טרפה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

טרפה היא בהמה או אדם שסופם למות מחמת פציעה או חולי מסוימים, ודיניהם ההלכתיים שונים מבהמה או אדם רגילים בחלק מההלכות. המילה "טרפה" משמשת גם לתיאור פציעה הגורמת לבהמה להיות מוגדרת כטרפה.

המילה טרפה משמשת בהשאלה בלקסיקון היהודי לתיאור דבר פסול מעיקרו.

טרפה בבעלי חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקור[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקור לכך שלטרפה יש מעמד מיוחד בהלכה מופיע בגמרא[1] המביאה את הפסוק‏[2] "זאת החיה אשר תאכלו" שנדרש באופן שניתן לאכול רק בהמה המסוגלת להמשיך לחיות, ואילו טרפה אינה מסוגלת לחיות יותר משנה. לדעת הסוברים שטרפה יכולה לחיות יותר משנה, נדרש הפסוק‏[3] "בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל", שישי בהמה שלמרות שהיא מסוגלת לחיות, אינה מותרת באכילה.

איסור מפורש על אכילת טרפה כתוב בפסוק‏[4] "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו". הפסוק עוסק בהכרח בבהמה שנטרפה ועדיין בחיים‏[5] משום שאם היא מתה בלא שחיטה היא כבר אסורה מטעם נבלה.‏[6] ב"טרפה" בה מדבר הפסוק אין הכוונה לכל פציעה שתיגרם לבהמה כתוצאה מהטריפה, אלא רק טריפה שתגרום לה למות בסופו של דבר ולהיות מושלכת לכלבים.‏[7]

סוגי הטרפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתורה מפורש רק סוג אחד של טרפה – בהמה שהותקפה על ידי בעל חיים טורף, המכונה בלשון חז"ל "דרוסה". סוגי טרפות נוספים נמסרו בתורה שבעל פה על ידי הלכה למשה מסיני‏[1]. המכנה המשותף לכל סוגי הטרפות הוא שהבהמה עתידה למות מחמת הפציעה, מה שפורש בתורה, אך פירוט הסוגים נמסר במסורת.

על מספרן המדויק של הטרפות ניטשת מחלוקת בין האמוראים והראשונים, אך החלוקה המקובלת‏[8] היא לשמונה טרפות שנמסרו בהלכה למשה מסיני, הנחלקות לשבעים מיני טרפות: א. דרוסה. ב. נקובה – עשרים ושש טרפות. ג. חסורה – עשרים ושלוש טרפות. ד. פסוקה – שתי טרפות. ה. נטולה – שמונה טרפות. ו. שבורה – שש טרפות. ז. קרועה – שתי טרפות. ח. נפולה – שתי טרפות.

חוליים שאינם טרפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסוכנת[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהמה שנוטה למות מחמת חולי ואין בה פגיעה באחד מהאיברים אינה נחשבת טרפה, אלא מוגדרת בהלכה כ"מסוכנת", וניתן להקדים ולשחוט אותה. גם בהמה ששאפה עשן, שאכלה רעל או שהוכשה על ידי נחש נכנסת תחת הגדרת "מסוכנת" ואינה נחשבת טרפה. הסיבה היא משום שטרפה נחשבת רק מה שדומה לדוגמת הטרפה הכתובה בתורה, בהמה שנטרפה על ידי חיית טרף וחסר בה איבר או חלקו, ולכן כל חולי שאין בו חסרון איבר לא נחשב טרפה.

פציעה שאינה ברשימת הטרפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כטרפה נחשבת רק בהמה שיש בה פציעה שמנו חז"ל ברשימת הטרפות. כאשר יש בה פציעה שאיננה ברשימת הטרפות – היא לא נחשבת טרפה למרות שהיא עתידה למות כתוצאה ממנה. יש פוסקים‏[9] שסוברים שכלל זה נאמר רק לגבי חוליים שלא ברור שהבהמה תמות מהם, אך כאשר יש פציעה שברור שהבהמה עתידה למות ממנה – הרי זו טרפה ולא נצרך כלל שחכמים ימנו אותן במניין הטרפות. ואכן, גאונים‏[10] וראשונים‏[11] מנו כמה טרפות שלא הוזכרו בתלמוד.

פציעה לא קטלנית שנמצאת ברשימת הטרפות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר יש מקרה הפוך, בו פציעה מסוימת נמנתה במניין הטרפות, ומדע הרפואה כיום קובע כי אין פציעה זו ממיתה בהכרח – נחשבת הבהמה כטרפה בכל זאת‏[12] משום שבנוגע לדברי הלכה נאמר הפסוק‏[13] "על פי התורה אשר יורוך".‏[14]

כשסופה להיעשות טרפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהמה שיש לה פציעה שעתידה להחמיר ולהיעשות טרפה, כגון שהתחיל להיקרע איבר ועתיד להיקרע לגמרי ולהיחשב טרפה, דינה כטרפה מעכשיו.‏[15] כאשר בהמה הייתה עתידה בוודאות להיעשות טרפה, אך עדיין לא נפצעה בפועל, כגון שנמצאה מחט בתוך איבר, ובוודאות הייתה עתידה לנקב אותו ולהיחשב טרפה, נחלקו בה הפוסקים: יש שסוברים‏[16] שהיא לא נחשבת טרפה כל עוד גופה לא התחיל להיות מושפע בפועל, ויש שסוברים‏[17] שאם הדבר הוא חלק מגופה היא נחשבת טרפה, אך אם הוא לא חלק מגופה – אינה טרפה. אך יש פוסקים‏[18] שסוברים שהיא נחשבת מיד טרפה . כאשר חולי שיש בבהמה עתיד להמיתה מחמת חולי במקום אחר, כגון שנפגעה בפיה באופן שלא מסוגלת לאכול ועתידה למות מרעב, יש ראשונים‏[19] שכתבו שהיא טרפה, ויש ראשונים‏[20] שכתבו שזה נחשב כבהמה מסוכנת שמותרה.

טרפה בעוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר יש איברים בעוף השווים בצורתם לאיברי בהמה‏[21] גדר הטרפה בו שווה לבהמה.‏[22] גם כאשר יש איבר בעוף שלא נמצא בבהמה, אך תפקודו שווה לתפקוד של איבר אחד בבהמה – חסרון בו דומה לחסרון בבהמה, ולכן כל מה שפוסל בקיבות הבהמה המכונות "בית הכוסות" ו"כרס", פוסל בעוף בזפק ובקיבת השרירים (קורקבן).‏[23] לעומת זאת, איברים השונים בצורתם מצורת בהמה אינם נטרפים כאיברי בהמה, ולכן למרות שאחד הטרפות הפוסלות בבהמה הוא חסרון במספר אונות הריאה, אין בעוף טרפה כזאת, משום שהחלוקה לאונות שונה מהחלוקה בבהמה.

סימני כשרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלכה יש שני סימנים המוכיחים כי הבהמה איננה טרפה: כאשר היא נותרת בחיים במשך פרק זמן מסוים, וכאשר היא יולדת.

סימן חיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

על סימן החיות חלקו תנאים.‏[1] יש שאמרו שייתכן שטרפה תיוותר בחיים, ולכן העובדה שבהמה נותרה בחיים לא מוכיחה שהיא אינה טרפה, ויש שאמרו שלא ייתכן שתהיה טרפה שתישאר בחיים, ולכן אם רואים שנותרת בחיים במשך פרק זמן מסוים, סימן הוא שהיא אינה טרפה. ההלכה היא‏[24] שטרפה לא יכולה לחיות, ונחלקו לגבי משך הזמן בו היא יכולה להחזיק מעמד בחיים. ההלכה היא שמשך הזמן הוא שנים עשר חודשים.‏[25]

להלכה, רק כאשר יש בבהמה ספק האם היא טרפה, פוסקים שהיא כשרה על סמך העובדה שהיא נותרה בחיים במשך שנים עשר חודש.‏[26] יש פוסקים שסוברים שהיתר זה הוא דווקא בטרפות כאלו שידוע שלא השתנה בהם טבע הבהמות מימי התלמוד, ולכן כאשר הבהמה נותרה בחיים מוכח שזה משום שהיא לא הייתה טרפה, אך כאשר השתנה טבע הבהמות בדבר זה, והבהמה יכולה להמשיך ולחיות עם הטרפה, ייתכן שהבהמה נותרה בחיים משום שינוי הטבע, ולא מוכח מזה שהבהמה איננה טרפה.‏[27]

סימן לידה[עריכת קוד מקור | עריכה]

גם על סימן הכשרות בלידה נחלקו תנאים ואמוראים,‏[28] וההלכה היא שלידה היא סימן כשרות כמו בחיות של שנים עשר חודש – היא סימן בספק טרפה ולא בטרפה ודאית.‏[29] כאשר השתנה טבע הבהמות מימי התלמוד בנוגע לסימן החיות, אין ראיה בטרפות אלו גם בסימן הלידה.‏[30] בעוף – סימן הכשרות של הלידה הוא בהטלת ביצים, ככל גדרי לידה בבהמה.‏[29]

השלכות הלכתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

איסור אכילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהמה שנטרפה אסורה באכילה, על פי דברי הפסוק‏[4] "ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו".‏[31] יש שדורשים‏[32] מהפסוק "לא תאכלו כל נבלה", שהמילה "כל" מרבה אף איסור על אכילת טרפה.

פרט לאיסור הלאו עליו עובר האוכל טרפה, עובר גם על מצוות עשה של "זאת החיה אשר תאכלו", אשר מרמז כי אין לאכול בהמה שאיננה מסוגלת לחיות.‏[33]

מותר ליהנות מבשר הטרפה, משום שכתוב בתורה "לכלב תשליכון אותו".‏[34] ההנאה לא חייבת להיות דווקא בצורה של נתינתה לכלבים, אלא אפשר אף למוכרה לגוי או לתת לו אותה במתנה.‏[35]

אינה נבילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר טרפה נשחטה שחיטה כשרה, למרות שהבשר אסור באכילה אין עליו דין של נבילה והוא לא מטמא כנבילה.‏[36] עם זאת, יש שכתבו‏[37] שיש איסור נוסף באכילת נבילה של בהמה שלא נשחטה, ואיסור זה על אף על טרפה.

הפורש ממנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלכה, ולד של טרפה מותר באכילה, אך ביצה של עוף שנטרף וחלב של בהמה שנטרפה אסורים באכילה.‏[38] הסיבה שוולד הטרפה אינו חשוב כטרפה הוא משום שלהלכה, איסור הטרפה משמעו שאין בעל החיים יכול לחיות, ואין כל סברה להשליך מאיסור האם אל העובר שמסוגל לחיות כרגיל.‏[39]

למרות שוולד בהמה טרפה מותר, ביצת עוף טרפה אסורה, משום שעד שנגמרת צורתה היא חלק מגוף העוף, ולכן היא מקבלת את דיניו האיסוריים. פירוש נוסף בביאור החילוק בין דין הוולד לדין הביצה מצביע על העובדה כי ביצה אינה ממשיכה לגדול לאחר ההטלה, מה שמוכיח כי כל גידולה היה מהעוף, ולכן מן הדין הוא שתקבל את דיניו, מה שאין כן בוולד בהמה אשר ממשיך לגדול גם אחר הלידה, מה שמוכיח שגידולו ברחם הבהמה היא בזכות עצמו, ולכן אין להטיל עליו את דיני האם.‏[40]

איסור למזבח[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהמה ועוף שיש בהם טרפה אסורים להקרבה על המזבח.‏[41] מקור האיסור בשלושה פסוקים:

  • מהפסוק‏[42] "ממשקה ישראל" דרשו בגמרא‏[43] שמותר להקריב על המזבח רק דברים שכשרים לאכילת ישראל.
  • מהפסוק העוסק במעשר בהמה[44] "כל אשר יעבור תחת השבט" דורשים שבהמה הכשרה לקרבן מעשר בהמה היא רק בהמה המסוגלת לעבור, וטרפה אין לה חיות ואינה נחשבת כעוברת.‏[45] יש דורשים שהלימוד מהפסוק הזה הוא שבהמה שכשרה לקרבן מעשר בהמה היא רק בהמה המסוגלת ללכת, אך בהמה שנחתכו רגליה אינה מסוגלת ללכת. בהמה כזאת נחשבת טרפה, וממנה נלמדות שאר הטרפות.‏[46]
  • מהפסוק‏[47] "הקריבהו נא לפחתך, הירצך או הישא פניך" לומדים שאין להקריב על המזבח בהמה שאינה מושלמת, ולכן אין להקריב טרפה.‏[48]

במצוות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

כאשר נקבת עוף טרפה הטילה ביצים בקן, חלה מצוות שילוח הקן בכל זאת. לעומת זאת, כאשר האפרוחים עצמם נטרפו, אין מצווה בשילוח הקן.‏[49] כאשר הביצים הוטלו בזמן שהאם הייתה טרפה, הרי שגם דינם הוא כטרפה ולכן לא חלה מצוות שילוח הקן.‏[50]

בטרפת צאן יש להלכה מצוות ראשית הגז, משום שהמצווה חלה, כלשון הפסוק,‏[51] על "צאנך", והעובדה שהצאן נעשה טרפה לא משנה את המצב הזה.‏[52] אמנם יש דעה בגמרא‏[53] שמקישה את מצוות ראשית הגז למצוות מעשר בהמה שאינה נוהגת בטרפה, אך אין הלכה כך.

פטר חמור, שאמורים לפדותו בשה ולתת אותו לכהן, אין לפדות בשה טרפה, משום שהפסוק‏[54] מצווה "תפדה בשה", וטרפה אינה בכלל שה משום שהיא עומדת למות.‏[55] לעומת זאת, אם החמור הוא טרפה יש לפדות אותו, משום שמהות המצווה היא לתת את שווי החמור לכהן כמתנות כהונה, ולמרות שהחמור הוא טרפה יש לו שווי.

טרפה באדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם הוא טרפה אם יש לו פציעה באיברים מסוימים. הטרפה נחשב כאדם חי, פרט לדינים מסוימים.

סוגי הטרפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש כמה דעות בראשונים בנוגע ליחס שבין טרפות הבהמה לטרפות אדם:

  • יש דעה שכל מה שנחשב טרפה בבהמה נחשב גם טרפה באדם, בהבדלים קלים שנובעים משינויים בין טבע האדם לטבע הבהמה. לדוגמה: בהמה אשר ניקב לה הקרום החיצוני של המוח נחשבת טרפה. לעומת זאת, אדם שינקב לו הקרום החיצוני של המוח לא ייחשב טרפה, משום שאצל האדם הקרום הפנימי חזק מספיק כדי להגן על המוח לבדו. למרות ההבדלים – מהות הטרפה זהה באדם לבהמה, ולכן אם ינקב גם הקרום הפנימי של המוח – האדם ייחשב כטרפה, בדומה לבהמה שניקב לה הקרום החיצוני, המקביל בתפקודו למכלול הקרומים שבאדם.‏[56]
  • יש דעה שיש טרפות שיש בבהמה ואין כלל לאדם, משום שאדם מחזיק מעמד יותר מבהמה, ולכן אין שום נקיבה של קרום המוח שתטרוף את האדם. כדי שהחסרון של קרום המוח יטרוף את האדם צריך, לשיטה זו, שגם חלק מהגולגולת יחסר.‏[57]
  • יש דעה שהאדם נטרף יותר בקלות מבהמה, ולכן אפילו אם חסר רק חלק מהגולגולת בלי שינקב קרום המוח – האדם נחשב טרפה, בעוד שבהמה במצב כזה לא תחשב טרפה.‏[58]
  • יש דעה שגדר הטרפה באדם שונה לחלוטין מזה של בהמה. בעוד שבהמה זהות הפציעות המטריפות נמסרה בהלכה למשה מסיני, הרי שבאדם הדבר תלוי במציאות, ולכן הגדרת הטרפה תלויה בחוות דעתו של רופא. כלל זה לא כולל טרפות באדם שפורשו בתלמוד, שנחשבות לטרפה גם אם הרופאים סבורים כי הפציעה אינה ממיתה בהכרח.‏[59]

אפשרות החיות של אדם טרפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחלוקת בנוגע לאפשרות החיות של בהמה טרפה זהה גם בנוגע לאדם טרפה. ההלכה היא, בדומה לבהמה, שהוא מסוגל לחיות רק שנים עשר חודשים.‏[60] אדם שספק האם הוא טרפה שחי יותר משנים עשר חודש – ודאי שאינו טרפה משום שאם לא כן לא היה נשאר בחיים. למרות זאת, אם הוא ודאי טרפה – הוא נשאר בגדר זה אף אם חי למעלה משנים עשר חודש.‏[61]

השלכות הלכתיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעניין רוב ההלכות הטרפה נחשב כאדם רגיל, אך יש הלכות מסוימות בהן חל שינוי במעמדו ההלכתי של הטרפה יחסית לאדם רגיל.

חזקת חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאדם רגיל יש חזקת חיים, ולכן אדם נשוי שלא ידוע מה עלה בגורלו – אשתו אסורה להינשא לאחר משום שמניחים כי הבעל עדיין בחיים והיא אשת איש. טרפה שלא ידוע מה עלה בגורלו – מניחים לאחר שנים עשר חודש מרגע הטרפה כי הוא כבר מת, ומותר לאשתו להינשא לאחר.‏[62]

חיוב מיתה על רצח[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם הרוצח טרפה פטור ממיתת בית דין‏[63], משום שהטריפה נחשב כאדם מת; אך הוא חייב מיתה בידי שמים, בניגוד לאדם רגיל שמתחייב מיתה בבית דין על ידי הרג.‏[64] בית הדין יכולים בהוראת שעה להוציא להורג אדם שרצח טרפה.‏[65]

גם אדם שרצח טרפה בשוגג פטור מגלות.‏[66] אדם שפגע באדם אחר ועשאו טרפה – חייב מיתה, אפילו אם מת מחמת דבר אחר.‏[67]

אדם טרפה שהרג אדם אחר פטור ממיתה משום שאי אפשר לקבל עדות שמרשיעה אותו מפני שהיא עדות שאי אתה יכול להזימה, אך במקרה בו מעשה הרצח התרחש בפני דייני בית הדין ולא צריך שיעידו בפניהם על המקרה הוא יתחייב מיתה.‏[63]

דינים שונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדם טרפה הוא כאדם חי לעניין קידושי וגירושי אישה,‏[68] הוא יכול לעסוק במקח וממכר ואשתו נחשבת כאשת איש.‏[69] טרפה הוא כאדם חי גם לעניין דחיית מצוות התורה כדי להציל את נפשו‏[70] משום שדוחים את המצוות גם למען חיי שעה. חיי אדם טרפה שווים לחיי אדם רגיל ואין להרוג אותו כדי להציל את האדם הרגיל.‏[71] עדות של אדם טרפה אינה מתקבלת בדיני נפשות,‏[72] אך בדיני ממונות היא מתקבלת.‏[73]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 חולין מב א
  2. ^ ויקרא יא ב
  3. ^ ויקרא יא מז
  4. ^ 4.0 4.1 שמות כב ל
  5. ^ רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ד הלכה ו
  6. ^ דרישה יו"ד כ"ט ס"א
  7. ^ מ"מ מאכ"א פ"ד ה"ז
  8. ^ כ"מ שחיטה פ"י ה"ט
  9. ^ תבואות שור סי' ל"ג ס"ק ג'
  10. ^ ניקב טרפש הכבד
  11. ^ מחט שנמצאה בחלל הלב – ב"י סי' מ'
  12. ^ שו"ת הרשב"א חלק א' סי' צ"ח
  13. ^ דברים יז יא
  14. ^ רמב"ם שחיטה י' י"ג
  15. ^ רמב"ן חולין סוף פ"ג, ונחלקו האם זה משום כל העומד (תורת האדם בית ב' שער ג') או משום שאזלינן בתר רובא (יש"ש חולין פ"ג סי' פ')
  16. ^ איסור והיתר כלל נא אות כד
  17. ^ חלקת יואב יו"ד סי' ז'
  18. ^ ב"י סי' מ'
  19. ^ רמב"ם שחיטה פ"ח הכ"ג, שו"ת הרמב"ם פאר הדור סי' כ"ט
  20. ^ חכמי לוניל בפאר הדור
  21. ^ תורת האדם בית ב' ש"ג
  22. ^ חולין נו א
  23. ^ רמב"ם שחיטה פ"ו הי"ז
  24. ^ חולין נח א
  25. ^ כדעת רבי שמעון בן אלעזר בחולין נז ב, וכן סבר רב הונא. דעה אחרת היא דעת רבי שסובר שהזמן הוא שלושים יום.
  26. ^ רמב"ם שחיטה יא א, שו"ע יו"ד נז יח
  27. ^ תבואות שור סי' ל' ס"ק ח'
  28. ^ חולין נז ב – נח א
  29. ^ 29.0 29.1 רמב"ם שחיטה יא א
  30. ^ תבואות שור סי' ל ס"ק ח
  31. ^ חולין מב א, קב, ב
  32. ^ ספרי דברים יד כא וירושלמי נזיר פ"ו ה"א
  33. ^ מאירי חולין עא א. זה רק לדעות שסוברות שטרפה איננה חיה.
  34. ^ מנחות קא ב
  35. ^ טור ורמ"א יו"ד קיז
  36. ^ תוס' חולין לב א ד"ה ורמינהי
  37. ^ אבני נזר יו"ד סי' יח אות ד. המהרש"א שבועות כד א על תוד"ה האוכל חולק עליו.
  38. ^ תוה"ב בית ב שער ג
  39. ^ תוס' חולין נח סע"א
  40. ^ שני הפירושים ברש"י תמורה לא א
  41. ^ מנחות ה ב
  42. ^ יחזקאל מה טו
  43. ^ מנחות ו א
  44. ^ ויקרא כז לב
  45. ^ רש"י מנחות ו א
  46. ^ רש"י חולין קלו ב
  47. ^ מלאכי א ח
  48. ^ רמב"ם איסור מזבח ב י
  49. ^ חולין קמ א
  50. ^ מרחשת ח"ב סי' ב אות ט
  51. ^ דברים יח ד
  52. ^ חולין קלו ב
  53. ^ רבי שמעון
  54. ^ שמות יג יג
  55. ^ משנה בכורות יב א
  56. ^ תוס' בכורות לז ב סוד"ה כדי
  57. ^ ר"ת בתוס' בכורות לז ב
  58. ^ העיטור חלק ב הלכות שחיטה
  59. ^ רמב"ם שחיטה י יג
  60. ^ שו"ע אה"ע יז לב
  61. ^ ש"ך יו"ד שה ס"ק טז
  62. ^ רמב"ן, רשב"א, ריטב"א, מאירי ביבמות קכ, ב
  63. ^ 63.0 63.1 סנהדרין עח א
  64. ^ רי"ז הלוי רוצח פ"ב הל' ז-ח
  65. ^ מאירי סנהדרין מט א
  66. ^ מנ"ח ת"י, ומנחה חדשה מצווה מח אות ו' חולק
  67. ^ תוס' חולין מב ב ד"ה ואמר, צפנת פענח שם
  68. ^ יבמות קכ ב ובתוס' רי"ד
  69. ^ פסקי הרי"ד יבמות קכ ב
  70. ^ מנ"ח רצו
  71. ^ נוב"י תניינא חו"מ סי' נט ד"ה ומה שתמה
  72. ^ תוס' יבמות כה ב ד"ה הוא
  73. ^ ד"מ חו"מ לג ס"ק ט