כנסיית הניאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הצעת שיחזור של הכנסייה, מבט לכיוון צפון-מזרח

כנסיית הניאה הוא כינוי של "הכנסייה החדשה על-שם מרים אם ישו", כנסייה ענקית קדומה שהייתה קיימת בירושלים בין שנת 543 לספירה ועד המאה התשיעית או העשירית.

הכנסייה נבנתה על ידי הקיסר הביזנטי יוסטיניאנוס הראשון באזור הדרומי ביותר של ירושלים של ימיו, ברום הר ציון, בתחילת השתפלותו דרומה לכיוון גיא בן הינום, במקום בו נמצאים כיום שער ציון ומגרש החניה של הרובע היהודי.

ציר החיים המרכזי של ירושלים הביזנטית היה בין כנסיית הקבר לכנסיית הניאה, ביניהן נסלל הקארדו הביזנטי, כפי שניתן לראות היטב במפת מידבא. לאורך הקארדו התקיימו התהלוכות הדתיות המרכזיות.

תולדות הכנסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיקום כנסיית הניאה במפת מידבא
שרידי האפסיס הקטן הצפוני של כנסיית הניאה
עובי קירות הכנסייה עלה על מטר ומחצה.

הכנסייה הייתה מפעל בניה עצום בקנה מידה הרודיאני. ב-531 יוסטיניאנוס ציווה להרחיב את שטח הר ציון דרומה, למלא חלק ממורדות גיא בן הנום וליצור רחבת-ענק עליה הוקמה הכנסייה. הקמת קמרונות התמך והכנסייה נמשכה 12 שנים והכנסייה נחנכה ברוב הדר בשנת 543. גודלה של הכנסייה היה כנראה 116 מ' על 52 מ' (כמגרש כדורגל) והיא הייתה בנויה כבזיליקה.

"בירושלים הוא בנה כנסייה לכבוד אם-האלוהים, שאי אפשר להשוות אליה אחרת, התושבים קוראים לה הכנסייה החדשה... למקדש זה היה צורך בכל מקום לעמודים, אשר במראם לא יפלו מן היופי ששרר באתר המקדש, ואשר יהיו בעלי גודל מספיק, שהרי נועדו לשאת את משקל הנדבכים המונחים עליהם... הקיסר יוסטיניאנוס ציווה להעמידה על פסגת הגבעות, בגבעה הגבוהה ביותר, אבל לא היה בה די שטח די צרכי הבניה על-פי הנחיות הקיסר, ורבע מן הכנסייה, זה הפונה כלפי דרום וכלפי מזרח, נותר ללא תמיכה... הכנסייה מושתתת איפוא בחלקה על הסלע, ואילו בחלקה האחר היא תלויה באוויר באמצעות שלוחה מלאכותית גדולה, שנוספה לגבעה בהשראת הקיסר."

פרוקופיוס, על הבניינים של יוסטיניאנוס V, 6

בחפירות ארכאולוגיות שערך במקום נחמן אביגד בשנת 1970 נמצא תחילה אפסיס גדולה ועלה לראשונה החשד שמדובר בשרידיה של כנסיית הניאה. בשנת 1975 התגלו קמרונות תת-קרקעיים של מאגר מים עצום בגודלו. רק לאחר שחלקים ניכרים מן העפר שמילא את מאגר המים פונה התגלתה על הדופן הדרומית שלו, עשויה בתבליט בטיח, כתובת הקדשה ביוונית, בחמש שורות, שמספרת על הקמת הכנסייה על ידי יוסטיניאנוס. נוסח הכתובת (תרגום לעברית):

וזה המפעל שנעשה בנדיבותו

של הקיסר החסיד ביותר שלנו

פלאביוס יוסטיניאנוס,

בהשגחתו ושקידתו של קונסטאנטינוס,

הקדוש ביותר, כהן ואב מנזר, (בשנת) ה-13 לאינדיקציו.

מתחת לכתובת עוצב צלב גדול.

התאריך לפי שיטת האינדיקציו (מחזור בן 15 שנים ששימש את גובי המסים באימפריה הביזנטית) מאפשר במשך שנות שלטונו של הקיסר יוסטיניאנוס שלושה תאריכים לבניין הכנסייה. האפשרות השנייה, החלה בשנת 549/550 לספירה היא הסבירה ביותר. גילוי זה סתם את הגולל על ויכוח ארוך בקשר למקומה של כנסייה ש"נעלמה", כביכול, מעל פני השטח ומעל דפי ההיסטוריה בראשית המאה העשירית ונשכחה מלב.

על-פי גדלם ורמת גימורם של עמודי הכנסייה וכן לפי אגדות מקומיות, לפחות חלק מהעמודים נלקחו מהר-הבית ואולי שימשו בסטיו המלכותי (במיוחד מרשימה כותרת קורינתית ענקית שנמצאה בחפירות, ומוצגת כיום במוזיאון הרובע ההרודיאני ברובע היהודי). פרוקופיוס מספר גם שיוסטיניאנוס בנה מבנה כה אדיר ומפואר על-מנת לאחסן בו את אוצרות בית המקדש שנחרב כ-470 שנה לפני כן.

חשיבותה של הכנסייה עלתה מאוד במאה השמינית, כאשר נבצר מהנוצרים להגיע לבית-לחם והם קיימו את מיסת חג המולד בכנסיית הניאה.

ב-748 (לפי מקורות יהודיים, או 747 לפי מקורות נוצריים או 749, לפי מקורות מוסלמיים) פקדה את ארץ-ישראל רעידת אדמה קשה ("רעש שביעית"), במסגרת רעידת אדמה זו נהרס מסגד אל-אקצא, רמלה, בית שאן וטבריה נחרבו וגם כנסיית הניאה נפגעה פגיעה קשה, משום ייסודה על קירות-תמך וקמרונות מלאכותיים. הקרדו נחרב אף הוא ולא שוקם, אך הכנסייה שוקמה לצורתה המקורית.

הכנסייה היא מבנה אותו מהללים עולי רגל רבים והיסטוריונים כמו למשל קירילוס מסקיתופוליס: "גדלו של בנין קדוש זה, תהילתו המזהרת ועושר קישוטיו, נכבדים הם מכדי שנוכל לתארם". אך לקראת ראשית המאה ה-10 התיאורים נפסקים והכנסייה נעלמת. יש חוקרים הסבורים כי הערבים חיפשו את אוצרות בית המקדש באופן כה שיטתי עד שפירקו את הכנסייה לחלוטין.

הסיבות להקמת הכנסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חוקרים מונים ארבע סיבות להקמת הכנסייה:

  • תכנון עירוני-פיזי: בימי יוסטיניאנוס הייתה ירושלים אחת הערים הגדולות והעשירות ביותר באימפריה. יתרה מכך, בתקופת יוסטיניאנוס הגיעה ירושלים לנקודת שיא בהתפתחותה כעיר מקודשת. בשל כך ובשל השקט והשלום היחסי בתקופה זו, זרמו אליה עולי רגל מכל רחבי העולם. העיר הייתה צריכה להכיל גידול ניכר במספר עולי הרגל המגיעים אליה. קירילוס מסקיתופוליס מספר שסבאס הקדוש (מר סבא) נשלח כשגריר מטעם ראשי ירושלים לקונסטנטינופול (בהיותו בגיל 94) על מנת לבקש מהקיסר לחדש את בניית כנסיית התיאוטוקוס (אם האלהים), הכוללת גם אכסניה ובית חולים לעולי הרגל הזרים. יוסטיניאנוס הרחיב את העיר דרומה ככל האפשר על-מנת ליצור מרחב בין כנסיית הקבר להר ציון. זהו גם מרחב קדוש (תהלוכות וכדומה) וגם מרחב לחיים אזרחיים, במיוחד לטובת עולי הרגל והשירותים הניתנים להם בעיר.
  • סיבה תאולוגית: בתקופה זו חלה התרחבות של פולחן מרים בכנסייה. במיוחד מתחדד הוויכוח האם מריה היא אם האלוהים או אמו של בשר-ודם, יוסטיניאנוס מדגיש שזוהי כנסיית התיאוטוקוס (מילולית: יולדת האל). באותם ימים רווחה כבר האגדה שאם האלהים נפטרה בהר ציון, ולכן הר ציון הוא המקום המתאים לבניית כנסייה על שמה[1].
  • האדרת שמו של יוסטיניאנוס: באמצעות בניית כנסייה אדירה באזור "חדש", שבו לא הייתה קודם לכן נוכחות בולטת של מונומנט אחר, טובע יוסטיניאנוס את שמו לדורות. כך יוסטיניאנוס דואג להנציח את שמו במקומות רבים באימפריה שלו - על ידי בניה מאסיבית ופיתוח מקומות שלפני כן היו שוממים.
  • ניצחון והשפלה של היהדות: אין מחלוקת על כך שהכנסייה היא אלטרנטיבה למקדש שחרב. הן בתיאור של פרוקופיוס והן בממצאים ברור שיש מגמה מפורשת להכריז שיוסטיניאנוס גבר על בית המקדש ("שלמה, ניצחתי אותך!" הוא מכריז בעת חנוכת הכנסייה). גם הוא בנה מונומנט כמעט תלוש מהמציאות על ידי הרחבה מלאכותית של ההר (כמו הורדוס על הר הבית), גם הוא השתמש בארזים בבניה (כמו שלמה המלך) והמיקום הטופוגרפי של ה"ניאה" גבוה יותר מהר הבית, המשמש בתקופה הביזנטית כמזבלה עירונית. וכמובן - חומרי הבניין מהר הבית החרב והאוצרות (אולי, לפחות בשמועות שהכל האמינו להן), במרתפי הכנסייה.

שרידי הכנסייה כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

האמפיתיאטרון שנבנה מעל קמרונות "כנסיית הניאה"

כיום ניתן לראות שרידים הקשורים ב"ניאה" במקומות הבאים:

  • סמוך לשער ציון, בצידה הפנימי של החומה, ליד בתי מחסה, ניכרים שרידי קירות תמך.
  • לפנים מן החומה, סמוך למגדל המכונה בורג' כברית מצוי המרתף הגדול שהוא למעשה בור מים ענק. המקום אינו פתוח לקהל.
  • מחוץ לחומה, בגן בני ברית נחשפה הפינה הדרומית-מזרחית של הכנסייה בידי מאיר בן דב.
  • במרתף של בית ספר ברובע היהודי (מצוי במקביל ומצפון לבתי מחסה), נמצא האפסיס הצפוני של הניאה. המקום אינו פתוח לקהל הרחב אלא במסגרת סיורים מיוחדים.

שיקום קמרונות כנסיית הניאה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחלקו הדרומי של הרובע היהודי, ממזרח לקצהו הדרומי המשוער של רחוב הקרדו, ובמקום שבו אמורה הייתה להימצא על פי מפת מידבא, נחשפו בשנת 1975 בעומק רב, שרידיה של כנסיית "הניאה". המרשימים בשרידים הארכיטקטוניים של הכנסייה הם של קמרונות התמך - מונמנט ארכיטקטוני יחיד במינו בירושלים. קמרונות התמך מחולקים לשישה אולמות גבוהים, מקומרים ומטויחים הנשענים על אומנות מאסיביות.

בשנות השמונים פיתחה החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי את הקמרונות כאתר ארכאולוגי תיירותי. הקמרונות שפצו וחזקו ומעליהם נבנה אמפיתיאטרון. עקב התנגדות החרדים לקיומו של האמפיתיאטרון, הוא כוסה ברובו באדמה ונשתל בו גן וכן הותקנו בו מתקני שעשועים. המקום נקרא "גן התקומה" ובחלק המערבי גם מרוכזים מתקני הספורט. כיום אתר קמרונות "כנסיית הניאה" מתחת לאמפיתיאטרון סגור ואין אליו גישה לציבור.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נחמן אביגד, העיר העליונה של ירושלים, 1981.
  • אריאל 83-84, ירושלים פב' 1992, הפרק על ירושלים בתקופה הביזנטית.
  • אורן גוטפלד, הקארדו וכנסיית הניאה בגבעה הדרומית מערבית של ירושלים: ניתוח סטראטיגרפי ואדריכלי, [חמו"ל], ירושלים, 2007.
  • אורן גוטפלד, "הכנסייה "החדשה" של מרים אם האל בירושלים: דיון אדריכלי", חידושים בארכיאולוגיה של ירושלים וסביבותיה ה' (תשע"ב), עמ' 104-118.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו יאיר טלמור, בין קבר ישו ל'כנסיית מריה החדשה': שינויים תאולוגיים והשתקפותם במרחב הדתי בירושלים הביזנטית, בתוך: אייל ברוך, איילת לוי-ריפר, אברהם פאוסט (עורכים), חידושים בחקר ירושלים, הקובץ הארבעה-עשר, אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ט עמ' 225-235