כנסיית שדה הרועים

כנסיית שדה הרועים היא כנסייה קתולית-פרנציסקנית ליד ח'רבת א-סיר, בצפונה של העיירה בית סאחור, המנציחה את מקום התגלות המלאך לרועים, קודם שבאו במצוותו לסגוד לישו. הכנסייה השוכנת כ-2.2 ק"מ ממזרח לכנסיית המולד, הוקמה בידי האדריכל האיטלקי אנטוניו ברלוצי ב-1954.

המסורת הנוצרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – סגידת הרועים

סגידת הרועים הוא אירוע המדווח בבשורה על-פי לוקס, שבו סגדו רועים לישו, סמוך לאחר לידתו בבית לחם:

"ורעים היו בארץ ההיא לנים בשדה ושמרים את משמרות הלילה בעדרם׃ והנה מלאך יהוה נצב עליהם וכבוד יהוה הופיע עליהם מסביב וייראו יראה גדולה׃ ויאמר אליהם המלאך אל תיראו כי הנני מבשר אתכם שמחה גדולה אשר תהיה לכל העם׃ כי היום ילד לכם בעיר דוד מושיע אשר הוא המשיח האדון׃ וזה לכם האות תמצאון ילד מחתל ומנח באבוס׃ ויהי פתאם אצל המלאך המון צבא השמים והם משבחים את האלהים ואמרים׃ כבוד במרומים לאלהים ובארץ שלום בבני אדם רצונו: ויהי כאשר עלו מעליהם המלאכים השמימה ויאמרו הרעים איש אל רעהו נעברה נא עד בית לחם ונראה המעשה הזה אשר הודיענו יהוה׃ וימהרו לבוא וימצאו את מרים ואת יוסף ואת הילד שכב באבוס׃ ויראו וישמיעו את הדבר הנאמר אליהם על הגער הזה׃ וכל השמעים תמהו על הדברים אשר דברו אליהם הרעים׃ ומרים שמרה את הדברים האלה ותחשבם בלבה׃ וישובו הרעים מהללים ומשבחים את האלהים על כל אשר שמעו וראו כפי אשר נאמר אליהם".

— הבשורה על-פי לוקס, 2, 8-20

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

באונומסטיקון, זיהה אוסביוס את המקום בו נגלה המלאך לרועים, ב"שדה עדר" הנזכר בספר מיכה, כאלף צעדים מבית לחם:

"וְאַתָּה מִגְדַּל-עֵדֶר, עֹפֶל בַּת-צִיּוֹן--עָדֶיךָ תֵּאתֶה; וּבָאָה, הַמֶּמְשָׁלָה הָרִאשֹׁנָה, מַמְלֶכֶת, לְבַת יְרוּשָׁלִָם." (ספר מיכה, פרק ד', פסוק ח')

בשנת 670 דווח כי במקום נצבה כנסייה, ובמקורות אחרים בני התקופה צוין כי מזרחית לבית לחם שוכן מנזר פואמניום (Poemenium), היינו, "של העדר". בתקופה הצלבנית כונה האתר "האחו הקדוש" (Agia Pimina) או "אצל הרועים" (Ad Pastores). כנראה שהאתר חרב לאחר שממלכת ירושלים הראשונה באה לסיומה, שכן עולי הרגל החלו פוקדים את דיר אל-רעואת ("מנזר הרועים"), השוכן כ-700 מטרים דרומית למקום.

ב-1859 שב האתר שהיה בשליטת הפרנציסקנים, והיה למקום בו זיהתה הכנסייה הקתולית את המסורת. במקום נערכה חפירה ארכאולוגית חלקית ב-1859, ומחקר מעמיק יותר בשנים 1951-1952. מחפירות אלה עלה כי האתר היה נושב מימי הורדוס, והתפתח בעיקר בין מאה ה-5 למאה ה-7. מצפון לכנסייה התגלה מתחם נזירי חקלאי גדול, ובו גתות, מאגרי מים, מחסנים ומערות מגורים. הכנסייה הראשונה באתר קמה במאה ה-4, והיא הורחבה במאה ה-6 אגב שימוש משני בחומרי בניין שהובאו מהאפסיס של כנסיית המולד המתומנת הקדומה (כנסייה זו נבנתה בבית לחם בתקופת קונסטנטינוס ונהרסה במרד השומרונים בשנת 539).

הכנסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1953 נבנתה ליד השרידים הקודמים כנסייה מודרנית, שתוכננה בידי אנטוניו ברלוצי, ומומנה בכספי תרומות מקנדה. הכנסייה משלבת מערה קדומה, וקירותיה נוטים כלפי פנים, שכן המבנה נועד להזכיר אוהל רועים בו התגוררו עת שהו בשדות המרעה. למבנה עשר צלעות וחמישה אפסיסים, ובהם פרסקאות המתארים את הרועים בשדה, את המלאך הנגלה בפניהם ואת סגידתם בפני ישו. כיפת המבנה עשויה בטון וזכוכית, והאור החודר דרכה אמור להזכיר את האור האלוהי שנגלה בפני הרועים. סביב בסיסה הפנימי של הכיפה מופיע הפסוק ממעשה ההתגלות לרועים, שהיה לפסוק הפותח את תפילת גלוריה:

"Glória in excélsis Deo et in terra pax homínibus bonae voluntátis"

"כבוד במרומים לאלהים ובארץ שלום בבני אדם רצונו." (לוקס 2, 14)

מעל הכניסה למבנה נראה פסל ארד של המלאך שנגלה לפני הרועים והמברך את הבאים בשערי הכנסייה. מעל הפסל תלויים שלושה פעמונים ממגדל פעמונים בסגנון יווני. בדיר אל-רעואת שוכנים הכנסייה והמנזר היוונים-אורתודוקסים המנציחים גם הם את האירוע.