כנסיית המשיח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חזית הכנסייה

כנסיית המשיחאנגלית: Christ Church; קרויה גם "כנסיית עמנואל") היא כנסייה אנגליקנית בכיכר עומר אבן אל ח'טאב ליד רובע הארמני בירושלים, מול מגדל דוד. היא הייתה הכנסייה הפרוטסטנטית הראשונה במזרח התיכון והכנסייה הגדולה הראשונה שהוקמה בארץ ישראל מאז יציאת הצלבנים מהארץ. שיטות הבנייה של הכנסייה היוו תקדים לפיו נבנו מבני ציבור וכנסיות רבות בירושלים בעשרות השנים שלאחר חנוכתה בראשית 1849. הכנסייה, שמקורותיה מיסיונרים מובהקים, שייכת כיום לחלק מהפלג האנגליקני-אוונגליסטי המקורב לחוגי נוצרים ידידי ישראל.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלל הכנסייה
המזבח בכנסייה
מראה במתחם

בשנת 1840 החליטו ראשי הנצרות הלותרנית שהיו מיוצגים על ידי ממשלת פרוסיה והאנגליקנים, שהיו מיוצגים על ידי "החברה הלונדונית להפצת הנצרות בקרב היהודים", להקים בישופות פרוטסטנטית משותפת בירושלים, במגמה מיסיונרית. עד אז לא הייתה לכנסייה הפרוטסטנטית דריסת רגל בירושלים. המיסיונריות קיבלה דחיפה ניכרת כתוצאה מהמרתם של כמה מתלמידי הגר"א בשנת 1841 (ת"ר), עת נכזבה תכליתם לבואו של המשיח[1].

בשנת 1842 נבחר הבישוף הראשון, מיכאל שלמה אלכסנדר, יהודי מומר ממוצא פרוסי ופרופסור לשפות בלונדון כראש הבישופות המשותפת. אחת מפעילויותיו הראשונות הייתה הקמת הכנסייה, שפנתה במוצהר לקהל היהודי כדי להוות למומרים ולמיועדים להמרה "בית חם".

הכנסייה הוקמה על שטח שנרכש על ידי ממשל בריטניה עוד ב-1838 ועליו הוקמה הקונסוליה הבריטית בירושלים וכנסייה פרטית קטנה לשירות הקונסוליה בשם "סנט ג'יימס".

בניית הכנסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבישוף אלכסנדר נפטר כעבור שלוש שנים בהן ניסה לקדם את תוכניות הקמת הכנסייה. ב-1845 מונה במקומו, לפי הסכם רוטציה, בישוף פרוסי בשם סמואל גובאט, שיכהן במשך שלושים שנה. גובאט היה צעיר ונחוש ובעל מהלכים בשלטון והצליח לקדם את הקמת הכנסייה, שנחנכה ב-21 בינואר 1849.

המיקום שנבחר היה מחושב. מבחינה טופוגרפית השטח נמצא בהר ציון המקודש לנצרות. מבחינה עירונית-מודרנית הוא ממוקם במרכז הפעילות העסקית, התיירותית והתחבורתית של ירושלים המתעוררת במחצית המאה ה-19. המקום הוא גם "אקס-טריטוריאלי" מבחינת הרבעים: הוא סמוך לרובע היהודי, משום שהכנסייה פונה במוצהר ליהודים, אך לא בתוך הרובע, על מנת להימנע מחיכוך מיותר. הוא סמוך לרובע הנוצרי, אך לא בתוכו, כיוון שהרובע מחולק חלוקה מסורתית לעדות נוצריות שונות, אורתודוקסיות, מזרחיות-קתוליות ומזרחיות מונופיזיטיות שונות (כגון הכנסייה הסורית, הכנסייה האתיופית, נצרות קופטית ועוד), שכולן כאחת מתנגדות לפרוטסטנטים שזה מקרוב באו.

לצורך הקמת הכנסייה הובאו לארץ ישראל סתתים ממלטה, שהכשירו את סתתי ארץ ישראל, שלא הכירו עד אז סיתות אבן מתקדם ועדין.

מבנה הכנסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכנסייה בנויה בתבנית צלב ואין לה מגדל פעמונים, בשל רצון שלא להתגרות במוסלמים. מבנה פנים הכנסייה ייחודי, ומותאם לתפקידה המוצהר לפנות ליהודים לקראת המרת דת לנצרות. בכותל המזרח נקבעו לוחות עץ, המזכירים ארון קודש עליהם חרוטים עשרת הדיברות ותפילת האדון ("אבינו שבשמיים") בעברית. המזבח מעוטר במגן דוד ולא בצלב ועליו מופיעה המילה "עמנואל" (אחד משמותיו של ישו) בעברית בגדול.

המתחם[עריכת קוד מקור | עריכה]

המתחם, שיהושע בן אריה מכנה "הרובע הפרוטסטנטי", כלל, בנוסף לכנסייה מבנים ומוסדות נוספים, חלקם קיימים עד היום. במקום הוקם המרכז הירושלמי של מסדר הדיאקוניסות (1851 - 1905) שכלל גם בית חולים, סדנאות להכשרה לעבודת כפיים (אשר מטרתן הייתה להקנות משלח יד לתלמידי חכמים מומרים, בהן עבד קונרד שיק כמדריך מקצועי) ובית ספר (בו למדה ועליו כתבה מרים הרי, בתו של מוזס וילהלם שפירא) וכן אכסניה, מסעדה לצליינים ומבקרים אחרים, הוצאת ספרים וחנות למכירת ספרי קודש (וחלוקת הברית החדשה ופרסומים שונים חינם לכל דורש). כמו כן מתארח כיום במתחם מוזיאון הדגמים של קונרד שיק. באתר נתגלו בורות מים מימי בית המקדש השני.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יהושע בן אריה, עיר בראי תקופה - העיר העתיקה, ירושלים, הוצאת יד יצחק בן-צבי, 1979, עמ' 289 - 320.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא כנסיית המשיח בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אריה מורגנשטרן, השיבה לירושלים - חידוש היישוב היהודי בארץ ישראל בראשית המאה ה-19. הוצאת שלם, ירושלים ה'תשס"ז