץ ג'ונסון התפטר, באתר ynet, 9 ביולי 2018
- ^ ynet, בוריס ג'ונסון הוא ראש הממשלה הבא של בריטניה, באתר כלכליסט, 23 ביולי 2019
- ^ סוכנויות הידיעות, ג'ונסון ישבית את הפרלמנט לחודש כדי לסכל מהלך נגד הברקזיט, באתר וואלה, 28 באוגוסט 2019
- ^ בית המשפט העליון בבריטניה: השעיית הפרלמנט של ג'ונסון אינה חוקית, באתר גלובס, 24 בספטמבר 2019
- ^ Ynet, בריטניה: הפרלמנט הבריטי הצביע בעד בחירות ב-12 בדצמבר, באתר כלכליסט, 29 באוקטובר 2019
- ^ "ברקזיט". Globes. נבדק ב-2021-01-22.
- ^ Brexit: What is the Northern Ireland Protocol and why are the EU and UK still fighting over sausages?, Sky News (באנגלית)
- ^ , www.zman.co.il, 22 בינואר 2021
- ^ 1 2 מנהיגת סקוטלנד שואפת לקדם משאל חדש, גם ללא הסכמת לונדון, באתר הארץ, 14 ביוני 2022
- ^ בוריס ג'ונסון זנח את המודל הבריטי לטיפול בקורונה. זה ההסבר לפניית הפרסה, באתר הארץ, 17 במרץ 2020
- ^ The Integrated Review 2021, GOV.UK (באנגלית)
- ^ רויטרס, פרשת המעונות של ג'ונסון: ועדת הבחירות תחקור את מימון השיפוצים, באתר וואלה, 28 באפריל 2021
- ^ "All the investigations facing the government, explained". BBC News (באנגלית בריטית). 2021-05-14. נבדק ב-2021-09-30.
- ^ נחשפה חשבונית השיפוץ היקר של בוריס ג'ונסון, באתר TheMarker, 8 ביולי 2022
- ^ הכאוס בבריטניה: מחסור בתרופות ו-2,000 תחנות בלי דלק, באתר ynet, 30 בספטמבר 2021
- ^ בתחנה אין דלק, במקדונלדס אין מילקשייק: מצוקת נהגים וסחורות בבריטניה, באתר ynet, 25 בספטמבר 2021
- ^ Supply crisis: Overseas butchers and abattoir workers to be granted six-month seasonal worker visas to deal with pig backlog, Sky News (באנגלית)
- ^ אדר פרימור, מהמסיבות בסגר ועד האינפלציה הגואה: אלו האירועים שהובילו להתפטרותו של ג'ונסון, באתר כלכליסט, 7 ביולי 2022
- ^ בוריס ג'ונסון קובע: "אוקראינה תנצח את רוסיה", באתר בחדרי חרדים
- ^ סוכנויות הידיעות, מסיבת חג מולד בדאונינג 10 בזמן הסגר מסבכת את ג'ונסון, באתר וואלה, 8 בדצמבר 2021
- ^ רויטרס, ג'ונסון התנצל על השתתפותו במסיבה במעונו בזמן הסגר: "מודע לזעם עליי", באתר וואלה, 12 בינואר 2022
- ^ סוכנויות הידיעות, ג'ונסון ממשיך להסתבך: מודה שהשתתף במסיבה בסגר ומתנצל, באתר ynet, 12 בינואר 2022
- ^ סוכנויות הידיעות, משטרת בריטניה תחקור את המסיבות במעון של ג'ונסון שנערכו בזמן הסגרים, באתר וואלה, 25 בינואר 2022
- ^ סוכנויות הידיעות, פורסם דו"ח המסיבות של ג'ונסון: "כישלון מנהיגותי חמור", באתר ynet, 31 בינואר 2022
- ^ ynet והסוכנויות, בריטניה: קנס לרה"מ ג'ונסון שהפר את תקנות הקורונה; האופוזיציה: "תתפטר", באתר ynet, 12 באפריל 2022
- ^ ציקי ברנדוין, יודח מתפקידו? ג'ונסון ממשיך להסתבך עם הפרות הסגר, באתר כיכר השבת, 25 במאי 2022
- ^ אסף אוני, מרד פנימי במפלגה השמרנית: הצבעת אי-אמון נגד ג'ונסון הערב, באתר גלובס, 6 ביוני 2022
- ^ Boris Johnson latest: Vote of confidence to happen today, BBC News (באנגלית בריטית)
- ^ ניצל, בינתיים: בוריס ג'ונסון שרד את הצבעת האי-אמון, אבל ספג מכה קשה, באתר ynet, 6 ביוני 2022
- ^ טלי גולדשטיין, בריטניה: רה"מ ג'ונסון שרד הצבעת אי אמון – אך ספג מהלומה קשה, באתר וואלה, 6 ביוני 2022
- ^ Heather Stewart, Rowena Mason and Jessica Elgot, "Sajid Javid and Rishi Sunak quit – throwing Boris Johnson’s future into doubt", The Guardian, July 5 2022
- ^ Government resignations: Who resigned, who stayed?, BBC News, July 7 2022
- ^ Heather Stewart, Peter Walker and Jessica Elgot, "Delegation of cabinet ministers heads to No 10 to demand Johnson quit", The Guardian, July 6 2022
- ^ גיל תמרי, בבריטניה מקדמים עוד אי-אמון נגד ג'ונסון – שהודיע: "לא אתפטר", באתר חדשות 13, 6 ביולי 2022
- ^ רויטרס, גרדיאן, "המשחק נגמר". שרי הקבינט של ג'ונסון צפויים לדרוש ממנו להתפטר, באתר הארץ, 6 ביולי 2022
- ^ Jessica Elgot, "Michael Gove sacked ‘for disloyalty’: allies reveal how it happened, The Guardian, July 6 2022
- ^ עמית ולדמן, "הגיע הזמן למנהיג חדש": ראש ממשלת בריטניה בוריס ג'ונסון התפטר מתפקידו, באתר מאקו, 7 ביולי 2022
- ^ Andrew Macaskill, "UK Conservatives say 'toxic' Boris Johnson should be replaced now, Reuters, July 7 2022
- ^ Richard Allen Greene, "What happens when a British Prime Minister resigns?, CNN, July 07, 2022
- ^ דיווחים בבריטניה: בוריס ג'ונסון יתמודד על ראשות הממשלה - בחדרי חרדים, באתר www.bhol.co.il, 2022-10-20
- ^ בוריס ג'ונסון התפטר מהפרלמנט: "הכריחו אותי לעזוב, זה חיסול פוליטי", באתר ynet, 10 ביוני 2023
- ^ , www.nli.org.il
- ^ "Boris Johnson: Former prime minister to host GB News show". BBC News (באנגלית בריטית). 2023-10-27. נבדק ב-2023-10-27.
- ^ ‘How many children does Boris Johnson have?’ Johnny Mercer insists Tory favourite has right to private life in BBC interview, באתר inews.co.uk
- ^ זו פורסי, Meet Boris Johnson's family – New PM's children, including love child from secret affair, באתר דיילי מירור, 23 ביולי 2019
- ^ סער הס, בגידות, שקרים ויין אדום: הנשים של בוריס ג'ונסון, באתר ynet, 24 ביולי 2019(הקישור אינו פעיל, 23.3.2020)
- ^ Alix Culbertson, "Boris Johnson's wife Carrie gives birth to second child", Sky News, December 9 2021
- ^ A brief history of politicians and their hobbies – or Boris Johnson and the “Dead Cat”, באתר thepinprick.com, 26 ביוני 2019
- ^ פיטר ווקר, Boris Johnson reveals he makes models of buses to relax, באתר הגרדיאן, 25 ביולי 2019
- ^ רועי ינובסקי, איתי בלומנטל, אלכסנדרה לוקש, מורן אזולאי, איתי גל, קובי נחשוני ויעל פרידסון, החל מסע ההלוויה של פרס: אובמה נחת בישראל, באתר ynet, 30 בספטמבר 2016
| ראשי ממשלת הממלכה המאוחדת | ||
|---|---|---|
|
_(St_Edwards_Crown).svg)
| שרי החוץ של בריטניה | ||
|---|---|---|
|
- בוגרי איטון קולג'
- חברי המפלגה השמרנית (הממלכה המאוחדת)
- חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (2001–2005)
- חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (2005–2010)
- חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (2015–2017)
- חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (2017–2019)
- חברי הפרלמנט של הממלכה המאוחדת (2019–2024)
- ניו יורק: אישים
- עורכי עיתונים בריטים
- עיתונאים בריטים
- ראשי ממשלת בריטניה
- ראשי עיריית לונדון
- שרי החוץ של בריטניה
- מנהיגי המפלגה השמרנית (הממלכה המאוחדת)
- חברי המועצה המלכותית
- בוגרי אוניברסיטת אוקספורד
- זוכי פרס איג נובל
- בריטים שהופיעו ברשימת טיים 100
- בריטים ממוצא יהודי-ליטאי
- בריטים שנולדו ב-1964
- פופוליזם ימני