ירושלים וסביבותיה מהתקופה הנאוליתית ועד תקופת הברונזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סדרת ערכים בנושא
היסטוריה של ירושלים
מפת העולם וירושלים במרכזו
ירושלים הפרהיסטורית
ירושלים בתקופת בית ראשון
ירושלים בתקופת בית שני
ירושלים בתקופה הרומית
ירושלים בתקופה הביזנטית
ירושלים בתקופה המוסלמית המוקדמת
ירושלים בתקופה הצלבנית
ירושלים בתקופה הממלוכית
ירושלים בתקופה העות'מאנית
היציאה מן החומות
ירושלים בתקופת המנדט הבריטי
ירושלים במלחמת העצמאות
ירושלים המחולקת
ירושלים המאוחדת

הפרהיסטוריה של ירושלים וסביבותיה לוטה בערפל הזמן וקבורה תחת השרידים של תקופות מתועדות יותר בעיר שהייתה עדה להיסטוריה ללא הפסקה.

עד לתחילת המאה ה-20, כל שהיה ידוע על ירושלים נבע מכתבי הקודש, והסתכם בקורותיה של ירושלים בתקופה המקראית ואילך. חפירות ארכאולוגיות חשפו ממצאים המלמדים על קורותיה של ירושלים בתקופות שקדמו לכך. ממצאים אלו מעלים תמונה של פעילות אנושית מורכבת, הכוללת מערכות בנייה מרשימות ומערכות חברתיות מורכבות, ומאפשרים לחוקרים מדיסציפלינות מדעיות שונות לשחזר את ההיסטוריה של ירושלים ואזור ההר המרכזי ולהבין את המקור לתהליכים מורכבים שהתגבשו למכלול ההיסטוריה של עם ישראל.

בירושלים נחשפו ממצאים ארכאולוגיים המעידים על פעילות אנושית מקוטעת החל מהתקופה הפלאוליתית התחתונה, לפני מאות אלפי שנים. העיר הייתה מיושבת באופן רצוף מהתקופה הכלקוליתית (האלף הרביעי לפנה"ס) עד לתקופת הברונזה המאוחרת (1550 לפנה"ס- 1200 לפנה"ס/1150 לפנה"ס) ועד בכלל. החל מתקופה הברונזה המאוחרת מופיעה ירושלים במגוון מקורות היסטוריים ובהם מכתבי אל עמארנה ממצרים העתיקה), ומקורות נוספים במקרא כמו ספר יהושע, ספר שופטים וספר שמואל.

תקופת האבן[עריכת קוד מקור | עריכה]

חפירות ארכאולוגיות שנערכו החל מהמאה ה-20 - הן באתרים הנמצאים כיום בתחום המוניציפלי של ירושלים, והן מעבר לגבולות העיר המודרנית, העלו ממצאים המעידים על פעילות אנושית מהתקופה הפלאוליתית. הממצאים כוללים בעיקר כלי אבן מסותתים ועצמות מאובנות של בעלי חיים המעידים כי בירושלים וסביבתה חיו ציידים-לקטים שהשתמשו במרבצי אבן הצור, וניזונו ממקורות מים ומזון זמינים.

בחפירות שנערכו בשנת 1933 ולאחר מכן בשנת 1962 באזור עמק רפאים ובקעה נחשפו כלי אבן מסותתים (כאבני יד) מהתרבות האשלית של התקופה הפלאוליתית התחתונה[1]. סדרת חפירות שנערכה לאורך התוואי של נחל רפאים החל מחפירה שנערכה בשנת 2006 ברמת רחל וחפירות נוספות שנערכו בשנת 2010 בעמק רפאים שבירושלים העלו סדרה של ממצאים מתקופת האבן המיוחסים לסוף התקופה הפלאוליתית התחתונה או תחילת התקופה הפלאוליתית התיכונה, דהיינו התרבות האשלו-יברודית או תחילת התרבות המוסטרית, כנראה לפני כ-400,000 - 200,000 שנים[2][3]. באתר רמת רחל שהיקפו נרחב ביותר נמצאו ריכוזים גדולים של כלי צור, בעיקר פסולת ושבבים שנותרו לאחר הסיתות. נמצאו כמה פריטים שעליהם סימני פיח המעידים על שימוש באש באתר. החוקרים משערים כי האתר שימש לסיתות כלי אבן צור. עוד במהלך סקירת ממצאי החפירה הגיעו החופרים למסקנה כי כלי צור שנמצאו ברמת רחל דומים מאד לכלי הצור שנמצאו באזור עמק רפאים בירושלים בשנת 1962. חיזוק לכך נמצא בחפירות שנערכו בשנת 2010 בסמוך למסילת הרכבת לירושלים במקום בו אמורה לקום טיילת. בתוך שכבה עבה של אדמת סחף ובה אבני צור נמצאה כמות גדולה של פסולת ייצור והרבה אבני יד בגדלים שונים - הזהים לכלים מרמת רחל. בראיון שנתן ד"ר עומרי ברזילי מרשות העתיקות לעיתון הארץ[4] הוא מספר כי הצור שחלקו עובד באזור רמת רחל נסחף במורד ערוץ הנחל לאזור הידוע היום כעמק רפאים ואף מערבה, מסקנה מתבקשת מכך היא שכמות הגשמים וזרימת מי הנגר בתקופת האבן התחתונה הייתה עזה ביותר, הזרם היה חזק מספיק להניע ולסחוף אבנים גדולות יחסית למרחקים ניכרים.

בהרי ירושלים נחשפו שני כפרים מהתקופה הנאוליתית. אחד מיישובים אלו נחשף באתר אבו גוש והאתר השני נחשף במוצא. ביישובים אלה נתגלו בתים עם רצפות טיח, קבורה של שור הבר, עצמות בעלי חיים מבויתים ומגוון רב של ממצאים מהתקופה הנאוליתית הקדם קראמית ב', כ-9000 שנים לפני זמננו[5][6].

התקופה הכלקוליתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – התקופה הכלקוליתית

הממצאים הארכאולוגיים והמידע על יישוב העיר בתקופה הכלקוליתית דלים מאד. חפירות עיר דוד חשפו ממצאי קרמיקה שנמצאו בשכבות של סחף אדמה וגילם אינו ברור לחלוטין. ממצאים אלו כוללים בסיסים לכלי קרמיקה עם טביעות מחצלת שנתגלו כשהם בקבוצת כלים מתקופת הברונזה הקדומה. ממצאים אלו משתלבים עם דיווחים מחפירות שערכה קתלין קניון, המדווחת על ממצאים נוספים ואתרים מהתקופה הכלקוליתית שהעיקרי בהם נתגלה בסטף[7]. למרות ממצאים מועטים טוען מאמר בירחון [8] כי מיעוט הממצאים ומיעוט האתרים מהתקופה נובע ממגבלות המחקר ולא משקף את עושר הפעילות של התקופה הכלקוליתית באזור ירושלים. ההנחה היא כי אנשי התקופה אכלסו מערות באזור הגיחון, כדי ליהנות משפע המים וההגנה של המסתור, כפי שנהגו ביישובים אחרים באותה תקופה - ביר אבו מטר ואחרים.

בפברואר 2016 התגלו בעת סלילת כביש בשכונת שועפט שרידי שני מבנים שאולי היו חלק מיישוב קדום מן האלף החמישי לפנה"ס .[9]

תקופת הברונזה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרונולוגיה: 3500 – 1150 לפנה"ס

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תקופת הברונזה

תקופת הברונזה במזרח התיכון החלה בשנת 3300 לפנה"ס בערך, עם העלייה בשימוש בברונזה לייצור כלים והעיור בשני המרכזים העיקריים של העולם העתיק - מצרים ומסופוטמיה. תקופת הברונזה מתחלקת במזרח התיכון לארבע תקופת: הקדומה, הביניימית, התיכונה והמאוחרת. סופה של תקופת הברונזה במאה ה-12 לפנה"ס לוותה בהגירה מסיבית שסימנה את תחילת תקופת הברזל.

תקופת הברונזה הקדומה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרונולוגיה: 3500 - 2200 לפנה"ס ירושלים בתקופת הברונזה הקדומה היא - ככל הנראה - עיר פרזות, חלק ממארג התיישבות צפוף יחסית באזור ההר המרכזי, בו מתבססות ערים מבוצרות ובהן העי וירמות. ערים אלו היו מוקפות ביישובים לא מבוצרים ובהם העיר ירושלים, שבתקופה הנדונה הייתה לא יותר מיישוב חקלאי שהתרכז - ככל הידוע - בצדה המזרחי של שלוחת עיר דוד. היעדר מקורות היסטוריים כלשהם, העשויים לתאר את תולדות ירושלים, מותיר תקופה זו באפילה היסטורית. בעזרת השרידים הארכאולוגיים ניתן לשחזר בסכימתיות את דמותה. ירושלים של תקופת הברונזה הקדומה היא יישוב חקלאי קטן, חסר חשיבות פוליטית או כלכלית וללא מאפיינים הקיימים ביישובים עירוניים מרכזיים של התקופה. בחפירות שנערכו בעיר נמצא שפע יחסי של ממצאים ארכאולוגיים הפזורים לאורך כל האתר אך לא נמצאו כל עדויות לביצורים.

בעיר דוד נחשפו בחפירות משלחת פרקר בין השנים 1911-1909 3 מערות קבורה ובהם מספר רב של כלי חרס הדומים לכלים שנמצאו גם בתל העי ואתרים בולטים אחרים מהתקופה. החפירות שנערכו בשיטות "פרימיטיביות" פגמו ביכולת ללמוד מהממצאים אך חשיבותן נעוצה בעובדה כי אלו אתרי הקבורה היחידים מתקופת הברונזה הקדומה בירושלים. בחפירותיו של יגאל שילה בשטח שסומן E1 על המדרון המזרחי של עיר דוד נמצאו חלקים של שני בתים בעלי צורה מלבנית, שלאורך קירותיהם נבנו ספסלים. צורת בית זה אופיינית לתקופה, ודומים לו נמצאו באתרים אחרים בארץ ישראל[10]. בחפירות של רוברט מקאליסטר ודנקן מקנזי נתגלו מספר ממצאים חשובים מתקופת הברונזה הקדומה ובהם טביעת חותם גליל על גבי שבר חרס. בחפירות אחרות זוהו שברי חרסים נוספים מהתקופה בשכבות מילוי מתקופות מאוחרות יותר.

תקופת הברונזה הביינימית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרונולוגיה: 2200 - 2000 לפנה"ס תקופה זו, מאופיינת בשינוי דרסטי באופי הגאו-פוליטי של הארץ. בסוף תקופת הברונזה הקדומה ננטשו הערים והאזור נכנס לתקופה של נסיגה (סברות שונות לסיבת תהליך זה הן שינויי אקלים, שינוי דמוגרפי של האוכלוסייה, בזיזה חוזרת ונשנית ממצרים ואף התעייפות הערים ממלחמה אחת בשנייה). תושבי ארץ ישראל נוטשים את הערים המרכזיות ועוברים לחיי נוודות. על רקע היישוב הדל בולטים בתי הקברות הרבים שנתגלו בהקשר לתקופה זו. בירושלים נמצאו מספר בודד של ממצאים קרמיים ועיקר הממצאים מירושלים מהתקופה הם קברים שנמצאו בהר הזיתים בידי צ'ארלס וורן וקתלין קניון. קברים נוספים נמצאו בבית עניה ובכפר השילוח.

מסביב לירושלים נחשפו יישובים גדולים יחסית מהתקופה ובסמוך להם שדות קבורה, כלומר- תושבי ירושלים נפוצו לכל עבר ויישובים חקלאיים הוקמו בהרי ירושלים.

מלחה בחפירות שנערכו באתר הנמצא בשכונת מלחה, בסמוך לרחוב הקרוי היום "דרך אגודת הספורט הפועל", נמצאו שרידי יישוב פרזות מתקופת הברונזה התיכונה א'-ב'. היישוב כולל מבנה ציבורי שבחלקו המערבי נתגלו שתי מצבות פולחניות וספסל להנחת מנחות. ממערב למבנה הפולחני: בית חצר טיפוסי הכולל מערכת חדרים המקיפה חצר מרכזית, אשר בתוכה נתגלו מספר מתקני בישול ואפיה. במרכז נחשף בור שניכרים בו סימני חציבה, ובחלקו העליון נקברה כבשה מעוברת. מתוכנית האתר נראה כי היישוב היה מוקף במבנים כשהקירות החיצוניים משמשים כחומה. באחד משטחי החפירות נמצא מבנה שער שנשתמר חלקית, ובנייתו אופיינית לביצורים מהתקופה. החוקר ד"ר יצחק מייטליס מציין כי אופיים האחיד של המבנים מצביע על חברה בה המשפחה היא הגרעין החברתי הבסיסי וכי האוכלוסייה שאכלסה את האתר הייתה בעלת ארגון חברתי ברמה גבוהה ובעלת אופי עירוני[11]. בערימת סיקול, "רוג'ום", שכיסתה את האתר לפני החפירות, נתגלו ממצאים החל מהתקופה הכלקוליתית וממצאים נוספים המצביעים על רצף יישובי עד לתקופה הממלוכית[12].

הארכאולוג גרשון אדלשטיין מתאר את הגילוי של היישוב מתקופת הברונזה במלחה:

"כאשר הורדנו כמטר קרקע חיכתה לנו הפתעה. לפתע החלו להופיע ממצאים רבים: שברי חרס ועצמות בעלי חיים. לאחר הניקוי התברר שחשפנו מוקד בישול ובו עצמות חזיר חרוכות. ראש החזיר היה במצב השתמרות טוב והוא נלקח לאחר כבוד לבדיקה זואולוגית. אז גילינו ששרידי היישוב הזה היו מונחים על סלע האם. כלומר: האנשים שצלו את החזיר, התיישבו במקום חשוף ללא אדמה. בשנת 1980 היו אלה תגליות מהפכניות. מהממצאים התברר כי יישוב אוכלי החזיר היה יישוב פרזות מהתקופה הכנענית מלפני כארבעת אלפים שנה. לראשונה התגלו בירושלים, מחוץ לעיר שבתוך החומות, שרידי יישוב מתקופה זו. כמה שנים מאוחר יותר ייחשפו כמה מבתי הכפר ובית הקברות בו באו אל מנוחתם האחרונה תושבי היישוב. התברר שקיימים יישובים באזור זה, אלא שישובים אלה כוסו לגמרי על ידי המדרגות חקלאיות עד כדי כך שאפילו שברי חרסים, שבדרך כלל מתגוללים על פני השטח, לא היו בנמצא." [13]

נחל רפאים בחפירות שנערכו באתר הסמוך לגן החיות התנכ"י נחשף יישוב גדול ששיטחו כ-290 דונם, לא מבוצר, שתחילתו בסוף תקופת הברונזה הקדומה ושיאו בתקופת הברונזה התיכונה. באתר נחשפו שרידי מבני מגורים, המהווים עדות ראשונה לשרידי ישוב קבע מתקופת הברונזה באזור ההר, וכן קברי פיר מתקופת הברונזה הקדומה ד'. המבנים נבנו בלבני בוץ שחלקן היה שרוף, שהונחו על גבי תשתית אבן. במרכז החדרים מופיעים בדרך כלל בסיסי עמודים. מתקופת הברונזה התיכונה ב' נחשפו מבנים ששימשו בתי חווה ובסמוך להם מבנים ששימשו מכלאות לחיות ומתקנים חקלאיים אחרים. המבנים נבנו באבן. אחד המבנים נבנה על יסודות מוצקים במיוחד וייתכן ושימש כמקדש או מבנה ציבורי אחר. בין המבנים נחשפו קברים וקברי פיר. בחלק מהמקומות קיימת עדות לקומה שנייה. באתר נחשפו גם מערות לכריית חול ששימש בתעשיית כלי חרס. אתר זה הוא החשוב מסוגו בארץ ישראל, בשל ייחודו כמכלול בנוי מתקופת הברונזה התיכונה שאיננו חלק מתל. היישוב בנחל רפאים שונה מהותית מהיישוב במלחה ובולט בו חוסר התכנון הריכוזי. היישוב מפוזר על שטח רחב ובו מספר "גושי" בנייה לאורך קווי הגובה של הנחל. שטחם של רוב המבנים היה גדול מאד - כ-600 מ"ר, וככל הנראה היה מיועד למגורי משפחה מורחבת ("חמולה"). צורת יישוב זו מתאימה לתסריט של התיישבות ספונטנית[14].

עלונה באזור עמק הארזים ערכה רשות העתיקות חפירות בשנת 1994, במהלכן נחשפו מבנים מתקופת הברונזה הביניימית. המבנים מרוכזים בחלקו העליון של המדרון והם - כנראה - חלק מכפר מהתקופה שבו הייתה בנייה צפופה. בחפירה נחשפו שרידיהם של שלושה חדרים מרובעים, ומבנה מלבני בגודל 9X12 מטר ממנו שרדו חלקי קירות. בנוסף נחשף מבנה מגורים מדורג. על גבי יישוב זה נחשף יישוב מתקופת הברזל - תופעה אופיינית ליישובים חקלאיים בסביבת ירושלים[15].

נחל זמרי בשכונת פסגת זאב באזור הרחובות משה רחמילביץ ושדרות משה דיין נחשף יישוב מתקופת הברונזה הביניימית (כיום האתר מכוסה) ושרידים נוספים של יישובים מתקופות מאוחרות. היישוב מתקופת הברונזה התיכונה נמצא מתחת לטרסות מתקופת הברזל ונחפר באופן חלקי. היישוב היה - ככל הנראה - מרוכז על פני מספר טרסות ובחפירה בטרסות העליונות נחשפו שלוש יחידות מגורים בסמיכות אחת לשנייה - יחידה אחת גדולה ושתיים קטנות יותר. החופרים מציינים כי תוכנית המבנים איננה ברורה ואיכות הבניה נמוכה[11].

תל אל פול בחפירות שנערכו באתר, במורד המדרון המשתפל ממערב למזרח, נחשפה התיישבות מתקופת הברונזה התיכונה ב' בשני שלבים. השלב הקדום כולל שני מבנים שנחשפו באופן חלקי בלבד וביניהם מעבר או חצר, והשלב המאוחר כולל בניית אבן של חדרים מוארכים בציר צפון-דרום. אחד החדרים מרוצף בלוחות אבן יפים וגדולים.

תקופת הברונזה התיכונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כרונולוגיה: 2000 - 1550 לפנה"ס תקופה זו מופיעה בכתובים גם כתקופת הברונזה התיכונה ב'. בתקופה זו חוזרים בארץ ישראל אל ישיבה ביישובי קבע ולבסוף חוזרים גם הביצורים. שינוי זה מתרחש בעקבות חדירת עמים מהצפון ומסוריה אל תוך הארץ, וחזרת כוחה של מצרים העתיקה עם עליית השושלות ה־12 וה־13 בתחילת התקופה. במקביל חוזרת ירושלים להיות מרכז עירוני ומקומי חשוב. במקביל לירושלים מצביעים מקורות מצריים על שכם כמרכז יריב ושווה משקל באזור ההר. על פי התמונה המקובלת על רוב החוקרים התחלק אזור ההר בין שני גורמים מדיניים מקומיים אלו. בניגוד לכך מציג הארכאולוג פרופסור ישראל פינקלשטיין תמונה שונה[16], לפיה שטחם של מרכזים ואתרים ארכאולוגיים באזור ההר היה קטן מאד והספיק למגורי מספר מאות אנשים בלבד. בשכם ובשילה לא נמצאו כלל רובעי מגורים, עובדה המצביעה על כך שאתרים אלו לא היו ערי ממלכה במובן המקובל של המילה ובדומה לירושלים, אלא מעוז מבוצר של שליטים מקומיים, שהטילו מרותם על שטח בו הייתה אוכלוסייה מעורבת של יישובי קבע ונוודים[17]. המחקר קובע כי אזור ההר המרכזי היה מפוצל בין מספר ישויות מדיניות - שכם, בית אל, וירושלים.

תחילת התקופה מיוצגת בממצאים דלים למדי - קבר שנחשף על ידי מקאליסטר בעיר דוד ובו נמצאה ידית של כד עם טביעת חותם של חרפושית מימי השושלת ה-12 (עידן הממלכה התיכונה). במאמרו "ירושלים לפני דוד" מציין החוקר אהרון מאיר[18] כי תיארוך ממצא זה מוטל בספק. דלות זאת תואמת את הידוע על אזור ההר והיעדר אתרים מהתקופה - עובדה המצביעה על יישוב מצומצם וארעי באופיו.

חלקה השני של התקופה מספק שלל ממצאים. בחפירות קניון ושילה בעיר דוד נחשפו קטעים של ביצורי העיר הקדומים במדרון המזרחי ועל פי הצעת קניון ייתכן ונחשף אף חלק ממבנה שער. בשנת 2009 פרסמה רשות העתיקות את דבר חשיפת ביצור מאסיבי מתקופת הברונזה התיכונה, בחפירות בהנהלת פרופסור רוני רייך, שנועד לאפשר גישה בטוחה של תושבי העיר אל המעיין הנמצא בשיפולי ההר. אורך הקטע החשוף של הביצור 24 מטר וגובהו 8 מטרים. ומוסיף פרופסור רייך[19]

"מדובר בביצור עצום בגודלו, הן מבחינת מידות המבנה, הן מבחינת עובי קירותיו והן מבחינת גודל האבנים ששולבו בבנייתו. הקירות נראים כמעבר מוגן, מבוצר היטב, היורד ממצודה כלשהי שניצבה בראש הגבעה, אל עבר מגדל המעיין. בניית מעבר מוגן שכזה הוא פתרון אפשרי כדי ליישב את הסתירה המובנית בסיטואציה שהמעיין - שהוא בבחינת מקור חיים ליושבי המצודה בשעת חירום - מצוי במקום הנחות והפגיע ביותר בשטח. בניית מעבר מוגן, אף שהיא כרוכה במאמץ רב, היא פתרון שניתן למצוא לו הקבלות אחדות בעולם העתיק, אף שמתקופות מאוחרות יותר לתאריך השרידים שתוארו כאן".

מבנים נוספים מהתקופה נתגלו בחפירות קתלין קניון ויגאל שילה אחריה, והם כוללים שרידים של מבני מגורים. באחד מהם נמצא, מתחת לריצפה, כד ובו שלד תינוק, צורת קבורה הנפוצה בתקופת הברונזה. בחפירותיו של יגאל שילה נחשפו גם כלי חרס, כלים דקורטיביים מעצם ותכשיטים.

ממצאים נוספים מהתקופה הן מערות קבורה שנתגלו פזורות סביב העיר. הבולטות שבהן נמצאו בחפירות כנסיית דומינוס פלוויט. במערה ששימשה עד סוף תקופת הברונזה המאוחרת נמצאו כ-1,200 כלי חרס, כלי בהט, כלי מתכת, חפצים שונים מעצם וחרפושיות.

מערת קבורה נוספת נחשפה בסוף המאה ה-19 ליד אבו תור והממצאים שנאספו בה נעלמו. על פי התיעוד נמצאו במערה כ-400 כלי חרס ובהם כדים בני 4 ידיות המאפיינים את התקופה. הכלים הונחו בשולי המערה ובמרכזה הונחו הנפטרים.

מערכת המים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכת נוספת שנחפרה מספר פעמים ונידונה רבות היא פיר וורן - מערכת המים הקדומה של ירושלים. המערכת נתגלתה ותוארה לראשונה על ידי וורן בשנת 1867. לאחרונה, בשנים 19981997, נחקר פיר וורן והשטח שלמרגלותיו בידי רוני רייך ואלי שוקרון, שגיבשו מסקנות חדשניות לגבי המערכת. לפי התאוריה החדשה של רייך ושוקרון, השלב הראשון של ההשתלטות על מי מעיין הגיחון נערך בתקופת הברונזה התיכונה, כאשר סביב המעיין נבנו 2 מגדלים מאסיביים, נחצבה הבריכה, ונחצב החלק האופקי של מערכת פיר וורן שאיפשרה גישה מהעיר למעיין ולבריכה. תעלה נוספת הידועה בשם "תעלה 2", שכוסתה בגושי אבן גדולים, הובילה את מי המעיין דרומה - ככל הנראה לבריכת אגירה בדרום. תיארוך המערכת לתקופת הברונזה התיכונה מצביע כי היה בידי הכנענים ידע הנדסי מתקדם[20].

כתבי המארות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתבי המארות הם טקסטים בכתב ההיראטי שנכתבו במצרים העתיקה. הכתבים שימשו לצורכי הגנה על מקומות במצרים העתיקה, ומתוארכים לתקופת הברונזה התיכונה. נהוג לחלק את הכתבים לשתי קבוצות כרונולוגיות- הקדומים שנכתבו על גבי צלוחיות חרס, והמאוחרים, שהופיעו על גבי צלמיות עבד כפות. מטרתם הייתה לפגוע באופן מאגי באויב ולהחלישו - מעין תפילות לעזרת האלים. העיר ירושלים מופיעה בכתובות אלו בשם רושמם או אורשלם והיא העיר היחידה באזור ההר המרכזי המוזכרת בשמה בתקופה המוקדמת של הכתובות ובתקופה המאוחרת - נוספת העיר שכם, העולה ועומדת מול ירושלים כמרכז שלטוני חשוב באזור השומרון.

בכתבי המארות מופיעים שמות שליטי ירושלים - יקרעם וסתען - ייתכן והכוונה לשסען, שמות ממקורות שֵמִיִּים, ככל הנראה מניב אמורי. נוכחות שני שמות כשליטי ירושלים עשויה להעיד על שלטון אוליגרכי בניגוד לכתבי המארות המאוחרים, בהם מופיע שם בודד (שלא ניתן לפיענוח), העשוי להצביע על מעבר לשלטון דיקטטורי. ייתכן כי העם היבוסי היה תת-קבוצה של קבוצה אתנית זו - "הר האמורי" הוא הכינוי למדרונות הדרומיים של הרי יהודה. אטימולוגיה אפשרית לשם הר המוריה היא 'הר האמורים'.

הממצאים הארכאולוגיים מהחצי השני של התקופה מציירים דמות של יישוב מבוצר ומבוסס שכיסה את כל אזור עיר דוד, ותחילת בנייה של מפעל מים. ממצאים מועטים מתום התקופה עשויים להעיד כי סוף תקופת הברונזה התיכונה רואה האטה בפעילות בעיר. עדויות אלו, בשילוב אזכורים ראשונים לירושלים במקורות מצריים, מעידים כי במקביל לשכם הייתה ירושלים לעיר מדינה מרכזית באזור ההר ויישובים שהוקמו ממערב לירושלים בתקופת הברונזה התיכונה א' הפכו להיות יישובי לווין.

במחקר חדשני ושנוי במחלוקת קובע[21] פרופסור נדב נאמן כי בכתבי המארות אין למעשה כל התייחסות לאזור ההר המרכזי מלבד התייחסות לשכם ומציע לדחות את הזיהוי של ירושלים בכתבי המארות. דעה זו לא התקבלה על דעת מרבית החוקרים.

תקופת הברונזה המאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – תקופת הברונזה המאוחרת בארץ ישראל

כרונולוגיה: 1550 - 1150 לפנה"ס.

תקופה זו כונתה בעבר במחקר התקופה הכנענית, והיא האחרונה בתקופות הברונזה. תקופה זו - בניגוד לתקופות הקודמות - עשירה במקורות היסטוריים, רובם ככולם ממצרים, ולמעשה מסמנת את כניסת ירושלים אל תוך ההיסטוריה של ארץ ישראל והסהר הפורה.

במהלך התקופה כבשה מצרים בראשות אמנחותפ השני את כנען, ואף נלחמה עם החיתים על השליטה בסוריה. למרות מספר מסעות מרשימים ורשימות שלל ושבויים מפוארות, לא הצליחה מצרים לכבוש את סוריה אך ארץ כנען נשארה בשליטה מצרית.

מסעות מלחמה אלו, המתועדים היטב על גבי כתובות במקדשים, התחילו עם פלישתו של תחותימס השלישי לארץ כנען ושיאו - המצור בן שבעת החודשים שהטיל על מגידו. במהלך המאה ה-15 לפנה"ס ערך אמנחותפ השני שלושה מסעות מלחמה, שניים לסוריה ואחד לארץ כנען, שעיקר משקלו כוון לאזור השרון, השומרון והגליל התחתון, בהם התרכז עיקר הכוח הכנעני. בסוף תיאור המסע מובאת רשימה כוללת של קבוצות אתניות שונות ובסך הכל נמנים כ-90,000 איש שנלקחו בשבי והועברו למצרים[22].ייתכן כי מספרים גבוהים אלו מתייחסים לכלל השבויים שנתפסו במסעות כולם, אך מדובר במספר גדול שאין ספק שהשפיע על הארץ והקרין על אספקטים רבים של חיי התושבים. דילול אוכלוסייה זה חזר ונשנה על עצמו עם מסע מלחמה שערך הפרעה תחותמס הרביעי, שהעיקרי שבהם כוון נגד גזר. התמונה הכללית של ארץ כנען, העולה מתיאורי המלחמה, היא של חבל ארץ מבוסס בעל יכולת צבאית לא מבוטלת ובעל אוכלוסייה צפופה.

בתקופה זו היה היישוב באזור ההר דליל ביותר והארכאולוג ישראל פינקלשטיין מציין 30 אתרי יישוב בכל אזור יהודה ושומרון. למרות קיומם של מקורות כתובים אין הסכמה בין החוקרים באשר לחלוקה המדינית פוליטית באזור זה. יש תאוריה הקובעת כי העובדה שאין כל איזכור למקומות יישוב במקורות מהתקופה מעידים על דומיננטיות של ירושלים על אזור יהודה וכי הערים המבוצרות בית אל ודביר, ששרידים שלהן מהתקופה נחשפו בחפירות, היו ערים כפופות לשלטון או השפעה ירושלמית[16].

גישה אחרת עולה ממחקרו של פרופסור נדב נאמן[23] הטוען כי שטח ההשפעה של ירושלים היה מצומצם והוגבל על ידי בית אל ודביר שהיו ערי ממלכה עצמאיות. על פי כל המחקרים הייתה עיר המדינה שכם בעלת שטח ההשפעה הנרחב ביותר - הרי אפרים והרי מנשה עד לאזור בית אל בדרום.

בירושלים אין רצף של עדויות ארכאולוגיות מהתקופה והעדויות הקיימות מקוטעות וחלקיות. מהחלק הראשון של התקופה - תקופת הברונזה המאוחרת א' - נמצאו מספר שרידים של בית במצב השתמרות גרוע, שנחשף על ידי קניון, ומספר חרפושיות של תחותמס השלישי, שתיארוכן לתקופה מוטל בספק. במערת הקבורה שנחשפה בחפירות כנסיית דומינוס פלוויט ושימשה החל מתקופת הברונזה התיכונה ב' נמצאו כלים רבים המיוחסים לתקופה, ובהם כלים בצורת גליל עם צורת כפתור המשמשת לחיבור הידית ושפת הכלי, וכלים המכונים בפי הארכאולוגים "פכיות אפורות" ו"קערות מונוכרום" האופייניות לתקופה.

תקופת הברונזה המאוחרת ב' היא התקופה המתועדת על ידי מכתבי אל עמרנה אך הממצאים מהתקופה הם מועטים ביותר ולא ניתן לקשר בין השטח לבין המסמכים המצרים. הממצא העיקרי לתקופה הם שורה של קירות תמך שנחפרו על ידי קניון ושילה (מוכרים גם כשטח G). המערכת האמורה מורכבת משבעה קירות אבן מדורגים, הנמתחים לאורך המדרון ובשילוב עם קירות אבן המונחים בתבנית של שתי וערב יוצרים ריבועים שמולאו באבנים. ההנחה היא שמערכת זו שימשה כתמך לבניה שהייתה בראש התל ואפשרה ליצור מסד שטוח ורחב במעלה שלוחת עיר דוד, עליו עמדה המצודה (מצודת ציון), מהן לא נותר זכר[24]. תיארוך מבנה זה הוא בעייתי ביותר ונתון במחלוקת ויש חוקרים המייחסים את מערכת קירות התמך לתקופת הברזל.

מעל מערכת קירות התמך ממוקמת החלקלקה המדורגת היורדת ממעלה המדרון ומכסה חלקים של מערכת קירות התמך. מבנה זה שנתגלה בחפירות דנקן ומקאליסטר ולאחר מכן בחפירות קניון נידון לעומק במחקר. תיארוכו נתון במחלוקת וכן קיימת מחלוקת בנוגע לשאלת היחס בין החלקלקה לקירות התמך - האם מדובר במערכות נפרדות או מערכות המשלימות אחת את השנייה. לאור חילוקי הדעות, כל שניתן לומר הוא ששתי מערכות הביצורים מתוארכות לסוף תקופת הברונזה המאוחרת או תחילת תקופת הברזל וייתכן והן חלק מביצורי העיר היבוסית. עם זאת גם פרשה זו לוטה במסתורין ואין כל מידע לגבי מוצאם, תאריך הגעתם לירושלים ותרבותם של היבוסים.

הממצאים הארכאולוגיים מעלים תמונה של ירושלים כיישוב קטן-ממדים בתקופת הברונזה המאוחרת. אם אכן שכנה בעיר דוד בירתה של עיר מדינה כנזכר במכתבי אל עמארנה, הרי שמדובר במקום מושבו של שליט מקומי. ריכוזי האוכלוסייה והכוח הכנעני שכנו בחצור במגידו וגזר.

מכתבי אל-עמארנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מכתבי אל-עמארנה

מכתבי אל-עמארנה הם מכתבים שנכתבו אל מלך מצרים אח'נאתון - אחד ממלכי השושלת הי"ח, המתוארך לאמצע המאה ה-14 לפנה"ס - לאורך תקופה של כ-20 שנה. מכתבים אלו מהווים את המקור העיקרי להכרת ארץ ישראל בתקופה הכנענית, אך במבט מקיף מספקים מידע מוגבל על פרק זמן קצר במאה ה-14 לפני הספירה. בארכיון אל עמרנה נתגלו שישה מכתבים באכדית המתארים את מסכת היחסים העכורה בין השליטים הכנענים בארץ ישראל. מלך ירושלים "עבדח'בה" כותב למלך המצרי על עימותים עם ברית שכללה את לבאיה מלך שכם ומלך גזר - מלכאלו, שהקימו חזית אנטי ירושלמית עם מלכי גת, לכיש ואשקלון בעוד פושטים בשם חבירו עושים שמות בשטחים החקלאיים. על פי המכתבים בירושלים שהייתה עיר הכפופה לשלטון מצרי.

באחד המכתבים מתוארת תקרית בה פרצו כושים, ככל הנראה מחיל המצב המצרי של העיר אל המצודה ואיימו על חיי המלך[25]:

"הבית איתן ועל כך יוכלו להעיד סוכני פרעה, ולמרות זאת זממו פשע כבד; לקחו את כליהם והבקיעו את קומת הגג ... כפסע היה ביני ובין הרצחי ביד אנשי כוש בתוך ביתי שלי. יתבע אותם המלך לדין!"

מעבר לתיאור הדרמטי מעיד הקטע על המבנה של מצודת העיר הבית האיתן היא המצודה ובית המלך הוא ארמון המלך - המצודה הפנימית, כדוגמת מגדל דוד. לארמון הייתה קומה עליונה מבוצרת הקרויה גג. תיאור דומה מופיע בספר שופטים, פרק ט':

"וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ, אֶל-תֵּבֵץ; וַיִּחַן בְּתֵבֵץ, וַיִּלְכְּדָהּ. וּמִגְדַּל-עֹז, הָיָה בְתוֹךְ-הָעִיר, וַיָּנֻסוּ שָׁמָּה כָּל-הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְכֹל בַּעֲלֵי הָעִיר, וַיִּסְגְּרוּ בַּעֲדָם; וַיַּעֲלוּ, עַל-גַּג הַמִּגְדָּל "

שמו של מלך ירושלים "עבדח'בה" - עבד האלה ח'פה - על שם האלוהות החיתית, מהווה הכלאה בין השפות הכנענית והחיתית עדות לתהליך ההתבוללות האתני והתרבותי שאיפיין את ערי כנען בתקופת הברונזה. עירוב זה משתקף בדברי הנביא יחזקאל, ט"ז:

"וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמֹר. בֶּן-אָדָם, הוֹדַע אֶת-יְרוּשָׁלִַם אֶת-תּוֹעֲבֹתֶיהָ. וְאָמַרְתָּ כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, לִירוּשָׁלִַם, מְכֹרֹתַיִךְ וּמֹלְדֹתַיִךְ, מֵאֶרֶץ הַכְּנַעֲנִי; אָבִיךְ הָאֱמֹרִי, וְאִמֵּךְ חִתִּית"

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ב' ארנסבורג וע' בר–יוסף, "עמק רפאים (חפירת 1962). מתקופת האבן, ד-ה (תשכ"ג), עמ' 1–16 .
  2. ^ דו"ח ראשוני על החפירה ברמת רחל (חדשות ארכאולוגיות)
  3. ^ ע. ברזילי, נ. אגא וא. כרובי, השרידים הפרהיסטוריים בעמק רפאים (שטח C). חידושים בארכאולוגיה של ירושלים וסביבתה.
  4. ^ ניר חסוןהצוהר לימים שבמושבה הגרמנית בירושלים התהלכו פילים ואריות, באתר הארץ, 12 במאי 2010
  5. ^ דו"ח ראשוני על החפירה באתר הנאוליתי במוצא (חדשות ארכאולוגיות)
  6. ^ Khalaily, Hamoudi, et al. "Excavations at Motza in the Judean Hills and the early Pre-Pottery Neolithic B in the southern Levant." Paléorient (2007): 5-37.
  7. ^ סטף, באתר "סנונית"; סטף והר איתן, באתר החברה להגנת הטבע
  8. ^ חדשות ארכאולוגיות, גיליון צג סטף 1989
  9. ^ ירושלים וסביבותיה – יעד נדל"ני מבוקש כבר 7000 שנה (פברואר 2016)
  10. ^ חדשות ארכאולוגיות גיליון פז עמוד 31
  11. ^ 11.0 11.1 יצחק מייטליס סביבות ירושלים בתקופת הברונזה התיכונה ובתקופת הברזל - מחקר משווה מכללת הרצוג אלון שבות
  12. ^ גרשון אדלשטיין,'מנחת – כפר מתקופת הברונזה בדרום מערב ירושלים', קדמוניות, 103 – 104 (תשנ"ד), עמ' 96 – 102.
  13. ^ גרשון אדלשטיין. עברו של העתיד. עיקרי הדברים אוגוסט 2008
  14. ^ ע' אייזנברג, 'נחל רפאים – כפר מתקופת ברונזה בדרום מערב ירושלים', קדמוניות, 103 – 104 (תשנ"ד), עמ' 82 – 95.
  15. ^ וקסלר-בדולח, "עלונה", חדשות ארכאולוגיות 107 עמודים 96-99
  16. ^ 16.0 16.1 Finkelstein, Israel. The sociopolitical organization of central hill country in the second millenium B.C.E. Biblical Archaeology Today, 1990, Pre-Congress Symposium, Supplement (1993) 110-131
  17. ^ יצחק מייטליס. מעמדה של ירושלים בתקופת הברונזה התיכונה ב' לאור הממצאים הארכאולוגיים מחקרי יהודה ושומרון קובץ ו' 1997 עמוד 11-14
  18. ^ א' מאיר, "ירושלים לפני דוד: סקירה ארכאולוגית מסוף העידן הפרהיסטורי ועד לסוף תקופת הברזל א'", ספר ירושלים, עמ' 42. הערה 44
  19. ^ איציק וולף, ביצור ענק בן 3,700 שנה נחשף בעיר דוד, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 2 בספטמבר 2009
  20. ^ ר' רייך וא' שוקרון. חפירות חדשות במדרון המזרחי של עיר דוד. קדמוניות 122 (תשס"ב). עמ' 78–88.
  21. ^ נ. נאמן. ההיסטוריה של ארץ כנען באלף השני לפסה"נ, בתוך ההיסטוריה של ארץ ישראל (כרך ראשון), עורך: יעקב שביט, ירושלים: כתר 1981.
  22. ^ יוחנן אהרוני ארץ ישראל בתקופת המקרא - גאוגרפיה היסטורית, מוסד ביאליק, 1962. עמודים 146-148
  23. ^ נ. נאמן. ההיסטוריה של ארץ כנען באלף השני לפסה"נ, בתוך ההיסטוריה של ארץ ישראל (כרך ראשון), עורך: יעקב שביט, ירושלים: כתר 1981
  24. ^ י' שילה, 'חפירות עיר דוד א, דו"ח ביניים לחמש עונות חפירה 1978-1982' קדם 19 (תשמ"ד), עמ' ג-יט.
  25. ^ א' מלמט, "ירושלים בשחר ימיה". ש' אחיטוב וע' מזר (עורכים), ספר ירושלים, תקופת המקרא, ירושלים, תש"ס עמוד 18