ידוע בציבור

ידועים בציבור הם בני זוג המקיימים יחדיו מסגרת משפחתית, אך אינם נשואים זה לזה.

הגדרת בני זוג כידועים בציבור היא דרך של המדינה להחיל זכויות וחובות שהמדינה מעניקה לזוגות נשואים, על בני זוג אשר אינם מעוניינים או אינם יכולים להינשא על פי חוקי המדינה. סטטוס הידועים בציבור משמש בני זוג שאינם רשאים להינשא זה לזה, בהתאם לחוקי הנישואים, למשל כאשר בני הזוג הם בני אותו המין, או היות אחד מבני הזוג נשוי לאחר. פעמים רבות סטטוס הידועים בציבור מוחל על בני זוג הרשאים להינשא זה לזה אך אינם מעוניינים בכך, לעיתים ללא שבני הזוג מודעים לחובות שסטטוס זה מחיל עליהם.

מבחינות מסוימות זוכים ידועים בציבור (בני מינים שונים ולעיתים גם בני אותו המין) לזכויות דומות לאלה של בני זוג נשואים.

בתחילת 2011 פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה כי "96% מהזוגות בישראל הם זוגות נשואים והיתר (4%) הם זוגות החיים יחד ללא נישואין; אחוז הזוגות החיים יחד ללא נישואין באיטליה 4%, בארצות הברית 11%, בהולנד - 18% ובדנמרק - 22%".

בישראל

סטטוס הידועים בציבור משמש במדינת ישראל, בנוסף לסיבות הכלליות המביאות לבחירה בסטטוס זה, גם במקרים של בני זוג שאינם יכולים להינשא בישראל (משום שהחוק מאפשר רק נישואים במוסדות הדתיים), כמו בני זוג בני דתות שונות או חסרי דת, בני זוג מאותו המין, כהן וגרושה, ממזר וכדומה. בנוסף, זכויות פנסיוניות מסוימות הניתנות לאלמן או לאלמנה נשללות עם נישואיהם מחדש, ולכן יש המעדיפים שלא להינשא, כדי לשמור על זכויות אלה.

אין קביעה גורפת של שוויון בין ידועים בציבור ובין נשואים. זכויות אלה נקבעו באחדים מחוקי מדינת ישראל ובפסקי דין שונים, בסוגיות שונות שהועלו בפסקי דין אלה.

לראשונה הופיעה הכרה בידועה בציבור כשווה לאישה נשואה בחוק הנכים (תגמולים ושיקום), תש"ט-1949‏, שבו נאמר "אשה, ובכלל זה אשה הגרה יחד עם הנכה והידועה בציבור כאשתו". דוגמאות נוספות מחוקי מדינת ישראל:

• בחוק הביטוח הלאומי נאמר: "אשתו - לרבות הידועה בציבור כאשתו והיא גרה עמו", כלומר כל הזכויות (ושלילת הזכויות) שמקנה החוק לאשת איש מוקנות גם לידועה בציבור. בהתאם לכך, מאפשר המוסד לביטוח לאומי למלא שאלון לידועים בציבור, שמהווה בסיס להחלטה של המוסד לביטוח לאומי להכיר בזוג כידועים בציבור.
• בחוק סיוע למשפחות שבראשן הורה עצמאי (לשעבר חוק משפחות חד-הוריות) מוגדר "הורה עצמאי", בין השאר כ"הוא אינו נשוי ואין אדם הידוע בציבור כבן זוגו".
• בחוק השמות נקבע: "שם פרטי ניתן לילד על ידי הוריו סמוך לאחר לידתו. באין הסכמה בין ההורים, רשאי כל אחד מהם ליתן לילד שם פרטי; אולם ילד שנולד כשאמו אינה נשואה לאביו ואף אינה ידועה בציבור כאשתו, ניתן לו שם פרטי על ידי אמו בלבד." בעקבות פסק דין של בג"ץ נקבע בחוק זה, כי שר הפנים אינו רשאי לפסול שם מן הטעם שהשם נבחר עקב קשר בין ידועים בציבור.
• חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) מגדיר "בן משפחה של חייל שנספה במערכה":

"(א) מי שהייתה אשתו של הנספה ביום מותו, ובכלל זה אשה שלפני מות הנספה גרה יחד עמו וביום מותו הייתה ידועה בציבור כאשתו - כל עוד לא נישאה לאחר

(א1) מי שהיה בעלה של הנספה ביום מותה, ובכלל זה גבר שלפני מות הנספה גר יחד עמה וביום מותה היה ידוע בציבור כבעלה כל עוד לא נישא לאחרת."

• בחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה): מכירת זכות בדירת מגורים ללא תמורה, מחויבת במס רכישה מופחת (שליש) (לעומת בן זוג הפטור לגמרי).

לעומת כל אלה, פקודת מס הכנסה מגדירה "בן זוג" כ"אדם נשוי החי ומנהל משק בית משותף עם מי שהוא נשוי לו", הגדרה שכפשוטה מוציאה ידועים בציבור מגדר בני זוג.

מאפייניהם המובהקים של ידועים בציבור נקבעו על ידי שופט בית המשפט העליון, צבי ברנזון:

יש כאן שני יסודות: חיי אישות כבעל ואשה וניהול משק בית משותף. היסוד הראשון מורכב מחיים אינטימיים כמו בין בעל ואשתו המושתתים על אותו יחס של חיבה ואהבה, מסירות ונאמנות, המראה שהם קשרו את גורלם זה בזה. בכך נבדל הקשר הזה מחיי פילגשות, למשל, שבהם הגבר מקיים מאהבת או ידידה ועושה זאת בעיקר להשגת סיפוק מיני בחיק אשה, ואולי גם כמקום מקלט למתן פורקן לנפשו מחיי נישואין בלתי-מוצלחים ומדכאים; והאשה, הפילגש - אצלה תופש בדרך כלל מקום נכבד מצבו החמרי ומעמדו החברתי של האיש המשמש לה פטרון וגומל חסדים, ותמורת זאת היא מעניקה לו את חסדיה הגופניים.

היסוד השני הוא ניהול משק בית משותף. לא סתם משק בית משותף מתוך צורך אישי, נוחות, כדאיות כספית או סידור ענייני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי המשפחה המשותפים, כנהוג וכמקובל בין בעל ואשה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים והאשה משמשת לו עקרת בית. משק בית משותף כזה נבדל מהנעשה, למשל, בהעסקת עוזרת או מטפלת, גם כשקורה והמעסיק מקיים עמה יחסי מין. גם במקרה כזה עשויה האשה לעשות את עבודות הבית ולטפל בענייני הגבר, אבל זהו חלק מסידור ענייני שבו היא מקבלת חלק מגמול עבודתה במגורים ובמזונות בבית מעסיקה.

ב-9 במרץ 2008 דחה בית המשפט לענייני משפחה בקשה לדחות על הסף תביעת מזונות שהגישה אישה כנגד הידוע-בציבור שלה לשעבר. בית המשפט קבע בכך שהחיים המשותפים, גם אם לא נחתם הסכם חוזי בין בני הזוג, הם בגדר "הסכם מכללא" (כלומר, הסכם משתמע). מתוך ההחלטה:

זכויות ידועה בציבור לא מוסדרות בחקיקה, ולכן בהיעדר חוק המסדיר את מכלול הזכויות והחובות בין "ידועים בציבור" יש לפנות למישור החוזי; במקרה דנן לא קיים בין התובעת לנתבע הסכם מפורש של "חיים משותפים", לכן יש ללמוד מהנטען על התנהלות חייהם המשותפים, קרי "הסכם מכללא" אשר נגזר הן מהסכם בין הצדדים, והן חלק מחופש ההתקשרות המוכר בדין הכללי.... היום מערכת היחסים בין בני זוג, גבר ואישה או כל סוג אחר, לרבות זוגות חד מיניים, מקימה לכאורה מערכת של הסכמה והתחייבות. בלשון אחרת, החיים המשותפים הם שיוצרים הסכם ועילה לטענת מזונות בת זוג מכוח דיני החוזי, קרי החובה לא להזניח את בת הזוג.

בנובמבר 2015 פסק בית המשפט העליון שבית המשפט המוסמך לדון בסכסוך בין ידועים בציבור לשעבר, הקשור בקשר הזוגי שביניהם, הוא בית המשפט לענייני משפחה, משום שיש לראות את ידועים בציבור כ"בני משפחה" כהגדרתם בחוק בית המשפט לענייני משפחה.

הבדל בולט בין מצבם של הידועים בציבור ובין הנשואים הוא חובת ההוכחה. הוכחת קיומם של נישואים היא בדרך כלל עניין של מה בכך, באמצעות הצגת תעודת נישואים שהוציא גורם המוסמך לכך, או על-פי הרישום במשרד הפנים. הוכחת סטטוס של ידועים בציבור מצריכה הבאת עדים המכירים היטב את אורח חייהם של בני הזוג ויכולים לאשר שאכן מדובר בידועים בציבור ולא בחברים טובים בלבד. בעוד שהנישואים מתחילים במועד חד וברור, לא כך המצב ביחס לסטטוס של ידועים בציבור. תנאי בסיסי להוכחת סטטוס של ידועים בציבור הוא מגורים יחד וניהול משק בית משותף.

הסדרה פורמלית יותר של חיים משותפים כבני זוג, תוך הימנעות מנישואים, היא שיטת נישואי החוזה, נישואים הנכרתים בין בני זוג בדרך של הסכם זוגיות, המקנה להם זכויות הדדיות, מסדיר את ענייני הרכוש שביניהם, חובותיהם ההוריות וכיוצא בזה עניינים בין בני זוג. ניתן להביא את נישואי החוזה לאישורו של בית משפט לענייני משפחה המעניק להם תוקף של פסק דין.

הלכת השיתוף

הלכת השיתוף בין בני זוג מוחלת גם על בני זוג ידועים בציבור, אולם נקבע לגביהם ש"אין להחיל באופן אוטומטי את חזקת השיתוף לגבי רכוש שנרכש על ידי אחד מבני הזוג בנפרד, אלא יש להוכיח כוונת שיתוף מפורשת ביחס לכל נכס ונכס". בית המשפט המחוזי בתל אביב הציע להבחין בין "בני זוג חיים כידועים בציבור בשל מניעות חברתית, משפטית, או דתית", שלגביהם העובדה שמדובר ב"ידועים בציבור" ולא בזוג נשוי, היא בעלת חשיבות פחותה לעניין נטל ההוכחה הנדרש להוכחת כוונת השיתוף, לעומת בני זוג הבוחרים מרצונם החופשי שלא להינשא (לעיתים דווקא כדי להצביע על העדר כוונת שיתוף)". הבחנה זאת תלויה ועומדת בערעור בפני בית המשפט העליון.

בספר "הידועים בציבור בראי התאוריה האזרחית של דיני המשפחה" הציע פרופ' שחר ליפשיץ להבחין בין ידועים בציבור "אוניברסליים" אשר הסיבה בגינה לא התחתנו קשורה ברצון שלא לקחת על עצמם מחויבות של נישואים, לבין ידועים בציבור "תוצרת הארץ" אשר הסיבה בגינה לא התחתנו היא שהם פסולי חיתון. לדעתו של ליפשיץ באשר לסוג הראשון של הידועים בציבור, יש להישמר מפני החלה גורפת של חזקת השיתוף שכן הדבר עלול לסכל את בחירתם שלא להינשא. הבחנתו של ליפשיץ אומצה בבית המשפט העליון.

השלכות ההכרה בידועה בציבור

נציגי המפלגות הדתיות התנגדו להכרה בידועה בציבור בטענה שהדבר פוגע במעמד האישה החוקית. בשנת 1957, חברי הכנסת הדתיים הציעו שתי הצעות לגבי מעמד הידועה בציבור שנכנס כבר ל-12 חוקים. הצעה אחת, של זרח ורהפטיג, דרשה למחוק את המושג מספר החוקים. ההצעה השנייה, של ישראל שלמה בן-מאיר ולאחר מכן יצחק רפאל, דרשה "שלא יפגעו זכויות האישה הנשואה כדין עקב הענקת זכות כלשהי לאשה אחרת המוגדרת כידועה בציבור כאשתו". טענתם הייתה שמעמד הידועה בציבור נותן בידי הבעל את האפשרות להיפרד מאשתו מבלי לתת לה גט בכך שהוא יכול להעניק לאשה החדשה זכויות מלאות מבלי לשאת אותה לאשה ולעבור על החוק האוסר פוליגמיה.

באותה תקופה, הביטוח הלאומי פתר בעיה זאת בכך ששילם קצבאות גם לאישה וגם לידועה בציבור. לעומת זאת, במקרים אחרים שללו בתי המשפט את הזכויות של האישה והעניקו אותן לידועה בציבור.

על פי פרקליטת מחוז דרום יסכה ליבוביץ, המושג של "ידועה בציבור" קיבל הכרה בכל שכבות האוכלוסייה. "ברוח התקופה", בשנים האחרונות בית הדין השרעי בישראל מאשר פוליגמיה אצל הבדואים בנגב ביתר קלות, מאחר שכיום הבדואים משתמשים בסטטוס של ידועה בציבור כטענה רשמית. הטענה לסטטוס של "ידועה בציבור" בקרב הבדואים, על פי הפרקליטה, מהווה קושי בהוכחת הפוליגמיה הנדרשת לצורך מתן כתב אישום. קושי זה מצטרף לקשיים אחרים בהוכחת הפוליגמיה עבור רשויות החוק, כגון חוסר מעמדן החוקי של הנשים השניות של הבדואים (הן מסתננות באופן לא חוקי וחסרות אזרחות), וכן חוסר שיתוף הפעולה של האוכלוסייה עם רשויות החוק. בדרך זו בדואים רבים בנגב (עד 36% מהגברים) הם פוליגמיים.

מעמד הידועה בציבור חל על זוגות החיים ביחד גם ללא הצהרה מפורשת שלהם ואולי אף ללא ידיעתם, כך שמעשית חלים עליהם יחסים משפטיים שהם לאו דווקא בחרו, כולל דיני ירושה שונים.

ראו גם

• נישואים אזרחיים
• משפחה חדשה
• פילגש

לקריאה נוספת

• שחר ליפשיץ, דיני הידועים בציבור בישראל בראי התאוריה האזרחית של דיני המשפחה, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה בשיתוף עם הוצאת נבו, 2005.
• אמנון בן דרור, הידועה בציבור: נשואים ללא נישואין, הוצאת יהלום, 2003.
• דניאל פרידמן, "הידועה בציבור בדין הישראלי", עיוני משפט ג עמ' 459, תשל"ג. נכלל גם בספר ספר דניאל - עיונים בהגותו של פרופ' דניאל פרידמן, הוצאת נבו, 2008.
• אירית רוזנבלום, מדריך לזכויות הידועים בציבור, בהוצאת משפחה חדשה, 2009.
• איריס מרקוס, ידועים בציבור - הלכה ומעשה, הוצאת אוצר המשפט, 2008.

קישורים חיצוניים

• נעמה סיקולר, ידועים בציבור: הכללים הם שאין כללים, באתר ynet, 11 במאי 2007
• עו"ד דיינה הר-אבן, ידועים בציבור: מה זה, למה ואיך, באתר ynet, 7 באוגוסט 2006

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי.