הרשות הארצית לכבאות והצלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שירותי כבאות והצלה
סיכת לוחם אש

הרשות הארצית לכבאות והצלה הוא ארגון הכבאות וההצלה הרשמי של מדינת ישראל הכפוף למשרד לביטחון פנים[1]. המערך מספק לציבור בישראל שירותי כבאות, חילוץ והצלה שונים 365 ימים בשנה, 24 שעות ביממה. חיוג 102 מכל טלפון ינתב את השיחה למוקד שירותי כבאות והצלה האזורי הקרוב לצורך קבלת קריאת חירום.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרגיל של מכבי האש בחיפה, 1941
תחנת מכבי האש בתל אביב - מראה כללי
תחנת מכבי האש בתל אביב - סככות הרכבים
תחנת מכבי האש ברמת גן
תחנת מכבי האש בבני ברק
תחנת מכבי האש בכפר סבא
הכבאית באלפי מנשה
רכב 'סער' של תחנת בנימין, באירוע יום העצמאות תש"ע ביער נווה-צוף
תחנת מכבי האש "חלץ" בחיפה
הכבאית ההיסטורית במוזיאון ארץ ישראל
רכב הצלה היסטורי חונה בתחנת מכבי האש בתל אביב
תחנת מכבי האש בתל אביב - אביב 44 (אלמוג - רכב לטיפול באירועי חומ"ס)

קבוצת הכבאים הראשונה בישראל הוקמה בזכרון יעקב, ב-1897, לפי בקשת פקיד הברון רוטשילד, ובמימון הברון. הסיבה העיקרית לארגון הקבוצה הייתה מספר דליקות ביקבי הברון שבזכרון יעקב ובראשון לציון. הקבוצה שקמה מנתה 32 מתנדבים מצעירי המושבה. בראשה עמד אליהו קנטור, וסגניו היו אלטר גרף, ישראל נידרמן ובנימין ריבקינר. את ציוד הכיבוי הביא פקיד הברון מפריז והוא כלל משאבות, צינורות, סולמות, גרזנים וכן מדים מפוארים עם כובעי נחושת מבריקים וחגורות עור, כפי שנהוג היה בערים הגדולות באירופה.

בשנת 1925 אירע שיטפון גדול בשכונת ברנר שבתל אביב, בזמן השיטפון התאספו במקום האירוע תושבים רבים, וחלקם ערכו ניסיונות הצלה, אך ללא כלים והכשרה מתאימה הצלחתם הייתה מצומצמת. לאחר השיטפון הקים אבא כהן את גדוד הכבאים של תל אביב, שהיה לגדוד הכבאים הראשון ביישוב. לגדוד גויסו 73 מתנדבים. תחנת הכיבוי של הגדוד הוקמה בצריף ששכן בשדרות רוטשילד פינת רחוב נחלת בנימין בסמוך לתחנת המשטרה העירונית. בנוסף רכשה העירייה מגוון ציוד חיוני לביצוע משימות כיבוי והצלה.

משנת הקמת הגדוד התל אביבי ועד הכרזת העצמאות הוקמו גדודי כבאים מתנדבים ב-14 ערים נוספות בישראל. בשנת 1959 נחקק חוק שירותי הכבאות המסדיר את מבנה ופעולת שירותי הכבאות במדינה. החוק נכנס לתוקף ב–1 באפריל 1960 ועל פיו פועלות כיום כל רשויות הכבאות במדינה. עם הפעלת החוק הופסקה למעשה הפעלת שירותי הכבאות על ידי מתנדבים, ומאז פועלים הכבאים כעובדי מדינה בשכר.

מאז 1988 הייתה קיימת תוכנית מגירה לרפורמה במערך הכבאות הארצית, אך ייושמה של התוכנית התעקב, אף שהרעיון להוצאתה לפועל עלה לדיון ציבורי כמה פעמים (בעיקר לאחר השריפות בכרמל ב-1998 וב-2010). היערכות שירותי הכבאות נבחנה בכמה ועדות חקירה (ועידת לפידות מ-1995, וועידת גינוסר מ-1998).

בראשית 2011 אישרה ממשלת ישראל את העברת מערך הכבאות ממשרד הפנים למשרד לביטחון הפנים והקמת מערך כיבוי אווירי.

ב-8 באוגוסט 2012 נחקק בכנסת "חוק הרשות הארצית לכבאות והצלה" שמסדיר את שרותי הכבאות בישראל, את מבנה הארגוני וסמכויות. במסגרת החוק , ב-5 בפברואר 2013 הוקמה הרשות הארצית לכבאות והצלה הכפופה למשרד לביטחון פנים. במסגרת הרפורמה שירותי הכבאות במתכונתם הקודם יבוטלו ויועברו מהמערך המוניציפלי (איגוד ערים) למערך ארצי שמחליף 24 איגודי הערים לכבאות והצלה בשבעה מחוזות (בדומה למצב בשב"ס ובמשטרת ישראל).

מבנה ארגוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארגון שירותי כבאות והצלה מורכב מ-24 רשויות כיבוי. בין רשויות הכיבוי ישנן ארבע מחלקות עירוניות ועשרים איגודי ערים[2]. בתחומים שאינם קשורים למקצוע הכבאות והצלה או לכבאים, רשות הכיבוי היא חלק מהרשות המקומית אליה היא שייכת, וכפופה אליה.

בכל רשות כבאות עומד מפקד שרות אשר כפופים לו סגן המפקד, קציני המטה שהינם עובדי יום (הדרכה, מבצעים, מניעת דליקות, חומ"ס, לוגיסטיקה, חקירת דליקות, רכב וכו') ובמשמרות - מפקדי משמרות סגניהם , קציני חומ"ס משמרתיים, מפקדי הצוותים וכבאיי התחנה. במקצוע הכבאות והצלה, מרכזת את פעילות כל רשויות הכיבוי "נציבות כבאות והצלה". עיקר פעילות הנציבות מתרכז בהכוונה ופיקוח על פעולות רשויות הכיבוי, וכן על ניהול הפעולות המשותפות בין רשויות הכבאות השונות. בנוסף נמצא תחת סמכותה הישירה של הנציבות בית הספר הארצי לכבאות ולהצלה, אשר מכשיר כבאים בכל הדרגות לפעילות ברשויות הכיבוי. תחת אחריותה של הנציבות נמצאים גם מגוון עניינים מנהליים כגון: תקצוב, גיוס כח אדם, קביעת סדרי עבודה ובחינת שינויים ארגוניים. בראש הנציבות עומד נציב שירותי כבאות והצלה‏ והוא בדרגת רב טפסר. נכון להיום העומד בראש הנציבות הוא רב טפסר שחר איילון, נציב כבאות והצלה ומפקח כבאות ראשי.

בשנת 2008 החל מהלך להפיכת שירותי הכבאות מ-24 רשויות כיבוי, לרשות ארצית המחולקת למחוזות ומרחבים על פי תוכנית שמוביל נציב כבאות והצלה יחד עם משרד הפנים. שתי הצעות חוק לרפורמה במערך הכבאות הוגשו במקביל. האחת על ידי ח"כ דוד אזולאי והשנייה על ידי משרד הפנים. שתי ההצעות אינן דומות במהותן ונמצאות במצב ראשוני. וועדות שמונו על ידי נציב כבאות והצלה ומורכבות מבכירי הכבאים בישראל יחד עם נציגות העובדים החלו לדון בגיבוש מבנה ארגוני חדש, אך הפערים הקיימים יחד עם אי יציבות שלטונית והתנגדות משרד האוצר לתנאים שונים, מעכבים את התהליך.

הכשרת הכבאים בישראל מתקיימת בבית הספר הארצי לכבאות ולהצלה שבמתכונתו הנוכחית, החל את דרכו למעשה, בראשית שנת 1979.

אופי הפעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצלת נפש, רכוש וחילוץ לכודים במקרים הבאים:

  • דליקות
  • טיפול בתקריות בהן מעורבים חומרים מסוכנים למיניהם (כולל אירועים בהם מעורב גפ"מ)
  • תאונות דרכים, תאונות רכבת, תאונות כלי תעופה
  • שריפות ביערות, שטחים פתוחים ושדות קוצים
  • פיגועי טרור ופח"ע
  • חילוצים מגובה/תהומות/בורות וחילוצים במתווה אורבאני (סנפלינג) וכן חילוץ מנהרות זורמים ושטפונות
  • חילוצים ממעליות ופריצות דלת במקרי חירום
  • שטיפות כביש לאחר תאונות דרכים
  • חילוץ בעלי חיים וכל עזרה אשר נדרשת לבקשת שאר גופי החירום הארציים במידת הצורך

בעת אירוע רב ממדים ישנו "נוהל סיוע הדדי" בין רשויות הכיבוי ומטרתו היא סיוע לרשות כיבוי על פי בקשתה על ידי שליחת צוותי כיבוי/כבאיות/ציוד מתחנה אחרת. דוגמה לכך היא פקודת סיוע מיוחדת לשירותי הכבאות באילת המרוחקת אשר הוקמה בעקבות דליקת הענק לפני מספר שנים במלון מלכת שבא הישן.

  • מניעת דליקות - קביעת דרישות לסידורי בטיחות אש אקטיביים ופסיביים בשטחים בנויים ופתוחים בעזרת חקיקה והסברה.
  • הדרכה ואימונים - החל מאימון הכבאי כפרט ועד להשתתפות בתרגילים משותפים עם משטרת ישראל, צה"ל וארגונים נוספים.
  • בניין הכוח - גיוס כח אדם, בינוי ושיפוץ תחנות ורכש ציוד ייעודי, רכבי כיבוי וחילוץ לסוגיהם.

אופי הפעילות בתחנות הכיבוי בשגרה/חירום[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירותי הכבאות נותנים שירות 365 יום בשנה, 24 שעות ביממה. המשמרות בתחנות הכיבוי משתנות מרשות לרשות. המשמרות נחלקות למשמרות 24/48 (24 שעות עבודה, 48 מנוחה בבית), משמרות 8/16 (8 עבודה, 16 מנוחה בבית) ומשמרות 12 שעות.

מספר הכבאים בכל משמרת שונה מרשות לרשות בהתאם למתאר המרחבי (ערים גדולות, תעשייה גדולה וכו') ותלוי גם בסוג התחנה - ראשית או משנית. על הכבאים אשר נמצאים בביתם ביום המנוחה להיות אף הם בכוננות וזמינים לקריאה לתחנה בעת גיוס כבאים באירוע מבצעי גדול ממדים.

מקרי חירום/אירועים מבצעיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראש כל משמרת עומד קצין משמרת ותחתיו סגן קצין משמרת, מפקדי צוותים וכבאים. קצין המשמרת מפקד על הצוותים בעת שגרה ובעת חירום. בעת אירוע מבצעי הקצין בעל הדרגה הגבוהה ביותר נוטל את הפיקוד על האירוע. בעת אירוע מבצעי הכבאים מחולקים למשימות שונות בהוראות הקצין הבכיר במקום ופועלים כצוות במטרה להציל חיי אדם ורכוש באמצעות הציוד שברשותם ועל פי הכשרתם.

חדר המבצעים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בכל תחנת כיבוי ראשית נמצא חדר מבצעים תחת אחריות מוקדן/ית בכפיפות לקצין המשמרת. חדר המבצעים הינו "לב" התחנה והוא מאויש 24 שעות. בו מתקבלות שיחות הטלפון ודרכו משוגרים הצוותים לאירוע מבצעי. תפקידי המוקדן: מענה לשיחות טלפון, ניהול רשת הקשר, הכוונת הצוותים למקום האירוע, תיאום בין הכוחות השונים, זימון גורמים שונים לאירוע (משטרה,מד"א וכו'), הפעלת פקודות מבצעיות בעת הצורך, ניהול יומן אירועים ורישום בו. בעת קבלת אירוע המוקדן מפעיל את פעמון האזעקה, כורז את מהות האירוע ומודיע איזה צוות משוגר לאירוע על פי הוראות קצין המשמרת. במידה והאירוע שייך לגזרת תחנת המשנה של אותה רשות מעביר המוקדן את ההודעה לצוות/ים באמצעות מכשיר הקשר או הטלפון.

בשגרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעת שגרה מתבצעות בתחנה עבודות תחזוקה של הציוד היעודי וכלי הרכב על פי ימי טיפול קבועים, ניקיון התחנה, אימונים והדרכות במסגרת תוכנית האימונים החודשית וכן פעילויות פנאי וגיבוש למשמרת אשר תורמות לאופיה הייחודי של תחנת הכיבוי כ'בית שני' ומשפחה לכל הכבאים. בכל תחנות הכיבוי הראשיות והמשניות, קיימים תנאי לינה, מזון, ציוד חשמלי, מקלחות ובתחנות מסוימות גם חדר כושר וכל זאת על מנת לספק לכבאים אשר מבלים שעות רבות במשמרת את כל התנאים הבסיסיים הנחוצים להם.

דרגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרגות שירותי כבאות והצלה, בדומה לדרגות ארגונים אחרים, מתחלקות לדרגות כבאים ולדרגות קצינים. דרגות הכבאים הן:

  • כבאי ראשון
  • רב כבאי
  • סמל כבאי
  • רב סמל כבאי
  • רב סמל ראשון כבאי

דרגות הקצינים הן:

  • להב משנה
  • להב
  • רשף משנה
  • רשף
  • טפסר משנה
  • טפסר
  • טפסר בכיר
  • רב-טפסר (בניגוד לארגונים אחרים, בשירותי כבאות והצלה עשוי להיות יותר מאדם אחד בשירות פעיל הנושא דרגת רב-טפסר).

דרגות הכבאים נענדות על צווארון החולצה, ואילו דרגות הקצינים נענדות על הכתף.

רכבי הכיבוי/הצלה בשירותי הכבאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קיסר - רכב חפ"ק נציב כבאות והצלה ראשי (GMC) או רכב חפ"ק מחוזי - משמש כחדר מבצעים נייד בעת אירוע רב ממדים .
  • אלון - רכב לכיבוי שריפות יער וחורש מתאים לתנועה בדרכים צרות ושטחים קשים, המזווד בציוד כיבוי לשריפות בשטחים פתוחים
  • סלע - רכב פיקוד מפקד וסגן שירות לשימושם המבצעי.
  • וולקן - רכב חילוץ וחומרים מסוכנים קל. מכיל ציוד חילוץ משתנה וציוד לטיפול בחומרים מסוכנים.
  • סנפיר - רכב לביצוע פעולות ניטור באירוע חומרים מסוכנים הרכב נושא מכשירי גילוי המאפשרים ביצוע פעולות ניטור באירוע חומרים מסוכנים
  • אלמוג - רכב לטיפול בחומרים מסוכנים המכיל ציוד ייעודי (חליפות, ציוד אטימה, ציוד שאיבה וכו') לטיפול בדליפות/שפך של חומ"ס, ברכב קיים גם חפ"ק לתפעול האירוע.
  • געש - רכב לחילוץ והצלה בעל ציוד ואמצעים ייעודיים לטיפול בתאונות דרכים, חילוץ מגובה, הריסות, הצפות ומתן תאורה.
  • נשר - רכב כיבוי והצלה ייעודי מסוג מנוף גבהים מפרקי בעל סל לחילוץ, תותח מים לכיבוי וציוד נוסף. בגבהים משתנים - 38 עד 42 מטר.
  • נץ - רכב כיבוי והצלה ייעודי מסוג סולם גבהים בעל סל לחילוץ, תותח מים לכיבוי לציוד נוסף. רכבי נץ שונים אף מכילים בתוכם שלושה קוב מים. גובהם משתנה בין 30 עד 37 מטר.
  • סער - רכב כיבוי והצלה סטנדרטי המכיל ציוד כיבוי והצלה שונה, שלושה קוב מים ו-300 ליטר תרכיז קצף, סולמות קצרים וציוד נוסף. רכב זה הוא הרכב השכיח ביותר והוא משוגר ראשון לכל אירוע. נקרא גם בעגה המקצועית - רכב יציאה ראשוני.
  • רותם - רכב כיבוי והצלה להתערבות ראשונית. לרוב טנדר מסוג פורד או שברולט. מכיל ציוד כיבוי והצלה מצומצם ומכיל קוב מים ו-30 ליטר תרכיז קצף. יתרונו העיקרי של רכב זה הוא מהירות הגעתו לאירוע.
  • אשד - רכב כיבוי ייעודי לאספקת מים. מכיל ציוד כיבוי וכמויות מים משתנות בין 12 ל-13 קוב מים וקוב תרכיז קצף.
  • ברק - רכב כיבוי קל. מכיל ציוד כיבוי וכמות מים של קוב אחד. משמש לרוב בשריפות שדה ויער.
  • טרקטורון כיבוי - רכב כיבוי קל וזריז, בעל עבירות שטח טובה, מכיל כמות מים משתנה עד 200 ליטר, גלגלון כיבוי ומשאבת מים קטנה. משמש בשריפות שדה ויער.
  • גרור בנק אוויר - גרור עליו מותקן מדחס למילוי מכלי אוויר לנשימה לטובת הצוותים הפועלים בשריפות רב ממדיות. נגרר למקום האירוע על ידי כבאית נוספת ומתופעל במקום האירוע על ידי כבאי.
  • גרור תותח מים וקצף - גרור עליו מותקן תותח מים או קצף בעל ספיקות גבוהות. נגרר למקום האירוע על ידי כבאית נוספת. עליו לקבל אספקת מים מכבאית שכן אינו בעל משאבת מים.
  • רכב אספקת זרנוקים - רכב המכיל זרנוקי מים שונים לטובת שימוש בשריפות בממדים רחבים.

רכבי הכיבוי והציוד הנוסף משתנה מתחנה לתחנה. כל תחנה יכולה לרכוש על פי צרכיה רכבים שונים בכמויות שונות. סוגי רכבי הכיבוי משתנים גם הם (מרצדס, מאן, איווקו, דאף, E-ONE וכו'). הציוד ברכבי הכיבוי חייב להיות על פי תקן שנקבע בנציבות כבאות והצלה אך כל תחנה רשאית לצייד את רכביה בציוד נוסף על פי צרכיה.

מושגים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ציוד כיבוי: זרנוקי מים בקטרים שונים, מזנקים, גלגלונים, תותחים, כלי מים שונים, משאבות מים ניידות.
  • ציוד חילוץ: כלי חיתוך/פישוק הידראולים, מסורים מכניים, כריות הרמה בלחץ אויר, סולמות, ציוד סנפלינג, ציוד נשימה אישי, גרזנים וכלי עבודה שונים, שרשראות וגלגלות, כננות מכניות.
  • קוב : 1,000 ליטר.
  • הידראולי(הידראוליקה): לחץ נוזלי בשמן.
  • מנוף גבהים: מנוף הידראולי מפרקי בעל זרוע "בום" וזרוע נוספת מתקפלת וסל חילוץ.
  • סולם גבהים: סולם שלבים הידראולי וסל חילוץ. ניתן לחלץ דרכו גם דרך הסל וגם בירידה/עלייה עצמאית דרך השלבים.
  • תרכיז קצף - תרכיז קצף מיוחד אשר במינון עם מים ואוויר באחוזים מסוימים מתקבל חומר כיבוי אשר תפקידו ליצור שכבת בידוד החמצן מהאלמנט הבוער לאוויר סביבו. ניתוק אספקת החמצן מזרז את תהליך הכיבוי. השימוש בקצף הוא בעיקר לכיבוי שריפות נוזלים דליקים.
  • מכלי אוויר לנשימה: מכלי אוויר בקיבולות של ארבעה עד תשעה ליטר אוויר בלחצי אוויר של 200 עד 300 באר. האוויר בתוך המכל נדחס על ידי מדחס מיוחד. משמש את הכבאים לטובת שימוש באוויר נקי מרעלים, תוצרי שריפה, עשן וכו'. מכל האוויר מורכב על גבי 'מערכת נשימה פתוחה' ונישא על גבו של הכבאי.
  • חומ"ס: חומרים מסוכנים. ישנן תשע קבוצות סיכון בחומרים מסוכנים. לדוגמה: גזים רעילים, חומרים מאכְּ‏לים וחומרי נפץ. חומרים מסוכנים כוללים חומרים אשר יכולים לפגוע דרך דרכי הנשימה, דרך העור, דרך בליעה וכו'.

צופי אש וכבאים מתנדבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – צופי אש

צופי אש הינם בני נוער (בדרך כלל בגילאי 15 עד 18) המתנדבים בשירותי הכבאות וההצלה. צופי האש מסייעים לכבאים המקצועיים במסגרת פעולות הכיבוי וההצלה השונות. פעילות צופי האש החלה בשנת 1959. רוב צופי האש מתחילים בהתנדבותם במסגרת פרויקט מחויבות אישית, וחלקם ממשיכים להתנדב גם בתום ההשתתפות בפרויקט. מלבד היותם כוח עזר חשוב בכיבוי ובהצלה בשטח, הצופים הם כוח עזר לאבטחת אירועים גדולים כגון חגיגות יום העצמאות, לאבטחה וסיורים בל"ג בעומר ובאירועים גדולים במגרשי הספורט, במחנות קיץ של הצופים ועוד. כיום, כמעט בכל תחנת כיבוי ברחבי הארץ ישנם צופי אש המתנדבים בכיבוי.

כבאים מתנדבים הם מתנדבים לאחר שירות צבאי, שלרוב היו בעבר צופי אש ובעלי זיקה למקצוע. מתנדבים אלו עוברים הכשרות מתקדמות ורבות יותר מאשר צופי האש. מתנדבים רבים מצוידים במכשירי קשר, איתוריות, מכשירי מירס וכדומה. ומגיעים על פי קריאה באופן עצמאי למקום אירוע ומסייעים לכבאים, בכל שעות היממה.

רשויות הכיבוי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלקות עירוניות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רמת גן מחלקה עירונית של העיר רמת גן.
  • תל אביב יפו מחלקה עירונית של העיר תל אביב יפו מורכבת מתחנה ראשית ברחוב שי עגנון, ושלוש תחנות משנה: יפו (שדרות בן צבי), אלון (רחוב יגאל אלון) ותחנת קריית עתידים (רחוב הברזל).
  • בתי הזיקוק כאזור אקס-טריטוריאלי משמשת מחלקת הכיבוי של המפעל כמחלקה עצמאית שאינה חייבת להשמע למרותם של איגודי הערים.

איגודי ערים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צפון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרכז[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרום[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחנות המשנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רשויות הכיבוי השונות בארץ מפעילות תחת פיקודן תחנות משנה באזורים שונים ברחבי שטח השיפוט, במטרה לצמצם את זמן ההגעה של הצוותים ולתת מענה לאותו אירוע. במידה וצוות תחנת המשנה אשר נקרא לאירוע מסוים וזקוק מיידית לסיוע נוסף הוא מדווח לתחנה הראשית ומיד נשלחים צוותים על פי בקשתם על מנת לסייע לו. מספר אנשי הצוות ומספר הכבאיות בתחנות המשנה משתנה בהתאם לכמות הזמינה לאותו איגוד. ישנן תחנות משנה בעלות שני כבאים ורכב כיבוי אחד ולעומתן תחנות משנה בעלות ארבעה כבאים ושני רכבי כיבוי וכן הלאה. על הכבאים בתחנת המשנה לתחזק את תחנתם, ציודם, ורכבי הכיבוי ברשותן, בהתאם לפקודות רשות הכיבוי בדיוק כמו בתחנה הראשית. ישנן מספר תחנות משנה אשר פועלות במתכונת עונתית בעיקר בחודשי הקיץ באזורים בהם ישנן שריפות רבות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]