שיחות ישראל-סוריה (2010)
שיחות ישראל–סוריה במטרה להשיג שלום בין המדינות, התקיימו במהלך ממשלת נתניהו השנייה כמגעים עקיפים בתיווך ארצות הברית.
שיחות אלה התקיימו על בסיס שיחות קודמות במתווה שטחים תמורת שלום על פי החלטות החלטה 242 והחלטה 338 של מועצת הביטחון של האומות המאוחדות, שכלל נסיגה ישראלית מוחלטת מרמת הגולן ופינוי כלל היישובים הישראליים ובסיסי צה"ל בתמורה לנורמליזציה ביחסי המדינות בנוסף להפסקת הברית הצבאית בין סוריה לאיראן, חזבאללה וארגוני הטרור הפלסטיניים.[1]
רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר ועידת מדריד (1991) קיימו רוב ממשלות ישראל משא-ומתן בעצימות כזו או אחרת עם ממשלת סוריה:
- ממשלת רבין השנייה פעלה נמרצות לפריצת דרך מדינית. רבין העמיד תחילה את המשא ומתן עם סוריה בראש סדר עדיפויותיו, אך עם פריצת הדרך להסכמי אוסלו ב-1993 העדיף את "הערוץ הפלסטיני" על פני זה הסורי. את ישראל ייצג פרופ' איתמר רבינוביץ ואת הצד הסורי ד"ר מועפק עלאף. שליט סוריה באותם ימים היה חאפז אל-אסד, אשר התעקש כי ישראל תבצע נסיגה מלאה מרמת הגולן בטווח הזמן המיידי וסירב להתחייב ללוח-זמנים לנורמליזציה. מעבר לכך, הצדדים פירשו באופן שונה את משמעות ה"נורמליזציה", כאשר הצד הישראלי פירש זאת כמצב של יחסים דיפלומטיים רגילים בין שתי מדינות, כולל פתיחת שגרירויות הדדית, ואילו הסורים פירשו זאת כ"זכות הדדית לחיות בשלום" ולא מעבר לכך. עוד חודדו הפערים בדבר לשאלת ה"תוקפן" במלחמת ששת הימים, אז נכבשה רמת הגולן מידי סוריה. הצד הישראלי ראה בה כ"מלחמת מגן" ואילו הצד הסורי ראה בה כתוקפנות לא מוצדקת, שמשמעותה כי על ישראל לוותר ויתור מלא על כל השטח וכי אין לה זכות לדרוש פשרה על סנטימטר ממנו, ללא קשר למה שתקבל מסוריה בתמורה.[2] בתוך כך המשא ומתן הופסק וחודש שוב בשלהי ממשלת רבין אך ללא תוצאות ממשיות.
- בתקופת ממשלת נתניהו הראשונה (1998), ייצג את הצד הישראלי רון לאודר ואת הצד הסורי השגריר ווליד אל-מועלם. מיומו הראשון, קרא נתניהו לממשלת סוריה לחזור לשלחן המשא-ומתן "ללא תנאים מוקדמים", אך שיחות רציניות התקיימו באוגוסט-ספטמבר 1998[3]. לאודר דן עם הסורים כביכול במתווה דומה לזה של ממשלת רבין, דבר שנתניהו הכחיש.[4] אכן דווח כי צבא סוריה היה נדרש לסגת כ-80 ק"מ ממזרח לאגן דמשק למעט דיוויזיה אחת, תישקל נוכחות של צה"ל "כמה מיילים" אל תוך הגולן ויפונו רק 20% מתוך היישובים הישראליים. השיחות נפסקו לאחר שנתניהו לא הסכים לשלוח לאסד מפה מפורטת ובה מותווה הקו אליו ישראל תיסוג, מחשש שהסורים יצלמו אותה.[5] ב-2007 טען נתניהו כי בשיחות אלה הסכים נשיא סוריה לוותר על החרמון. במקורות אחרים דווח כי הסורים הסכימו לקיומה של "תחנת התרעה" אמריקנית על ההר.[5][6]
- ועידת שפרדסטאון (2000) שהתקיימה בתקופת ממשלת ברק בישרה על עליית רמה ברצינות השיחות: ראשית, היא הייתה פומבית ולא חשאית כמו השיחות הקודמות; שנית, נכחו בה הדרגים הגבוהים ביותר שכללו את ראש הממשלה ברק, שר החוץ דוד לוי והשר והרמטכ"ל לשעבר אמנון ליפקין-שחק, ומנגד שר החוץ פארוק א-שרע; ושלישית, נכח בה כמתווך הנשיא האמריקני ביל קלינטון. הפעם, אמנם הצד הישראלי הסכים לנסיגה כמעט מלאה, אך מחלוקת התגלעה באשר למעבר קו הגבול מזרחית למימי הכנרת, לדרישת ישראל, או בתוך המים, לדרישת הסורים, מה שהיה מאפשר גישה סורית למי הכנרת. השיחות נפסקו ולא חודשו שוב, על אף הצהרת דוד לוי מספר חודשים לפני כן כי "ניתן להגיע להסדר עם הסורים תוך פחות מ-15 חודשים".[7] עם זאת, ראש אמ"ן לשעבר אורי שגיא שהיה בסוד העניינים טוען כי הסדרי הגבול היו סיפור כיסוי למחלוקת מהותית הרבה יותר באשר לקושי הדדי של הצדדים לשווק את ההסכם לציבור.[8]
- מספר חודשים לאחר מכן, ביולי 2000, נפטר הנשיא חאפז אל-אסד והוחלף על ידי בנו בשאר. במקביל, פרצה האינתיפאדה השנייה ואריאל שרון נבחר לראשות הממשלה. בתקופת ממשלות שרון (2001–2006) לא התקיימו שיחות רציניות בין הצדדים, על אף הצהרת בשאר אל-אסד, ב-2003, כי בכוונתו לחדש את המשא ומתן עם ישראל.[9][10][11] על רקע האינתיפאדה ישראל נרתעה מלקיים מגעים עם סוריה עקב הימצאות מפקדותיהם של ארגוני טרור רבים בדמשק.
- ממשלת אולמרט חידשה את המגעים לאחר מלחמת לבנון השנייה, ועידת אנאפוליס והפצצת הכור הגרעיני הסורי. שיחות אלו התנהלו בחסות טורקית והתקיימו בחמישה סבבים ב-2008, בתיווך ראש ממשלת טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן. ב-2007 אולמרט הציג את משנתו לגבי מטרת השלום, לפיה על סוריה להפסיק לתמוך בארגוני טרור כגון חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, להפסיק לספק נשק לחזבאללה ולנתק את הברית הצבאית עם איראן. השיחות נגדעו עקב הסתבכותו הפלילית והפוליטית של אולמרט, אשר בנאום פרישתו אמר כי "אנחנו קרובים יותר מתמיד להבנות מוצקות שעשויות להוות בסיס להסכמים בשני צירי ההדברות - הפלסטיני והסורי".[12] לאחר פרישתו, העדיפו הסורים להמתין עד להתחלפות הממשלות בישראל ובארצות הברית. לאחר שנקבע שהבחירות לכנסת השמונה עשרה יוקדמו - פורסם שאולמרט שלח מסר לסוריה, על פיו ניתן לחדש את השיחות בתיווך טורקי. ניסיון זה עורר ויכוח ציבורי בישראל, האם ממשלת מעבר רשאית לנהל מהלך מכריע כזה, או לא.[13]
נציגי הצדדים[עריכת קוד מקור | עריכה]
סבב שיחות זה התנהל באמצעות דיפלומטיה בדילוגים של המתווך האמריקני הדיפלומט פרדריק הוף, מייצגו של השליח המיוחד למזרח התיכון ג'ורג' מיטשל (שהוביל באותו הזמן את המשא ומתן בין ישראל לפלסטינים). הוף פעל בשיתוף היועץ דניס רוס. הוא נפגש מספר פעמים עם ההנהגה הישראלית, כולל נתניהו ושר הביטחון דאז ברק, ועם ההנהגה הסורית, כולל שר החוץ אל-מועלם, בין קיץ 2010 לפברואר 2011. הנשיא אסד לא היה מעורב באופן מעשי בשיחות, שכן שיחתו עם מזכירת המדינה הילרי קלינטון בה הוסכם על פגישה אישית בינו לבין הוף, התקיימה כחודש בלבד לפני פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה, שלאחריה נותקו המגעים.
נושאים במשא ומתן[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשא ומתן היה חשאי, ורוב הפרטים אינם ידועים. עם זאת, מספר פרטים ידועים לנו עקב פרסום ספרו של המתווך הוף, בו פירט על מאמציו להביא פריצת דרך בשיחות. לטענתו, ישראל וסוריה הסכימו על מנגנון שיח משותף, שהיה אמור להתקיים, אם היה יוצא לפועל, בצ'כיה או מדינה מזרח אירופאית אחרת.[14] המכשול העיקרי להתנעת שיח רציני, היה לטענת הוף חוסר האמון של כל צד באשר לנכונות הצד השני להתפשר.[15]
מסירת רמת הגולן לסוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי הדיווחים, נתניהו וברק הסכימו לנסיגה ישראלית מלאה לקווי 67', קרי עד חוף הכנרת, בתהליך הדרגתי של 3 עד 5 שנים, זאת בכפוף לאישור התוכנית במשאל עם. בתמורה לנסיגה, הייתה אמורה ישראל לקבל תוספת סיוע צבאי משמעותית מארצות הברית.[16] יצחק מלכו שהיה אז השליח הישראלי לשיחות השלום עם הרשות הפלסטינית, אישר אז באזני קלינטון את נכונותה של ישראל, ובפרט נתניהו, לוותר על רמת הגולן במסגרת הסדר שלום עם סוריה. על פי הוף, "שני הצדדים הסכימו להשיב את הסדרי הכוחות והאוכלוסייה שלהם כפי שהיו לפני ה-4 ביוני 1967", אך בהתאם להסכמות שיגיעו בוועדה משותפת לשרטוט הגבול. על פי הגדרה זו, אתר חמת גדר נחשב לשטח סורי והיה מועבר לשליטתה.[15]
חלוקת משאבי מים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאחר ועל פי קווי 1967 לסורים תהיה גישה למקורות הבניאס והירדן שצפונית לכינרת, נידונה אפשרות לפיה יותר לסורים לשאוב עד כ-50 מיליון קו"ב מים בשנה מהמקורות. לגבי הכינרת עצמה, לסורים תותר גישה לחופים שבשטחה העתידי בתמורה לתנועה חופשית של ישראלים בתוך תחומיה הימיים של הכינרת, ללא הגבלות.[15]
יחסי ישראל–סוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בפגישותיו עם האמריקנים, הנשיא אסד פרש את משנתו, לפיה להסדר ישראלי-סורי שתי רגליים: התרחקות אסטרטגית סורית מציר איראן-חזבאללה-חמאס ובתמורה השבת כלל האדמות שאיבדה סוריה לישראל ב-4 ביוני 1967.[16]
הישראלים מצדם, ביקשו לכונן הסדר שלום מלא, כולל הסכם אי לוחמה הדדי.[17]
יחסי סוריה עם איראן ועם חזבאללה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישראל קיוותה להוציא את סוריה ממשוואת "הציר השיעי" ובכך להביא לתפנית אסטרטגית במאבק מול איראן.
הוף טען כי בשיחות אישיות שקיים עם אסד, הנשיא הסורי הבטיח לו כי איראן וחזבאללה "יכבדו" הסדר סורי-ישראלי, גם במחיר הקפאת הברית הצבאית ביניהן. עם זאת, הוסיף כי לדעתו אסד הירבה לשקר לאמריקנים בכל הקשור ליחסיו עם איראן וחזבאללה.[16]
נושאים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הדיפלומט מיכאל הרצוג חשף כי ישראל קיוותה לפתוח אפשרות להסכם שלום עם לבנון לאחר השגת ההסכם עם סוריה, בהתחשב בכך שחזבאללה יאבד את אחד מצינורות החמצן המרכזיים שלו, והוא נתיב הברחות הנשק מסוריה.[4]
אחרית הדבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
השיחות נפסקו עם פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה ולא חודשו שוב, נכון להיום (מרץ 2024). המלחמה הביאה לא רק להיעדר בר שיח אמין בצד הסורי, אלא גם לניתוק מוחלט בין הממשל האמריקני למשטר אסד. בישראל רווח קונצנזוס מאז, לפיו נוכחות ריבונית ברמת הגולן מהווה עומק אסטרטגי לישראל, בלעדיו היו מגיעים ארגוני טרור כמו דאעש ואל-קאעדה לחופי הכנרת.[18] עוד לפני כן, ב-2008, סקרים הראו כי רוב גדול בציבור נגד נסיגה מרמת הגולן, ואף כשליש מהציבור קוראים לחיילים לסרב פקודה במידה ויידרשו לעשות כן.[19] מגמות אלה רק התעמקו מאז.
עדות לקונצנזוס הישראלי הגובר נגד נסיגה מרמת הגולן ניתן לראות גם בכינוס ישיבות ממשלה ברמה, הן ב-2016 בתקופת ממשלת נתניהו הרביעית והן ב-2021 בתקופת ממשלת בנט לפיד, ישיבה שכללה שרים ממפלגת מרצ.[20][21]
גם הממשל האמריקני שינה את גישתו לסוגיה ובשנת 2019 הכיר בריבונות הישראלית על רמת הגולן.
בתוך כך, החלה ישראל לתקוף בסוריה במסגרת המערכה בין המלחמות, לפיה על ישראל לפעול צבאית על-מנת למנוע העברת נשק בין איראן לשלוחותיה בסוריה ולבנון, וכן לחסל בכירים בציר השיעי על אדמת סוריה, בעיקר באמצעות תקיפות מן האוויר. בין השנים 2018–2022 בוצעו סה"כ כ-145 תקיפות אוויריות בסוריה, המיוחסות לישראל. ממוצע של כ-3 תקיפות אוויריות בחודש.[22]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Reaching for the Heights: The Inside Story of a Secret Attempt to Reach a Syrian-Israeli Peace, by Fredric C. Hoff
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^
נעה לנדאו, כך החליף נתניהו מגעים חשאיים עם אסד בדרישת הכרה בסיפוח, באתר הארץ, 22 במרץ 2019
- ^ איתמר אייכנר, "נשתה קפה רק אחרי שתרדו מהגולן": הצצה נדירה למו"מ על השלום עם סוריה, באתר ynet, 23 ביוני 2023
- ^ Daniel Pipes, Perspectives on the Middle East and Islam, Transaction Publishers, 2015, עמ' 75-81
- ^ 1 2 Israel-Syria Negotiations, www.jewishvirtuallibrary.org
- ^ 1 2 ישי, רון בן (2009-05-05). "הגולן על השולחן: מה הבטיח רון לאודר לאסד?". Ynet. נבדק ב-2024-03-18.
- ^ נתניהו: אסד ויתר לי על החרמון, באתר ynet, 7 ביוני 2007
- ^ לוי: שלום עם סוריה אפשרי בתוך פחות מ-15 חודשים, באתר גלובס, 19 ביולי 1999
- ^ דלית הלוי, אורי שגיא: הוחמץ שלום עם סוריה, באתר www.inn.co.il, 17/05/2010
- ^ גידו רן, מה נשתנה: סוריה וישראל - הכל דיבורים, באתר ynet, 24 באפריל 2008
- ^ רוני סופר, "אין שום סיבה שבעולם לדיאלוג עם הסורים", באתר ynet, 18 בדצמבר 2006
- ^ רועי נחמיאס, מושיט יד לאולמרט ואחמדי-נג'אד, באתר ynet, 21 ביולי 2007
- ^ נאום אולמרט המלא: הגיע הרגע לקבל החלטה, באתר ynet, 30 ביולי 2008
- ^ אביעד גליקמן, מזוז: אין מניעה להמשיך במשא ומתן עם סוריה, באתר ynet, 2 בנובמבר 2008
- ^ Event Extra: The Untold Story of a U.S. Attempt to Forge Israel-Syria Peace, United States Institute of Peace (באנגלית)
- ^ 1 2 3 streiman, I almost negotiated Israel-Syria peace. Here’s how it happened., Atlantic Council, 2022-05-26 (באנגלית אמריקאית)
- ^ 1 2 3 Faysal Itani, How Close Did Israel Come to Peace with Syria? (Article), New Lines Magazine, 5 May 2022
- ^ An Insider’s Attempt at Syrian–Israeli Peace, The Cairo Review of Global Affairs, 2022-06-30 (באנגלית)
- ^ אורי הייטנר, הגולן שלנו: השיעור הכי טוב הוא המציאות, באתר www.israelhayom.co.il, 26 ביוני 2017
- ^ סקר: 58% נגד נסיגה מהגולן תמורת שלום, באתר www.makorrishon.co.il, 23 בדצמבר 2008
- ^ וויליאם בות', Netanyahu vows that Israel will never give up Golan Heights, הוושינגטון פוסט, 17/04/2016
- ^ הממשלה התכנסה לישיבה חגיגית בגולן - ואישרה תוכניות לפיתוח האזור, באתר www.israelhayom.co.il, 26 בפברואר 2021
- ^ עדן כדורי, המב"ם בסוריה: תמונת מצב ומגמות עיקריות, באתר www.inss.org.il, 26 בפברואר 2023
_-_The_Triple_Handshake.jpg)
.jpg)