עגלה (דמות מקראית)
| מדינה | ממלכת ישראל המאוחדת | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| בן או בת זוג |
דוד  | ||||
| שושלת בית דוד | |||||
| |||||
  | |||||
עֶגְלָה אֵשֶׁת דָּוִד היא דמות מקראית, מנשות דוד המלך ואמו של יִתְרְעָם, בנו השישי של דוד והאחרון מבניו שנולדו בחברון. עגלה מופיעה פעמיים במקרא, ברשימת בני דוד שנולדו בעת מלכותו בחברון[1][2].
עגלה היא היחידה מנשות דוד המנויות ברשימה זו המכונה "אֵשֶׁת דָּוִד"[1], או "אִשְׁתּוֹ"[2]. ניתן לשער שזו הייתה אחת מנשות דוד העיקריות וזאת לפי סדר הכתיבה המופיע במקרא לדוגמה: בראשית, מ"ו, י"ט: בְּנֵי רָחֵל, אֵשֶׁת יַעֲקֹב, יוֹסֵף וּבִנְיָמִן, גם שם הכינוי "אֵשֶׁת יַעֲקֹב" מציין את חשיבותה של רחל בעיני יעקב[דרוש מקור].
כדמויות רבות במקרא שנקראו על שם חיות, גם עגלה נקראה כנראה על שם עגל[דרוש מקור].
זיהויה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הזיהוי עם מיכל[עריכת קוד מקור | עריכה]
לדעת חז"ל עגלה היא מיכל בת שאול[3]. ייתכן שדרשה זו נסמכת על הכינוי "אשת דוד" הרומז שהיא אשתו הראשונה והחשובה. "אמר רב: עגלה זו מיכל. ולמה נקרא שמה עגלה? שחביבה עליו כעגלה. וכן הוא אומר (שופטים, י"ד, י"ח) לוּלֵא חֲרַשְׁתֶּם בְּעֶגְלָתִי"[4]. יהודה קיל בפירוש דעת מקרא מתבסס על חז"ל בזיהוי עגלה כמיכל: "ולפי שהייתה ראשונה יעודה לו, ועוד הייתה בת מלך"[5]. חז"ל אף פירשו את שמה של מיכל במדרש הבא: "כי הייתה ממלטת את דוד מן הבית, לכן קורא את מיכל עגלה, שלא הייתה עליה עול אביה אלא קינטרה אותו"[6]. במדרש שמואל ניתן הסבר אחר מדוע נקראה מיכל, עגלה : "למה נקראה מיכל, עגלה? על שפעתה (געתה) לפני אביה ואמר לו 'אבא, לא היה לך להשיאני לאדם בעולם, אלא לליסטים שלך השיאתני? שלף חרבו עלי ואמר לי: אם אין את מבריחה אותי, הריני ממיתך"[7].
זיהוי זה מוקשה, מכיוון שבמקרא מובא לאחר שמסופר שמיכל בזה לדוד בעת שרקד לפני ארון הקודש, שלמיכל לא היו ילדים "עד יום מותה"[8]. האמורא רב חסדא פירש שאין "עד" בכלל, ויתרעם נולד ביום מותה; התלמוד דוחה בסתם פירוש זה, מכיוון שיתרעם נולד כשדוד עדיין היה בחברון, ומתרץ שלמיכל לא נולדו ילדים רק החל מהעלאת הארון לירושלים עליה מדובר שם[9].
רבי יעקב ריישר פירש שיתרעם נולד למיכל לאחר ששבה אל דוד מפלטי בן ליש ונחשדה כסוטה, ובהתאם להבטחת התורה[10] כי אשה הנחשדת כסוטה ונמצאת טהורה תזכה לולד[11].
זיהויים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]
רד"ק בפרשנות לשמואל ב', י"ב מפרש שלושה פירושים שונים אחד מהם הוא שעגלה הייתה מקודם אשתו של שאול, ונישואיה לדוד הם הרמוזים בנבואה "ואתנה לך את נשי אדוניך": ”את נשי אדוניך - עגלה אשת שאול כמו שפירשנו ומיכל בת שאול ושתי הנשים של שאול היו האחת היא אשתו והאחת בתו או נאמר כי גם רצפה פלגש שאול לקח דוד לאשה כדברי הדרש שכתבנו” כך מפרש גם הרלב"ג שם.
לפרשנות נוספת, עגלה לא באה ממעמד בכיר[12][13], ומסיבה זו לא מצינו שיתרעם נאבק לרשת את מלכות דוד[12].
במחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]
מספר חוקרים טוענים כי היה בתחילה היה כתוב בפסוק שמו של בעלה הראשון, כשם שכתוב באותה רשימה "אביגיל אשת נבל הכרמלי", ולאחר מכן שמו הוחלף בדוד.[14] חוקר המקרא שמואל אברמסקי סובר כי כינוי זה בא רק לסיים את רשימת הנשים בהדגשה.[15]
צאצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאמו, גם יתרעם מוזכר רק ברשימת בני דוד שנולדו בחברון[1][2]. שמו מורכב מהמילים "יתר" (מלשון יתרון) ו"עם", ומשמעו כנראה 'העם הוא נעלה (על אחרים)'[16]. שם זה הוא שם תיאופורי[דרושה הבהרה]. יש הסוברים שייתכן והשם יתרו הוא קיצור של השם יתרעם[17]. יסוד השם - יתר, ידוע משמות שמים-מערביים[דרוש מקור].
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 3 ספר שמואל ב', פרק ג', פסוק ה'.
- ^ 1 2 3 ספר דברי הימים א', פרק ג', פסוקים ג'–ד'.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"א, עמוד א', ירושלמי סנהדרין יב א, מדרש שוחר טוב תהילים נ"ט, מדרש רבה בראשית פ"ב ח', מדרש שמואל פרשה כב ועוד.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"א, עמוד א'.
- ^ יהודה קיל, דעת מקרא שמואל ב', ירושלים, מוסד הרב קוק, תשמ"א, שמואל ב', ג, ה.
- ^ ילקוט שמעוני, תהילים נ"ט.
- ^ מדרש שמואל, כ"ב.
- ^ ספר שמואל ב', פרק ו', פסוק כ"ג.
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף כ"א, עמוד א'.
- ^ ספר במדבר, פרק ה', פסוק כ"ח.
- ^ פירוש 'עיון יעקב' על עין יעקב, סנהדרין אות כח.
- ^ 1 2 נתן שור, תולדות ירושלים - כרך א ( העיר הקדם ישראלית ועד התקופה הביזאנטית), עמ' 43, הוצאת כנרת-זמורה-דביר, תשמ"ח, 1987.
- ^ "אולי לא הייתה ממשפחה גדולה, ולא הייתה ידועה בזכרו אותה אלא ב'אשת דוד'" (פירושו השני של הרד"ק לזיהוי עגלה).
- ^ שמעון בר אפרת, מקרא לישראל: שמואל ב', ירושלים, מאגנס, 1996, עמ' 30.
- ^ שמואל אברמסקי, עולם התנ"ך שמואל ב', תל אביב, דוידזון עתי, 1993, עמ' 28.
- ^ יהודה קיל, דעת מקרא לשמואל ב', פרק ג', פסוק ה'.
- ^ בנימין מזר (עורך), אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות של המקרא ותקופתו כרך-ג עמ' 955, מוסד ביאליק, תשכ"ה - 1965