יואל ואביה בני שמואל

יואל ואביה בני שמואל

שופט ישראל משבט לוי → שמואל שאול ←

יוֹאֵל, הבן הבכור של שמואל, ואֲבִיָּה, בנו השני, שפטו את ישראל בעת זקנת אביהם שמואל, בבאר שבע. בנו של יואל, הימן, היה משורר בימי דוד המלך.

רקע

בספר שמואל, מתואר כי עלי ביקש משמואל שיספר לו את נבואתו הראשונה, שעסקה בעונש בני עלי. עלי הוסיף על בקשתו: ”כה יעשה לך אלוהים וכה יוסיף, אם תכחד ממני דבר”. רבי אבהו באר, שסוף הפסוק הוא קללה לשמואל, שאם לא יספר לעלי את הנבואה, גם בניו לא ילכו בדרך הישר. ואף על פי ששמואל סיפר לו את הנבואה, התקיימה הקללה בבניו. מכאן למד רבי אבהו: ”קללת חכם, אפילו על תנאי, היא באה”.

תקופת שפיטתם

כאשר הזדקן שמואל ולא יכול היה לשאת עוד בתפקיד השופט, הוא מינה את שני בניו לשופטים במקומו. שמואל עשה מינוי זה בהתאם להלכה האומרת ”לא המלכות בלבד, אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל, ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם”.

יואל ואביה חטאו בתפקידם, ובספר שמואל, המיוחס לאביהם, נכתב: ”וְלֹא הָלְכוּ בָנָיו בִּדְרָכָו וַיִּטּוּ אַחֲרֵי הַבָּצַע וַיִּקְחוּ שֹׁחַד וַיַּטּוּ מִשְׁפָּט”. עם זאת, מבואר בתלמוד שבני שמואל לא לקחו שוחד ממש, אלא רק נטו אחר הבצע. הובאו מספר אפשרויות לחטאם:

• שמואל, היה הולך במקומות שונים בארץ ולא ישב במקום קבוע, כדי שיקל לעם להשיגו, אך יואל ואביה ישבו בבאר שבע וכך פרנסו סביבם חזנים וסופרים.
• היו מבקשים את המעשר הראשון בפיהם, ואפילו שהם לוויים לא היה ראוי שידרשו כסף המגיע להם.
• השקיעו כספם אצל סוחרים, ואפילו שלא קבלו מהסוחרים מתנות, בכל זאת נטה לבם לטובת הסוחרים כשבאו לדון אצלם.
• לקחו יותר מעשר מהמגיע להם.
• יש אומרים שלקחו מתנות כהונה אף שלא היו כוהנים.

בעקבות התנהגות זו, טענו זקני העם, שיש צורך להחליף את יואל ואביה. גם על פי ההלכה, אם בני השופט אינם צדיקים כמותו, אין להם אפשרות למלא את מקומו:”וכל מי שאין בו יראת שמים, אף על פי שחכמתו מרובה, אין ממנין אותו למינוי מן המינויין שבישראל”. זקני ישראל, לא הסתפקו בהדחת השופטים, אלא דרשו גם את שינוי שיטת הממשל לשיטה מלוכנית. למרות זאת, ניתן לאמר שהתנהגות הנטייה אחר הבצע, היא רק גורם משני לשינוי שיטת הממשל, והגורם הראשי הוא רצון לרציפות שלטונית או הקושי לשחד את המלך. בספר שמואל יש ביסוס לטענה שלא התנהגות יואל ואביה גרמה לשינוי שיטת הממשל, שכן לאחר תפילה של שמואל לה', מפרט ה' סיבה אחרת:

שְׁמַע בְּקוֹל הָעָם לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמְרוּ אֵלֶיךָ, כִּי לֹא אֹתְךָ מָאָסוּ, כִּי אֹתִי מָאֲסוּ מִמְּלֹךְ עֲלֵיהֶם

כלומר, עם ישראל לא רצה להסתמך על מלכות אלוקית, והיה מעוניין במלכות ארצית. ייתכן, למשל, שהעם לא רצה להסתמך על תשועת ה' מיד אויביו, והעדיף צבא קבוע שיגן עליו, דבר הנרמז בתיאור המלך בהמשך: "ונלחם את מלחמותינו".

בתקופת שאול

בנאום הפרידה של שמואל, לאחר ביסוס מלכות שאול, מזכיר שמואל את בניו ביחס אליו עצמו: ”וְעַתָּה הִנֵּה הַמֶּלֶךְ מִתְהַלֵּךְ לִפְנֵיכֶם, וַאֲנִי זָקַנְתִּי וָשַׂבְתִּי, וּבָנַי הִנָּם אִתְּכֶם.”

הרד"ק מפרש את הביטוי "ובניי הינם אתכם" לחיוב: אף אם אני קרוב להיפטר מן העולם, בניי יהיו עמכם, ותוכלו לשאול אותם על שקבלו ממני. הרב בעל המצודות פירש שהם "אתכם" – מוכנים לעבוד את המלך וחפצים בו, כשאר העם. לעומתם פרש הרב חיד"א, שהם "אתכם" – דומים לכם, ואינם צדיקים כאביהם.

זיהוי

על־פי מדרש רות רבה, יואל בן שמואל מזוהה עם יואל הנביא. לעומתו מדרש במדבר רבה (י', ה') קושר את יואל הנביא עם אביו – שמואל: ”דברי ה' אשר היה אל יואל בן פתואל" (יואל א', א') זה שמואל. למה נקרא שמו פתואל שפיתה להקב"ה בתפילתו”.

קבלה

על פי רבי חיים ויטאל, נשמת אביה היא משורש נשמת קין.

הרב מנחם עזריה מפאנו כתב בספרו "גלגולי נשמות", שיואל הנביא הוא גלגול של יואל בן שמואל, ופתואל שמצוין כאביו, הוא אביה. על פי הנחה זו, ולפי פתיחת ספר יואל: ”דְּבַר ה' אֲשֶׁר הָיָה אֶל יוֹאֵל בֶּן פְּתוּאֵל”, יש ראיה לכך שיואל ואביה חזרו בתשובה, שכן נאמר במדרש שבכל מקום שמוזכר בתנ"ך שם נביא ושם אביו ידוע שגם אביו נביא, אלא שלא נחשב מספיק כדי שנבואותיו תיכתבנה.

לקריאה נוספת

• ר' ישראל יעקב קלפהולץ, אוצר אגדות נ"ך, בני ברק: המסורה, ה'תש"ם־1980, כרך א', פרק שלישי ח.

קישורים חיצוניים

ביאור:שמואל א ח, באתר ויקיטקסט

• אראל סגל־הלוי, מה הקשר בין בניו של שמואל לבין שיטת הממשל?, אתר הניווט בתנ"ך
• אראל סגל־הלוי, שמואל חושף את התרמית הגדולה, אתר הניווט בתנ"ך