הומו פלורסיינסיס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgהומו פלורסיינסיס
Homo floresiensis IMG 2937.JPG
העתק גבס של גולגולת LB1
תקופה
כ-13‏–‏94 אלף שנה לפני זמננו
Arrow for fossil range 17x9.png
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: יונקים
סדרה: פרימטים
על־משפחה: הומינואידים
משפחה: הומינידים
תת־משפחה: הומיננאים
שבט: הומיניניים
סוג: אדם
מין: הומו פלורסיינסיס
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Homo floresiensis
תחום תפוצה
ID - Flores.PNG

הומו פלורסיינסיס (שם מדעי: Homo floresiensis; "הומו" מלטינית אדם, "פלורסיינסיס": מהאי פלורס) הוא מין נכחד מן הסוג אדם המיוחד בקומתו הנמוכה, כמטר אחד, שבגללה התפרסם בתקשורת בכינוי "הוביט".

עצמות של מספר פרטים ממין זה התגלו החל משנת 2003 באי פלורס שבאינדונזיה, כולל גולגולת ושלד כמעט מושלמים של נקבה אחת, וכן כלי אבן שבהם השתמשו ועצמות חיות נכחדות שאותן כנראה צדו. עצמות פלורסיינסיס תוארכו במספר שיטות שונות של תיארוך רדיומטרי לתקופה של 74 אלף עד 13 אלף שנים בלבד לפני זמננו. תיארוך זה הופך אותם לאדם הקדמון האחרון שחי בעולם לצד האדם המודרני הומו ספיינס, מאוחר אפילו מן האדם הניאנדרטלי שנכחד לפני כ-28 אלף שנה.

מחלוקות מדעיות קשות קיימות סביב פלורסיינסיס, ובפרט ישנם חוקרים הסבורים כי אין מדובר במין נפרד באבולוציה של האדם, אלא באוכלוסיית ספיינס שהייתה חולה בפגם גנטי או התפתחותי כלשהו, אולי צורה של מיקרוצפליה.

גילוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממצאים באי פלורס[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרידי פלורסיינסיס התגלו לראשונה בשנת 2003 על ידי צוות משותף של חוקרים אוסטרלים ואינדונזים בראשות הארכאולוג מייקל מורווד והפלאואנתרופולוג פיטר בראון. כוונתם המקורית של החוקרים הייתה להתחקות אחר ההגירה של הומו ספיינס מאסיה לאוסטרליה לפני כמה עשרות אלפי שנים. הם בחרו באי פלורס משום שהוא נמצא על מסלול ההגירה הזו, ובשנת 2001 החלו לחפור במערת אבן גיר גדולה בשם ליאנג בואה (בניב מקומי: "המערה הקרירה") בגלל כלי צור מסותתים שנמצאו שם. בתחילה הם מצאו בעיקר שלדי חיות, חלקן מינים נכחדים מן הפלייסטוקן העליון, אך בעונת החפירה של 2003 הופתעו לחשוף שלד מפורט בגובה של כמטר אחד בלבד, שתוארך במספר שיטות שונות לגיל של כ-17 אלף שנה. שלד זה ידוע בספרות המדעית בסימון הקטלוגי LB1 (ראשי תיבות של "ליאנג בואה, ממצא מספר 1") אבל מורווד כינה אותו בהיתול "הוביט", ולמרות התנגדותו של בראון אומץ כינוי זה במהרה על-ידי אמצעי התקשורת שדיווחו על התגלית. כינויים נוספים שרווחו בתקשורת היו "פלו" ו"הגברת הקטנה מפלורס"[1].

מ-LB1 שרדה גולגולת במצב שימור טוב, כולל הלסת התחתונה, מרבית עצמות הרגליים והזרועות, חלקים מן האגן וכמה שברי עצם נוספים. המגלים העריכו כי LB1 הייתה נקבה, אף כי אין וודאות בדבר, וגילה בעת המוות היה כ-30 שנה על פי מצב עצמותיה ושיניה - שיני הבינה שלה כבר חרגו אל חלל הפה והספיקו להישחק מעט. נראה ש-LB1 לא נקברה באופן מכוון וגופתה התכסתה בהדרגה בשכבות נוספות.

בנוסף התגלו במערה עצמות ושיניים משבעה פרטים נוספים, חלקיים הרבה יותר מ-LB1 אבל כולם קטני מידות, המתוארכים לגילאים של 38 עד 13 אלף שנים, כולל לסת תחתונה בגודל דומה ללסת LB1 המסומנת LB6, ועצם זרוע קטנה אחת המסומנת LB6 שכנראה שייכת לאותה אוכלוסייה ומתוארכת לגיל של 74 אלף שנים. עם השלדים התגלו כלי אבן, העתיקים שבהם משכבות המתוארכות לגיל של כ-95 אלף שנה, ועצמות של סטגודון, מין נכחד של פיל ננסי שחי באזורים אלו באותה תקופה. השלדים הם כה חדשים שעדיין לא הספיקו להתאבן, והתגלו במצב צבירה שתואר כ"נייר סופג רך". לאחר חשיפה ראשונית זהירה היה צורך לתת להם להתייבש ולהתקשות במשך מספר ימים לפני שניתן היה לחפור אותם מתוך האדמה. מצב זה מעלה תקווה כי ניתן יהיה למצות מתוכם DNA, כפי שנעשה בשלדי נאנדרטלים בגיל דומה, ואולם עד עתה הניסיונות לכך כשלו.

הממצא פורסם לראשונה באוקטובר 2004 בכתב העת המדעי היוקרתי נייצ'ר. החוקרים הציעו בתחילה את השם המדעי Sundanthropus florianus (מילולית: אדם מאיזור סונדה מן האי פלורס), אך שופטי כתב היד של המאמר התנגדו בטענה שהממצא שייך ללא ספק לסוג האדם, וש"פלוריאנוס" ניתן לתרגום גם כ"פי טבעת פרחוני". מורווד הציע ספק ברצינות "הומו הוביטוס" אך לבסוף נקבע השם "הומו פלורסיינסיס" .

עימות לגבי החזקה על הממצאים[עריכת קוד מקור | עריכה]

החפירה במערת ליאנג בואה

בדצמבר 2004 העביר הפלאואנתרופולוג האינדונזי טאוקו יקוב (Teuku Jacob) את הממצאים למעבדתו באוניברסיטת גאדג'ה מאדה ביוגיקרטה, בלי רשותם ונגד רצונם של המגלים. לפי תאורו של מורווד, יקוב הוזמן לראות את העצמות, הניח אותן בתוך מזוודתו ועזב את המקום. יקוב השתמש בממצאים למחקר החולק על דעת המגלים, וגורס שמדובר בשרידי אוכלוסייה מקומית של הומו ספיינס אשר סבלה ממחלה תורשתית המתבטאת במיקרוצפליה (ראו להלן). העברת הממצאים, אף שעלתה בקנה אחד עם החוק האינדונזי, נחשבה להפרה של האתיקה המקובלת בתחום הפלאואנתרופולוגיה, לפיה יש למגלים זכות ראשונים לחקור את הממצאים ביסודיות לפני שהם מעבירים אותם למחקר על ידי מדענים נוספים. יקוב החזיר את השרידים בפברואר 2005, חלקם עם נזקים חמורים, ולהוציא שתי עצמות רגל שעדיין חסרות. בשל כך ספג ביקורת חריפה ממייקל מורווד, אך טען להגנתו שהנזק אינו באשמתו ונגרם בעת ההובלה בחזרה לג'קרטה.

ב-2005 גם אסרו שלטונות אינדונזיה על הגישה למערה, מה שגרם להפסקת המחקר במקום. אמצעי תקשורת כמו ה-BBC טענו שהסיבה הייתה רצונם של השלטונות להגן על מסקנותיו של יקוב, אשר נהנה מיוקרה אקדמית ומנהלית רבה באינדונזיה. בסופו של דבר הורשו המגלים לחזור לחפירות במערה ב-2007. באותה שנה מת יקוב בגיל 77.

אנטומיה ומורפולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת מרבית החוקרים, שלדי ליאנג בואה שייכים מבחינת מאפייניהם לסוג האדם, אשר כולל את המין האנושי בן ימינו הומו ספיינס ומספר מינים נכחדים. אך שלדי ליאנג בואה מתייחדים בגוף קטן ונפח מוח קטן יותר משל כל נציג ידוע אחר של הסוג.

גוף קטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

גובהה של LB1 הוערך על ידי המגלים ב-106 ס"מ, ומתוך הגודל של עצם שוקה נוספת שנמצאה במערה ומסומנת LB8 מוערך שבעליה היה בגובה של 109 ס"מ. מידות אלו קטנות בהרבה אפילו מן הטווח התחתון של האוכלוסיות הנמוכות ביותר של בני-אדם בני-זמננו, כמו פיגמים אפריקנים (פחות מ- 150 לנשים בוגרות) ופיגמים מאיי אנדמן (137 ס"מ לנשים בוגרות). ההבדל ניכר עוד יותר בהערכת המשקל על פי השלד: משקלה של LB1 הוערך ב-25 ק"ג בלבד, קטן משל כל אוכלוסייה מהסוג אדם שנתגלה עד עתה, ומעט קטן אפילו מאוסטרלופיתקים כמו לוסי המפורסמת, שקדמה ל-LB1 בכמעט שלושה מיליון שנה.

טאוקו יקוב ועמיתיו, אשר מתנגדים לסיווג שרידי ליאנג בואה כמין נפרד מהומו ספיינס, חלקו על הערכת הגובה של המגלים ופרסמו הערכת גובה משל עצמם: 122 ס"מ (על פי אורך הזרועות) עד 126 ס"מ (על פי אורך הרגליים) בשביל LB1, ו-125.6 ס"מ בשביל LB8. יקוב ועמיתיו השוו גובה זה לגובה ממוצע של 146 ס"מ שאותו מדדו אצל נשים בנות-ימינו באוכלוסייה ילידית נמוכת-קומה בכפר רמפאסאסה (Rampasasa) שבאי פלורס. לפי הערכותיהם LB1 ו-LB8 היו נמוכות ביותר משלוש סטיות תקן מן הממוצע של נשות רמפאסאסה - הבדל שלדעתם ניתן להסבירו כתוצאה של פגם התפתחותי כלשהו.

מוח קטן[עריכת קוד מקור | עריכה]

נפח המוח של LB1 נמדד בתחילה על ידי מגליה כ-380 סמ"ק ועודכן ל-417 סמ"ק במדידה מדויקת יותר באמצעות טומוגרפיה ממוחשבת. יקוב ועמיתיו מדדו ערך של 430 סמ"ק.

ערכים אלו קטנים משמעותית אפילו משל המינים הקדומים ביותר מהסוג אדם, למשל 580 סמ"ק בגולגלות קטנות המוח ביותר של מאובני דמאניסי ו-530 בגולגולת הומו הביליס הקטנה ביותר מאפריקה. הם דומים לגדלי המוח של אוסטרלופיתקים שקדמו ל-LB1 במיליון וחצי שנים, וכן לאלו של קופי-אדם בני ימינו. מוח LB1 אף קטן מכפי שניתן היה לצפות כתוצאה מהקטנה פרופורציונית של גוף אדם מודרני, ומבחינת גודל מוח היחסי למשקל גוף תופסת LB1 עמדת ביניים: מעט יותר מקופי-אדם ואוסטרלופיתקים אבל פחות מהביליס. מצד שני, צורת המוח של LB1, כפי שניתן ללמוד מהמתווה הפנימי של הגולגולת, הייתה מודרנית יחסית. בפרט האונה הקדם-מצחית (prefrontal cortex), המקושרת עם יכולות חשיבה מתקדמות ומודעות עצמית, דומה בגודלה ובצורתה לשל אדם מודרני למרות קוטנו של המוח כולו.

בניגוד לשרידי עצמות גוף, אשר נמצאו גם מנציגים אחרים של שרידי ליאנג בואה, קופסת הגולגולת נמצאה רק אצל LB1, ולכן רק אצלה ניתן למדוד את גודל המוח. מחסור זה בממצאים מעלה את החשד ש-LB1 הייתה יוצאת דופן גם בקרב אוכלוסייתה שלה, אולי כתוצאה ממחלה כלשהי, ולא ניתן להשתמש במידותיה כמייצגות.

גרף של הגידול בנפח המוח של הומינידים במשך ארבעת מיליוני השנים האחרונות, ממחיש עד כמה גולגולת LB1 (כוכב סגול מימין למטה) יוצאת דופן באבולוציה של האדם. הנפח שלה הוא כנפח מוח של שימפנזה, אף שהיא מסווגת לסוג האדם (הומו). כל סמל בגרף מייצג גולגולת מאובנת אחת של הומיניד. ההומינידים המאוחרים ביותר בעלי מוח דומה בגודלו למוחה של LB1 חיו כמעט מיליון וחצי שנים לפניה.

מאפייני שלד[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף לקוטן גופו ומוחו, להומו פלורסיינסיס מספר מאפייני שלד המבדילים אותו מן האדם המודרני. גולגולת LB1 היא חסרת סנטר (בדומה לזו של ארקטוס והאדם הניאנדרטלי) וכן יש הבדלים בצורת השיניים ובפיתול קטן יחסית של עצם הזרוע. כל המאפיינים האלה נחקרים בפרוטרוט על מנת להסיק אם מדובר בפתולוגיה או במין בפני עצמו.

בית גידול ואורח חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בליאנג בואה ובאתרים סמוכים נמצאו כלי אבן מסותתים, הדומים לאלה המקושרים בדרך כלל למאובני ארקטוס, והיו למעשה הסיבה המקורית לחפירה באתר. חוקרים רבים מתקשים להאמין שהומיניד בעל מוח כה קטן היה מסוגל לייצר את כלי האבן המתקדמים למדי, והם מעריכים שהכלים יוצרו על ידי אוכלוסיית ספיינס בריאה שהתקיימה לצד אוכלוסיית פלורסיינסיס. עצמות סטגודון, פיל ננסי נכחד, שהתגלו במערת ליאנג בואה רומזות שהוא שימש כמזון לפלורסיינסיס, אם כי לא ניתן לדעת אם הוא ניצוד על ידם. ציד של חיה הגדולה בגופה מן הפלרוסיינסים עצמם עשוי להעיד על שיתוף פעולה ושימוש בכלים. חיות נוספות שחיו באי באותו זמן היו דרקון קומודו (לטאה טורפת גדולה החיה עד היום) ומין נכחד של חולדת ענק, ויש להניח שתושבי ליאנג בואה היו צריכים להתמודד גם אתם.

שרידה עד תקופה מאוחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיחזור אמנותי משוער של פני LB1, במוזאון הסמיתסוניאן

התארוך המאוחר ביותר של ממצאים ממערת ליאנג בואה הוא כ-12 עד 13 אלף שנה לפני זמננו. תארוך זה הופך את פלורסיינסיס לאדם הקדמון האחרון שנכחד, מאוחר אף מן האדם הנאנדרטלי (תאריך אחרון ידוע לפני 24 אלף שנה). מחקר הגאולוגיה של פלורס מעלה שהתפרצות געשית לפני 12 אלף שנה הכחידה חלק מעולם החי באי, כולל הפילים הגמדיים מן הסוג סטגודון, וכנראה אחראית גם להעלמות תושבי ליאנג בואה.

התארוך המאוחר מעלה את האפשרות שבאתרים אחרים באיי אינדונזיה אוכלוסייה זו שרדה עד זמן מאוחר אפילו יותר. הועלתה האפשרות שמפגשים בין ילידי פלורס האינדונזים למין פלורסיינסיס הם המקור למסורת עממית הרווחת באי לגבי ננסים אגדיים בשם "אבו גוגו". על פי מסורת זו אבו גוגו הם שוכני מערות קטני קומה, בעלי כרס ואוזניים בולטות, הממלמלים בשפה לא ברורה ואוהבים לחזור כתוכים על דברים הנאמרים להם. על פי הסיפורים הם התקיימו עדיין כאשר הגיעו הפורטוגזים במאה ה-16, וטענות לגבי מפגשים איתם קיימות עד המאה ה-19. הפלאונטולוג גרד ון-דן-ברג, אחד מאנשי הצוות שגילה את שלדי פלורסיינסיס, דיווח כי שמע על מסורת האבו גוגו כעשר שנים לפני הגילוי עצמו. על האי הסמוך סומטרה ישנה מסורת לגבי "אורנג פנדק", דמוי אדם אגדי שלפי הטענות גובהו כמטר עד מטר וחצי, וגם במקרה זה הועלתה האפשרות שסיפורים אלו מקורם במפגשים עם פלורסיינסים.

השערות ומחלוקות לגבי מוצא פלורסיינסיס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצירוף המוזר של גיל מודרני מאוד, מוח זעיר וגוף ננסי גרמו לחשד מיידי בקרב מדענים שמדובר באוכלוסיית אדם מודרני (הומו ספיינס) שסבלה מפתולוגיה כלשהי. ההשערה המנוגדת לפיה פלורסיינסיס הוא מין בפני עצמו נדרשת להדגים מתי ומאיזה מין אחר הוא היה עשוי להתפתח. המועמדים העיקריים הם הומו ספיינס והומו ארקטוס. השערה מרחיקת לכת אפילו יותר מקשרת את פלורסיינסיס עם האוסטרלופיתקנים, שגודל גופם ומוחם היה דומה לשלו, אבל מעולם לא נמצאו פרטים מסוג זה מחוץ לאפריקה, והם עתיקים ממנו ביותר ממיליון שנה.

יציקת גבס של גולגולת LB1 (משמאל) מול גולגולת של אדם מודרני חולה במיקרוצפליה (ימין). נראה בבירור חסרון הסנטר על לסת LB1

השערת הפתולוגיה: פירוש המיקרוצפליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרו של טאוקו יקוב בשלדי ליאנג בואה הציע שהם סבלו מפגם תורשתי הגורם להקטנה פתולוגית של המוח (מיקרוצפליה) ושל הגוף‏‏‏‏‏[2]. סריקות טומוגרפיה ממוחשבת של גולגולת LB1 נערכו לפני שיקוב העביר את השלדים לחזקתו, ועל פיהן נבנה מודל מחשב תלת ממדי של הגולגולת. המודל הושווה לגולגלות של עשרה חולי מיקרוצפליה על ידי דין פאלק ועמיתים מאוניברסיטת המדינה של פלורידה. המחקר שלהם, שפורסם בכתב העת המדעי סיינס בשנת 2005, סיפק מדידה מעודכנת לנפח המוח, 417 סמ"ק במקום 380 שנמדדו קודם, וקבע שהגולגולת אינה פתולוגית וכנראה מפגינה מאפיינים תקינים של מין נפרד. מאמר זה פתח שרשרת של מאמרי תגובה ותגובת נגד מעל דפי סיינס, שבו חוקרים גרמנים מבית החולים לאופולדינה ואוניברסיטת טובינגן וצוות בראשות רוברט מרטין ממוזאון פילד בשיקגו חלקו מספר פעמים על מסקנותיה של פאלק וטענו שהגולגולת עשויה להיות מיקרוצפלית, בעוד פאלק דוחה את טענותיהם.

ב-2007 פאלק פרסמה מחקר חדש ומפורט, שבו השוותה את מודל המחשב התלת ממדי של הגולגולת למוחות של תשעה חולים מיקרוצפלים ושל עשרה בני אדם בריאים‏‏‏[3]. היא מצאה שפרט למידותיו הקטנות, מוחו של פלורסיינסיס דמה במבנהו יותר למוחות הבריאים, בהבדלים המתאימים לפירוש של מין נפרד. בדיקה מפורטת של האונות הקדמיות והצדדיות של מוח LB1, כמו גם האונה העורפית, גילו שהוא היה מפותח במבנהו מן המוחות של חולי מיקרוצפליה, ואף בעל אזורים מסוימים המפותחים יותר מאשר במוחות אדם מודרני בריאים. ממצא זה מעלה תשובה אפשרית לביקורת של חוקרים רבים לפיה לא ייתכן שמין בעל מוח כה קטן הכין את כלי האבן המתקדמים יחסית שנמצאו בליאנג בואה. פאלק סיכמה את מאמרה במסקנה כי נטל ההוכחה הוא כעת על אלו התומכים בפירוש המיקרוצפליה, הנדרשים למצוא מוח של חולה מיקרוצפלי המפגין תכונות ייחודיות כאלו, ואולם עד עתה לא הוצג מוח כזה. ב-2008, מחקר מעודכן יותר של ליראס מאוניברסיטת אתונה ועמיתים הולנדים השווה את הגולגולת לחולים מיקרוצפליים ולגולגלות עתיקות של ספיינס, ארקטוס, הביליס ואוסטרלופיתקוס אפריקנוס. מסקנתם הייתה שהגולגולת דומה ביותר לגולגלות המין ארקטוס, ומחוץ לטווח של גולגלות ספיינס בריאות ומיקרוצפליות.

השערת הפתולוגיה: פירוש תסמונת לרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2006 הציע האנטומאי האמריקני גארי ריצ'רדס ששלדי ליאנג בואה סבלו מתסמונת תורשתית נדירה הנקראת תסמונת לרון, וב-2007 חזר על טענה זו בפירוט מאמרם של חוקרים מאוניברסיטת תל אביב: ישראל הרשקוביץ, ליאורה קורנרייך וצבי לרון, שעל שמו קרויה התסמונת. מוטציה זו מופיעה כתוצאה מנישואי קרובים במזרח התיכון ומזרח אסיה, פוגעת בבלוטת יותרת המוח וגורמת למוח ולסת בלתי-מפותחים. החוקרים השוו תצלומי רנטגן של ישראלים חולים בתסמונת עם נתונים מגולגולת LB1 ומצאו קווי דמיון רבים. הם גם הציעו דרך לבחון את השערתם: חולי תסמונת לרון מראים בין השאר התעבות של אזור החלק הפטמתי (mastoidea) בעצם הרקה של הגולגולת. החוקרים הישראלים לא יכלו לבדוק השערה זו משום שלא היו בידם תצלומי רנטגן מתאימים של LB1. ואולם במאמרה מ-2007 בדקה פאלק סריקות טומוגרפיה ממוחשבת של החלק הפטמתי בגולגולת ומצאה כי היא אינה מפגינה סימנים כאלו.

השערת הפתולוגיה: פירוש תסמונת קרטינית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2008 הציעו חוקרים אוסטרלים ששלדי ליאנג בואה סבלו מתסמונת הנקראת "קרטיניות מיקסואמטואוס אנדמית". מחלה זו אינה תורשתית, אלא תוצאה של מספר גורמים סביבתיים כולל מחסור ביוד אשר פוגעים בבלוטת התריס. המחלה אופיינית לכמה אוכלוסיות אינדונזיות כיום וגורמת לגמדות ומוח מוקטן. החוקרים טענו שהמחלה גם גורמת למספר תכונות שפאלק מצאה בגולגולת LB1. פאלק פטרה השערה זו בטענה שהחוקרים לא פירשו נכון את תכונות הגולגולת מתוך מחקרה, ופיטר בראון, אחד המגלים, הצהיר שסימנים אלה ממילא אינם ניתנים לבחינה אמינה בגולגולת. גם מדידות אחרות של החוקרים האוסטרלים נדחו משום שלא הסתמכו על תצלומי רנטגן של הגולגולת.

השערת הפתולוגיה: פירוש תסמונת דאון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2014 התפרסם בPNAS מאמר‏[4] מאת צוות בינלאומי של מדענים מארצות הברית, סין ומלזיה, שרובם היו שותפים גם למאמר משנת 2006 של טאוקו יקוב (יקוב עצמו מת בשנת 2007). המאמר חוזר על רבים מנימוקי ביקורותו של יקוב נגד הגדרת שרידי ליאנג-בואה כמין נפרד, ובנוסף מאבחן את הפתולוגיה ממנה סבלה LB1 כתסמונת דאון - מחלה נפוצה יחסית (כ-1 מתוך כל 1000 לידות) הנגרמת כתוצאה מחלוקה לא נכונה של הכרומוזומים בתאי העובר. מחברי המאמר מתבססים על כך שמספר תכונות שלד של LB1 הן תסמינים האופייניים לתסמונת דאון - קומה נמוכה מן הממוצע, גולגולת קטנה, אסימטריה של הגולגולת ושלד הגוף, עצמות ירך קצרות יחסית וכפות רגליים שטוחות.

רבות מתכונות אלו, ובפרט גודל הגולגולת והמוח, אינן ניתנות לבדיקה בשרידי הפרטים האחרים מליאנג בואה שהם חלקיים מאוד, אך מעידים אף הם על גוף קטן באופן יוצא-דופן. מחברי המאמר משערים שהם היו בני-אדם קדומים מן המין האנושי הומו ספיינס, אולי נמוכי-קומה יותר מכל אוכלוסייה של פיגמים הידועה בימינו, אך פרט ל-LB1 בריאים ברובם.

השערת הפתולוגיה: סיכום ביניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נראה כי בשלב זה מרבית הפלאואנתרופולוגים סבורים שעל מנת ליישב את הוויכוח לכאן או לכאן יהיה צורך בנתונים חדשים משמעותיים, כמו מיצוי DNA מהשלדים או חשיפה של שלדים נוספים באתר ליאנג בואה. יש לציין שמספר מיני הומינידים שהיום אין ספק בקיומם ובייחודם, כמו האדם הניאנדרטלי, נחשדו מיד לאחר גילוים הראשוני כבני אדם מודרניים שסבלו מפתולוגיות.

השערת המוצא מהומו ספיינס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין אם פלורסיינסיס זכאי להיחשב כמין בפני עצמו ובין אם לאו, אפשרות אחת היא מוצאו ממין האדם המודרני (ספיינס). מקובל כיום כי שבטי ספיינס שיצאו מאפריקה עשו את דרכם לאוסטרליה לפני כ-50 אלף שנה. תאריך זה אמנם מאוחר במקצת מממצאי פלורסיינסיס העתיקים ביותר, אבל ייתכן שלא בשיעור גדול מדיוק הערכות אלו. ואולם אם מניחים שפלורסיינסיס היה מין בפני עצמו נראה שיש להוסיף לכל הפחות כמה עשרות אלפי שנים נוספות שנדרשו לאבולוציה שלו, ובמקרה כזה מוצא מספיינס אינו נראה סביר. לכן השערה זו מקובלת על אלו המעדיפים את פירוש הממצאים כאוכלוסייה פתולוגית.

מיוקן פליוקן פלייסטוקן שימפנזה שימפנזה מצוי שימפנזה ננסי גורילה גורילה פראנתרופוס סהלאנתרופוס צ'אדנסיס אורורין טוגננסיס ארדיפיתקוס רמידוס אוסטרלופיתקוס אדם (סוג) אדם ניאנדרטלי אדם ניאנדרטלי אדם מודרני אדם מודרני הומו ארקטוס הומו הביליס ארדיפיתקוס קדבה אוסטרלופיתקוס אפריקנוס אוסטרלופיתקוס אנמנסיס אוסטרלופיתקוס אפרנסיס אוסטרלופיתקוס גרהי הומו פלורסיינסיס הומו היידלברגנסיס הומו אנטקסטור קניאנתרופוס פלטיאופוס הומו גאורגיקוס הומו ארגסטר הומו רודולפנסיס אוסטרלופיתקוס בהרלגזלי פרנתרופוס אתיופיקוס פרנתרופוס בויזאי פרנתרופוס רובוסטוס
לוח זמנים של שושלת האדם על פי מיני הומינידים מאובנים (פסים כהים). המינים מסודרים אנכית על פי דמיון כללי ביניהם, אך קשה לקבוע במדויק איזה מין התפצל מאיזה מין אחר. מינים שמהם נמצאו מאובנים רבים יותר מסומנים בפסים יותר רחבים אנכית. העץ הפילוגנטי (ירוק) משחזר את יחסי הקרבה ותאריכי הפיצול על פי רצפי הגנום של אדם מודרני, שימפנזה מצוי, שימפנזה ננסי, גורילה ואדם ניאנדרטלי (מיצוי DNA מעצמות מאובנות). מוצאו של פלורסיינסיס (ימין למעלה) עשוי להיות מהאדם המודרני, מארקטוס, או ממיני אדם קדומים אף יותר כמו גאורגיקוס והביליס.

יתרון אחד של השערה זו הוא שאין צורך להתחבט בסוגיה כיצד הגיעו ההומינידים לאי פלורס. מקובל כיום שלבני אדם מן המין ספיינס הייתה טכנולוגיה בסיסית של רפסודות או סירות פרימיטיביות לפני עשרות אלפי שנים, שבה השתמשו על מנת ליישב את איי דרום מזרח אסיה ואוסטרליה. בין יאווה לאי פלורס מבדיל מיצר ים המנוקד בכמה איים קטנים יותר, כמו קומודו ופולאו קפלה, שהמרחק המרבי ביניהם הוא כ-20 ק"מ. בשל עומקו הרב נראה כי מיצר זה, בניגוד למיצרים בין יבשת אסיה, סומטרה ויאווה, מעולם לא התייבש לחלוטין אפילו בתקופות של ירידת מפלס מי האוקיינוס כתוצאה מתקופות קרח. ואולם אבותיהם של ילידי אוסטרליה עברו מרחקים אף יותר גדולים בים על מנת להגיע לשם.

השערת המוצא מהומו ארקטוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

גולגולת D2700 מדמניסי, מסווגת כהומו ארקטוס או הומו גאורגיקוס
גולוגלת LB1 מן האי פלורס (העתק גבס)

זוהי ההשערה שהעדיף בתחילה מייקל מורווד, אחד ממגלי פלורסיינסיס, בעיקר בגלל תכונות פרימיטיביות של LB1 כמו חוסר סנטר, האופייניות לארקטוס ושאר המינים שקדמו לספיינס‏[5].

ידוע כי ארקטוס יישב את דרום מזרח אסיה לפני יותר ממיליון שנה וחי שם עד לתקופה של כ-50 אלף שנה לפני זמננו. פרק זמן זה יתאים יפה לתארוך העתיק ביותר של פלורסיינסיס אפילו אם מוסיפים כמה מאות אלפי שנים לאבולוציה שלו. למעשה ממצא ארקטוס הראשון שנתגלה אי פעם הוא "אדם יאווה" המפורסם, רק 2000 ק"מ מערבה לפלורס. עוד לפני גילוי פלורסיינסיס מצא הצוות של מייקל מורווד כלי אבן מסותתים באי פלורס המתוארכים לגיל של 780 אלף שנים ומיוחסים להומו ארקטוס. כלים דומים נמצאו גם ביאווה, סומטרה ובאיים סמוכים אחרים. ואולם מאובני ארקטוס עצמם עדיין לא נמצאו בפלורס, וגם לא צורות ביניים בין ארקטוס לפלורסיינסיס.

מחקר משנת 2013 השווה את מורפולוגית הגולגולת של LB1 לזו של 13 מאובני הומו ארקטוס, מאובן אחד של הומו הביליס, 4 מאובני הומו היידלברגנסיס, 2 מאובני ניאנדרטלים, 4 מאובני הומו ספיינס מן התקופה הפלאוליתית העליונה, 192 בני אדם מודרניים בריאים, 17 בני-אדם מודרניים שסבלו ממיקרוצפליה קלה, 15 בני-אדם מודרניים שסבלו ממיקרוצפליה חמורה, 10 בני-אדם מודרניים שסבלו מתסמונת קרטינית ואדם מודרני אחד שסבל מתסמונת לרון. ההשוואה נערכה באופן כמותי, על ידי מדידת מרחקים בין נקודות ציון על הגולגולת בעזרת תוכנת מחשב לתלת-מימד, וכימותם בשיטת ניתוח גורמים ראשיים. המחקר מצא ש-LB1 דומה ביותר לגולגלות ארקטוס, ואחריהן לגולגלות היידלברגנסיס והביליס. דמיון גולגולת LB1 לגולגלות מיקרוצפליות היה נמוך יותר, אך גבוה מדמיונה לגולגלות בני אדם מודרניים בריאים. הגולגלות השונות ביותר מ-LB1 השתייכו לחולים בתסמונת קרטינית ותסמונת לרון. מבין גולגלות ארקטוס, הדומה ביותר ל-LB1 הייתה גולגולת D2700 מדמניסי[6].

השערה זו נדרשת להסביר כיצד הגיע ארקטוס לאי פלורס, מכיוון שלא ידוע אצלו על טכנולוגית שיט בים. ואולם מציאות כלי האבן העתיקים באיים, כמו גם מציאות פילי הסטגודון שמוצאם מיבשת אסיה, רומזת שפעם בכמה אלפי שנים הומינדים ובעלי חיים היו עשויים לעבור את מיצר הים לפלורס באקראי, למשל באמצעות ציפה על גזעי עצים שנסחפו לים בגלי צונמי או סופות הוריקן. מקרים כאלה מתועדים בחיות יותר קטנות, למשל ביישוב מחדש של האי קרקטואה לאחר שעולם החי שבו הושמד בהתפרצות געשית בשנת 1883, ונחשבים למנגנון זואוגאוגרפי מבוסס של אכלוס איים.

ננסות איים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירוש פלורסיינסיס כמין בפני עצמו ולא כפתולוגיה דורש להסביר כיצד ומדוע התרחשה אצלו אבולוציה של הקטנה דרסטית בגודל הגוף וגודל המוח. ההסבר המועדף על המגלים הוא תופעה אבולוציונית נפוצה הידועה כ"ננסות איים" (insular dwarfism). ידועים מקרים רבים, חלקם מתועדים היטב ברשומות המאובנים, של מינים שבודדו באיים קטנים ושם עברו הקטנה (או במקרים אחרים הגדלה) מואצת של מידות גופם. למעשה, אחת הדוגמאות הטיפוסיות לתופעה זו היא המאובנים של פילי הסטגודון הננסיים שנמצאו במערת ליאנג בואה, הקטנים בהרבה מפילי יבשת אסיה שהיו אבותיהם. ההסברים לתופעה מתייחסים בדרך כלל ללחץ ברירה להקטין את גודל הגוף על מנת לחסוך בהוצאת אנרגיה באיים עניים במקורות מזון, ולאפשרות של אבולוציה מהירה באוכלוסיות מבודדות וקטנות מאוד, שבהן מוטציה יכולה להשתלט על כל האוכלוסייה תוך מספר קטן של דורות.

מבקרי השערה זו הצביעו על חולשה אחת ביישומה למקרה של פלורסיינסיס: במיני יונקים שעברו תהליך אבולוציוני מתועד של ננסות איים נמצא שהמוח אינו קטן יותר מהשיעור המתחייב על ידי הקטנת הגוף כולו, אבל מוחה של LB1 קטן ממוח ארקטוס אפילו באופן יחסי לגודל הגוף. ואולם לאחרונה תועד מקרה נוסף של הקטנה יחסית של נפח המוח, במאובני היפופוטמים גמדיים שהתפתחו על האי מדגסקר לאחר שהיגרו לשם מיבשת אפריקה הסמוכה. מקרה זה מעיד כי אין מניעה עקרונית להקטנה יחסית של המוח בננסות איים.

השערת מוצא קדום אף יותר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצעתו של כריס סטרינגר לעץ האבולוציוני של מיני האדם בפלייסטוקן התיכון והעליון מראה את פלורסיינסיס (משמאל) כענף נפרד שהתפתח מהומינין בלתי-ידוע לפני למעלה משני מיליון שנים. מאובני מעבר לאורכו של ענף היפותטי זה עדיין לא התגלו. השערות חלופיות הן שמוצא פלורסיינסיס מאוחר יותר, מאוכלוסייה אסייתית של ארקטוס או של ספיינס

מספר מחקרים באנטומיה של פלורסיינסיס הצביעו על דמיונו להומינינים קדומים אף מארקטוס - מאובני דמניסי, הומו הביליס, ואולי אף אוסטרלופיתקים‏[7]. השערה זו מתבססת בעיקר על מחקריהם של וויליאם יונגרס מאוניברסיטת סטוני ברוק ומתיו טוצ'רי ממוזיאון הסמית'סוניאן, שמצאו כי תצורות שלד כף הרגל‏[8] ופרק היד‏[9] של LB1 הן פרימיטיביות מאוד, דומות לאלו של אוסטרלופיתקים שעדיין טיפסו על עצים ולא השלימו את הסתגלותם להליכה על שתיים. מחקרים אלו מחזקים את תפיסת הומו פלורסיינסיס כמין בפני עצמו, שכן בלתי סביר שפתולוגיה גרמה לשחזור תצורת השלד הקדומה. בעקבות זאת מספר פלאואנתרופולוגים ידועי-שם, כמו כריס סטרינגר ויואל רק, נוטים כיום לצדד בהשערת המוצא הקדום.

מחסור במאובני מעבר כלשהם במשך מיליון וחצי שנה לפחות ולכל רוחב יבשת אסיה, אשר מפרידים בין הומינינים קדומים אלו לממצאי פלורס, מקשה על קבלת השערה כזו. מאובני דמניסי נמצאו בגאורגיה וגילם כ-1.8 מיליון שנה; מאובני הביליס ואוסטרלופיתקים מעולם לא נמצאו מחוץ ליבשת אפריקה, והם ידועים עד תקופה של כ-1.5 מיליון שנה לפני זמננו. לכן קבלת השערת המוצא הקדום עשויה להצריך מהפכה בהבנת האבולוציה של האדם בפלייסטוקן המוקדם והתפשטותו הקדומה מאפריקה.

לעומת זאת, יתרון השערת המוצא הקדום שאיננה מצריכה הנחת הקטנה קיצונית של המוח והגוף. נפח הגולגולת ושלד הגוף אצל הומינינים קדומים אלו לא היו גדולים בהרבה מאלו של LB1.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ewen Callaway, The discovery of Homo floresiensis: Tales of the hobbit, Nature News, 2014
  2. ^ Jacob, T.; Indriati, E., Soejono, R. P., Hsu, K., Frayer, D. W., Eckhardt, R. B., Kuperavage, A. J., Thorne, A. & Henneberg, M. (September 5, 2006). "Pygmoid Australomelanesian Homo sapiens skeletal remains from Liang Bua, Flores: Population affinities and pathological abnormalities". Proceedings of the National Academy of Sciences, USA 103: 13421–13426. doi:10.1073/pnas.0605563103. PMID 16938848. 
  3. ^ Falk, D.; Hildebolt, C.; Smith, K.; Morwood, M.J.; Sutikna, T.; Others, (2007). "Brain shape in human microcephalics and Homo floresiensis". Proceedings of the National Academy of Sciences 104 (7): 2513. doi:10.1073/pnas.0609185104. PMID 17277082. Retrieved 2008-03-05.  ; lay summary (2007-01-29). אוחזר ב־2008-03-05.‏
  4. ^ Henneberg, M. et al. (2014) "Evolved developmental homeostasis disturbed in LB1 from Flores, Indonesia, denotes Down syndrome and not diagnostic traits of the invalid species Homo floresiensis" Proceedings of the National Academy of Science. DOI: 10.1073/pnas.1407382111
  5. ^ Kaifu, Y. et al. (2011) "Craniofacial morphology of Homo floresiensis: Description, taxonomic affinities, and evolutionary implication" Journal of Human Evolution. Vol 61(6), pp. 644–682, DOI: 10.1016/j.jhevol.2011.08.008
  6. ^ Baab, K. L. et al. (2013) "Homo floresiensis Contextualized: A Geometric Morphometric Comparative Analysis of Fossil and Pathological Human Samples" PLoS One. DOI: 10.1371/journal.pone.0069119
  7. ^ Argue, D. et al. (2009) "Homo floresiensis: a cladistic analysis" Journal of Human Evolution. Vol. 57(5), pp. 623–639; doi:10.1016/j.jhevol.2009.05.002
  8. ^ Jungers W. L. et al. (2009) "The foot of Homo floresiensis" Nature. Vol. 459, pp. 81-84; doi:10.1038/nature07989
  9. ^ Tocheri, M. W. et al. (2007) "The Primitive Wrist of Homo floresiensis and Its Implications for Hominin Evolution" Science. Vol. 317(5845), pp. 1743-1745; doi:10.1126/science.1147143