יתרו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אתר נבי שועייב, מקום קבורת יתרו על פי הדת הדרוזית

יִתְרוֹ (בערבית -شعيب שועייב) הוא דמות מקראית, כהן מדין ואביה של צפורה, אשת משה רבנו. בספר שמות  נקרא גם בשם רעואל [1]אולם בספר שמות, בפרק ג פסוק א הוא נקרא יתרו. על שמו נקראה פרשת יתרו. ידוע גם בתור המייסד הרוחני והנביא הראשי של העדה הדרוזית. בנוסף, הוא גם הוכרז כאב הקדמון של כל הדרוזים. היה גם אביו של חובב בספר במדבר[2]

יתרו במסורת היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרא[עריכת קוד מקור | עריכה]

על פי ספר שמות, כאשר משה בורח בצעירותו מבית פרעה הוא מגיע לארץ מדין ושם פוגש את בנותיו של יתרו, כהן מדין. הוא מוצא מקלט בביתו, רועה את צאנו לבסוף אף נושא את צפורה בתו לאישה‏[3].

כאשר בני ישראל מגיעים להר סיני אחרי יציאת מצרים מצטרף אליהם יתרו‏[4]. הוא רואה את העומס המוטל על משה שתפקד לבדו כשופט, ומציע לו לבנות מבנה הירארכי של שרי אלפים, שרי מאות, שרי חמישים ושרי עשרות שישפטו את העם. לאחר מכן יתרו שב לארצו.

במדרש ישנה שיטה שיתרו הוא חובב חותן משה וכמה שמות היו לו. לפי דעה זו חוזר אחר כך יתרו לאחר שגייר את שאר משפחתו. בספר במדבר[5] מבקש משה מחובב שלדעה זו הוא יתרו שיישאר עם העם ויסייע להם בחציית המדבר, ואכן אנו מוצאים את צאצאי חובב הקרואים שבט הקיני בספר שופטים ביניהם את יעל אשת חבר הקיני שהרגה את סיסרא[6].

באגדה היהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

במדרש[7] ישנה דעה שליתרו היו שבעה שמות: יתר, יתרו, חובב, רעואל, חבר, פוטיאל ו-קיני.

אמנם כבר בחז"ל דעה זו לא מוחלטת כאשר הספרי סובר שרעואל הוא אבי יתרו, ומה שכתוב ויבאו אל רעואל אביהן הכוונה לסבם.

חז"ל משבחים בדרך כלל את יתרו כי על אף שעבד כל עבודה זרה שהייתה קיימת בימיו, ואף היה מיועציו של פרעה‏[8] - הכיר לבסוף באלהי ישראל. בכך הוא נבדל מבלעם ואיוב שהיו בני דורו‏[9]).

לעומת זאת, נטען בילקוט הראובני כי כל מטרת בואו של יתרו אל משה הייתה יצירת מעמדות בחברה הישראלית. גישה זו אינה יחידאית שכן פרשנים נוספים מבקרים את יתרו ומטילים ספק בכוונותיו האמיתיות, אך היא מהווה דעת מיעוט.

שמותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנן מספר מחלוקות בנוגע לשמותיו של חותן משה. בספר במדבר (פרק י' פסוק כט') מופיע הפסוק "לְחֹבָב בֶּן-רְעוּאֵל הַמִּדְיָנִי חֹתֵן מֹשֶׁה". למרות שבספר שמות פרק ב' פסוק טז' נאמר "וּלְכֹהֵן מִדְיָן, שֶׁבַע בָּנוֹת" ולא מופיע אף ילד. בהמשך רעואל הופך לחותן משה בפסוק כא  "וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה, לָשֶׁבֶת אֶת-הָאִישׁ; וַיִּתֵּן אֶת-צִפֹּרָה בִתּוֹ, לְמֹשֶׁה."  הבעיה היא שבעברית המקראית ישנה מילה אחת בלבד לאבי הכלה ואחי הכלה (חותן, המילה גיס הופיעה מאוחר יותר) למעשה, נראה כאילו לדמות המקראית הזו ישנם שני שמות שמיוחסים אליה, (במדבר, פרק י' פסוק כט') שקורא לחובב בנו של רעואל חתן משה, נראה כאילו רעואל ויתרו הם אותו אדם, וחובב הוא גיסו של משה. ברם, העניין כולו עדיין נידון בקרב התאולוגים וחוקרי המקרא.

יתרו במסורת הדרוזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחם נבי שועייב, קבר יתרו ע"פ המסורת הדרוזית

סיפורו של יתרו מופיע גם בקוראן, שם הוא נקרא שועיב (شعيب) ומתואר כנביא העיר מדיין, הקורא לאמונה באל אחד ולצדק חברתי אך נתקל בלעג ובזלזול של בני עירו.

דמותו של יתרו כפי שמופיע במסורת הדרוזית ככל נראה מושפעת רבות מדמותו במקורות היהודים: יתרו הוא שועייב, נביא הדרוזים, המשמש ככהן גדול במדיין. גם במסורת הדרוזית מופיע יתרו כאדם חכם אשר יעץ למשה איך לשפוט את העם באופן יעיל, וכחותנו. דמותו נקשרת למשה ולעם ישראל, לאורך כל התקופה ההיסטורית. הדרוזים אשר מאמינים בתורת יתרו מאמינים גם בתורת ישראל. יתרו מוצג כאיש חכם, בעל ידע על כל דת, יודע את ה', מכיר בו ואף אוהב אותו מאוד. תורתו דומה מאוד לתורת היהדות: סוגיות כגון כבוד האישה, כבוד הבעל ומצוות ומנהגים אחרים בדת הדרוזית. הדרוזים של ימינו רואים משמעות אך ורק בספר התורה, ללא כתובים ונביאים בשל החזרות הרבות המופיעות בפרקים מסוימים בנביאים ובכתובים.

הדרוזים אף חוגגים את חג הנביא שועייב (عيد النبي شعيب) מדי שנה במשך ארבעה ימים החל מה-24 באפריל, בקבר הנביא שועייב המזוהה על ידם בכפר חיטין באזור טבריה, שחרב בעת מלחמת העצמאות.

יתרו במסורת המוסלמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורו של יתרו מופיע גם בקוראן, שם הוא נקרא שועייב (شعيب, "זה שמראה את דרך הישר"). הוא מוזכר בקוראן בסך הכל 11 פעמים. שועיב היה נביא נערץ באיסלאם, על אף שהאיסלאם משייך לו הרבה מעשים שלא מוזכרים בתנ"ך. לפי האמונה, שועיב חי אחרי אברהם ונשלח כנביא לקהילת המדיינים אשר ידועה גם בשם "אנשי העץ", מכיוון שהם נהגו להעריץ עץ גדול. שועיב הצהיר את הדת המוסלמית והזהיר את המדינים שיפסיקו את דרכיהם הרמאיות. כשהם הם לא חזרו בתשובה, אלוהים הרס את הקהילה[10].

שועיב מוכר בידי מוסלמים בתור אחד מנביאים הערבים היחידים שמוזכרים בשמם בקוראן, השאר הם נוח, לוט, סלאח, הוד ומוחמד. נאמר כי הוא היה ידוע בידי המוסלמים הראשונים בתור "המטיף הרהוט בין הנביאים"[11], מכיוון שכך היה, לפי המסורת, לשועיב הוענק כישרון וצחות לשון בשפתו[12] .הקוראן מציין כי שועיב נשלח על ידי האלוהים כנביא לאנשים שחיים ממזרח להר סיני - המדיינים. אנשי אותה אדמה היו לכאורה ידועים לשמצה בשל חוסר כנותם, רמאותם ובשל שעבדו אלילים. משימתו העיקרית של שועיב הייתה בעיקר החזרתם של אנשי מדין לדרך האלוהים ולאסור עליהם מלעבוד אלילים. כמו כן, נאמר כי שועיב גם אמר לבני עמו שיפסיקו להתנהג בדרך הרמאית אשר בה נהגו להתנהג בחיי היומיום שלהם[13]. על אף שניבא והטיף לאורך תקופה ממושכת של זמן, המדיינים סרבו להקשיב לו, אך שועיב נשאר איתן. שועיב הזהיר את המדינים שבורותם תוביל להשמדה של מדין והביא דוגמאות מנביאים קודמים כמו נוח, הוד, סלאח ולוט, שכל אחד מעמיהם הושמד בידי האלוהים[14]. אנשי מדין התגרו בשועייב והקניטוהו שלולא הגיע ממשפחה מכובדת כמו שלו, כבר מזמן היו סוקלים אותו באבנים. שועיב השיב "האם משפחתי משפיעה על שיקולכם יותר מאשר אלוהים?". לאחר שלא חזרו בתשובה, נהרגו בידי רעידת אדמה חזקה, אך הקוראן מציין ששועיב ותומכיו ניצלו מהאסון[15].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר שמות פרק ב פסוק יח
  2. ^ פרק י פסוק כט
  3. ^ ספר שמות, פרק ב'-פרק ג'
  4. ^ ספר שמות, פרק י"ח
  5. ^ ספר במדבר, פרק י', פסוק כ"ט
  6. ^ ספר שופטים, פרק ד'
  7. ^ מדרש תנחומא, פרשת שמות סימן י"א, דיבור המתחיל "מה כתיב"
  8. ^ שמות רבה כז, ו
  9. ^ לפי תלמוד בבלי, מסכת סוטה יא, א
  10. ^ קוראן, 7:85-91
  11. ^ קוראן, 26:189
  12. ^ אבו קדיר, Qisas Al-Anbiya עמוד 220
  13. ^ קוראן,7:85
  14. ^ קוראן,11:89
  15. ^ קוראן,11:91-94