האינתיפאדה השנייה בתרבות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כמאורע מתמשך בעל השפעה ניכרת על החיים בישראל וברשות הפלסטינית, באה האינתיפאדה השנייה לידי ביטוי בספרות, בקולנוע ובמוזיקה.

בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

האינתיפאדה השנייה החלה לבוא לידי ביטוי גם בספרות העברית. עלילת ספרה של שפרה הורן, "המנון לשמחה", ועלילת ספרו של א"ב יהושע, "שליחותו של הממונה על משאבי אנוש", שיצאו לאור בתחילת 2004, מתחילות שתיהן בפיגוע התאבדות ובקורבנותיו. הברית, ספרה של נעמי רגן מאותה השנה, עוסק במאורעות המתרחשים אחר הירצחם של אונקולוג ובתו בפיגוע ירי בדרכם מירושלים אל ביתם אשר בגוש עציון. עלילת ספרה של צרויה שלו, "כאב", שיצא לאור בשנת 2015, מתרחשת עשר שנים לאחר שגיבורת הסיפור נפצעה קשה בפיגוע התאבדות, וכאבי הפציעה שבים ופוקדים אותה.

אחד האזורים שבהם התבטאה האינתיפאדה הייתה בשירה העברית. משמאל, דרך שירתם של אהרון שבתאי ויצחק לאור שמתפרסמת בדרך כלל ב"הארץ". ומימין, בכתב העת משיב הרוח, בספרו של אליעז כהן "שמע אדוניי", בספרו של שור ענתבי "לילאדם", ובספרו של צור ארליך "הארץ המאובטחת".

במוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האינתיפאדה השנייה לא באה כמעט לידי ביטוי במוזיקה ובפזמון העבריים, וזאת למעט הביצוע המחודש של שרית וינו אלעד וחני פירסטנברג, שחקניות סדרת הטלוויזיה הבורגנים לשיר "דרכנו", שהפך להמנון של אופטימיות במרץ 2002. בנוסף, בעקבות ביצוע הלינץ' ברמאללה נכתב השיר "כשהלב בוכה" על ידי הפזמונאי יוסי גיספן ובוצע על ידי שרית חדד. עם זאת, בעקבות עליית הפטריוטיות והלאומיות בשני הצדדים, תופעת הנוסטלגיה השתלטה על ישראל ושיאה היה גל חזרה ל"שירה בציבור". באוקטובר 2006, זמן רב לאחר תחילת האינתיפאדה, יצא שירו של יעקב רוטבליט, בביצועו של אריק איינשטיין, "רגע לפני". השיר מתאר בטון מינורי אנשים שבאופן מקרי התקבצו לרגע אחד בקרן רחוב. השיר, בדומה לחיים, נפסק לפתע, ורק שמו, "רגע לפני", רומז מה קרה ברגע הבא (מילות השיר).

Collective Demise הוא אלבום קונספט של להקת המטאל הישראלית Salem העוסק באינתיפאדה השנייה ומגנה את המחבלים המתאבדים ושולחיהם כרוצחים מרושעים חסרי מוסר והיגיון.

שם הרצועה 09-15-00 מתוך האלבום Yanqui U.X.O של הלהקה הקנדית Godspeed You! Black Emperor מתייחס לתאריך בו אריאל שרון עלה להר הבית (מסיבה בלתי מוסברת התאריך שגוי).

בקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – קטגוריה:האינתיפאדה השנייה בקולנוע

האינתיפדה, הדילמות המוסריות והסיטואציות החברתיות שהיא יצרה הובילה ליצירה של עשרות סרטים, תעודיים ועלילתיים, שעסקו בסיטואציות מתוכה או כשהיא משמשת כרקע. הדיווחים החדשותיים על האינתיפאדה הובילו לעניין רב בנושא זה בעולם, ומספר במאים ישראלים ופלסטינים זכו בהכרה ובהצלחה מסחרית כתוצאה מכך.

בתחום התיעדי בלטו "ג'נין ג'נין" (מוחמד בכרי) שעורר סערה גדולה בישראל ובעולם, וכן "מחסומים" (יואב שמיר) ו"הילדים של ארנה" (ג'וליאנו מר) שזכו להצלחה גדולה בעולם. סרטים תעודה אחרים כוללים את "סגר" (רם לוי), בילעין חביבתי (שי כרמלי פולק), "חוצה את הקווים" (טל חכים), "אסורות" (טל אבן), "News Time" (עזה אל-חסן), ו "3cm Less" (עזה אל-חסן).

סרטי עלילה שנכתבו על האינתיפדה או כללו אותה כרקע לעלילה כללו בין היתר את "ללכת על המים" ו "הבועה" (איתן פוקס), "דיסטורשן" (חיים בוזגלו), "התערבות אלוהית" (אליא סולימאן), "פורד טרנזיט" (האני אבו אסעד), ו"גן עדן עכשיו" (האני אבו אסעד). מתוכם בלטו "ללכת על המים" שזכה להצלחה מסחרית והשתתף בפסטיבל הקולנוע בקאן ו"גן עדן עכשיו" שזכה לפרסים חשובים ונבחר כמועמד לפרס אוסקר לסרט הזר הטוב ביותר.

הסרט West Bank Story זכה בפרס אוסקר לסרט קצר לשנת 2006. הסרט אינו ישראלי, אלא הוסרט ליד לוס אנג'לס על ידי הבמאי היהודי-אמריקאי ארי סנדֶל (אביו ישראלי). הסרט כולל מרכיבי-אינתיפאדה כגון המתנה בתור למעבר-גבול, בדיקה במחסום, אמצעי-חבלה, גדר-הפרדה ועוד. הסרט מבטא (בצורה קלילה) את המתיחות בארץ על רקע האיבה בין העמים הניצים, וזכייתו בכ-30 פרסים בינלאמיים משקף את מעמד הסכסוך המקומי בתודעה התרבותית העולמית.