אברהם ברעם
אברהם ברעם, 1977 | |
לידה |
5 באוקטובר 1933 (בן 91) ט"ו בתשרי ה'תרצ"ד הרצליה, פלשתינה (א"י) |
---|---|
מדינה | ישראל |
השתייכות | צבא הגנה לישראל |
תקופת הפעילות | 1951–1982 (כ־31 שנים) |
דרגה | תת-אלוף |
תפקידים בשירות | |
| |
פעולות ומבצעים | |
מלחמת סיני מלחמת ששת הימים מלחמת ההתשה מלחמת יום הכיפורים מלחמת לבנון הראשונה | |
עיטורים | |
עיטור המופת | |
אברהם ברעם (נולד ב-5 באוקטובר 1933) הוא קצין צה"ל בדימוס בדרגת תת-אלוף, ששירת כמפקד אוגדה משוריינת. בעל עיטור המופת.
ביוגרפיה
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברעם נולד בהרצליה, למד בבית הספר מקס פיין בתל אביב. כנער היה חבר בארגון האצ"ל, ב-1951 התגייס לצה"ל, שירת בגדוד 51 בחטיבת גבעתי, הדריך בקורס קצינים. במלחמת סיני לחם כסגן מפקד פלוגה בגדוד 51 של חטיבת גולני. בהמשך שימש כמפקד פלוגה בגדוד[1]. ב-1959 ביצע הסבה לשריון, וב-1967 שימש מפקד קורס קציני שריון ובמינוי חירום מפקד גדוד 94, גדוד מילואים של חטיבה 200. עם פרוץ מלחמת ששת הימים גייס וארגן את הגדוד ולחם עמו בגזרת סיני. הגדוד בפיקודו חדר דרך הדיונות לעורף הצבא המצרי בצומת ביר לחפן, השתתף בבלימת התקפת הנגד המצרית של חטיבת שריון מצרית לעבר אוגדה 84, בהמשך חדר ללב המערך המצרי לחם בקרבות שריון במתחם ג'בל ליבני, המשיך לביר חסנה וביר תמדה, שם קיבל פקודה מסגן מפקד האוגדה אברהם אדן לחסום את מעבר המיתלה, כוח קטן בפיקודו של ברעם, נע לכיוון המעבר תוך כדי שהוא עובר בשיירת כוחות מצרים גדולה, עד שהתמקם במעבר. על אף שהיה מנותק משאר החטיבה, ועל אף מחסור בדלק וטנקים מושבתים[2], הצליח הכוח לחסום במשך הלילה כוחות מצרים גדולים, כולל התקפה של 16 משחיתי טנקים מדגם SU-100. על פועלו במלחמה עוטר בעיטור המופת[3][4].
לאחר המלחמה שירת כסגן מפקד חטיבה 7, השתתף עמה בפעולת כראמה במהלכה ניהל קרב עם שריון הצבא הירדני, בפעילויות נגד מחבלים בבקעת הירדן, ובמלחמת ההתשה בגזרת תעלת סואץ. מונה למפקד חטיבה 188 ולחם עימה בפעולות תגמול בלבנון בהם מבצע קלחת ומבצע גיבור חיל בשנת 1972. השתלם בבית הספר לפיקוד ומטה של הצבא האמריקאי כשחזר כיהן כסגן מפקד המכללה הבין-זרועית לפיקוד ולמטה ובמינוי חירום מפקד חטיבה 164 (הראל).
במלחמת יום הכיפורים לחם במסגרת אוגדה 252 ופיקד על חטיבה 164 (הראל). החטיבה בפיקודו השתתפה בקרבות הבלימה הקשים מול הצבא המצרי בסיני ובקרב השריון של ה-14 באוקטובר. החטיבה צלחה את תעלת סואץ והתקדמה תוך לחימה רצופה אל תוך מצרים עד הק"מ ה-101 מקהיר החטיבה איבדה בקרבות 36 מלוחמיה. במהלך המלחמה קיבל ברעם פיקוד על חטיבה 875 (חטיבה 8) שמפקדה, אריה בירו נפצע.
לאחר המלחמה הועלה לדרגת תת-אלוף ושימש סגן מפקד אוגדה 36 ברמת הגולן ומפקד עוצבת המפץ. ב-1975 מונה למפקד אוגדה 252 בסיני. בשנת 1977 מונה למפקד אוגדה 49 בפיקוד הצפון[5], (במקביל ללימודים בבית ספר למלחמה) ועמה השתתף במבצע ליטני בלבנון. למד היסטוריה ולימודי מנהל באוניברסיטת תל אביב. ב-1980 השתחרר משירות הקבע, המשיך לשרת במילואים בפיקוד הצפון ונטל חלק במלחמת לבנון הראשונה.
ברעם הצטרף למשטרת ישראל והיה אמור להתמנות לניצב[6], אך מינוי זה לא אושר על ידי שר הפנים, לאחר שהתפרסם כי ברעם נשפט על ידי הרמטכ"ל רפאל איתן והורשע על החזקת נשק שלל ללא רישיון[7][8]. דרור חוטר ישי טען שמינויו טורפד על ידי בכירי המשטרה שהתנגדו להכנסת קצינים בכירים של צה"ל למשטרה. לטענת חוטר ישי, לצורך כך תפרו תיק של סמים לחבר של ברעם[9][10].
לאחר שברעם עזב את המשטרה הוא שימש מנהל בחברת הבנייה של משה ויגאל גינדי[11]. נשלח מטעם משרד הביטחון לסייע לצבא צ'ילה בקליטת טנקים של הדיקטטורה הצבאית בצ'ילה[12]. באפריל 1986 נעצר בברמודה, בחשד שהשתתף בפרשת ניסיון למכירת נשק לאיראן[13]. במאי 1986 גורש לארצות הברית[14], בה עוכב עד לפתיחת משפטו ושהה במעצר במשך כארבעה חודשים[15]. כל סעיפי האישום נגדו בוטלו, מרביתם באוגוסט 1987[16] והאחרים בינואר 1989, לאחר התפוצצות פרשת איראן-קונטראס, כשהתברר שאינו קשור לעניין, והותר לו לחזור לישראל[17].
ב-1992 החל לעבוד בחברה הכלכלית של ראשון לציון בפיתוח ובנייה במערב העיר.
חיים אישיים
[עריכת קוד מקור | עריכה]ברעם נשוי בשנית לרונית ולהם בת אחת, ולו שלושה ילדים נוספים מרעייתו הראשונה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- מסע גדוד שריון-מביר-לחפן עד למיתלה, מערכות 186-185, אוגוסט 1967 , המשך, מערכות
- יוסף ולטר, תת־אלוף (מיל.) אברהם ברעם: תמיד בקווי החזית, בעבודה אפורה, מרוחק מהעורף, מעריב, 23 באפריל 1986, והמשך: תצלום של ברעם מימי שירותו הצבאי
- יונה שמשי, כדאי להאמין להבטחות הערבים, דבר, 17 ביוני 1977
- עדנה פאר, את הרצון לתרום למדינה לא איבדתי, מעריב, 3 באוקטובר 1980
- אברהם ברעם, באתר "50 שנה למלחמת יום הכיפורים" של ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ עמנואל סקל, "סיני שבלב", הוצאת ליאור שרף – הפצות, 2020, עמוד 16.
- ^ רדיו, דבר, 6 ביוני 1977
- ^ אברהם ברעם, באתר הגבורה;
עיטור המופת שהוענק לאברהם ברעם, באתר "בעוז רוחם" של אגף כוח האדם בצה"ל - ^ ב-67י: עיטור המופת, מעריב, 13 בינואר 1989.
- ^ יונה שמשי, הפיקוד הבכיר, דבר, 17 ביוני 1977
- ^ עוד קצין צה"ל - למשטרה, מעריב, 30 בינואר 1980
- ^ הכתם הנצחי של הקצין הבכיר, מעריב, 8 באוגוסט 1980
- ^ עדנה פאר, את הרצון לתרום למדינה לא איבדתי, מעריב, 3 באוקטובר 1980
- ^ התביעה: מנהל המחוז במינהל המקרקעין שיקר ונסה להדיח עדים, דבר, 21 בינואר 1981
- ^ "עיוותי בג”ץ ופסיקות שנוגדות את לשון החוק", עו”ד דרור חוטר-ישי, אתר יוטיוב, החל מ-1:10
- ^ מינויים, דבר, 16 בנובמבר 1981
- ^ נחום ברנע, מגש הכסף, כותרת ראשית, 29 באפריל 1986
- ^ מתווכי מוות ישראלים, מעריב, 23 באפריל 1986
- ^ עצורי ברמודה גורשו לניו יורק, מעריב, 29 במאי 1986
- ^ רן דגוני, ברעם ואייזנברג לא הורשו לחזור ארצה, מעריב, 29 בינואר 1987
- ^ רן דגוני, בוטלו 46 סעיפי אישום בהונאה נגד ברעם וחבריו, מעריב, 2 באוגוסט 1987
- ^ סימה קדמון, אברהם ברעם וכשמתברר שאתה נקי את מי זה מעניין, מעריב, 13 בינואר 1989
- תתי-אלופים בצה"ל
- מעוטרי עיטור המופת במלחמת ששת הימים
- מפקדי חטיבות במלחמת יום הכיפורים
- מפקדי עוצבת סיני
- מפקדי עוצבת המפץ
- מפקדי אוגדת הבשן
- מפקדי חטיבה 188
- שוטרים ישראלים
- מפקדי חטיבת הראל
- בוגרי התיכון המקצועי ע"ש מקס פיין
- בוגרי אוניברסיטת תל אביב
- ישראלים שנולדו ב-1933
- חיילי חיל הרגלים במלחמת סיני
- מפקדי גדודים במלחמת ששת הימים
- חיילי חיל השריון במלחמת ששת הימים
- חיילי חטיבה 7