סינון תכנים באינטרנט
סינון תכנים באינטרנט הוא פעילות להגבלת הנגישות למידע באינטרנט. סינון התכנים נכפה על אוכלוסייה מסוימת (למשל תושבי מדינה בעקבות מדיניות הממשלה) או נעשה מרצון, כדי להימנע מחשיפה למידע לא רצוי (כגון פורנוגרפיה).
בניגוד לצנזורה, המונעת את פרסומם של תכנים מסוימים (ומופעלת לעתים גם על אתרי אינטרנט), סינון תכנים אינו מונע את הפרסום, אלא מונע רק את הגישה אליו. עקב כך, אתר שנחסם, עשוי לחזור להיות נגיש אם יאוחסן בכתובת אחרת או בדרך אחרת.
הסיבות המרכזיות לחסימת אתרים ברחבי העולם הן שלוש: פוליטיקה, מוסר חברתי (פורנוגרפיה, דת) וביטחון חוץ ופנים. מדינות במזרח הרחוק ובארצות האסלאם נוטות לסנן אתרים הקשורים למתנגדים פוליטיים ותכנים הקשורים לארצות הברית ולישראל. מדינות אירופה וארצות הברית נוטות לסנן אתרים הקשורים לניצול ילדים ונעשים נסיונות לצנזר גם אתרים הפוגעים בזכויות יוצרים. ישראל אינה מסננת את האינטרנט כלל[1].
תוכן עניינים |
טכניקות סינון [עריכה]
סינון ממשלתי: הטכנולוגיות הקיימות כיום מסוגלות לחסום גישה לאתרים הן בגישה דרך כתובת IP והן בגישה דרך כתובת URL. באמצעות טכנולוגיה זו יכולות ממשלות למנוע מאזרחי מדינתם לגשת לתוכן אשר איננו מקובל עליהן. לעתים, לא רק שדף האינטרנט המבוקש אינו מוצג, אלא גם מוצגת לגולש אזהרה מטעם הממשלה, או שהדפדפן חודל מלתפקד.[דרוש מקור]
בישראל קיימת גם אפשרות הנפוצה בקרב הציבור הדתי, להתחבר לאינטרנט דרך ספקי המסננים את התכנים באינטרנט באמצעים שונים ומכונים אינטרנט כשר
13 "אויבי האינטרנט" [עריכה]
ארגון עיתונאים ללא גבולות פרסם בשנת 2006 רשימה של 13 "אויבי האינטרנט": [2]
בלארוס – הממשלה בעלת מונופול על התקשורת במדינה ולא מהססת לחסום נגישות לאתרי אינטרנט המציגים עמדות המנוגדות לממשלה במקרה הצורך, במיוחד בעת תקופת הבחירות.
מיאנמר – מיאנמר חסמה את הגישה לאתרי האינטרנט של קבוצות המתנגדות לשלטון, אתרים המתייחסים לזכויות האדם, וארגונים אשר מקדמים דמוקרטיה במיאנמר.
הרפובליקה העממית של סין – סין חוסמת גישה לתוכן או מסננת אתרי אינטרנט אשר עוסקים בעצמאות טיבט, עצמאות טאיוואן, אלימות משטרתית במחאות בכיכר טיאנאנמן בשנת 1989, חופש הביטוי, דמוקרטיה, פורנוגרפיה, וחלק מאתרי החדשות הבינלאומיים (כגון BBC), תנועות דתיות מסוימות (כגון פאלון גונג), אתרי בלוג רבים, וויקיפדיה, גולשים מחויבים להזדהות בצורה מלאה לספקי האינטרנט במדינה[3].
קובה – קובה היא בעלת מספר המחשבים לנפש הנמוך ביותר באמריקה הלטינית, כמו גם מספר המשתמשים המחוברים לאינטרנט. כדי להתחבר לאינטרנט חייבים אזרחי המדינה לגשת לאחת מעמדות הגלישה הנמצאות בשליטה ממשלתית, שם עוקבים אחר כל הפעילות שלהם, מסננים את מילות החיפוש במנועי החיפוש, ובודקים את היסטוריית הגלישה שלהם.
מצרים – סינון התכנים באינטרנט במצרים הוא בהיקף מצומם יחסית, אף על פי כך, לעתים הממשלה עוצרת משתמשים אשר הביעו באינטרנט דברי ביקורת על השלטון (לפני נפילת שלטון מובראכּ).
איראן – סינון התכנים באינטרנט באיראן מתבצע אצל ספקי השירות אשר משתדלים לסנן אתרים המבקרים את מדיניות הממשלה, אתרים פורנוגרפיים, ובלוגים בנושאים פוליטיים. בלוגרים איראנים נעצרו בעבר בשל פעילותם ברשת האינטרנט על ידי הממשל האיראני. כמו כן, הממשל האיראני חסם את הגישה לאתרי וידאו כגון YouTube.
צפון קוריאה – רק למיעוט קטן של מספר אלפי אזרחים יש גישה לתוכן ברשת האינטרנט בצפון קוריאה – אשר מצונזר על ידי הממשלה באופן מאסיבי.
ערב הסעודית – כל הפעילות באינטרנט של ערב הסעודית עוברת דרך חוות פרוקסי בריאד, שם עובר התוכן סינון אוטומטי. בנוסף, חוסמת הממשלה אתרים מסוימים בהתאם לשתי רשימות אשר מנוהלות על ידי היחידה של שירותי האינטרנט: האחת מכילה אתרים "בלתי-מוסריים" (בעיקר פורנוגרפיים) והשנייה מבוססת על מסקנותיה של ועדה מטעם משרד הפנים הסעודי (הרשימה כוללת אתרים אשר מבקרים את הממשלה הסעודית). הממשלה הסעודית מאפשרת לאזרחי המדינה לדווח, באמצעות מילוי טופס אלקטרוני, על אתרים "בלתי-מוסריים" אשר הממשלה צריכה לחסום.
סוריה – סוריה חוסמת בעיקר גישה לאתרי אינטרנט העוסקים בנושאים פוליטיים, וכמו כן גם עצרה בעבר אנשים אשר נכנסו לאתרים העוסקים בנושאים פוליטיים.
תוניסיה – תוניסיה חוסמת גישה לאלפי אתרי אינטרנט (בעלי תוכן פורנוגרפי, אתרי דואר אלקטרוני, אתרים המציעים שירותי תרגום מכונה מקוונים או שירותי תרגום), וכמו כן חוסמת גם רשתות עמית לעמית ושרתי FTP.
טורקמניסטן – בדומה לצפון קוריאה, האינטרנט זמין רק בפני מיעוט קטן מכלל האוכלוסייה והתוכן אשר זמין לאוכלוסייה מצונזר על ידי הממשלה באופן מאסיבי.
אוזבקיסטן – אוזבקיסטן חוסמת בעיקר גישה לאתרי אינטרנט של תנועות איסלמיות לא-חוקיות, בלוגים, ארגונים שאינם ממשלתיים, אתרים אשר מבקרים את הממשלה הנוכחית ואתרים אשר מתייחסים לזכויות האדם. בחלק מחדרי האינטרנט-קפה בבירה קיים שילוט אשר מזהיר את הגולשים כי אסור להיכנס לאתרים פורנוגרפיים או אתרים המכילים תוכן פוליטי לא-חוקי וכי העובר על החוק צפוי להיקנס.
וייטנאם – ספקי האינטרנט העיקריים בוייטנאם חוסמים בעיקר גישה לאתרים אשר מבקרים את פעילות הממשלה הוייטנאמית, אתרי מפלגות פוליטיות אשר נמצאים מחוץ לתחומי המדינה ואתרי ארגונים בינלאומיים לזכויות אדם. אגף של המשטרה עוקב ברציפות אחר הפעילות של הגולשים באינטרנט-קפה ועוצר גולשים אשר נכנסים לאתרים לא-חוקיים.
פתרונות טכניים לעקיפת הסינונים [עריכה]
ישנם מספר אמצעים טכניים אשר מאפשרים לגולשים לעקוף את סינון התכנים באינטרנט:
- שרת פרוקסי הוא לעתים קרובות הדרך המהירה ביותר והפשוטה ביותר לגשת לאתרי אינטרנט אליהם נחסמה הגישה.
- Psiphon - תוכנה אשר מאפשרת למשתמשים המתגוררים בארצות שבהן קיים סינון לתוכן באינטרנט להסיר את המחסומים ולגשת לתוכן המסונן. התוכנה היא למעשה דפדפן המאפשר לגולשים בו גישה אנונימית דרך פרוקסי.
- TOR - תוכנה חופשית אשר מאפשרת למשתמשיה לעקוף את סינון התכנים באינטרנט באמצעות שמירה על אנונימיות.
אתרי האינטרנט העיקריים אשר מסוננים [עריכה]
- אתרים בעלי תוכן פורנוגרפי או בעלי תוכן פדופילי ואתרי אינטרנט אחרים בעלי תוכן לא-מוסרי.
- רשתות חברתיות
- ויקיפדיה - במיוחד בסין.
- בלוגים
- Youtube
- אתרי אינטרנט נאציים למיניהם - במיוחד בצרפת וגרמניה.
- אתרי אינטרנט דתיים.
- גוגל - במיוחד בסין ובקובה.
- אתרי אינטרנט אשר מאפשרים או מלמדים איך לעקוף את סינון תכנים באינטרנט.
- אתרי אינטרנט של ארגונים ותנועות למען זכויות אדם.
סינון תכנים באינטרנט בישראל [עריכה]
בשנת 2006 העלה ח"כ אמנון כהן מסיעת ש"ס הצעת חוק, שזכתה לתמיכת ממשלת ישראל, לפיה כל גולשי האינטרנט יחויבו להודיע האם ברצונם שספקית האינטרנט תפעיל סינון על אתרי האינטרנט, וללא הודעה זו לא יקבלו גישה לאינטרנט. עוד קובעת הצעת החוק כי רק בגירים יוכלו למסור הודעה על אי-רצונם בסינון תכנים. את דרכי ביצועו האופרטיבי של החוק, כולל מנגנוני הסינון, התכנים שיסוננו ודרכי זיהוי בגירים, מפקידה הצעת החוק בידי שר התקשורת, בתקנות שיקבע, ועל כן טרם ברורה מהותו של מנגנון הסינון המוצע בהצעת החוק. האגודה לזכויות האזרח, ספקיות האינטרנט, איגוד האינטרנט הישראלי, מועצת העיתונות וארגונים נוספים התנגדו להצעת החוק בנחרצות, בטענה שהחוק יפגע בצורה קשה בחופש הביטוי. ב-27 בפברואר 2008 אושר החוק בקריאה ראשונה במליאת הכנסת ועבר לדיונים בוועדת הכלכלה של הכנסת.[5] דיונים אלה נפסקו עם סיום כהונתה של הכנסת ה-17, וביולי 2009 החליטה ועדת השרים לחקיקה שהממשלה תתנגד להטלת צנזורה על האינטרנט.[6]
בישראל פועלות מספר ספקיות אינטרנט המעניקות שירותי גישה מסוננים, כמו אינטרנט רימון, נט צח ועוד. כמו כן קיימות תוכנות המתוקנות על המחשב אשר מציעות פתרונות סינון - כמו תוכנת נתיב. כיוון שמניע עיקרי של צרכניהם הוא דתי, קרוי שירות זה אינטרנט כשר.
קישורים חיצוניים [עריכה]
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- אקטואליה וזכויות אדם: חוק סינון אתרי אינטרנט, באתר האגודה לזכויות האזרח
- מיכאל בירנהק, חורים ברשת: פורנוגרפיה, מידע ועיצוב מדיניות בסביבה הדיגיטלית, באתר של איגוד האינטרנט הישראלי
- יפה אלון, מבט משווה בעניין הסדרת גלישה באינטרנט, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
- ראם שגב, הצעת החוק בעניין סינון אתרי אינטרנט, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
הערות שוליים [עריכה]
- ^ Dielbert et al. (2010). Access Controled: The Shaping of Power, Rights, and Rule in Cyberspace. The MIT Press.
- ^ 'Enemies of the internet' named, 7.11.2006
- ^ China approves tighter rules on internet access
- ^ ויקיפדיה מסוננת בבריטניה בגלל תמונת קטינה
- ^ אהוד קינן, אושרה הצעת חוק סינון האתרים בוועדת הכלכלה, באתר ynet, 4.2.2008
- ^ נועה פרג, "ילד מחפש בגוגל 'שיר' - ומקבל את 'טירת הסקס של שיר'", באתר גלובס, 13 ביולי 2009
