ג'וזואה קרדוצ'י

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף ג'וזוא קרדוצ'י)
ג'וזואה קרדוצ'י
Giosuè Carducci
לידה 27 ביולי 1835
Valdicastello Carducci, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 16 בפברואר 1907 (בגיל 71)
בולוניה, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Giosuè Alessandro Giuseppe Carducci עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה מנזר בולוניה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט Enotrio Romano עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים convent of Scolopi, Scuola Normale Superiore. Classe di Lettere e Filosofia עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה איטלקית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Elvira Menicucci עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Beatrice Carducci, ליברטה קרדוצ'י עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה פרס נובל לספרות (1906) עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ג'וזואה קרדוצ'י

ג'וֹזוּאֶה אלסנדרו מיכֶּלֶה קרדוצ'יאיטלקית: Giosuè Alessandro Giuseppe Carducci)‏ (27 ביולי 183516 בפברואר 1907), משורר איטלקי, דוקטור לפילוסופיה ומרצה לספרות איטלקית באוניברסיטת בולוניה וסנאטור.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרדוצ'י נולד בוואלדיקסטלו (Valdicastello) שבנפת לוקה. אביו היה רופא, ששימש כמורה הראשון שלו. מגיל צעיר התעניין בספרות הקלאסית ובעיקר בגדולי משוררי איטליה. האזור שלו סופח לטוסקנה בשנת 1847 והוא למד בפירנצה והמשיך ללימודים גבוהים באוניברסיטת פיזה Scuola Normale Superiore, שם גם הוכתר בתואר דוקטור. תקופת מה עסק בהוראה פרטית ובשנת 1861 התמנה למרצה לספרות איטלקית באוניברסיטת בולוניה. הוא שימש בתפקיד הזה למשך כארבעים שנה[1]. קרדוצ'י היה פטריוט מסור ונאבק בכנסייה ובדת. תחילה היה רפובליקאי ולאחר מכן מלוכני, אך תמיד היה נגד הכיבוש של אוסטריה ולמען עצמאות איטליה. בגיל 55 התמנה לסנאטור.

הוא הקדיש את קובץ השירים הראשון לזכרו של לֵאופארדי. שירתו מהפכנית (הוא מהלל את גיבורי המהפכה הצרפתית), נלהבת ונאבקת בדת ובכנסייה. באודות בארבאריות הוא מביע געגועים ליופי העולם ההלני. שירתו מצטיינת בכוח עז ומשמעת חזקה. שיריו מצטיינים במוזיקה נפלאה. הוא היה גם מבקר חשוב ונואם מחונן שידע לבטא את רעיונותיו בעושר לשוני ובמקוריות. הוא ניחן בשנינות וידע להשתמש בסאטירה. כתב מסות על המשוררים הקלאסיים של איטליה.

בשנת 1906 הוענק לו פרס נובל לספרות "לא רק בגלל ידיעותיו המרובות ועבודותיו בשטח המחקר, אלא בעיקר לאות הוקרה על האנרגיה הפלסטית, עושר הסגנון והכוח הלירי שבהם מצטיינות יצירות המופת שלו בשירה".

נפטר בבולוניה בשנת 1907.

היצירות החשובות ביותר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Rime 1857 חרוזים
  • Inno a Satana 1865 המנון לשטן. כתיבה מורדת ואנטיקלריקלית. עבור קרדוצ'י השטן אינו מייצג את הרוע, אלא את הקדמה.
  • Nuove poesie 1873 שירים חדשים
  • Rime nuove 1861 - 1887 חרוזים חדשים
  • Odi barbare 1877 - 1889 אודות (פואמות ליריות) ברבריות
  • Rime e ritmi 1898 חרוזים ומקצבים. נכתב בסגנון המחקה את הורציוס ואת ורגיליוס

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'וזואה קרדוצ'י בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ חדשות, השקפה, 7 בדצמבר 1906