הגבלת קלוריות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סכמה של אחד הסירטואינים - Sir2. סירטואין מתווך בין "דיאטת רעב" לבין הארכת תוחלת החיים הבריאים

הגבלת קלוריות או הגבלה קלוריתאנגלית: Calorie restriction או Caloric restriction, בר"ת: CR) היא משטר תזונתי אשר משפר בעיות בריאותיות הקשורות בגיל ומאט את תהליך ההזדקנות בעולם החי כולו, תוך הימנעות מתת-תזונה.

"דיאטת רעב"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון הבסיסי הוא לצרוך מעט קלוריות ככל שניתן תוך אספקת צרכי הגוף. מקובל לקבוע הפחתה של כשליש מצריכת הקלוריות הרגילה. שיטה זו היא אחת מני מעט שיטות דיאטה, אשר תועדו כשיטות שהעלו את ממוצע אורכי החיים ואת אורך החיים המרבי במגוון של מינים: שמרים, דגים, מכרסמים, כלבים ופרימטים שאינם מסוג קופי-אדם. תוחלת החיים של עכברים וחולדות תחת משטר זה עלתה בכ-: 30%–40%‏‏[1]‏‏‏[2]. בימינו מתנהלים מחקרים על פרימטים כדי לראות את השפעת המשטר התזונתי על אורך החיים שלהם, ולפי תוצאות הביניים נראה שאכן ישנה השפעה לטובה, אך אין זה ודאי לומר מה השפעת השיטה על אורך החיים של פרימטים ובני אדם‏[1][2].

הסברים ביולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחקר אודות הגבלת קלוריות אמנם נמשך מעבר ל-70 שנה אך עד היום לא ידוע בדיוק מהו המנגנון הפועל מאחוריו. ישנם אמנם כבר הסברים ביוכימיים וגנטיים מסוימים.

בפברואר 2000 דיווח לראשונה צוות חוקרים מ-MIT, שבראשו עמד פרופסור לאונרד גוארנטה (Leonard Pershing Guarente), על תוצאות מחקר שעשה במשך כל העשור הקודם על "גן נוגד הזדקנות", שהתגלה עוד קודם לכן בשמרים. הצוות של גוארנטה גילה במחקרו אנזים, שנוצר על ידי אותו גן ספציפי בשמרים, המסוגל "לכבות" פעילות של גנים אחרים באותם שמרים ולגרום בכך להאטת תהליך ההזדקנות של הפטריות החד תאיות הללו. שמרים שקיבלו עותק נוסף של הגן, חיו יותר מאשר אלה שלא קיבלוהו. ושמרים שמה-DNA שלהם, הוציאו או השקיטו את הגן הזה, חיו פחות מאלה שמהם לא הוציאו או השקיטו אותו‏[3]. גוארנטה וצוותו קראו לגן ולאנזים שהוא מקודד לו, בשם Silent Information Regulator (רגולטור משקיט מידע), סירטואין, או בראשי תיבות - SIR.

המחקר החדש הזה הראה גם קשר ישיר מובהק בין האטת קצב חילוף החומרים של השמרים, להאטת תהליך ההזדקנות אצלם. ותוצאה זו השתלבה יפה עם תוצאותיהם של המחקרים הקודמים, שהראו כי "דיאטת רעב", גורמת להארכת תוחלת החיים. כמו כן, העובדה שהתוצאה האחרונה, הארכת תוחלת החיים עקב דיאטת רעב הייתה אוניברסלית, דהיינו, נכונה לכל יצור חי כנראה, החל מחד תאיים ועד לפרימטים (קופים דמויי אדם) גרמה לחוקרים להניח גם, שהאנזים והגן שגילו, בהנחה שהם אכן קשורים ל"דיאטת הרעב", הינם אף הם אוניברסליים בכל עולם החי, לרבות אולי בבני אדם.

ההיפותזה של גוארנטה וצוותו הייתה אם כן, שסירטואין הוא לפחות אחד הגורמים המופעלים על ידי דיאטת רעב, והוא משמש כמתווך, המאפשר לה להאט את ההזדקנות ואת ההתדרדרות הבריאותית הנילווית אליה ובכך להאריך את תוחלת החיים הבריאים. ואחד מתלמידיו של גוארנטה, פרופסור דייוויד סינקלייר, הנחשב כיום לאחד ממובילי תחום המחקר הזה, הצליח ב-2004 לקשר אמפירית בין "דיאטת רעב" לסירטואין‏[4].

מחקר אחר שפורסם ב-2000 מציע כי המנגנון שעל פיו עובדת השיטה קשור לירידה ברמות אינסולין בגוף, אף כי למעשה שינוי התזונה הזה משפיע על מדדים פיזיולוגיים רבים‏‏‏[5].

בהחלט ייתכן, שגם אינסולין וגם סירטואין, הם רק שניים מבין הגורמים השונים לתופעה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 ‏Anderson RM, Shanmuganayagam D, Weindruch R (2009). "Caloric restriction and aging: studies in mice and monkeys". Toxicol Pathol 37 (1): 47–51‏
  2. ^ 2.0 2.1 ‏Rezzi S, Martin FP, Shanmuganayagam D, Colman RJ, Nicholson JK, Weindruch R (May 2009). "Metabolic shifts due to long-term caloric restriction revealed in nonhuman primates". Exp. Gerontol. 44 (5): 356–62‏
  3. ^ "MIT researchers uncover new information about anti-aging gene",‏ 16 בפברואר 2000, באתר MIT News
  4. ^ "Sirtuin activators mimic caloric restriction and delay ageing in metazoans",‏ 14 ביולי 2004, Nature
  5. ^ A high fasting plasma insulin concentration predicts type 2 diabetes independent of insulin resistance: evidence for a pathogenic role of relative hyperinsulinemia


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.