פירות יבשים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דוכן פירות יבשים בשוק בפירנצה
עוגת פירות יבשים

פירות יבשים הם פירות שיובשו, באופן טבעי או באמצעות מיכון. פירות יבשים נפוצים הם צימוקים, תמרים, תאנים ושזיפים. ניתן לייבש פירות נוספים, כגון תפוח, אפרסק, בננה, קיווי, מנגו, אננס, אגס, חבוש, פפאיה, משמש, אפרסמון, חמוציות, תות שדה, עגבנייה.

לפירות יבשים חיי מדף ארוכים ובכך עשויים להוות חלופה לפירות מחוץ לעונה, בעיקר בהיעדר אמצעי קירור.

פירות יבשים נאכלים כחטיף, כתוספת לגרנולה, יוגורט ודגני בוקר, ומשמשים באפייה כתוספת לתערובות של עוגות.

בתהליך הייבוש הפירות מאבדים מים רבים ומצטמקים, עד כדי שביעית ממשקלם המקורי. עקב איבוד המים טעמם מודגש ועז יותר משל פרי טרי. תהליך הייבוש גורם לאבדן מרבית ויטמין C שהיה בפרי. ריכוז הסוכר בפרי יבש גבוה הרבה יותר מזה שבפרי טרי, כך שהם מקור מזון עתיר אנרגיה ולפיכך גם עתיר קלוריות.

לפירות יבשים המשווקים לצרכנים מוסיפים לעתים גופרית דו-חמצנית, ל"תיקון" צבעו של הפרי. תוסף זה עלול לעורר אסטמה אצל הרגישים לו. פירות יבשים אורגניים מיוצרים בלעדיו, ולכן צבעם כהה יותר וטעמם דומה יותר לזה של הפרי הטרי. ישנם פירות שניתן "לתקן" את צבעם על ידי הוספת מיץ לימון העשיר בוויטמין C לפני ייבושם.

תוסף אחר שמוסיפים לפירות יבשים כגון צימוקים הוא חומר זיגוג, למשל E905 אשר הוא תוצר של תעשיית הנפט. תוסף זה נקשר לסרטן הקיבה.

פירות יבשים נחשבים מאכל מסורתי בט"ו בשבט, כיוון שבעבר, בטרם היות אמצעי קירור, הייתה זו הדרך היחידה בה יהודי הגולה יכלו לאכול מפירות ארץ ישראל בחג. יש האופים בט"ו בשבט עוגת פירות יבשים דחוסה מאוד, הנפרסת לאחר אפייתה לפרוסות דקיקות.

עוגיות פלורנטין מהמטבח האיטלקי מבוססות על שקדים ופירות יבשים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]