דאבת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דאבת
גורם לא ידוע
תסמינים כאב כרוני מפושט, הפרעת שינה, דכדוך, עייפות, אלודיניה, חרדה עריכת הנתון בוויקינתונים
טיפול
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine 329838 עריכת הנתון בוויקינתונים
MeSH D005356
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דָּאֶבֶת או דָּאֶבֶת השרירים הוא השם העברי לפיברומיאלגיהאנגלית: Fibromyalgia), המכונה גם FMS (ראשי תיבות של Fibromyalgia Syndrome). הדאבת היא תסמונת המוכרת תחת שמות שונים ונחקרת מאז תחילת המאה ה-19. המונח "פיברומיאלגיה" הוטבע בשנת 1976 והוא הלחם שמשמעו כאבים בשריר, כולל ברקמות החיבור הסיביות שלו. המונח מורכב מהמילה הלטינית fibra, שמשמעה סיב, יחד עם נגזרות של המילים היווניות mys -μυς שריר ו-algos άλγος - כאב.

פיברומיאלגיה היא מחלה מקבוצת המחלות הראומטיות. המחלה גורמת לכאב מפושט (בכל רחבי הגוף), קשיים בשינה, עייפות ולעיתים קרובות מצוקה נפשית ורגשית[1]. הסיבה למחלה אינה ידועה[1]. המחלה שכיחה יותר בנשים מאשר בגברים. הטיפול בה כולל תרופות וטיפולים משלימים[1].

אבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נכון לשנת 2016, אבחון של פיברומיאלגיה נעשה כאשר מתקיימים ארבעה קריטריונים.[2]

  1. כאב מפושט הקיים בלפחות 4 מתוך 5 אזורי גוף
  2. סימפטומים הנמשכים ברמה דומה למשך 3 חודשים לפחות
  3. ציון כאב גבוה במדד Widespread pain index ו- Symptom severity scale
  4. האבחנה תקפה ללא קשר לאבחנות נוספות. אבחנה של פיברומיאלגיה לא פוסלת את קיומן של אבחנות נוספות.
19 אזורי כאב במדד WPI לאבחון פיברומיאלגיה

בדרך-כלל, מי שמאבחן את המחלה הוא ראומטולוג או רופא כללי.[3]

אבחנה מבדלת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שהאבחנה של פיברומיאלגיה מבוססת על דיווח סובייקטיבי, ואין שימוש נרחב בבדיקות פיזיולוגיות, יש לבחון אבחנות חלופיות. קיימות כמה מחלות ראומטיות שבשלביהן המוקדמים יכולות להיראות כמו פיברומיאלגיה. מחלות אלה כוללות דלקת מפרקים שגרונית, ספונדילוארתריטיס דלקתית, כאבי שרירים רב שגרוניים, תסמונת כאב מיופציאלי ותסמונת גמישות יתר מפרקית[4][5]. מחלות נוירולוגיות המלווות בכאב יכולות אף הן להיראות כמו פיברומיאלגיה. הן כוללות טרשת נפוצה, מחלת פרקינסון ונוירופתיה פריפרית[5][4]. מחלות נוספות שיש לפסול הן מחלות אנדוקריניות או מטבוליות (תת־פעילות של בלוטת התריס, יתר פעילות יותרת בלוטת התריס, אקרומגליה וחסר בוויטמין D), מחלות של דרכי העיכול (צליאק ורגישות לגלוטן שאינה צליאק), מחלות זיהומיות (מחלת ליים, הפטיטיס C וכשל חיסוני משולב חמור), ושלבים מוקדמים של מחלות ממאירות (מיאלומה נפוצה, סרטן גרורתי ולוקמיה/לימפומה)[5][4].

ישנם סימנים המופיעים בהיסטוריה של המטופל, שיכולים לרמוז לפיברומיאלגיה. אלה כוללים היסטוריה משפחתית של כאב כרוני בגיל צעיר, היסטוריה אישית של כאב בילדות, הופעת הכאב המפושט בעקבות אירוע קיצוני גופני או פסיכולוגי, רגישות מוגברת כללית למגע, ריח ורעש, עוררות יתר וריבוי תסמינים גופניים (נוירולוגיים, אורולוגיים, גיניקולוגיים, ותסמינים של דרכי העיכול)[4].

תחלואה נלווית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבלת אבחנה של פיברומיאלגיה, אינה סותרת את קיומן של אבחנות נוספות. זהו מצב נדיר לסבול מפיברומיאלגיה ללא מחלות נוספות[6]. רוב החולים והחולות מאובחנים גם במחלות אחרות כגון הפרעות נפשיות או מחלות כאב נוספות. כ-25% מהסובלים ממצבים ראומטולוגיים שונים, מאובחנים גם בפיברומיאלגיה. שכיחות גבוהה של מאובחני פיברומיאלגיה קיימת גם בקרב פציינטים עם הפרעות שרירים ושלד לא דלקתיות. מצבים נוירולוגיים הקשורים לכאב או לפיברומיאלגיה הם טרשת נפוצה, תסמונת פוסט-פוליו, כאב נוירופתי, ומחלת פרקינסון[6]. קיימת חפיפה גם בין פיברומיאלגיה לבין מחלת צליאק, תסמונת המעי הרגיז, תסמונות כאב כרוני נוספות, ודיכאון[6].

תסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החולים והחולות בפיברומיאלגיה סובלים ממגוון של סימפטומים, בחומרה שונה ובאופן המשתנה על פני זמן. בין הסימפטומים השכיחים ביותר - כאב וקשיחות בכל הגוף, עייפות, בעיות שינה, דיכאון וחרדה, פגיעה ביכולת הריכוז, החשיבה והזיכרון וכאבי ראש כולל מיגרנות[1]. תסמינים נוספים כוללים נימול בידיים וברגליים וכאבים בפנים או בלסת (כולל תסמונת מפרק הלסת). ייתכנו גם בעיות במערכת העיכול כמו כאבי בטן, נפיחות, עצירות ואפילו תסמונת המעי הרגיז[1].

ישנם חולים הלוקים בתסמונת זאת, הסובלים מעייפות רבה ועונים גם על הקריטריונים לאבחון של תסמונת התשישות הכרונית, תסמונת עצמאית שלה הרבה מן המשותף עם פיברומיאלגיה.[דרוש מקור מלא]

מדובר בתסמונת תפקודית (פונקציונלית) העשויה להגביל את תפקוד הלוקים בה באופן משמעותי, אך היא אינה גורמת לנכות הנראית לעין.[דרוש מקור מלא]

בעיות שינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קרוב ל-80% מהפציינטיות והפציינטים עם פיברומיאלגיה מדווחים על שינה לא טובה.[7] בנושא זה נערך מחקר מטא-אנליזה שכלל 25 מחקרי מקרה-ביקורת עם 2,086 משתתפים. המחקר בדק דיווחים סוביקייטיביים ומדדים אובייקטיביים לשינה. בהשוואה לאנשים בריאים, נשים וגברים עם פיברומיאלגיה סבלו מיותר בעיות בשינה. איכות ויעילות השינה שלהם היו ירודות יותר, משך השינה שלהם היה קצר יותר, הם דיווחו על קושי גדול יותר להירדם, ומדידות אובייקטיביות מצאו ששנתם קלה יותר.[8]

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי מחקרים שונים פיברומיאלגיה נפוצה מאוד וסובלים ממנה בין 2% ל-4% מהאוכלוסייה. רוב החולים בפיברומיאלגיה הן חולות, ביחס של 2 נשים על כל גבר.[9]

גורמי סיכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

לא ידוע מה גורם לפיברומיאלגיה, אך ידועים מספר גורמי סיכון[1]. ידוע כי קיימת נטייה משפחתית לחלות בפיברומיאלגיה[1], ומחקרים שונים מצאו סמנים גנטיים הרומזים כי התורשה משחקת תפקיד בפתוגנזה של התסמונת. מחלה חריפה כמו זיהום ויראלי עלולה להגביר את הסיכון למחלה, וכך גם פציעות חוזרות הנגרמות מעומס מתמשך על מפרק[1]. מחלות נוספות המגבירות את הסיכון לפיברומיאלגיה הם השמנה, לופוס ודלקת מפרקים שגרונתית[1]. אירועים מלחיצים או טראומתיים כמו תאונת דרכים או הפרעת דְּחָק פוסט-טראומטית מגבירים אף הם את הסיכון לחלות בפיברומיאלגיה[1]. לנשים יש סיכון כפול להיות מאובחנות בפיברומיאלגיה, בהשוואה לגברים[1]. הסיכוי לסבול מהמחלה עולה עם הגיל[1].

גורמים גנטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במחקרים שבחנו את תסמונת הפיברומיאלגיה במשפחות, נמצא שבמשפחות מסוימות נפוצה יותר התסמונת, ולכן הדבר מרמז על קשר תורשתי לפיברומיאלגיה[10][11]. כמו כן נמצא קשר בין גנים מסוימים לפיברומיאלגיה[12][13][14]. הוצעה היפותזה, לפיה גורמים גנטיים וסביבתיים יחדיו יוצרים אינטראקציה הגורמת לפיתוח הסימפטומים האופיינית לתסמונות. אלה, לטענת הכותב, נגרמים על ידי כשל בתפקוד מערכת העצבים המרכזית, הכוללת את ציר ה-HPA, את המסלולים היוצרים כאב, ואת מערכת העצבים האוטונומית. תקלות אלה גורמות לתקלות בתפקוד מערכת החיסון, אשר לפי ההיפותזה הן התוצאה ולא הגורם למחלה[15].

מחסור בהורמון קורטיזול בבלוטת יותרת הכליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאורך השנים בוצעו מחקרים רבים על תפקוד בלוטת יותרת הכליה בחולים בפיברומיאלגיה ותסמונת העייפות הכרונית. ההתמקדות הייתה בהורמון המרכזי, קורטיזול. נמדדו רמות קורטיזול בדם ובשתן, תחת תנאים שונים, והשוו רמות קורטיזול בין קבוצות של חולים לקבוצות ביקורת. ברוב המכריע של המחקרים נמצא כי בממוצע, רמות הקורטיזול בחולים נמוכות יותר. כמו כן, ניסו במחקרים רבים לתת טיפול בקורטיזול לחולים, עם תוצאות מעורבות ומנוגדות בחלק מהמחקרים, ללא מסקנות חד משמעיות. בסקירה של כל המחקרים הללו שפורסמה בעיתון Journal of Chronic Fatigue Syndrome הוסקה המסקנה שקיימת בחלקם של החולים בתסמונת התשישות הכרונית וגם בחולי פיברומיאלגיה הפרעה בציר ה-HPA (ציר ההפיתלמוס-יותרת המוח-יותרת הכליה) אשר גורמת לייצור מופחת של קורטיזול (היפואדרנליזם), והוצע לתת טיפול לתקופת ניסיון. עם זאת לא הובהרה הסוגיה האם מדובר בגורם למחלה או תוצאה הנגרמת עקב המחלה[16].

רמות קורטיזול עולות בדרך כלל עם העלייה ברמת הכאב. נמצא שחולים בפיברומיאלגיה לא יכולים להעלות כדרוש את רמות הקורטיזול עם הגעת הכאב, או שייתכן שחוסר היכולת להעלות את רמת הקורטיזול היא הגורמת לכאב. במחקר נמצא שקיים קשר חזק בין רמות קורטיזול לכאב. נמצא שרמות קורטיזול נמוכות מסבירות ב-38% מהמקרים את הכאב שנמצא בעת ההתעוררות. מסקנות המחקר הן שתסמינים של כאב בנשים הסובלות מפיברומיאלגיה קשורים קשר ישיר לרמות הקורטיזול בשעות הבוקר המוקדמות. המידע תומך בכך שתקלה בתפקוד ציר ה-HPA (ציר ההפיתלמוס-יותרת המוח-יותרת הכליה) קשורה קשר ישיר לסימפטומים בפיברומיאלגיה והיא הגורמת לכאבים בשעות היום המוקדמות[17].

גורמים פסיכולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמצא קשר בין הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD) לתסמונת הפיברומיאלגיה[18][19].

מחקר על חולות פיברומיאלגיה הראה שלחץ נפשי הוא גורם משפיע על התפתחות פיברומיאלגיה. במחקר בדקו האם נשים החולות בפיברומיאלגיה חוו יותר אירועים שליליים מאשר נשים בריאות. כמו כן בדקו את זמן התרחשות האירועים בהקשר לזמן התפרצות המחלה. נמצא שבילדות או בגיל ההתבגרות 51% מהחולות חוו אירועים שליליים מאוד בהשוואה ל-28% מהבריאות (קבוצת הבקרה). האירוע הנפוץ ביותר היה בעיות ביחסים עם ההורים. לפני התפרצות המחלה, 65% מהחולות חוו אירועים שליליים. אירועים נפוצים נוספים הם בעיות כלכליות או בעיות עם בן הזוג. בשנה האחרונה לפני המחקר, 51% חוו אירועים שנתפסו כמאוד שליליים, בהשוואה ל-24.5% מהנשים בקבוצת הבקרה. נראה שאירועים קשים מבחינה נפשית ולוחצים הם מאוד נפוצים במחלת הפיברומיאלגיה. כמו כן, נראה שהאירועים נתפסים על ידי החולות כקשים ושליליים יותר מהצורה בה הם נתפסו על ידי קבוצת הבקרה[20]. כמו כן נמצא שמתח שכזה, יכול לגרום לתת-פעילות בבלוטת יותרת הכליה שהיא אחד החשודים כגורמים לפיברומיאלגיה. במקרה שכזה ייתכן שהמתח שגרם לתת הפעילות יאובחן בטעות כתסמונת פסיכיאטרית, אף על פי שהוא יכול להגיב טוב לטיפול בהורמון הטבעי קורטיזול. נמצא שהסימפטומים של מחסור בקורטיזול מאוד דומים לאלה של תסמונת פוסט טראומטית ותסמונות דומות ולכן קשה להבחין ביניהם. כמו כן האבחנה של מחסור בקורטיזול כמעט ואינה נשקלת בסיטואציות שכאלה[21].

חשיפה לחומרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמה מקרים בודדים מתארים קשר בין חשיפה לחומרים מסוימים ופיברומיאלגיה. בגלל מספר המקרים הקטן, לא ברור אם ניתן לייחס להם משמעות. דו"ח מקרה (case report) בודד משנת 2001 דיווח על הפוגה מלאה או כמעט-מלאה של תסמיני הדאבת בארבע מטופלות שקיבלו על עצמן משטר-תזונה נטול מונוסודיום גלוטומט[22]. מאז לא פורסמו מחקרים נוספים התומכים באפשרות לזיקה בין חומצה גלוטמית לבין דאבת, או מסבירים אותה. בדו"ח מקרה אחר משנת 2008 על אישה שנהגה לשתות כשמונה ליטרים של תה חזק ביום במשך 37 שנים ברציפות, נמצא כי תסמיני הדאבת ממנה סבלה האישה נבעו מהרעלת פלואוריד (פלואורוזיס). ריכוז הפלואור בדמה היה גבוה בכחמישים אחוז מהרף התקין העליון וצריכת הפלואור היומית שלה הוערכה בכ-47.3 מ"ג, מהם כ-35 מ"ג פלואור שמקורם בתמצית התה[23]. מאז לא דווח על מקרים של הרעלת פלואור שהתפרשה כדאבת בקרב אנשים שצרכו תה או משקאות אחרים בשיעורים מקובלים.

פרוגנוזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האגודה לחברות הרפואיות בגרמניה הוציאה קובץ הנחיות בנוגע לפיברומיאלגיה. בהנחיות הם ממליצים לעדכן את המטופלות והמטופלים לגבי מה שצפוי להם בעתיד. ראשית, תסמיני המחלה צפויים להימשך אצל כמעט כל הפציינטים. שנית, רק לעיתים נדירות התסמינים נעלמים לחלוטין. שלישית, התסמינים אינם גורמים לנכות ואינם פוגעים בתוחלת החיים. רביעית, רוב המטופלות והמטופלים לומדים להסתגל לתסמינים הללו עם הזמן.[24] במחקר אורך, נערך מעקב של 8 שנים על 97 נערות ונערים שאובחנו בפיברומיאלגיה. עם סיום המעקב, רובם עדיין סבלו מכאב ומקשיים גופניים, חברתיים ופסיכולוגיים.[25] דיכאון אצל בני נוער עם פיברומיאלגיה ניבא רמות כאב גבוהות יותר בעתיד.[25][26]

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכיוון שלא ניתן לרפא את מחלת הפיברומיאלגיה, מטרת הטיפול להקל על התסמינים ולשפר את איכות החיים של המטופלים והמטופלות. הטיפול הכי יעיל משלב גישה אישית ורב-תחומית המתחילה בחינוך ויכולה לערב טיפולים תרופתיים וטיפולים אחרים.[27] נכון לשנת 2018, כל הסקירות העדכניות מדגישות את החשיבות של טיפולים לא תרופתיים לפיברומיאלגיה[28].

טיפול תרופתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההנחיות המקובלות בטיפול בפיברומיאלגיה מדגישות כי טיפול תרופתי הוא אפשרי, אך הוא אינו הכרחי. ההנחיות הגרמניות כוללות גם כללים להפסקת טיפולים תרופתיים וממליצות לדון בחופשות מתרופות לאחר 6 חודשי שימוש.[28] אף על פי שחולים רבים משתמשים בתרופות, התמיכה המדעית לכך אינה חזקה. נכון לשנת 2020, רק שלוש תרופות קיבלו את אישור ה-FDA: פרגאבאלין, דולוקסטין ומילנציפרן.[29] מבין התרופות נוגדות הדיכאון הטריציקליות, קיימת תמיכה מספקת רק לאמיטריפטילין.[28] סקירת קוקרן משנת 2016 בדקה את האפקטיביות של אוקסיקודון להפחתת כאב בקרב חולי פיברומיאלגיה. מסקנת הסקירה הייתה שבשל מגבלות בנתונים, אין די עדויות לשימוש באוקסיקודון.[30]

פרגאבאלין (ליריקה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרופה פרגאבאלין (ליריקה) של חברת Pfizer, אושרה על ידי ה-FDA לטיפול בפיברומיאלגיה. התרופה מכילה את החומר הכימי pregabalin, המהווה נגזרת של GABA. התרופה פועלת על הקולטנים של GABA, בדומה לתרופות משככות כאבים אחרות כמו גאבאפנטין (gabapentin). היא נועדה להקל על הסימפטום של הכאבים, אשר נפוץ בחולי פיברומיאלגיה.

הטיפול בתרופה מלווה בתופעות לוואי רבות ולא מומלץ השימוש למשך יותר מחצי שנה.

מוצגות תוצאות מחקר עדכני על השימוש בתרופה: [31]

תוצאות המחקר שבחן את השפעת פרגאבאלין בחולים בפיברומיאלגיה
דרישה מינון 300 מ"ג מינון 450 מ"ג מינון 600 מ"ג קבוצת ביקורת
רמת כאב יורדת ביותר מ-30% 42% 50% 48% 30%
רמת כאב יורדת ביותר מ-50% 24% 27% 30% 15%

סימבלטה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התרופה סימבלטה (Duloxetine, Cymbalta) של חברת התרופות אלי לילי (Eli Lilly) אושרה על ידי ה-FDA לטיפול בפיברומיאלגיה ביוני 2008. במחקר נמצא שבנשים שנטלו את התרופה רמת הכאב הופחתה משמעותית. בגברים (שהיוו 11% מהמחקר) נמצא שאין כל אפקט לנטילת התרופה. על פי המחקר, לדיכאון לא הייתה השפעה על השאלה האם התרופה עזרה. נמצא שרמת הכאב בנשים ירדה במיוחד לאחר חודש של נטילת התרופה, ולקראת סוף המחקר ההשפעה ירדה. באחד הקריטריונים המרכזיים למדידת כאב לא היו הבדלים בעלי משמעות סטטיסטית בסוף המחקר. [32]

בימים אלו חברת אלי לילי חוקרת את השפעת סימבלטה בחולים בתסמונת העייפות הכרונית.

טיפול "מטבולי"[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה הכימי של T3

הטיפול המטבולי מתאים לתאוריה על פיה פיברומיאלגיה נובעת מהתנגדות להורמון בלוטת התריס, ושימוש לקוי בהורמון. מאחר שעל פי התאוריה, הקולטנים של הורמון בלוטת התריס בתאים אינם מצליחים להשתמש כראוי בהורמון בדם, הפתרון שהוצע הוא טיפול במינונים גבוהים מאוד של הורמון בלוטת התריס. זאת אף על פי שייתכן שעל פי בדיקות הדם של בלוטת התריס, הכל תקין. על פי התאוריה, טיפול בהורמון T4 בלבד כפי שמקובל כיום אינו מתאים, משום שבמקרים רבים ההורמון אינו מומר באופן תקין להורמון הפעיל T3. לכן מוצע טיפול בעזרת ההורמון T3 בלבד, בעלייה הדרגתית מאוד אך המגיעה למינונים גבוהים (75–150 מק"ג). הטיפול נקרא "טיפול מטבולי" משום שבנטילת ההורמון של בלוטת התריס, בעצם כופים על הגוף קצב מטבולי גבוה יותר. כדי שיעמוד בקצב שנכפה עליו, מומלץ לשלב בתוכנית הטיפול תזונה נכונה, פעילות גופנית וטיפול בתוספים שונים (כמו מולטיויטמין, קומפלקס ויטמין B, ואומגה 3). כל אלה חיוניים כדי שהגוף יעמוד בדרישות המטבוליות שמציב הקצב המטבולי החדש שנוצר. נערך מחקר שבו השתתפו 77 חולות פיברומיאלגיה אשר בלוטת התריס שלהן תקינה על פי הבדיקות. הן קיבלו טיפול הורמונלי בהורמון T3 ובנוסף קיבלו הנחיות לשינוי באורח החיים ובתזונה. 58 (75%) דיווחו על שיפור מהטיפול, ובנוסף נמצא שיפור במדדי הכאב. מתוך אלה שדיווחו על שיפור, 23 (40%) דיווחו שלא נשארו סימפטומים של המחלה, 21 (36%) דיווחו על סימפטומים קלים שנשארו, 11 (19%) דיווחו על סימפטומים בינוניים, ו-3 (5%) דיווחו על סימפטומים קשים שנשארו.[33]

קורטיזול[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנה הכימי של קורטיזול

במרץ 2008 פורסם מאמר בכתב העת המדעי Journal of Chronic Fatigue Syndrome. לטענת המאמר, חולים בפיברומיאלגיה ותסמונת העייפות הכרונית סובלים ברובם המוחלט (קרוב ל-100%) מהיפואדרנליזם (תת-פעילות של בלוטת יותרת הכליה), אשר לא ניתן לאבחנה בבדיקות הדם הדינמיות המקובלות. לטענתו, הם יכולים לשפר רבות את מצבם בעזרת טיפול הורמונלי בהורמון קורטיזול במינון נמוך (5–15 מ"ג ליום שבו לא נצפו תופעות לוואי). המאמר מפרט בהרחבה מדוע ללקיחת מינונים נמוכים של קורטיזול אין תופעות לוואי לא בהפחתת מסת העצם, לא בדיכוי מערכת החיסון ולא בדיכוי הפרשת הקורטיזול של הגוף, כפי שידוע שקיימות בלקיחת מינונים גבוהים. הטיפול נבדק על יותר מ-4,000 חולים כחלק מטיפול משולב, ונמצא שאינו מזיק ומאוד בטיחותי. לאחר טיפול משולב שבו נכלל קורטיזול במינון זה, רמות האנרגיה עלו ביותר מפי 2 עד הפגישה הרביעית עם הרופא, ולאחר מכן המשיכו לעלות עוד.[16]

פעילות גופנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הטיפול האפקטיבי ביותר לפיברומיאלגיה הוא פעילות גופנית. מאמר סקירה משנת 2018 הגיע למסקנה שניתן לשפר את הכאב ואיכות החיים של חולי פיברומיאלגיה על-ידי כמעט כל סוג של פעילות גופנית.[34] שילוב של פעילות גופנית וטכניקות הרפיה שיפרו את איכות השינה, ואילו התעמלות אירובית, תרגילי גמישות וביודנסה במים שיפרו דיכאון וחרדה.[34] מטא-אנליזה של ניסויים מבוקרי הקצאה אקראית מצא שלטיפול בתנועה ובמודעות גופנית הייתה השפעה חיובית כתוספת לטיפול בפיברומיאלגיה.[35] טיפולים כאלה כללו טאי צ'י, צ'י קונג ויוגה.[35]

פסיכותרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההמלצות לגבי השימוש בפסיכותרפיה ככלי טיפולי בפיברומיאלגיה עדיין אינן אחידות. הליגה האירופאית נגד דלקת פרקים תיקנה את המלצותיה בטיפול בפיברומיאלגיה. הם נותנים המלצה חלשה בעד טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, וקשיבות. הם נותנים גם המלצה חלשה נגד ביופידבק וטיפול בהיפנוזה. ההנחיות הגרמניות העדכניות נותנות המלצה חזקה בעד טיפול קוגניטיבי-התנהגותי, המלצה פתוחה לגבי ביופידבק והיפנוזה, והמלצה חלשה נגד קשיבות, אם היא משמשת כטיפול יחיד.[36] מחקר מטא-אנליזה על התועלת בתרגול קשיבות והתערבויות דומות הגיע למסקנה שיש להם פוטנציאל טיפולי, אך הוא עדיין לא מבוסס מדעי.[37]

רפואה משלימה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חולים וחולות רבים פונים לרפואה משלימה, בשל ההצלחה המוגבלת של הטיפולים התרופתיים. סקר של מרפאות מאיו מצא ש-98% מהמטופלים והמטופלות התנסו בסוג כלשהו של רפואה משלימה. הטיפולים השכיחים היו טיפול רוחני, עיסוי, כירופרקטיקה, ארומתרפיה, מלטונין, מגנזיום, תה ירוק ושמן דגים.[38] מאמר סקירה על התערבויות תזונתיות בדק את האפקטיביות של תזונה טבעונית, דיאטה מסוג FODMAP, צריכת אצטיל-L-קרניטין, קו-אנזים Q10 ושילוב של ויטמין C וויטמין E. בכל המקרים נמצא שיפור בכאב, אך מכיוון שאיכות המחקרים לא הייתה גבוהה, אין די עדויות להמלצות לטיפול בתזונה.[39] מאמר סקירה נוסף מצא שתוספים של קו-אנזים Q10 או ויטמין D משפרים את הכאב ואיכות החיים של חולי פיברומיאלגיה.[34]

בניסוי קליני מבוקר בקנה מידה מצומצם שהתפרסם בשנת 2001 נמצא כי שהות בים המלח מקלה על כמה מתסמיני הדאבת, עם ובלי שילוב של טבילה במרחצאות.[40][41]

חוקרים מאוניברסיטאות תל אביב ובן-גוריון וממספר מרכזים רפואיים בארץ, בשיתוף עם עמיתים מאוניברסיטת רייס בארצות הברית, פיתחו טיפול לפיברומיאלגיה: חשיפה בתא לחץ לאוויר עשיר בחמצן. במחקר זה נמצא כי הטיפול הביא לשיפור משמעותי אצל 70% מהנשים המשתתפות.[42]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ד"ר עדי פינקלשטיין, לכסות בשקוף, ספר העוסק בסיפורן של חולות בתשישות כרונית ובפיברומיאלגיה.
  • Bruce Gilliland „Fibromyalgia” in Fauci, Braunwald et al. Harrison's Principles of Internal Medicine,14th ed. International Edition, McGraw Hill. NYC 1998

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דאבת בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 Fibromyalgia | Arthritis | CDC, www.cdc.gov, ‏2020-07-27 (בAmerican English)
  2. ^ Frederick Wolfe, Daniel J. Clauw, Mary-Ann Fitzcharles, Don L. Goldenberg, 2016 Revisions to the 2010/2011 fibromyalgia diagnostic criteria, Seminars in Arthritis and Rheumatism 46, 2016-12, עמ' 319–329 doi: 10.1016/j.semarthrit.2016.08.012
  3. ^ Sheryl Bourgaize, Imtisal Janjua, Kent Murnaghan, Silvano Mior, Fibromyalgia and myofascial pain syndrome: Two sides of the same coin? A scoping review to determine the lexicon of the current diagnostic criteria, Musculoskeletal Care 17, 2019-03, עמ' 3–12 doi: 10.1002/msc.1366
  4. ^ 1 2 3 4 Häuser, W., Sarzi-Puttini, P., & Fitzcharles, M.-A, Fibromyalgia syndrome: under-, over- and misdiagnosis, Clin Exp Rheumatol,, Sup 116 37, עמ' S90-S97
  5. ^ 1 2 3 Häuser, Winfried, Perrot, S., Sommer, C., Shir, Y., & Fitzcharles, M. A, Diagnostic confounders of chronic widespread pain: Not always fibromyalgia, Pain Reports, 3 2, עמ' 1-11
  6. ^ 1 2 3 M.-A. Fitzcharles, S. Perrot, W. Häuser, Comorbid fibromyalgia: A qualitative review of prevalence and importance, European Journal of Pain 22, 2018-10, עמ' 1565–1576 doi: 10.1002/ejp.1252
  7. ^ Robert M Bennett, Jessie Jones, Dennis C Turk, I Jon Russell, An internet survey of 2,596 people with fibromyalgia, BMC Musculoskeletal Disorders 8, 2007-12, עמ' 27 doi: 10.1186/1471-2474-8-27
  8. ^ Yu-Lin Wu, Ling-Yin Chang, Hsin-Chien Lee, Su-Chen Fang, Sleep disturbances in fibromyalgia: A meta-analysis of case-control studies, Journal of Psychosomatic Research 96, 2017-05, עמ' 89–97 doi: 10.1016/j.jpsychores.2017.03.011
  9. ^ Mary-Ann Fitzcharles, Steven P Cohen, Daniel J Clauw, Geoffrey Littlejohn, Nociplastic pain: towards an understanding of prevalent pain conditions, The Lancet 397, 2021-05, עמ' 2098–2110 doi: 10.1016/S0140-6736(21)00392-5
  10. ^ Stormorken H, Brosstad F. Fibromyalgia: family clustering and sensory urgency with early onset indicate genetic predisposition and thus a "true" disease. Scand J Rheumatol. 1992;221:207.
  11. ^ Arnold LM, Hudson JL, Hess EV, Ware AE, Fritz DA, Auchenbach MB, Starck LO, Keck PE Jr. Family study of fibromyalgia. Arthritis Rheum. 2004;50:944–952. doi: 10.1002/art.20042.
  12. ^ Buskila D, Sarzi-Puttini P.Biology and therapy of fibromyalgia. Genetic aspects of fibromyalgia syndrome. Arthritis Res Ther. 2006;8(5):218.
  13. ^ Cohen H, Buskila D, Neumann L, Ebstein RP. Confirmation of an association between fibromyalgia and serotonin transporter promoter region (5-HTTLPR) polymorphism, and relationship to anxiety related personality traits. Arthritis Rheum. 2002;46:845–847. doi: 10.1002/art.10103.
  14. ^ Buskila D, Cohen H, Neumann L, Ebstein RP. An association between fibromyalgia and the dopamine D4 receptor exon III repeat polymorphism and relationship personality traits. Mol Psychiatry. 2004;9:730–731. doi: 10.1038/sj.mp.4001506.
  15. ^ Clauw DJ, Chrousos GP. Chronic pain and fatigue syndromes: overlapping clinical and neuroendocrine features and potential pathogenic mechanisms. Neuroimmunomodulation. 1997 May-Jun;4(3):134-53. PMID 9500148.
  16. ^ 1 2 Kent Holtorf, Diagnosis and Treatment of Hypothalamic-Pituitary-Adrenal (HPA) Axis Dysfunction in Patients with Chronic Fatigue Syndrome (CFS) and Fibromyalgia (FM), Journal of Chronic Fatigue Syndrome 14:3 2008
  17. ^ Samuel A. McLean, David A. Williams, Richard E. Harris, Willem J. Kop, Kimberly H. Groner, Kirsten Ambrose, Angela K. Lyden, Richard H. Gracely, Leslie J. Crofford, Michael E. Geisser, Ananda Sen, Pinaki Biswas, and Daniel J. Clauw1. Momentary Relationship Between Cortisol Secretion and Symptoms in Patients With Fibromyalgia. Arthritis & Rheumatisim Vol. 52, No. 11, November 2005, pp 3660–3669
  18. ^ Amital D, Fostick L, Polliack ML, Segev S, Zohar J, Rubinow A, Amital H (Nov 2006). "Posttraumatic stress disorder, tenderness, and fibromyalgia syndrome: are they different entities?". J Psychosom Res 61 (5): 663–9.
  19. ^ Raphael KG, Janal MN, Nayak S (Mar 2004). "Comorbidity of fibromyalgia and posttraumatic stress disorder symptoms in a community sample of women.". Pain Med. 5 (1): 33–41.
  20. ^ Anderberg UM, Marteinsdottir I, Theorell T, von Knorring L (Aug 2000). "The impact of life events in female patients with fibromyalgia and in female healthy controls.". Eur Psychiatry 15 (5): 33-41. doi:10.1016/S0924-9338(00)00397-7. PMID 10954873.
  21. ^ Schuder SE. Stress-induced hypocortisolemia diagnosed as psychiatric disorders responsive to hydrocortisone replacement. Ann N Y Acad Sci. 2005 Dec;1057:466-78. PMID 16399913.
  22. ^ Relief of fibromyalgia symptoms following discontinuation of dietary excitotoxins. Ann Pharmacotherapy. 2001 Jun;35(6):702-6. PMID 11408989.
  23. ^ Whyte MP, Totty WG, Lim VT, Whitford GM. Skeletal fluorosis from instant tea. J Bone Miner Res. 2008 May;23(5):759-69. PMID 18179362.
  24. ^ Mary-Ann Fitzcharles, Yoram Shir, Jacob N. Ablin, Dan Buskila, Classification and Clinical Diagnosis of Fibromyalgia Syndrome: Recommendations of Recent Evidence-Based Interdisciplinary Guidelines, Evidence-Based Complementary and Alternative Medicine 2013, 2013, עמ' 1–9 doi: 10.1155/2013/528952
  25. ^ 1 2 Kashikar-Zuck, S., Cunningham, N., Peugh, J., Black, W. R., Nelson, S., Lynch-Jordan, A. M., Pfeiffer, M., Tran, S. T., Ting, T. V, Arnold, L. M., Carle, A., Noll, J., Powers, S. W., & Lovell, D. J., Long-term outcomes of adolescents with juvenile-onset fibromyalgia into adulthood and impact of depressive symptoms on functioning over time., Pain, 2 160, 2019, עמ' 433-441
  26. ^ Leino-Arjas, P., Rajaleid, K., Mekuria, G., Nummi, T., Virtanen, P., & Hammarström, A., Trajectories of musculoskeletal pain from adolescence to middle age: the role of early depressive symptoms, a 27-year follow-up of the Northern Swedish Cohort, Pain, 1 159, 2018, עמ' 67-74
  27. ^ Amit Prabhakar, Jennifer M. Kaiser, Matthew B. Novitch, Elyse M. Cornett, The Role of Complementary and Alternative Medicine Treatments in Fibromyalgia: a Comprehensive Review, Current Rheumatology Reports 21, 2019-05, עמ' 14 doi: 10.1007/s11926-019-0814-0
  28. ^ 1 2 3 Häuser, Winfried, & Fitzcharles, M. A., Facts and myths pertaining to fibromyalgia, Dialogues in Clinical Neuroscience, 1 20, 2018, עמ' 53-62
  29. ^ Roie Tzadok, Jacob N. Ablin, Current and Emerging Pharmacotherapy for Fibromyalgia, Pain Research and Management 2020, 2020-02-11, עמ' 1–9 doi: 10.1155/2020/6541798
  30. ^ Helen Gaskell, R Andrew Moore, Sheena Derry, Cathy Stannard, Oxycodone for pain in fibromyalgia in adults, Cochrane Database of Systematic Reviews, 2016-09-01 doi: 10.1002/14651858.CD012329
  31. ^ Arnold LM, Russell IJ, Diri EW, Duan WR, Young JP Jr, Sharma U, Martin SA, Barrett JA, Haig G. A 14-week, Randomized, Double-Blinded, Placebo-Controlled Monotherapy Trial of Pregabalin in Patients With Fibromyalgia. J Pain. 2008 Jun 2. PMID 18524684.
  32. ^ Arnold LM, Lu Y, Crofford LJ, et al (September 2004). "A double-blind, multicenter trial comparing duloxetine with placebo in the treatment of fibromyalgia patients with or without major depressive disorder". Arthritis Rheum. 50 (9): 2974–84. doi:10.1002/art.20485. PMID 15457467.
  33. ^ John C. Lowe, Results of an Open Trial of T 3 Therapy with 77 Euthyroid Female Fibromyalgia Patients, Clinical Bulletin of Myofascial Therapy 2, 1996-08-10, עמ' 35–37 doi: 10.1300/J425v02n01_04
  34. ^ 1 2 3 Alfonso Javier Ibáñez-Vera, José Ramón Alvero-Cruz, Jerónimo Carmelo García-Romero, Therapeutic physical exercise and supplements to treat fibromyalgia, Apunts. Medicina de l'Esport 53, 2018-01, עמ' 33–41 doi: 10.1016/j.apunts.2017.07.001
  35. ^ 1 2 Cristina Bravo, Liv H. Skjaerven, Luisa Guitard Sein-Echaluce, Daniel Catalan-Matamoros, Effectiveness of movement and body awareness therapies in patients with fibromyalgia: a systematic review and meta-analysis, European Journal of Physical and Rehabilitation Medicine 55, 2019-10 doi: 10.23736/S1973-9087.19.05291-2
  36. ^ Winfried Häuser, Gareth Jones, Psychological therapies for chronic widespread pain and fibromyalgia syndrome, Best Practice & Research Clinical Rheumatology 33, 2019-06, עמ' 101416 doi: 10.1016/j.berh.2019.05.001
  37. ^ Trond Haugmark, Kåre Birger Hagen, Geir Smedslund, Heidi A. Zangi, Mindfulness- and acceptance-based interventions for patients with fibromyalgia – A systematic review and meta-analyses, PLOS ONE 14, 2019-09-03, עמ' e0221897 doi: 10.1371/journal.pone.0221897
  38. ^ Arya B. Mohabbat, Saswati Mahapatra, Sarah M. Jenkins, Brent A. Bauer, Use of Complementary and Integrative Therapies by Fibromyalgia Patients: A 14-Year Follow-up Study, Mayo Clinic Proceedings: Innovations, Quality & Outcomes 3, 2019-12, עמ' 418–428 doi: 10.1016/j.mayocpiqo.2019.07.003
  39. ^ Ethan Lowry, Joanne Marley, Joseph G. McVeigh, Emeir McSorley, Dietary Interventions in the Management of Fibromyalgia: A Systematic Review and Best-Evidence Synthesis, Nutrients 12, 2020-08-31, עמ' 2664 doi: 10.3390/nu12092664
  40. ^ Buskila D; Abu-Shakra M; Neumann L; Odes L; Shneider E; Flusser D; Sukenik S Balneotherapy for fibromyalgia at the Dead Sea. Rheumatology international 2001;20(3):105-8.
  41. ^ וכן מחקר משלים
  42. ^ אוניברסיטת תל אביב, ‏מחקר: טיפול בתא לחץ משפר את מצבן של נשים הסובלות מפיברומיאלגיה, באתר "הידען", 17 ביוני 2015

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.