צלילי המוסיקה (סרט)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
צלילי המוסיקה
The Sound of Music
מבוסס על The Story of the Trapp Family Singers עריכת הנתון בוויקינתונים
בימוי רוברט וייז עריכת הנתון בוויקינתונים
הופק בידי רוברט וייז עריכת הנתון בוויקינתונים
תסריט ארנסט להמן עריכת הנתון בוויקינתונים
עריכה ויליאם ה' ריינולדס עריכת הנתון בוויקינתונים
שחקנים ראשיים ג'ולי אנדרוז (מריה פון טראפ)
כריסטופר פלאמר (גיאורג לודוויג פון טראפ)
שרמיין קאר
ביל לי
דבי טרנר
בן רייט
דון צ'ייס
Kym Karath
הת'ר מנזיס
מארני ניקסון
Portia Nelson
דוריס לויד
אנה לי
אלינור פארקר
ביל לי
נורמה ורדן
ריצ'רד היידן
פגי ווד
ניקולאס האמונד
Angela Cartwright
Gertrude Astor עריכת הנתון בוויקינתונים
מוזיקה ריצ'רד רוג'רס עריכת הנתון בוויקינתונים
צילום טד מקורד עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת הפקה פוקס המאה ה-20 עריכת הנתון בוויקינתונים
חברה מפיצה פוקס המאה ה-20, אולפני וולט דיסני עריכת הנתון בוויקינתונים
שיטת הפצה וידאו על פי דרישה עריכת הנתון בוויקינתונים
הקרנת בכורה 2 במרץ 1965 עריכת הנתון בוויקינתונים
משך הקרנה 174 דק' עריכת הנתון בוויקינתונים
שפת הסרט אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה סרט מוזיקלי, סרט דרמה, סרט שמבוסס על ספרים, סרט ביוגרפי, סרט רומנטי עריכת הנתון בוויקינתונים
הכנסות באתר מוג'ו soundofmusic
פרסים
דף הסרט ב־IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

צלילי המוסיקהאנגלית: The Sound of Music) הוא סרט מוזיקלי אמריקאי, זוכה חמישה פרסי אוסקר, המבוסס על מחזמר באותו השם, המבוסס על ספרה האוטוביוגרפי של מריה פון טראפ, "The Von Trapp Family Singers" ("זמרי משפחת פון טראפ"). הוא אחד הסרטים הידועים המבוססים על יצירותיהם המשותפות של ריצ'רד רוג'רס ואוסקר המרשטיין.

נכון לשנת 2019 הוא הסרט השישי ברשימת הסרטים המצליחים ביותר קופתית בכל הזמנים לאחר תיקון הנתונים לאור האינפלציה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר למחזמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – צלילי המוסיקה (מחזמר)

בשנת 1949, שנתיים אחרי שבעלה, קפטן פון טראפ, נפטר, פרסמה מריה את ספרה הראשון - "The Story of the Trapp Family Singers". היא מכרה את הזכויות לספר לחברה גרמנית, שצילמה ב-1956 את הסרט "Die Trapp Familie". חברת "סרטי פרמאונט" האמריקנית קנתה את הזכויות לגרסה אנגלית של התסריט. הבמאי שפרמאונט שכרה הציע לעבד את סיפורה של משפחת פון טראפ למחזמר ולא לסרט, בשילוב שירי עם אוסטריים. להפקה הצטרפו הצמד שהיה אחראי להפקות רבות ומוצלחות בברודוויי - ריצ'רד רוג'רס (לחן) ואוסקר המרשטיין (מילים). הם כתבו שירים מקוריים למחזמר, במקום ההצעה לשירי העם האוסטריים. המחזמר "צלילי המוסיקה" עלה לראשונה בברודוויי ב-16 בנובמבר 1959, בכיכובם של מרי מרטין ותיאודור ביקל. המחזמר היה ללהיט: הוא הופיע 1,443 פעמים, וזכה בשמונה פרסי טוני (פרסי התיאטרון האמריקני), כולל פרס המחזמר הטוב ביותר.

ב-1981 הועלה בווסט אנד בלונדון חידוש להפקה בכיכובה של פטולה קלארק בתפקידה של מריה[1].

כריסטופר פלאמר וג'ולי אנדרוז במהלך צילומי הסרט, 1964.

ממחזמר לסרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביוני 1960 רכשה חברת "פוקס המאה ה-20" את הזכויות לגרסה הקולנועית של "צלילי המוסיקה". בדצמבר 1962 החלה העבודה על הסרט. התסריטאי היה ארנסט לימן ("המלך ואני"), והבמאי היה רוברט וייז. לתפקיד של מריה לוהקה ג'ולי אנדרוז, שהייתה אז שחקנית צעירה שכבר הופיעה בבימות ברודוויי במחזות הזמר "גבירתי הנאווה" ו"קמלוט" ואך סיימה את צילומי הסרט "מרי פופינס". לתפקיד של קפטן פון טראפ לוהק השחקן השייקספירי כריסטופר פלאמר.

התסריט הסופי היה שונה מעט מהטקסט של המחזמר: דמויות המשנה, כגון הברונית (אלינור פארקר) והחבר-אמרגן מקס דטוויילר (ריצ'רד היידן), קיבלו תפקיד קטן יותר, וכן הורדו שלושה שירים מהמחזמר. במקומם, כתב והלחין ריצ'רד רוג'רס לבדו (אוסקר המרשטיין נפטר ב-1960) שני שירים נוספים. אחרי שנתיים של הכנות, החלו הצילומים, חלקם בזלצבורג שבאוסטריה וחלקם באולפנים בלוס אנג'לס. ב-2 במרץ 1965 יצא הסרט לאקרנים. הסרט היה מועמד לעשרה פרסי אוסקר, וזכה בחמישה, כולל פרס הבמאי הטוב ביותר ופרס הסרט הטוב ביותר. הסרט הפך לאחת מההצלחות הקופתיות הגדולות ביותר, והיה לאחד מהסרטים האהובים ביותר בכל הזמנים, הרבה בזכות השירים של הצמד רוג'רס והמרשטיין.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מריה היא אישה צעירה, תוססת ומוזיקלית, שעומדת להפוך לנזירה, הגרה בזלצבורג, אוסטריה. מכיוון שמריה מעבירה את זמנה בטיול בהרים, אם המנזר מחליטה לשלוח אותה להיות אומנת לשבעת ילדיו של קפטן פון טראפ. הקפטן גאורג פון טראפ, לשעבר קצין בחיל הים האוסטרי, הוא אלמן קפדן ועשיר ואב לשבעה. מאז שאשתו נפטרה, הוא סירב להכניס שמחה ומוזיקה לבית, והבית התנהל כמו אחת מספינותיו של הקפטן, כשהאחרון נותן לילדיו פקודות, ומזמן אותם על ידי שריקת משרוקית. מריה מגיעה לביתו, ובתחילה הילדים מתנכלים לה, אך במהרה מריה מצליחה לחדור לליבם של הילדים ומלמדת אותם לשיר, בניגוד לרצון האב. לאחר שהקפטן חוזר מטיול עם הברונית אלסה שריידר, ארוסתו, ומגלה על מעשיה של מריה, הוא מחליט לגרשה, אך אז הוא שומע את ילדיו שרים וחוזר בו. הקפטן, שהשתנה לחיוב וכעת יותר פתוח כלפי ילדיו וכלפי מריה, מחליט לערוך מסיבה בביתו, שאליה מוזמנים חבריו. הברונית שריידר מבינה שהקפטן ומריה מתאהבים, ומשכנעת את מריה לחזור למנזר, שם היא מתבודדת ולא מוכנה לדבר עם איש. לאחר שיחה עם אם המנזר, מחליטה מריה לשוב אל בית הקפטן, לשמחתם של המשפחה. הקפטן נפרד מהברונית ומתחתן עם מריה במנזר. לאחר מכן, הדוד מקס, מפיק מוזיקלי, משכנע את המשפחה להשתתף כלהקה בפסטיבל הזמר של אוסטריה.

בינתיים, מעמדם של הנאצים מתחזק באוסטריה כחלק מה"אנשלוס", והנאצים דורשים מקפטן פון טראפ להצטרף לשורותיהם. פון טראפ, שמזהה אצל הנאצים את רמיסת הערכים הפטריוטיים והמוסריים שהוא מאמין בהם, מתכנן לברוח לפני סגירת גבולות אוסטריה. הם בורחים בלילה לפני ההופעה בפסטיבל אך נתפסים על ידי הנאצים, ומובלים אל הפסטיבל. לאחר הופעתם בפסטיבל, הקפטן בורח יחד עם מריה וילדיו, ואף מפספס את זכייתם. הם מספיקים להסתתר במנזר שבו מריה גדלה. רגע לפני שהגבול נסגר, מצליחה המשפחה לברוח, והיא צועדת ברגל בהרים לעבר שווייץ.

העלילה מול המציאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר פרטים בספרה של מריה פון טראפ שקרו במציאות - שונו במחזמר ובסרט. במקור, מריה נשלחה לטפל רק בילד אחד ולא בכל שבעת הילדים. היא הגיעה כמורה ולא כאומנת. שמות הילדים שונו (בין השאר כדי למנוע בלבול - שם אחת מבנותיו של הקפטן היה גם כן מריה). על-פי טענת בתם, המשפחה נאלצה להתמודד עם קשיי הקיום לאחר המשבר הכלכלי באוסטריה ומקהלת המשפחה, שמריה דחפה להקימה, היוותה אמצעי פרנסה ולא רק תחביב כפי שמתואר בסרט. אביה, קפטן גאורג פון טראפ, לא התנהג לדבריה בקשיחות עם ילדיו אלא היה ביישן. בנוסף, המשפחה בסרט בורחת ברגל לשווייץ, כשבמציאות המשפחה ברחה ברכבת לאיטליה ולאחר מכן לארצות הברית[2].

הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מריה (ג'ולי אנדרוז) מימין, ואם המנזר משמאל, מתוך הסרט
  • קפטן גאורג פון טראפ - קפטן בדימוס של הצי המלכותי של אוסטריה. הוא התחתן והביא לעולם שבעה ילדים. לאחר שאשתו מתה, גאורג התנהג לילדיו כאילו היו חייליו והתארס עם הברונית אלזה שריידר. כשמריה הגיעה לביתו בתור אומנת הוא התאהב בה, ביטל את אירוסיו עם הברונית שריידר והתחתן עם מריה. כשהם חזרו מירח הדבש שלהם, הם גילו שאוסטריה נכבשה בידי הנאצים. הנאצים חייבו את גאורג להצטרף לשורותיהם. גאורג החליט להישאר נאמן לאוסטריה ולברוח לשווייץ שלא נכבשה על ידי הנאצים עם משפחתו. בדרך לשווייץ, גאורג נעצר על ידי קצינים נאצים והוא סיפר להם שהוא בדרך להופעה בפסטיבל זלצבורג שאחריה הוא יתגייס לצבא גרמניה. גאורג ומשפחתו הופיעו בפסטיבל תחת פיקוח של הקצינים הנאצים. כשהפסטיבל נגמר, הם ברחו למנזר לפני שהקצינים הנאצים שמו לב שהם ברחו. מהמנזר הם הלכו רגלית לשווייץ וכך ברחו מהנאצים.
  • מריה ריינר - נזירה שהגיעה ממנזר ננברג לשמש כאומנת לשבעת ילדי משפחת פון טראפ לאחר ש-12 האומנות הקודמות התפטרו/פוטרו מתפקידן. מריה מלמדת את ילדי פון טראפ לשיר ובאמצעות המוזיקה היא מתחבבת עליהם. בזמן טיפולה בילדים מריה מתאהבת בקפטן פון טראפ, אביהם של שבעת הילדים. מריה והקפטן נישאים. לאחר שהנאצים כבשו את אוסטריה משפחת פון טראפ בורחת לשווייץ.
  • מקס דטווילר - ידיד של הקפטן שמארגן בכל שנה את פסטיבל זלצבורג. לאחר שמגלה שלילדי הקפטן יש כישרון שירה, הוא מנסה לשכנע את גאורג שיסכים להם להופיע בפסטיבל זלצבורג הבינלאומי של 1938. הוא מאמן אותם לקראת הפסטיבל בזמן שגאורג ומריה בירח הדבש שלהם. כשהקפטן מתוודע לכך הוא לא מסכים שילדיו ישירו בפומבי. כשמשפחת פון טראפ מנסה לברוח מהנאצים בליל הפסטיבל ונתפסת, מריה מספרת לקצינים הנאצים שהיא ומשפחתה נמצאים בדרך לשיר בפסטיבל זלצבורג. לבסוף, משפחת פון טראפ מופיעה בפסטיבל עם השיר ""דו-רה-מי", "אדלווייס" ו"שלום שלום" בעת שהקצינים הנאצים בקהל. מקס, מנחה הטקס, מודיע על זכייתם, אך הם ברחו מהנאצים למנזר.
  • הברונית אלזה שריידר - אישה עשירה מווינה. חברתו של הקפטן גאורג פון טראפ אותה הוא מבקר לעיתים קרובות. במסיבה שנערכת לכבוד ביקורה בביתו של הקפטן, אלזה מספרת למריה שלדעתה הקפטן מאוהב בה ומריה עוזבת את בית פון טראפ. היא והקפטן מתארסים אך הקפטן מבטל את אירוסיהם לאחר שהוא מתאהב במריה, שחזרה מהמנזר לאחר שדיברה עם אם המנזר. אלזה חזרה לווינה לאחר ביטול האירוסים.
  • גברת שמידט - סוכנת הבית של משפחת פון טראפ. שנאה שהקפטן התייחס אליה כאילו היא חיילת על אונייה שלו. סיפרה למריה שהקפטן ואלזה מתכננים להתארס. בזמן שמריה וקפטן פון טראפ נמצאים בירח הדבש שלהם, גרמניה מתאחדת עם אוסטריה. הנאצים מבקשים שהיא תניף את דגל גרמניה בביתם. היא אמרה להם שהיא לא תענה לשום פקודה שלהם, אלא רק לפקודות של קפטן פון טראפ.
  • האחות מרגרטה - נזירה במנזר ננברג. חברה של מריה ומתנגדת לסילוקה מהמנזר.
  • האם אבס - אם מנזר ננברג.
  • האחות סופיה - נזירה במנזר ננברג.
  • האחות ברטה - נזירה במנזר ננברג.
  • ליזל פון טראפ - ביתו הבכורה בת ה-16 של קפטן פון טראפ המאוהבת ברולף.
  • רולף גרובר- החבר של ליזל שעובד בשירות הנאצים. מגלה את בריחתם של משפחת פון טראפ לנאצים. כשניתנה לו הזדמנות לרצוח את קפטן פון טראפ הוא חס על חייו ולא הרג אותו.
  • פרידריך פון טראפ - בנו השני בן ה-14 של קפטן פון טראפ.
  • לואיזה פון טראפ - ביתו השלישית בת ה-13 של קפטן פון טראפ.
  • קורט פון טראפ - בנו הרביעי של קפטן פון טראפ. נמצא בשלהי גיל 11.
  • בריגיטה פון טראפ - ביתו החמישית בת ה-10 של קפטן פון טראפ.
  • מרתה פון טראפ - ביתו השישית של קפטן פון טראפ. בת 7.
  • גרטל פון טראפ - ביתו השביעית בת ה-5 של קפטן פון טראפ.
  • מר זלר - קצין נאצי.
  • גנרל פון אוקסנברג - גנרל נאצי.
  • גברת זלר - אשתו של מר זלר.
  • הברון אלברפלד - ידיד של קפטן פון טראפ. נאמן למולדתו ומתנגד לאיחוד אוסטריה עם גרמניה.

השירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עטיפת פסקול הסרט "צלילי המוסיקה"
  • "צלילי הזמר" ("The Sound of Music")
  • "מריה" ("Maria")
  • "יש לי ביטחון" ("I Have Confidence in Me") (נוסף לסרט)
  • "הדברים שאותי משמחים" ("My Favorite Things")
  • "דו-רה-מי" ("Do-Re-Mi")
  • "שש עשרה, שבע עשרה" ("Sixteen Going on Seventeen")
  • "הרועה הבודד" ("The Lonely Goatherd")
  • "שלום, שלום" ("So Long, Farewell")
  • "כל הר וגבע" ("Climb Every Mountain")
  • "אדלווייס" ("Edelweiss")
  • "משהו טוב" ("Something Good") (נוסף לסרט)

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בטקס גלובוס הזהב לשנת 1965, הוא זכה בקטגוריית הסרט המוזיקלי הטוב ביותר.

פרסי אוסקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט היה מועמד ב-1966 לעשרה פרסי אוסקר, ומתוכם זכה בחמישה:

  • הסרט הטוב ביותר
  • הבמאי הטוב ביותר - רוברט וייז
  • פסקול המוזיקה הטוב ביותר - אירווין קוסטל
  • העריכה המוזיקלית הטובה ביותר
  • העריכה הטובה ביותר

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא צלילי המוסיקה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סקירת ההפקה
  2. ^ קובי בן-שמחון, צלילי השקט, באתר הארץ, 26 במאי 2006