כנסיית דומינוס פלוויט

כנסיית דומינוס פלוויט
Dominus Flevit
מידע כללי
סוג כנסייה קתולית עריכת הנתון בוויקינתונים
על שם ישו עריכת הנתון בוויקינתונים
כתובת הר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום ירושלים עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
מידע על ההקמה
תקופת הבנייה ?–1953
תאריך פתיחה רשמי 1953 עריכת הנתון בוויקינתונים
אדריכל אנטוניו ברלוצי עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 31°46′41″N 35°14′31″E / 31.777978°N 35.241895°E / 31.777978; 35.241895
(למפת ירושלים רגילה)
 
כנסיית דומינוס פלוויט
כנסיית דומינוס פלוויט
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מבט מערבה מתוך הכנסייה
תבליטים בכיפת הכנסייה
שרידי הנקרופוליס באתר

כנסיית דומינוס פלוויט (לטינית Dominus Flevit - "האדון בכה") היא כנסייה קתולית-פרנציסקנית, השוכנת על הר הזיתים בירושלים, וצורתה כשל דמעה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחפירות שנערכו באתר קודם להקמת הכנסייה, בשנים 19531955, נחשפו אתר קבורה רב תקופתי ושרידיהם של מנזר ביזנטי מהמאה ה-5, ולצידו כנסייה שהוקדשה לאנה הקדושה. גורלה של כנסייה זו אינו ידוע, ובאופן יוצא דופן בירושלים, הצלבנים לא הקימו במקום כנסייה משלהם. ב-1518 הוקם במקום מסגד אשר נבנה, ככל הנראה, בידי העות'מאנים לרגל כיבושם את הארץ. המסגד כונה "אל-מנסוריה", היינו, "המנצחת". נראה שרק לאחר מכן זוהתה במקום מסורת בכי האדון. הפרנציסקנים הצליחו לרכוש רק את הקרקע שמדרום לשביל העולה אל הר הזיתים, ובנו עליה קפלה ב-1891. חלקו האחר של השטח הגיע לידי מסדר האחיות הבנדיקטיניות, והן מכרו אותו לפרנציסקנים ב-1940, לאחר שנקלעו לקשיים כלכליים. עם תום המחקר הארכאולוגי במקום ב-1955, נבנתה הכנסייה הנוכחית בידי האדריכל האיטלקי אנטוניו ברלוצי, במקום בו שכנה הכנסייה הביזנטית הקדומה.

קיימת סברה, שהמקום שבו נמצאת הכנסייה, שימש בתקופות בהן פעל בית המקדש, לשריפת הפרה האדומה, מול פתח ההיכל.[1]

המבנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברלוצי עיצב את כיפת הכנסייה בצורת דמעה, כדי להנציח את בכיו של ישו בהיותו על הר הזיתים, עת ניבא את חורבן ירושלים:

וַיְהִי כַּאֲשֶׁר קָרַב, וַיַּרְא אֶת הָעִיר, וַיֵּבְךְ עָלֶיהָ וַיֹּאמַר... כִּי הִנֵּה יָמִים בָּאִים עָלָיִךְ וְשָׁפְכוּ אֹיְבַיִךְ סוֹלֲלָה סְבִיבָיִךְ וְהִקִּיפוּךְ וְצָרוּ עָלַיִךְ מִכָּל עֲבָרָיִךְ. וְהָרְסוּ עַד לָאָרֶץ אוֹתָךְ וְאֶת בָּנַיִךְ בְּקִרְבֵּךְ, וְלֹא יַשְׁאִירוּ בָךְ אֶבֶן עַל אָבֶן.

מזבח ושרידי פסיפס מהכנסייה הביזנטית שולבו במבנה המודרני, אך בעוד שהיא פנתה מזרחה, בדומה לרוב הכנסיות בעולם, הכנסייה המודרנית פונה מערבה, מפני שכאשר ישו עמד על הר הזיתים וביכה את ירושלים, הרי שחייב היה לעמוד ופניו מערבה. העיר העתיקה של ירושלים נשקפת דרך חלון זכוכית הקבוע בקיר המערבי של המבנה, מאחורי המזבח, ובו משולבים צלב, גביע, קוצים המתקשרים לכתר הקוצים וסמלים נוספים. בקדמת המזבח המודרני קבוע פסיפס של תרנגולת האוספת את אפרוחיה והפסוק:

כַּמַּה פְּעָמִים חָפַצְתִּי לְקַבֵּץ אֶת־בָּנַיִךְ כַּתַּרְנְגֹלֶת הַמְּקַבֶּצֶת אֶת־אֶפְרֹחֶיהָ תַּחַת כְּנָפֶיהָ.

מתי 23, 37

הכיפה מוזהבת וסביבה ארבעה תבליטים המתארים את כניסת ישו לירושלים ביום ראשון של הדקלים (על הקיר המערבי), שתי סצינות של אנשים הצופים בו (מדרום ומצפון) וסצנה של הרס העיר בידי חיילים רומיים (על הקיר המזרחי).

הקברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשדה הקבורה שנחשף באתר קבר מתקופת הברונזה המאוחרת ונקרופוליס שמונה כ-60 מערכות קבורה מימי בית שני ותחילת התקופה הביזנטית. במקום נמצאו 122 גלוסקמות ושבעה סרקופגים. על הגלוסקמות עוטרו שושנות ('רוזטות'), פרחי שושן צחור, ענפי הדס ומסגרות גאומטריות נאות. על ארונות קבורה אלה נחרטו כתובות בעברית, ארמית וביוונית לצד שמות עבריים. כנראה שעלי השושנת של השושן הצחור פורשו בטעות כצלבים וסמלי צלב וכי רו, ומשום כך יש הסוברים שייתכן ומדובר במערת קבורה ששימשה "יהודים-נוצרים" (או "נצרנים"), כלומר יהודים שהאמינו בישו. תופעה זו הייתה ידועה במאה ה-1, כאשר ההבדל בין יהדות ונצרות היה עוד מטושטש.

פסיפס ביזנטי מהאורטוריום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מצפון למבנה הכנסייה מצויה רצפת פסיפס מהתקופה הביזנטית, המתוארכת לתחילת המאה השביעית. הרצפה מוקפת במסגרת מעשה סרטים וגלים. מרכז השטיח מחולק למעוינים הכולאים מסגרות עגולות. המעגלים מאכלסים פרות ו'ירקות', פרחים ודג. מבחר מיני הענפים החקלאיים המוצגים בפסיפס דומינוס פלוויט מעידים על חשיבותה של החקלאות עבור אנשי התקופה. הדגמים מעידים על חקלאות מפותחת ומתקדמת. דגמים אחדים עוצבו אף בתיאור ייחודי ואף יחידאי. למשל, לופה להפקת ספוג רחצה, פיקוסים למאכל ותאנים קשורות בסרט.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הרב יונתן אדלר, "מקום שרפת הפרה האדומה בהר הזיתים", תחומין, כב (תשס"ב), עמ' 537–542

לחצו כדי להקטין חזרה
הר הזיתיםהר הזיתיםמנזר כרמליתיות אבינו שבשמיםכנסיית אבינו שבשמיםהמנזר הבנדיקטיני בהר הזיתיםכנסיית דומינוס פלוויטכנסיית מריה מגדלנהכנסיית העלייה הרוסיתקפלת העלייהמלון שבע הקשתותבית פגי (יוונית-אורתודוקסית)בית פגי (קתולית)א-טורבית הקברות הקתולי בנחל קדרוןהר הביתנחל קדרוןמנזר סטפנוס הקדושקבר מריםמערת הבגידהוירי גלילאיגת שמניםכנסיית כל העמים