מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Disambig RTL.svg המונח "צמח צדק" מפנה לכאן. לערך העוסק בספרו, ראו צמח צדק (ספר).
רבי מנחם מנדל שניאורסון
האדמו"ר השלישי מחב"ד-ליובאוויטש, ה"צמח צדק"
Tzemachtzedek2.jpg
ציור של בעל ה'צמח צדק'
חיבורו העיקרי צמח צדק
תאריך לידה כ"ט באלול ה'תקמ"ט
תאריך פטירה י"ג בניסן ה'תרכ"ו
מקום קבורה העיירה לובביץ' ברוסיה
חסידות חב"ד-ליובאוויטש
מקום מגורים העיירה לובביץ'
מספר בשושלת השלישי
הקודם רבי דוב בר שניאורי
הבא רבי שמואל שניאורסון - (חב"ד ליובאוויטש)
רבי יהודא לייב שניאורסון
(חב"ד-קאפוסט)
רבי ישראל נח שניאורסון
(חב"ד-ניעזין)
רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון (חב"ד-לאדי)
סיום כהונה בעת פטירתו
רבותיו אביו רבי שלום שכנא שניאורסון
סבו רבי שניאור זלמן מלאדי
חיבוריו ראו בהמשך
אב רבי שלום שכנא שניאורסון
אם הרבנית דבורה לאה
בת זוג הרבנית חיה מושקא
ילדים ראו בהמשך

רבי מנחם מנדל שניאורסון (כ"ט באלול ה'תקמ"ט[1] (1789) – י"ג בניסן ה'תרכ"ו (29 במרץ 1866)), מכונה בעל ה'צמח צדק' על-שם ספרו. האדמו"ר השלישי בשושלת אדמו"רי חסידות חב"ד, עמד בראשה משנת ה'תקפ"ז (1827) ועד לפטירתו בשנת ה'תרכ"ו (1866).

קורות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיירה לאזני שבתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום Лёзна‏[2], בפלך מוהילוב בבלארוס) לדבורה לאה, בתו של רבי שניאור זלמן מלאדי, ולרבי שלום שכנא אלטשולר. נקרא על שם רבי מנחם מנדל מוויטבסק. נודע בכינוי 'הצמח צדק', על שם ספריו.

כשהיה בן שלוש התייתם מאמו, ועל פי צוואתה גדל בבית סבו, רבי שניאור זלמן מלאדי ("בעל התניא"), שאף לימדו תורה. בשנת 1803 (בגיל 14) התחתן עם בת דודו, חיה מושקא, בתו של רבי דוב בר שניאורי "האדמו"ר האמצעי" (בן בעל התניא). עד פטירת חותנו היה עונה תשובות על שאלות הלכתיות בשמו. לאחר הסתלקות חותנו אדמו"ר האמצעי, בשנת תקפ"ח (1827), סירב למלא את מקומו. רק לאחר שנה וחצי, כשרבו הפצרות החסידים, ניאות לקבל על עצמו את נשיאות חב"ד.

עם קבלת הנשיאות החל בפעילות להצלת צעירים יהודים מגזירת הקנטוניסטים. על פי תיאורו של רבי יוסף יצחק שניאורסון, הקים ועד שניסה להפחית ממספר האנשים שיש לתת לעבודת הצבא על ידי פדייתם בכסף, וכן ארגון בשם "חברה תחיית המתים" לצורך שחרור את הילדים בכל צורה שהיא, משיחוד השומרים ורישום הילדים כמתים, ושליחת אנשים אל מקומות הכינוס של הילדים כדי לעודדם שיישארו יהודים נאמנים לדתם‏[3]. הוא קירב חיילים אלו ונמצא מאמר חסידות שאמר ביידיש כשביקר פעם קבוצה מהם.

בשנת תקצ"ט (1839) עודד את חסידיו לעבוד בחקלאות. לצורך זה יסד בשנת תר"ד (1844) את העיירה שצעדרין והושיב בה כשלוש מאות משפחות‏[4]. לפי דברי האדמו"ר הששי של חב"ד, הרב יוסף יצחק שניאורסון, בסביבות שנת 1841 ייסד ישיבה בליובאוויטש על מנת למנוע מרוח ההשכלה לסחוף אליה את הצעירים. הישיבה שרדה 26 שנים‏[5].

ניהל מאבקים נחושים נגד יוזמות של המשכילים, ששכנעו את השלטון הרוסי להתערב באורחות חיי היהודים ובמערכות החינוך שלהם. באסיפת הרבנים בשנת תר"ג (1843) בנוגע להצעה לכפות על היהודים לימודי חול, הזהירו אותו השלטונות כי מאבקיו נתפסים בעיניהם כהתנגדות לשלטון. למרות זאת הוא המשיך ובעקבות זאת נעצר במהלך האסיפה עשרים ושתיים פעמים (מעצרים קצרים שנמשכו ימים אחדים)‏[6]. לאחר האסיפה קיבל את התואר "אזרח נכבד לדורותיו"‏[7].

הצמח צדק נחשב גאון בתורת הנגלה, וגם גדולי תורה מקרב המתנגדים העריכו את למדנותו. שאלות הלכתיות נשלחו אליו מאזורים שונים באימפריה הרוסית. תשובותיו וחידושיו קובצו בספרים "צמח צדק". נודע גם בשל ספרייתו הגדולה. מסופר עליו כי מגיל 12 החל לכתוב חידושי תורה. חלק מכתביו יצא לאור, הן בנגלה שבתורה והן בקבלה ובחסידות. כתבי יד רבים שלו אבדו וחלקם נמצא מאוחר יותר ויצא לאור.

נפטר ביום י"ג בניסן תרכ"ו (29 במרץ 1866) ונקבר בבית העלמין בלובביץ'. ממלא מקומו בליובאוויטש היה צעיר בניו, רבי שמואל שניאורסון.

משפחתו ותלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרבי מנחם מנדל היו שבעה בנים, ושתי בנות:

בניו

  • בנו הראשון‏[8], רבי ברוך שלום, נשאר אחר פטירת אביו בעיירה ליובאוויטש, וסירב לקבל משרת אדמו"ר (רבי מנחם מנדל שניאורסון - הרבי מליובאוויטש השביעי בשושלת חב"ד - הוא נכד נכדו, בן אחר בן).
  • בנו השני, רבי יהודה לייב (המהרי"ל), הקים אחר פטירת אביו את חצר "חב"ד-קאפוסט", הוא עצמו נפטר חצי שנה אחרי אביו, בניו המשיכו לנהל את החצר, אך לאחר פטירתם לא נותר ממשיך לשושלת.
  • בנו השלישי, רבי חיים שניאור זלמן שניאורסון, הקים אחר פטירת אביו את חצר "חב"ד-לאדי", את החצר הזו ניהל אחריו בנו, אך אחר-כך התפרקה החסידות.
  • בנו הרביעי, רבי ישראל נח (המהרי"ן), הקים אחר פטירת אביו את חצר "חב"ד-ניעזין", אך לחצר זו לא היה המשך.
  • בנו החמישי, רבי יוסף יצחק מאוורוץ', הקים בחיי אביו ולמרות התנגדותו את חצר "אוורוטש". חצר זו לא הייתה חצר בסגנון חב"די, אלא בסגנון חסידות צ'רנוביל.
  • בנו השישי, רבי יעקב, נפטר בעודו בגיל צעיר בשנת ה'תרט"ז בערך. היה נשוי ובנו נקרא ר' שניאור.
  • בנו השביעי, רבי שמואל (מהר"ש), מילא את מקום אביו בליובאוויטש, לפי צוואת האב‏[9] שושלת חב"ד ליובאוויטש.

בנותיו

  • הרבנית ראדע פריידא, נישאה לר' שניאור
  • הרבנית דבורה לאה, נישאה לר' לוי יצחק

מתלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רבי הלל מפאריטש
  • רבי שניאור זלמן פרדקין מלובלין, בעל ה"תורת חסד"
  • רבי אברהם דוד לאוואט, בעל "שער הכולל"
  • רבי דן תומרקין
  • רבי יוסף תומרקין
  • רבי פרץ חן
  • רבי אליהו יוסף ריבלין מדריבין
תקופת חייו של מנחם מנדל שניאורסון (הצמח צדק) על ציר הזמן
תקופת הזוגות תנאים אמוראים סבוראים גאונים ראשונים אחרוניםציר הזמן

חיבוריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שו"ת צמח צדק, מהדורה ראשונה, וילנא, ה'תרל"ב
  • צמח צדק - שאלות ותשובות הלכתיות, פסקי דינים, וחידושים על הש"ס. שם הספר בא לרמז על שם המחבר (בכתיב המקובל בשפת היידיש) - "מנחם מענדל" בגימטריה "צמח צדק".
  • דרך מצותיך - טעמי המצוות על-פי תורת החסידות.
  • ביאורי הזוהר- ביאור מאמרים מספר הזוהר.
  • ספר החקירה - דרך אמונה - ספר פילוסופי-מחקרי בסגנון "מורה הנבוכים" של ה"רמב"ם", ספר העיקרים, ועוד. (הספר נכתב לערך בשנת תר"ג, שנה שבה הרבה הרבי הצמח צדק להתווכח עם אלה שניסו לשנות חוקים ברוסיה בנוגע לדת ישראל).
  • אור התורה - ארבעים ושניים כרכים של ביאורי חסידות על התורה, המועדים והנ"ך (נביאים וכתובים).
  • ספר הליקוטים - סדרה בת כמה עשרות כרכים, שבה לוקטו דברי תורתו לפי ערכים בסדר הא"ב.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיים מאיר הילמן, ‏בית רבי, באתר HebrewBooks, ברדיצ'ב, תרס"ב-1902 (חלק שלישי של הספר; מתוך 3). הוצאה חדשה, מהדיר: לוי יצחק הולצמן, כסלו תשע"ד, תורת חב"ד לבני הישיבות, ירושלים.
  • הרב אברהם חנוך גליצנשטיין, ספר התולדות כרך תשיעי, רבי מנחם מענדל אדמו"ר הצמח צדק, (מתוך דבריהם וכתביהם של אדמו"רי חב"ד מליובאוויטש), קה"ת, כפר חב"ד.
    • פרק חמישי של תולדות רבותינו נשיאינו לוי יצחק הולצמן, כסלו תשע"ד, הוצאת ספרים קה"ת, כפר חב"ד (קיצור וליקוט מתוך ספר התולדות).
  • "רבותינו נשיאינו" חלק חמישי, אדמו"ר הצמח צדק, לילדים.
  • אהרן סורסקי, מרביצי תורה מעולם החסידות, חלק א, בני ברק, תשמ"ו, עמ' עא-צה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בדורות קודמים היו ספקות באשר לשנת הולדתו האם הייתה בשנת תקמ"ח, תקמ"ט או תק"נ, ראה רשימת דברי ימי חיי אדמו"ר הזקן (יוסף יצחק שניאורסון, קה"ת, (2011).) עמ' מט בהערה 211 סקירה על הגרסאות שבתאריכי הולדתו, התמים חוברת ג' עמ' כה. בשלשלת היחס בהיום יום נכתב שנולד בשנת תקמ"ט ערב ר"ה (של תק"נ).
  2. ^ ראו גם דף העיירה באתר jewishgen.
  3. ^ רבי יוסף יצחק שניאורסון, "אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה"
  4. ^ רשימת היומן מאת הרבי מליובאוויטש, קה"ת תשס"ו, עמ' תנו.
  5. ^ אגרות קודש הריי"צ חלק ב' עמ' קז.
  6. ^ קונטרס אדמו"ר הצמח צדק ותנועת ההשכלה מאת רבי יוסף יצחק שניאורסון.
  7. ^ תואר שהתיר ליהודים מסחר בערים הגדולות וכן פטור מעבודת הצבא ועוד הטבות. את התואר "אזרח נכבד" קיבלו כל משתתפי אסיפת הרבנים, את התואר "אזרח נכבד לדורותיו" קיבל על כך שייסד את העירה שצעדרין.
  8. ^ ספק אם היה בכור. ראו: שלום דובער לוין, תולדות חב"ד ברוסיה הצארית, פרק פ"ה, עמ' קס"ה.
  9. ^ פורסמה בספר: איליה לוריא, עדה ומדינה : חסידות חב"ד באימפריה הרוסית : תקפ"ח-תרמ"ג, ירושלים, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, תשס"ו. ISBN 9654932636‏.


שושלת אדמו"רי חב"ד ליובאוויטש

אדמו"ר הזקן - אדמו"ר האמצעי - אדמו"ר הצמח צדק - אדמו"ר מהר"ש - אדמו"ר הרש"ב - אדמו"ר הריי"צ - הרבי מליובאוויטש