עז א-דין אל-קסאם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
עז א-דין אל-קסאם

שייח' עִז א-דין עבד אל-קאדר מוסטפא יוסף אל-קסאםערבית: عزّ الدين القسّام; 188220 בנובמבר 1935) היה חכם דת מוסלמי מסנג'ק לדיקיה[1] ומנושאי הדגל של הרדיקליזם הערבי-מוסלמי במזרח התיכון בראשית המאה ה-20 אשר הקים מספר ארגונים אלימים שתקפו ורצחו צרפתים, בריטים ויהודים. על שמו נקראים הפלג הצבאי של חמאס, גדודי עז א-דין אל-קסאם, וכן רקטות הקסאם הנורות לעבר יישובים ישראליים סביב רצועת עזה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

אל-קסאם נולד בכפר ג'בלה ליד לטקיה בחבל העלווים, בשנת 1882. את השכלתו הדתית רכש אל-קסאם במרכז האסלאמי אל-אזהר שבמצרים, וכבר בנעוריו נתנו בו הקיצוניות והמהפכנות את אותותיהן. בעקבות הפלישה האיטלקית ללוב העות'מאנית בספטמבר 1911 אסף אל-קסאם כספים מתושבי ג'בלה עבור המורדים באיטלקים ובשלהי 1912 ארגן משלחת מוג'אהדין שנבלמה על ידי השלטונות העות'מאנים בטרם הפליגה ללוב. במהלך מלחמת העולם הראשונה לחם במסגרת הצבא העות'מאני, אולם עם תבוסת האימפריה שב לכפרו בסוריה. הוא סלד ממוסדות השלטון הקולוניאלי הצרפתי ותמך בביצוע פעולות גרילה נגדם. בשנת 1920 דנוהו הצרפתים למוות (שלא בנוכחותו) והוא נאלץ להימלט. בשנת 1921 הגיע לחיפה, בשנת 1922 הוא מונה על ידי המועצה המוסלמית העליונה לאימאם של "מסגד אל-אסתקלאל" הנמצא בשכונת ואדי סאליב, שם החל בפעילות גיוס והטפה אסלאמית, תוך שהוא שוטח את משנתו הפונדמנטליסטית האנטי-ציונית והאנטי-בריטית בפני ערביי חיפה והגליל התחתון. אל-קסאם היה ממייסדי הסניף החיפאי של "אגודת הצעירים המוסלמים" שהוקמה בשנת 1928. בשנת 1929 מונה לתפקיד רשם הנישואין של בית הדין השרעי בחיפה. תפקידו זה איפשר לו, תחת מסווה של איש דת, לבקר בכפרים ולהמשיך להטיף לתורתו.‏[2] למרות זאת, הבריטים הגדירוהו כ"מסוכן ביותר".[דרוש מקור]

כנופיות עז א-דין אל-קסאם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1928 הקים אל-קסאם בחשאי מספר חוליות לוחמה, בשנת 1930 הקים גוף נוסף בשם "כנופיית היד השחורה" (בערבית: אל-כף אל-אסווד)‏‏‏[3], הידועה גם בשם "כנופיית עז א-דין אל-קסאם", תוך שהוא דואג לקבל צידוק דתי לפעולותיו האלימות בדמות פתווה שחיברו שייח'ים סורים בכירים. המעבר לטרור נועד להגשים את תוכניתו של אל-קסאם לבטל את השלטון הבריטי בארץ ישראל ואגב כך את היישוב היהודי, להחליף את ההנהגה הערבית הלאומית בארץ, שהוכיחה חוסר יכולת להוביל את הערבים לקראת מאבק מזוין, להכין את הערבים למרד אלים, וליצור בריתות עם אויבותיה של בריטניה על מנת לחזק את ארגונו.‏[4].

חסידיו של אל-קסאם היו ברובם איכרים עניים, מובטלים וחסרי השכלה, חלקם היו אריסים על אדמות שנמכרו ליהודים ולפיכך איבדו את האדמה אותה עיבדו, וחלקם נדחקו משוק העבודה על ידי יהודים או מהגרים ממדינות שכנות. הם תקפו מדי פעם יישובים יהודיים וחקלאים יהודים, מתוך תפיסה שבכך הם מקיימים את מצוות ה"ג'יהאד" נגד היישוב היהודי והבריטים. הכנופיה ביצעה פעולות רצח וחבלה באזור חיפה והגליל, מדי כמה חודשים יצאו חברי הכנופיה לפעולות. הם רצחו כשמונה יהודים בבלפוריה, בכפר חסידים, בכפר יחזקאל ובנהלל בין השנים 1931-1933.‏[5] לאחר חקירה מאומצת של הרצח בנהלל ב-15 בדצמבר 1932 שבו מצאו את מותם אב ובנו הצעיר (דוד ויוסף יעקבי), התגלו שניים מהרוצחים והוצאו להורג.‏[6] אולם החוקרים לא הגיעו אל החוליה כולה.

מותו ומורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית הקברות המוסלמי של חיפה שהוקם על ידי הווקף ב-1934 בלב שכונת הפועלים של נשר

לאחר שלוש שנות הפסקה חזר אל-קסאם לפעילות לוחמנית בשנת 1935.

ב-7 בנובמבר 1935 עקב סמל משטרת המנדט הבריטי, משה רוזנפלד, אחר אנשי "היד השחורה" שגנבו פירות ובקר מעין-חרוד ומיישובי הסביבה. הגנבים, מכנופיית עז אד-דין אל קסאם, רצחו את הסמל ליד הר הגלבוע. בעקבות הרצח, פתחו הבריטים במצוד נרחב אחרי אל-קסאם ולוחמיו, והם אותרו וכותרו סמוך לכפר יעבד. ביום 20 בנובמבר 1935, כוח בריטי שכלל 150 אנשים החל בקרב כנגד הכנופיה. בכוח השתתף גם מטוס סיור. לכוח של קסאם היו רובים ופצצות שזרקו על השוטרים. הקרב נמשך כשעתיים. אל-קסאם נהרג יחד עם ארבעה מחבורתו. במבצע נתפסו 9 רובים, אקדח אוטומטי וכמות גדולה של כדורים.‏[7] שמונה נוספים נלכדו ונדונו למאסר.‏[8] מכיוון שבית הקברות המוסלמי בחיפה היה מלא, הוחלט לקבור את עז א-דין אל-קסאם בבית הקברות המוסלמי החדש של חיפה.‏[9][10] זה הוקם בשנת 1934 על ידי הווקף בלב היישוב נשר, אז מקום משכנם של צריפי הפועלים של בית חרושת נשר. הווקף המוסלמי הוציא הוראת פינוי בהתראה של שבוע לחוכרי השטח, דיירי הצריפים. כל הפניות לווקף לא לבנות בית קברות זה בלב יישוב יהודי ולהעבירו סמוך לחיפה לא נענו.‏[11] בית הקברות קיים עד היום בתחום שיפוטה של העיר נשר. בינואר 2000 השחיתו את קברו אלמונים, הנמנים ככל הנראה על הימין הקיצוני.‏[12].

הלוויתו של קסאם החלה במסגד אל-ג'רינה המשיכה לכוון כיכר פייסל שבדרך העצמאות ומשם המשיכה לבית הקברות ליד בית החרושת נשר. ההלוויה לוותה בהתקפות וזריקת אבנים על שוטרים שליוו את מסע הלוויה כמה מהם נפצעו, אוטובוס עם נוסעים יהודים נפגע מזריקת אבנים.‏[13] מותו והלווייתו אל-קסאם היו לאירועים מכוננים ומעצבים בהלך-הרוח של ערביי האזור, ותרמו להקצנה הגוברת בקרב ציבור זה.‏[14]

סביב דמותו של אל-קסאם נוצר מיתוס רב-משמעות, בבחינת מופת והשראה לפלסטינים הלוחמים בישראל. ביטוי לאהדה שרוחשים הפלגים הקיצוניים בחברה הפלסטינית לאל-קסאם ניתן כבר בזמן האינתיפדה הראשונה, אז נטל הפלג הצבאי של תנועת חמאס את שמו (גדודי עז א-דין אל-קסאם). רקטות "קסאם", בהן נעשה שימוש נרחב במהלך האינתיפאדה השנייה, קרויות אף הן על שמו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יהודה תגר, המרד הערבי בשנת 1936 בפרספקטיבה של העימות היהודי - ערבי בארץ-ישראל, הספרייה הווירטואלית של מט"ח
  2. ^ יצחק קליין,"הקהילה הערבית בחיפה בתקופת המנדט", בתוך חיפה בהתפתחותה, 1918 - 1948 בעריכת מרדכי נאור ויוסי בן ארצי, עידן, הוצאת יד בן צבי, 1989 , עמ' 123-122
  3. ^ מרדכי נאור (עורך), עמק יזרעאל, 1900-1967, סדרת עידן, הוצאת יד יצחק בן צבי, עמ' 117-119.
  4. ^ נחמן טל, עבודת מוסמך מאוניברסיטת חיפה, שנת 1995 עמ' 37.
  5. ^ בני מוריס, קורבנות, עמ' 126
  6. ^ פסק דין במשפט רצח יעקבי ובנו, דבר, 6 באוקטובר 1933
  7. ^ איך נתפסה כנופית הטרוריסטים, דבר, 21 בנובמבר 1935
    קרב דמים בין המשטרה וחבורת הטרוריסטים, דבר, 21 בנובמבר 1935
  8. ^ משפט חבורת אל קסאם, דבר, 20 באוקטובר 1936
  9. ^ מדברי יגאל גרייבר, העמותה לתולדות חיפה בהרצאה שנשא ב-18/3/2010 בנושא: שייח' עז א-דין אל-קסם וראשית הטרור הפלסטיני המאורגן.
  10. ^ לוית הרוצחים-הטרוריסטים, דבר, 22 בנובמבר 1935
  11. ^ הייבנה בית קברות מוסלמי בתוך יישוב עברי, דבר, 21 בנובמבר 1934
  12. ^ קבר עז א-דין אל-קסאם הושחת על ידי "החברים של ברוך גולדשטיין" - גלובס
  13. ^ Arab Terrorists Buried, פלסטיין פוסט, 22 בנובמבר 1935
  14. ^ אהרון קמינקר, השכונה בצל ארובות העשן, 1978, עמ' 105.