גרין דיי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Green Day
GreenDay21st.jpg
גרין דיי בסיבוב הופעות לאלבום 21st Century Breakdown בשנת 2009
מידע כללי
שנות פעילות 1987 - הווה
סוגה פאנק רוק, פופ פאנק, רוק אלטרנטיבי
חברת תקליטים Lookout! (1989 - 1993)‎
Reprise (1993 - כיום)‎
האתר הרשמי
חברים
בילי ג'ו ארמסטרונג
מייק דירנט
טרֵה קול
ג'ייסון וייט

גרין דייאנגלית: Green Day; בתרגום חופשי: "יום ירוק") היא להקת פאנק רוק אמריקנית, הפועלת משנת 1987.‏[1] חברי הלהקה הם הסולן והגיטריסט בילי ג'ו ארמסטרונג, הבסיסט מייק דירנט והמתופף טרה קול. רוב שירי הלהקה עוסקים בסמים, שפיות, אמונה פוליטיקה ומציאות, פרשות הדרכים שבחיים ויחסים רומנטיים. מאז אלבומה השביעי של הלהקה, היא עברה תפנית בתדמיתה, עניבות ואיפור לעיניים, ובסגנונות המוזיקה, יותר רוק אלטרנטיבי ופחות פאנק.

בראשיתה הייתה הלהקה חלק מסצנת הפאנק המקומית של העיר אוקלנד. המיני אלבומים המוקדמים של הלהקה, שהוצאו בחברת התקליטים העצמאית Lookout! Records, הרוויחו לה את גרעין המעריצים שלה. בשנת 1994, הפך אלבום השלישי של הלהקה, Dookie, לאלבום הפריצה שלה, ונמכר מעל 10 מיליון עותקים בארצות הברית ו-16 מיליון ברחבי העולם. שלושת האלבום הבאים של גרין דיי היו: Insomniac‎,‏ Nimrod.‎ ו-Warning. שלושתם לא הצליחו להשיג הצלחה מאסיבית כמו של Dookie, אך הם עדיין הצליחו בביקורות ובמכירות, ושניים מהם הגיעו לפלטינה כפולה ו-:Warning הגיע לאלבום זהב. בשנת 2004 גרין דיי הוציאה את האלבום השביעי שלה, American Idiot, שהצית מחדש את הפופולריות של הלהקה עם הדור הצעיר, ונמכר בחמישה עשר מיליון עותקים בארצות הברית.‏[2] אלבום הלהקה השמיני, 21st Century Breakdown, יצא לאור בשנת 2009, והיה לאלבום אופרת הרוק השני של הלהקה, הראשון היה American Idiot.

גרין דיי מכרה מעל ל-65 מיליון אלבומים ברחבי העולם ו-22 מיליון בארצות הברית לבד.‏[3] כמו כן הם זכו בארבעה פרסי גראמי: אלבום האלטרנטיבי הטוב ביותר - Dookie, אלבום הרוק הטוב ביותר - American Idiot, הקלטת השנה - "Boulevard of Broken Dreams", ואלבום הרוק הטוב ביותר, בפעם השנייה - 21st Century Breakdown.

בשנת 2009, אלבום הלהקה השביעי, American Idiot, עוּבד למחזמר, בשם American Idiot: The Musical, שעבר לברודוויי ב-20 באפריל 2010; במחזמר כללו סיפור מורחב עם דמויות חדשות. בשנת 2010, הופץ המשחק "Green Day: Rock Band". שבו השחקן צריך להופיע כחברי הלהקה.

במהלך 2012-2013 הוציאה הלהקה שלושה אלבומים: "¡Uno!" "¡Dos!" "¡Tre!" ובהמשך יצא האלבום הדקומנטרי Quatro.


היסטורית הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקמת הלהקה ו-Lookout!‎ (‏1987 - 1993)[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1987 החברים בילי ג'ו ארמסטרונג ומייק דירנט, בני ה-15 באותו הזמן, הקימו להקה בשם Sweet Children (בתרגום חופשי: ילדים מתוקים). המופע הראשון של הלהקה התקיים ב-17 באוקטובר 1987 בחנות קטנה בקליפורניה, שם אמו של ארמסטרונג, אולי (Ollie), עבדה.‏[1] בשנת 1988, החלו ארמסטרונג ודירנט לעבוד עם שון יוז וג'ון קיפמאייר, הידוע גם בשם אל סוברנטה. שון יוז שימש כבסיסט של הלהקה, וקיפמאייר שימש כמתופף של הלהקה ומנהל העסקים שלה, טיפל בהזמנות ועזר להקים בסיס מעריצים להלהקה.

לאחר עזיבתו של יוז מגרין דיי בשנת 1989. לארי ליברמור, הבוס של חברת התקליטים Lookout! Records, ראה את הלהקה מנגנת בהופעה והחתים אותם לחברה שלו. בשנת 1989, גרין דיי הקליטה את המיני-אלבום הראשון שלה, שנקרא 1,000 Hours. לאחר שהמיני אלבום, ‎1,000 Hours, הופץ, החליטה הלהקה לשנות את שמה מ-Sweet Children ל-Green Day. את הביטוי "Green Day" (בתרגום חופשי: יום ירוק) שמע ארמסטרונג מחברים שלו ב"בית הגידול" שלו במרתף של אוניברסיטת ברקלי. פירושו של הביטוי הוא יום שבו מה שעושים כל היום זה לעשן מריחואנה.‏[4] אם כי חלק אומרים כי השם נבחר בשל חיבתה של חברי הלהקה למריחואנה.[5] בנוסף לזה ארמסטרונג כתב שיר בשם "Green Day", השיר מספר על הפעם הראשונה שעישן.

בתחילת שנת 1990, הוציאה הלהקה את האלבום הראשון שלה, ‎39/Smooth. מאוחר יותר באותה שנה גרין דיי הקליטה שני מיני אלבומים, Slappy ו-Sweet Children. בסוף שנת 1990, זמן קצר לאחר סיבוב ההופעות הארצי הראשון של הלהקה, עזב קיפמאייר את הלהקה כדי ללמוד במכללה. המתופף טרה קול החל למלא את תפקיד המתופף של הלהקה כתחליף זמני ובסופו של דבר הוחלט שישאר בלהקה. בשנת 1991, Lookout! Records הוציאו את אלבום האוסף 1,039/Smoothed Out Slappy Hours, שכלל את מיני האלבומים: ‎39/Smooth, ‏Slappy, ו-‎1,000 Hours. יצא הלהקה לסיבוב הופעות ברוב שנת 1992 ו-1993. האלבום המלא השני של הלהקה, Kerplunk!‎, שיצא בשנת 1992, נמכר בכ-50,000 עותקים בארצות הברית.

פריצת דרך (‏1994 - 1996)[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרין דיי בהופעה במהלך 1994

הצלחה של האלבום Kerplunk!‎ הובילה לגל של עניין מכיוון חברות התקליטים הגדולות, ובסופו של דבר הלהקה עזבה את חברת התקליטים Lookout! Records וחתמה עם חברת התקליטים Reprise Records, לאחר שמשכה את תשומת הלב של המפיק רוב קבאלו ("Rob Cavallo"). החתימה עם Reprise Records גרמה למעריצים רבים לראות בגרין דיי כעוד להקה שהתמסחרה. בשנת 1999 אמר ארמסטרונג למגזין ספין ("Spin"): "לא יכולתי לחזור לסצנת הפאנק, גם אם היינו ההצלחה הגדולה ביותר בעולם או הכישלון הגדול ביותר... הדבר היחיד שיכולתי לעשות היה לעלות על האופניים שלי ולהתקדם קדימה."‏[6] לאחר חתימתה עם Reprise Records, החלה הלהקה לעבוד על אלבום השלישי שלה, Dookie; שנבחר למקום ה-193 ב"רשימת 500 האלבומים הטובים ביותר בכל הזמנים" של הרולינג סטון.

האלבום, שפורסם בפברואר 1994 והוקלט בשלושה שבועות,‏[7] וזכה להצלחה מסחרית וביקורתית; הם צילמו שלושה וידאו קליפים לשירים: Longview,‏ Basket Case ול-When I Come Around. באותה שנה יצאה גרין דיי לסיבוב הופעות ברחבי ארצות הברית עם הלהקה Pansy Division, כאקט הפתיחה שלה. באחת ההופעות בבוסטון, ב-9 בספטמבר 1994, פרצו מהומות במהלך ההופעה כאשר הלהקה קיצרה את המופע לשבעה שירים, בסוף המהומות 100 בני אדם נפצעו ו-45 נעצרו. הצטרפה הלהקה גם לשני פסטיבלים, Lollapalooza ווודסטוק 1994, שם הם החלו קרב הבוץ בין חברי הלהקה למעריצים הידוע לשמצה; במהלכו קפץ הבסיסט, מייק דירנט, אל הקהל וכאשר חזר לבמה המאבטחים, שלא זיהו אותו, חסמו ממנו את הכניסה ואחד מן המאבטחים שבר לו מספר שיניים.‏[8] ההופעה של גרין דיי בוודסטוק 1994 סייעה נוספות לפרסום והכרה שלה ועזר לדחוף את האלבום שלה למעמד של אלבום כסף. בשנת 1995, Dookie זכה בפרס גראמי על האלבום אלטרנטיבי הטוב ביותר של השנה והלהקה הייתה מועמדת לתשע פרסי MTV.

בשנת 1995 הוציאה הלהקה סינגל חדש, בשם J.A.R., עבור הפסקול של הסרט "Angus". האלבום החדש של הלהקה ראה אור בסתיו 1995 ונקרא Insomniac.‏ Insomniac היה הרבה יותר כבד מאשר האלבום הקודם של הלהקה. Insomniac קיבל ביקורות טובות וקיבל 4 מתוך 5 כוכבים מהרולינג סטון, שהוסיף לומר: "בפאנק, הדברים הטובים באמת מתגלים ומרוויחים משמעות כאשר אתה מקשיב מבלי לדחוף [גיטרה] חשמלית, ולהשתולל איתה. ו-Green Day טובים בזה כמה שאפשר".‏[9] ארבעה סינגלים הופצו מהאלבום. על אף שהאלבום לא זכה להצלחה דומה לזה של Dookie, הוא עדיין הצליח למכור שני מיליון עותקים בארצות הברית. בשנת 1996, Insomniac זכה בפרס עבור האמן האהוב ביותר, האמן הארד רוק האהוב ביותר והאמן האלטרנטיבי האהוב ביותר בפרסי המוזיקה האמריקאית והלהקה הייתה מועמדות עבור הקליפ, "Walking Contradiction", הטוב ביותר ולעוד שתי מועמדות בפרסי ה-MTV. סיבוב ההופעות האחרון באירופה בוטל כיוון שהלהקה הייתה עייפה מדי מהדרך. הלהקה לקחה פסק זמן לשנה כדי להירגע ולבלות יותר זמן עם משפחותיהם.‏[4]

ירידה בפופולריות (‏1997 - 2002)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הפסק זמן הקצר שהלהקה לקחה בשנת 1996, חזרה גרין דיי לעבוד והחלה לעבוד על אלבום חדש בשנת 1997. מלכתחילה, חברי הלהקה והמפיק, רוב קבאלו, הסכימו כי האלבום הזה צריך להיות שונה מהקודמים. התוצאה הייתה Nimrod.‎. האלבום החדש יצא באוקטובר 1997. אלבום זה היה שונה, כמו שרצו, משאר האלבומים בכך שכלל מגוון ז'אנרים שונים, מפופ פאנק לסקא, ואפילו בלדה אקוסטית. ההצלחה של הסינגל Good Riddance (Time of Your Life)‎ זכתה ללהקה בפרס הקליפ האלטרנטיבי הטוב ביותר, שתיאר אנשים עוברים שינויים גדולים בחייהם בעוד ארמסטרונג מנגן בגיטרה האקוסטית שלו בחדרו. השיר שימש גם בפרק הסיום של סיינפלד ובשני פרקים של ER. הופצו עוד שלושה סינגלים מאלבום זה, אך הם לא זכו לאותו הצלחה של "Good Riddance (Time of Your Life)‎". בשנת 1998 עשתה הלהקה הופעת אורח בפרק של הסדרה המלך היל. בסוף שנת 1997 וברוב של 1998, המשיכו גרין דיי בסיבוב ההופעות שלהם.

בשנת 2000 יצא האלבום Warning. כדי לתמוך באלבום גרין דיי יצאו לסיבוב הופעות בעולם. Allmusic נתן לאלבום 4.5 מתוך 5 כוכבים, והוסיף: "Warning: לא יכול להיות שיא חדשני, אבל הוא סיפוק אדיר."‏[10] הרולינג סטון היה ביקרותי יותר, ונתן לאלבום 3 מתוך 5. אף על פי שהאלבום הניב את הלהיט "Minority" וגם את "Warning", חלק מהאנשים הגיעו למסקנה שהלהקה נהיית פחות רלוונטית והפופולריות שלה ירדה. בזמן שאלבומים הקודמים של הלהקה הגיעו למעמד של פלטינה כפולה, Warning: הגיע "רק" למעמד של זהב. בשנת 2001, גרין דיי זכו בכל שמונת הפרסים שהיו מועמדים. הם זכו בפרסים על האלבום (Warning:), אלבום פאנק רוק/סקא (Warning:), להקה, סולן, בסיסט, מתופף, כתיבה ואמן הטובים ביותר.

בשנת 2001, בעקבות יציאתו של האלבום Warning:, הוציאה גרין דיי שני אלבומי אוספים, International Superhits ו-Shenanigans.‏ International Superhits הוא אוסף קליפים של הלהקה. Shenanigans כלל מספר שירי בי-סייד, כולל "Espionage", שהופיע בסרט אוסטין פאוורס: המרגל שתקע אותי והיה מועמד לפרס גראמי עבור "שיר רוק האינסטרומנטלי הטוב ביותר", האלבום נמכר בצורה טובה והגיע למעמד פלטינה בארצות הברית.

באביב שנת 2002 גרין דיי שיתפה פעולה בסיבוב הופעות "Pop Disaster Tour", יחד עם Blink-182 ("בלינק 182"). גרין דיי הופיע לפני בלינק 182, אשר באותה עת חוותה הצלחה גדולה יותר. הסיבוב הופעות תועד ב-DVD, ‏"Riding in Vans with Boys".

American Idiot והצלחה מחודשת (‏2003 - 2006)[עריכת קוד מקור | עריכה]

טרה קול (למטה משמאל) ומייק דירנט (מימין) בהופעה ב-27 ביולי 2006.

בקיץ של 2003 נכנסה הלהקה לאולפן כדי להקליט חומר חדש לאלבום חדש, שכותרתו הייתה אמורה להיות Cigarettes and Valentines (בתרגום חופשי: סיגריות וורדים). לאחר שהשלימו 20 שירים, הקלטות נגנבו מהאולפן. לאחר האשמות רבות בין חברי הלהקה, בחרה הלהקה שלא להקליט את כל האלבום מחדש אלא להקליט אלבום חדש לגמרי והבטיחו לעצמם שיהיה מצליח יותר מ-Cigarettes and Valentines. זמן קצר לאחר מכן התברר כי להקה חדשה בשם "The Network" (בתרגום חופשי: הרשת) חתמה לחברת תקליטים של ארמסטרונג. לאחר שהלהקה המסתורית הוציאה את האלבום הראשון שלה שנקרא Money Money 2020, התברר שהלהקה היא פרויקט צד של גרין דיי, והשמועה הייתה כי האלבום Money Money 2020 היה בעצם Cigarettes and Valentines. עם זאת, השמועות הוכחשו על ידי ארמסטרונג, אך אלבום ההרשת עדיין מופיע באלבום האוסף של גרין דיי והיא נזכרת בראיונות של גרין דיי.

בסוף שנת 2003 שיתפה גרין דיי פעולה עם איגי פופ בשני שירים עבור אלבומו Skull Ring. ב-1 בפברואר 2004 קאבר של השיר "I Fought the Law" עשה את הופעת הבכורה שלו בפרסומת ל-iTunes במהלך הסופרבול XXXVIII. הלהקה עברה "טיפול להקתי", שעסקה בשיחות ארוכות כדי לעבוד על חילוקי הדעות של חברי הלהקה לאחר האשמות של דירנט וקול שארמסטרונג הוא "הנאצי של הלהקה" ושחצן שלוקח את אור הזרקורים של שאר חברי הלהקה. לאחר שסידרו את חילוקי הדעות ביניהם, כל חבר להקה נשאר ימים שלמים בתוך האולפן והקליט, כאשר כל אחד כתב כמה והקליט קטעים קצרים משל עצמו. לאחר כל ימי התוצאה הייתה האלבום American Idiot, שמכר בסופו של דבר כ-20 מיליון עותקים בכל העולם.‏[2] האלבום יצא בשנת 2004 והגיע למקום הראשון במגזין בילבורד, האלבום הראשון של הלהקה שהגיע למקום הזה, מגובה על ידי ההצלחה של הסינגל "American Idiot"‏.‏[11] אלבום זה היה "אופרת פאנק-רוק". האלבום גם סימן את גדילתם והתפתחותם של הלהקה כמוזיקאים. על "American Idiot" אמרו המבקרים שהוא הרבה יותר בוגר, ולעיני רבים, האלבום נחשב לאלבום המוצלח ביותר של הלהקה נכון להיום. האלבום עוקב אחר מסעו הדמיוני של ג'ימי ("Jimmy"), נער בגיל 19-17, שהתאהב בפאנקיסטית, ובעקבותיה הפך גם הוא לכזה. האלבום מציג את סיפור התדרדרותו וחזרתו של ג'ימי. האלבום זכה בפרס הגראמי של ה"אלבום הרוק טוב ביותר", הפרס השני של הלהקה, הראשון היה Dookie, והיה מועמד לפרסים: "האלבום הטוב ביותר", "ההקלטה הטובה ביותר של השנה", "שיר הרוק הטוב ביותר" (על השיר "American Idiot"), "השירה הטובה ביותר בשיר רוק על ידי צמד או להקה" ו- "קליפ המוזיקה הטוב ביותר" (על הקליפ של "American Idiot"). הקליפ של "American Idiot" זכה בתואר "קליפ הרוק הטוב ביותר אי-פעם" בסקר במגזין Kerrang!‎. בטקס פרסי המוזיקה של MTV, גרין דיי זכו בשבעה מתוך שמונת הפרסים שהיו מועמדים. האלבום סימן גם שינוי גדול בתדמית של הלהקה, בעיקר מבחינת היבט הבגרות שלהם, אך גם בלבוש, הופעה והתנהגות. לדוגמה, לאחר יציאת האלבום, במקום חולצות טי פשוטות ולעתים קרועות שלהקה לבשה הם עברו ללבוש בגדים שחורים ועניבות אדומות ולבנות.

בשנת 2005 הלהקה יצאה לסיבוב הופעות ענק לקידום האלבום שכלל כ-150 הופעות - סיבוב הופעות הארוך ביותר בקריירה של הלהקה - כאשר הם מבקרים ביפן, אירופה, אוסטרליה, דרום אמריקה ובריטניה. במסגרת סיבוב ההופעות קיימה הלהקה שתי הופעות ב"מילטון קיינס" שבאנגליה. להופעות אלה הגיעו מעל ל-120 אלף אנשים, מה שהפך את ההופעה הזאת להופעה הגדולה ביותר בתולדות הפאנק רוק. שתי הופעות אלה צולמו, ונבחרו ל"המופע הטוב ביותר אי-פעם" בסקר במגזין Kerrang!‎. הופעות אלו הוקלטו ויצאו כאלבום הופעה, שנקרא "Bullet in a Bible" (בתרגום חופשי: קליע בתנ"ך), ב-15 בנובמבר 2005. האלבום הציג שירים מצליחים רבים מ-American Idiot , אך כמו כן, גם מאלבומים יותר מוקדמים של הלהקה וגרסות כיסוי לשירים אהובים על הלהקה. באלבום הופעה היה תוספות של מאחורי הקלעים של הלהקה, והראה כיצד הלהקה מתכוננת להופעות. ההופעה האחרונה של סיבוב ההופעות היה בסידני, אוסטרליה ומלבורן, אוסטרליה, ב-14 ו-17 בדצמבר 2005. ב-10 בינואר 2006 הלהקה זכתה בפרס בחירת העם עבור "הלהקה האהובה ביותר". בשנת 2006 זכתה גרין דיי בפרס הגראמי עבור "הקלטת השנה" עבור השיר "Boulevard of Broken Dreams" מאלבומם American Idiot.

בחודש ספטמבר 2006 חברו גרין דיי עם U2 והמפיק ריק רובין כדי להקליט גרסת כיסוי של השיר "The Saints Are Coming" (בתרגום חופשי: הקדושים באים), שהוקלט במקור על ידי הלהקה "The Skids". השיר הוקלט ל-"Music Rising", ארגון שמנסה לגייס כספים עבור מכשירים של מוזיקאים שנהרסו במהלך הוריקן קתרינה.‏[12][13]

בחודש דצמבר 2006 גרין דיי ו-NRDC פתחו אתר אינטרנט ביחד כדי להעלות את המודעות על התלות של אמריקה בנפט.‏[14]

Foxboro Hot Tubs ו-21st Century Breakdown (‏2007 - 2009)[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 ביולי 2007 הופיעה הלהקה בתפקיד קטן בסרט "משפחת סימפסון - הסרט", שבו הם מבצעים קאבר לשיר הנושא של הסדרה. הגרסה שלהם ראתה אור כסינגל ב-24 ביולי 2007.

באפריל 2007 דורגה הלהקה במקום ה-29 במצעד 100 הלהקות הגדולות של כל הזמנים שנערך על ידי ערוץ המוזיקה VH1. בנוסף גרין דיי עסקה במספר פרויקטים קטנים לאחר אלבומה American Idiot. הם הוציאו אלבום חדש תחת שם הלהקה Foxboro Hot Tubs, האלבום נקרא "Stop Drop and Roll!!!‎". ובשנת 2008 ה-Foxboro Hot Tubs יצא לסיבוב הופעות קטן כדי לקדם את האלבום. בראיון עם Kerrang!‎, ארמסטרונג סיפר כי שנת 2008 תהיה "אומדן הוגן של תאריך היציאה של האלבום החדש, השמיני של גרין דיי.‏[2] בנובמבר 2008 נחשף שגרין דיי עובדים עם מפיק חדש, באץ' וויג, המפיק האגדי של האלבום Nevermind של להקת נירוונה, ולא עם רוב קוואלו, איתו עבדו חברי הלהקה במהלך השנים. בדצמבר 2008 ערך המגזין האמריקאי AP ראיון מקיף עם הלהקה. חברי הלהקה דיברו על אלבומם החדש, וחשפו שבאלבום יהיו 3 חלקים ו-16 שירים (בסופו של דבר האלבום הופץ עם 3 חלקים ו-18 שירים), ובנוסף חשפו שמות של 7 שירים שיהיו באלבום. ב-9 בפברואר 2009, הציגו גרין דיי את פרס אלבום השנה בטקס הגראמי, וכאשר נקראו לעלות לבמה, נחשף שם האלבום השמיני שלהם: 21st Century Breakdown (בתרגום חופשי: התמוטטות המאה ה-21). יום לאחר מכן, ב-10 בפברואר, נחשפה עטיפת האלבום, בנוסף לזה, האתר הרשמי של הלהקה העלה דקה וחצי משיר מתוך האלבום החדש כמוזיקת רקע בעמוד הראשי של האתר. מינואר 2006 עבדה הלהקה על חומר חדש בשביל האלבום. עד לחודש אוקטובר 2007 כתב ארמסטרונג 45 שירים, אך מאז הלהקה לא הראתה סימנים נוספים של התקדמות עד אוקטובר 2008, כאשר שתי סרטוני ווידאו של הלהקה שעובדת בסטודיו עם וויג, פורסמו ב-YouTube‏.‏[15] התהליך של לכתוב ולהקליט, חולק לשלושה שנים וארבעה אולפני הקלטה, בסופו של דבר הלהקה סיימה את התהליך באפריל 2009. האלבום השמיני של הלהקה, 21st Century Breakdown, שהופץ ב-15 במאי 2009, הוא אלבום קונספט נוסף של הלהקה, עלילתו של האלבום סובב על שתי הפרוטגוניסטים: גלוריה וכריסטיאן, שמנסים לחיות לאחר הכאוס הפוליטי שהותיר אחריו ג'ורג' בוש, ומאבדים את אמונתם בדת ובממשל. האלבום זכה להצלחה מסחרית, כאשר מכר כחצי מיליון עותקים שבוע בלבד לאחר יציאתו, ולביקורות חיוביות ממבקרים, האתר Spin הביא לאלבום 6 מתוך 10 כוכבים.‏[16] האתר "Entertainment Weekly" הביא לאלבום ציון B.‏‏[17] האלבום הגיע למקום 1 בארבע עשר מדינות שונות, והגיע למעמד זהב או פלטינה בכל אחד מהמדינות.

גרין דיי מופיעה במופע סודי בברלין. 7 במאי 2009.

הלהקה הוציאה 4 קליפים מאלבומם החדש. הראשון לסינגל הראשון "Know Your Enemy"‏‏[18] (בתרגום חופשי: דע את האויב), בקליפ רואים את הלהקה מופיעה בלילה על במה בשדה המוקף בגדר תיל. הקליפ השני צולם לסינגל "Guns‏ 21"‏[19] (בתרגום חופשי: עשרים ואחד רובים), הקליפ מתרחש לאחר ששתי הפרוטגוניסטים של האלבום שדדו בנק והם נמצאים בחדר לבן כמפלט; כמו כן הקליפ זכה בפרסים רבים. הקליפ השלישי מהאלבום צולם לשיר "East Jesus Nowhere"‏‏[20] (בתרגום חופשי: מזרח ישו בשום מקום), הקליפ הוא מראה מונטאז' של תמונות וקטעים מתוך מסע ההופעות שלהם. הקליפ ארוך בכ-30 שניות יותר מהשיר באלבום, כי חברי הלהקה הרחיבו אותו. הלהקה צילמה קליפ לסינגל "21st Century Breakdown"‏‏[21] (בתרגום חופשי: התמוטטות המאה ה-21), כאשר רוב הקליפ מצויר באנימציות, אבל בסופו רואים את חברי הלהקה מנגנים על גג של בניין. הקליפ האחרון צולם לסינגל האחרון מהאלבום, "Last Of The American Girls"‏‏[22] (בתרגום חופשי: אחרונת הנערות האמריקניות), הקליפ קופץ בין הלהקה, המנגנת במדבר, לבין גלוריה, אחת משני הפרוטגוניסטים של האלבום, שנראית מצחצחת שיניים, צופה בטלוויזיה, מנקה ציפורנים ועושה פעילויות דומות. בטקס הפרסים של ה-MTV לשנת 2009, גרין דיי זכו בשלושה פרסים: "קליפ הרוק הטוב ביותר", "הצילום הטוב ביותר" ו"בימוי הטוב ביותר". ב-"EMA" זכו גרין דיי בפרס להקת הרוק הטובה ביותר. בטקס פרסי המוזיקה האמריקאי ("American Music Awards") זכו גרין דיי בפרס אומן הרוק האלטרנטיבי הטוב ביותר. ב-"MTV Woodie Awards 2010" זכו גרין דיי בפרס ההופעה הטובה ביותר. בטקס פרסי הגראמי 2010, שנערך ב-31 בינואר בלוס אנג'לס, היו מועמדים גרין דיי ל-3 פרסים, 2 מהם על הסינגל "‎21 Guns" ואחד על האלבום הרוק הטוב ביותר, עבור 21st Century Breakdown. גרין דיי זכו בפרס אלבום הרוק הטוב ביותר עבור אלבומם החדש, זכייה השנייה של הלהקה לאחר זכייתם בפרס על אלבום American Idiot ב-2005. ב-"VMA" הקליפ "21st Century Breakdown" היה מועמד ל"הקליפ בעל האפקטים המיוחדים הטובים ביותר", הקליפ לא זכה בפרס.

סיבוב ההופעות, שהחל ב-3 ביולי 2009, היה סיבוב ההופעות הגדול ביותר של הלהקה. הם ביקרו בצפון אמריקה, אירופה, אוסטרליה, ניו זילנד ואסיה. ב-22 במרץ 2011 יצא אלבום לייב של הלהקה, AWESOME AS F*CK, שצולם ביפן במהלך סבב ההופעות.

American Idiot: The Musical בברודוויי (‏2010)[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך שנת 2009 נפגשה הלהקה עם במאי התיאטרון מיכאל מאייר ואנשי צוות רבים כדי ליצור גירסת מחזמר של האלבום American Idiot. המופע הראשון של המחזמר נפתח בתיאטרון "ברקלי הרפרטוארי" ("Berkeley Repertory") במהלך 15 בספטמבר בשנת 2009. המופע כולל סיפור מורחב של האלבום המקורי, עם דמויות חדשות כגון ויל, טוני, ילדה יוצאת דופן, וילד מועדף. המחזמר עבר לברודוויי ב-20 באפריל 2010, וגרין דיי הוציאו את אלבום פסקול של המחזמר, שבו מופיע שיר חדש של גרין דיי בשם "When It's Time" (בתרגום חופשי: כאשר יהיה זמן). הביקורות על המחזמר היו ברובן חיוביות, הנה כמה לדוגמה: צ'ארלס אישרווד ("Charles Isherwood") מניו יורק טיימס כתב ביקורת נלהבת לברודוויי. הוא כינה את המחזמר: "דיוקן פועם של הנוער המבוזבז שמפעיל את כל הסמכות של הז'אנר הסטנדרטי... רק כדי להתעלות אליהם באמצעות כוחה של המוזיקה והאמנות של ביצועה...". ג'ד גוטליב ("Jed Gottleib") מבוסטון הראלד (Boston Herald) נהנה מנהחת היסוד של המחזמר, אך גילה כי "המוזיקה וההודעה סובלים מסביבה שבו הקהל מנומס ויושב בצורה מפוכחת". מייקל קוציוור ("Michael Kuchiwara") מ-Associated Press מצא שהמחזמר הוא "מרשים בצורה ויזואלית [ו]הרפתקני בצורה מוזיקלי", אך ציין כי "המופע לא מפותח מדי". המחזמר היה מועמד למספר פרסי טוני, כולל "המחזמר הטוב ביותר", "הלבוש הטוב ביותר". הוא גם היה מועמד למספר פרסים נוספים. כמו כן, ב-11 באוגוסט, במופע סודי שהלהקה קיימה בCosta Mesa, California, הם חשפו 15 שירים חדשים, אך עוד לא אושר אם הם יופיעו באלבום החדש. שמו של אחד השירים החדשים קרוי Amy, והוא מוקדש לזמרת איימי ויינהאוס, שמתה כמה שבועות לפני המופע.

בחודש אוקטובר של שנת 2009 הוצגה תערוכת אומנות של גרין דיי ב-"StolenSpace Gallery" שבלונדון. התערוכה הראתה יצירות שנוצרו עבור כל אחד מהשירים שבאלבום 21st Century Breakdown, התערוכה נתמכה על ידי הלהקה, בראשות מנהל הלהקה, פאט מגנרלה ("Pat Magnarella")‏.‏[23] שהוסיף ואמר: "[אמנים] בעצם הם כמו להקות רוק. רובם יוצרים אמנות משלהם, אבל הם לא יודעים איך לקדם אותם".‏[24]

במהלך "Spike Video Game Awards" של שנת 2009 הוכרז כי גרין דיי יקבלו משחק וידאו משלהם כחלק מסדרת המשחקים של "Rock Band". המשחק יצא ב-8 ביוני 2010. המשחק הציג את כל האלבומים וכל השירים של הלהקה.

גרין דיי בהופעה ב-27 ביוני 2005. בילי ג'ו ארמסטרונג משפריץ מים לעבר המעריצים.

ב-30 במרץ 2010 פורסם ראיון עם חברי הלהקה באתר של ערוץ MTV בו הם סיפרו שהם מתחילים לעבוד על חומרים חדשים לאלבום חדש. חברי הלהקה סיפרו שהם הקליטו מספר דמואים לשירים במהלך סיבוב ההופעות שלהם באירופה ושהאלבום ככל הנראה יהיה "חזרה לשורשים שלהם". ארמסטרונג הוסיף שמדובר בשלב מוקדם מאוד, ואין לצפות למשהו בזמן הקרוב. הם אמרו כי הם כותבים חומרים חדשים.‏[25] בראיון למגזים Kerrang!‎, דיבר ארמסטרונג על האלבום החדש וצוטט כשאמר: "עשינו כמה דמואים בברלין, חלק בסטוקהולם, חלק ממש מחוץ לגלזגו וכמה באמסטרדם. רצינו להביא [את השירים] למטה בצורה מוקדמת".‏[26] בתחילת חודש יולי 2010 הכריזה הלהקה שהם החלו לחפש מפיק עבור אלבומם החדש. ב-24 באוגוסט 2010 פירסמה הלהקה בחשבונה ב-Twitter כי קיימת אפשרות שאלבום הופעה חדש יופץ בקרוב, והוסיפה: "אנחנו הקלטנו הופעות חיות שלנו מתחילת סיבוב ההופעות. ישנה אפשרות לאלבום הופעה חדש. מלא שירים! אנחנו בטקסס."‏[27] ב-28 באוגוסט בדנוור, קולורדו, ניגנה הלהקה שיר חדש בשם "Cigarettes and Valentines", מתוך האלבום שנגנב Cigarettes and Valentines‏.‏[28] לפני שהחלו לנגן הזכיר ארמסטרונג לקהל את האלבום ההופעה והוסיף: "היי, אני רק רוצה להגיד לכם משהו עכשיו. אנחנו מקליטים אלבום הופעה ברגע זה". בחודש אוקטובר 2010 נערך ראיון עם דירנט לתחנת הרדיו Radio W, בראיון סיפר דירנט שהם סיימו את תהליך הכתיבה של אלבום התשיעי והוסיף: "אנחנו כל הזמן עובדים על שירים חדשים. אבל לפני שאנחנו מוציאים משהו, אנחנו רוצים ללכת הביתה לשבת ולראות אם זה באמת מושלם כמו שהיינו רוצים שזה יהיה. כשהמוזיקה תהיה מושלמת ואנחנו נהיה שלמים עם מי שיצרנו, וכשהעיתוי והזמן הנכון יגיעו, נוציא את זה החוצה. אני חושב שיש לנו מספיק חומר בשביל להוציא אלבום מעולה". בראיון הזכיר דירנט כי האלבום החי החדש "קרוב לוודאי" יצא ביחד עם סרט.‏[29] בריון דרך המחשב, סיפר ארמסטרונג שהלהקה כתבה 30 שירים חדשים עבור האלבום התשיעי, אך ציין שאין להם תוכניות להמשיך כרגע. באותו ראיון הם אמרו שהם הקליטו (אודיו ווידאו) כל הופעה מתחילת סיבוב ההופעות עבור אלבום הופעה חדש.‏[30]

"¡Uno!, ¡Dos! and ¡Tre!" ו-"¡Quatro!" (‏2011 - הווה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך 2012 מתוכננת הוצאתה של טרילוגיית אלבומים שתכונה "¡Uno!, ¡Dos! and ¡Tre!". בנוסף צפוי לצאת ¡Quatro! - אלבום דוקומנטרי על הלהקה בתקופת הכנת הטרילוגיה. 25/9/2012 ¡Uno! 13/11/2012 ¡Dos! 11/12/2012 ¡Tre! 29/11/2012 ¡Quatro!

¡Uno![עריכת קוד מקור | עריכה]

הדיסק יצא ב-25 בספטמבר 2012

3 הסינגלים מ-¡Uno!:

ב-16 ביולי 2012 יצא "Oh Love",וכחודש אחר כך (16 באוגוסט)יצא קליפ רשמי לשיר.

ב-1 באוגוסט יצא הסינגל "Let yourself go" בגרסת הופעה אך באיכות שמע טובה וגרסת הסטודיו הגיעה רק אחר כך, ב-9 בספטמבר.

ב-13 באוגוסט יצא הסינגל "Kill The Dj" מאותו האלבום באופן לא רשמי אך לאחר פרומואים וציפייה רבה יצא גם לסינגל קליפ רשמי, 16 ימים אחר כך (29 באוגוסט)

בנוסף פורסמו עוד 3 קליפים:

ב-13 בספטמבר יצא הסינגל "Nuclear Family" באופן רשמי בערוץ היוטיוב של גרין דיי.

ב-25 בספטמבר יצא הסינגל "Stay The Night" באופן רשמי בערוץ היוטיוב של גרין דיי.

ב-6 באוקטובר יצא הסינגל "Troublemaker" באופן רשמי בערוץ היוטיוב של גרין דיי.

¡Dos![עריכת קוד מקור | עריכה]

יצא ב-13 בנובמבר 2012.

ב-15 באוקטובר 2012 פורסם הסינגל הראשון "Stray Heart" קליפ לסינגל שיצא ב-7 בנובמבר 2012.

¡Tré![עריכת קוד מקור | עריכה]

יצא ב-11 בדצמבר 2012.

האלבום המלא הועלה ליוטיוב על ידי מעריצים 10 ימים לפני מועד תחילת מכירת האלבום

¡Quatro![עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבום דוקומנטרי על הלהקה בזמן הכנת הטרילוגיה. שודר בערוצים VH1 MTV2 וPALLADIA בחצות בין ה-28/11/2012 ל-29/11/2012.

בהודעה שפורסמה ב-29 באוקטובר 2012 הלהקה הודיעה על ביטול כל ההופעות עד סוף שנת 2012 עקב כניסתו של בילי למכון גמילה מסמים.

סגנון מוזיקלי וביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לרוב שירי הלהקה יש קצב מהיר והם באורך של פחות מארבע דקות, לעתים שלוש או שתי דקות. הצליל של גרין דיי מושווה ללהקות מן הגל הראשון של הפאנק, כגון "Ramones",‏ "The Clash",‏ Sex Pistols,‏ Stiff Little Fingers,‏ The Jam ו-Buzzcocks.‏[31] בין הלהקות שארמסטרונג ציין שהשפיעו עליו הכי הרבה הן הלהקות Hüsker Dü,‏ The Replacements.‏[31] אם כי ההשפעות הגדולות ביותר של הלהקה היו שונות מבחירתו של ארמסטרונג, Dead Kennedys,‏ Operation Ivy,‏ The Beatles,‏ The Who,‏[32]Cheap Trick,‏[32]U2,‏ Ramones,‏[32]Queen. בנוסף להשפעה של הלהקות האלו על גריין דיי, הלהקה עשתה קאברים לשירים מהלהקות האלו, כגון לשיר "Outsider" מהלהקה Ramones, שהופיע באלבום המחווה לRamones,‏ "We're a Happy Family: A Tribute to Ramones", שראה אור בשנת 2001; בנוסף לכך הם ניגנו את השירים "Teenage Lobotomy",‏ "Rockaway Beach" ו-"Blitzkrieg Bop" בטקס של ה-Ramones להיכל התהילה של הרוק אנד רול בשנת 2002.‏[33] הם עשו קאבר לשירים I Don't Want to Know If You Are Lonely של הלהקה Hüsker Dü (שהופיע כבי-סייד לסינגל "Warning"),‏ "Knowledge" של הלהקה "Operation Ivy" (שהופיע באלבום האוסף "1,039/Smoothed Out Slappy Hours"),‏ "I Fought the Law" של הלהקה The Clash ושתי סינגליים של הלהקה The Who:‏ "My Generation", שהופיע באלבום הבונוס Kerplunk ובמיני אלבום Sweet Children, ואת השיר "A Quick One, While He's Away", שהופיע באלבום הבונוס 21st Century Breakdown.

בתגובה לסגנון של המוזיקה והרקע של הלהקה, ג'ון ליידון, הסולן של הסקס פיסטולס, להקת הפאנק משנות ה-70 של המאה ה-20, אמר:

"הממשלה נגדך, המשטרה עלו עליך. אז הנה אנחנו הודפים את כל זה וזה מעצבן אותי כי שנים מאוחר יותר לבוש בבגדים של מאונן כמו גרין דיי ומצרפים את הכל לעצמם. הם לא מרוויחים את כנפיהם כדי לעשות את זה ואם הם פאנק אמיתי הם לא היו נראים כמו שום דבר שהם עושים".

– ‏[34]

המוזיקאי נואל גלאגר, מהלהקה אוֹאָזִיס (Oasis), גם התלונן על הלהקה בחצי צחוק, בטענה כי הם העתיקו מהשיר "Wonderwall" בשיר "Boulevard of Broken Dreams‏".‏[35]

בראיון אמר ארמסטרונג כי פאנק זה לא אותו הדבר עכשיו כמו שהיה בשנת 1994. פאנק התפתח, אבל עדיין נשאר באותה רמה. אני לא עומד לפשוט את חולצתו כדי להראות את שריריהם, הנקודה היא למחות נגד כל המנהיגים.

פרויקטים צדדים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Pinhead Gunpowder[עריכת קוד מקור | עריכה]

משנת 1990, ארמסטרונג חבר בלהקה Pinhead Gunpowder, שם הוא מנגן בגיטרה ושר יחד עם ג'ייסון וייט (גיטרה ושירה), חבר להקת גרין דיי בהופעות, ביל שניידר (בס ושירה) שהוא מנהל הטור של גרין דיי ואהרון קומבוטס (תופים)שפועל כעורך בעיתון פאנק קטן שהוא הקים. הלהקה הוציאה מספר אלבומי אולפן, ועשתה מספר מצומצם מאוד של הופעות חיות, האחרונה התרחשה ב-12 בפברואר 2010, בברקלי, קליפורניה. הפרסום האחרון של הלהקה היה בשנת 2008, כאשר הוציאה את המיני אלבום West Side Highway בחברת התקליטים Recess Records.

The Frustrators[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנוסף ללהקה גרין דיי, דירנט מנגן בבס בלהקה The Frustrators, אשר חתומה בחברת התקליטים של ארמסטרונג ווויט, Adeline Records. הלהקה הוציאה שני אלבומים, מיני האלבום Bored in the USA והאלבום Achtung Jackass. לבילי ג'ו יש מדבקה של הלהקה על הגיטרה הכחולה שלו המכונה "Blue". חברי הלהקה הם ג'ייסון צ'נדלר (סולן הלהקה), טרי לינהן (גיטרה ושירה), ארט טדסקי (תופים) ומייק דירנט (בס).

The Network[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2003, בזמן שבילתה גרין דיי בסטודיו, להקה חדשה בשם The Network (בתרגום חופשי: הרשת) הוקמה. שלושה מתוך חמשת חברי הלהקה הם, לכאורה, שלושת חברי גרין דיי. מאמינים כי הסולן, הידוע בשם "ווילהם פינק", הוא ארמסטרונג. ארמסטרונג התייחס אל עצמו כאל ווילהלם פינק (Wilhelm Fink) בעבר ובביוגרפיה של אתר המעריצים של הלהקה Pinhead Gunpowder ארמסטרונג מאשר את זהותו כפינק. ניתן גם לזהות את קולו של ארמסטרונג באלבום של ההרשת. נגן הבס של ההרשת, שידוע בשם "ואן גוך", הוא כביכול מייק דירנט, והמתופף של ההרשת, שידוע בשם "The Snoo", נחשב לטרה קול. ג'ון רוקר (John Roecker), במאי של מספר הופעות של גרין דיי, דיבר על פרויקטים שונים שהוקלטו בסטודיו 880 בפגישות של גרין דיי בזמן American Idiot. סטודיו 880 הוא הסטודיו שבו הוקלט האלבום "Monemy Moeny 2020", של ההרשת, וגם לאלבום שבו הוקלט American Idiot. אין חיבור רשמי בין שתי הלהקות, ושניהם לפעמים מגנות, לעתים באגרסיביות, על העדר הקשר בין שניהם. צוות הניהול של גרין דיי מסרב להגיב על המצב המתמשך בין גרין דיי להרשת.

Foxboro Hot Tubs[עריכת קוד מקור | עריכה]

ה-Foxboro Hot Tubs בהופעה בניו יורק. בתמונה זו ניתן לראות את ארמסטרונג (אמצע), את דירנט (ימין) ואת קול (ימין; מאחורי ארמסטרונג). 26 באפריל 2010.

בשבוע הראשון של דצמבר 2007, פרופיל של להקה חדשה, שניתן היה לזהות את קולו של ארמסטרונג כזמר שלה, הופיע באתר מייספייס.‏[36] מאוחר יותר באותו השבוע, הופיע אתר רשמי של הלהקה, שבו ניתן היה להוריד שישה שירים.‏[37]

בתחילת שנת 2008, סיפרה גרין דיי כי הם למעשה הלהקה Foxboro Hot Tubs. בדואר אלקטרוני ל-MTV אמרה הלהקה: "אנחנו חושבים שהדבר היחידי שדומה [בין ה-Foxboro Hot Tubs לגרין דיי] הוא שאנחנו שניהם. בעיקרון זה הדמיון היחידי, אנחנו ג'ייסון וייט, ג'ייסון פריז, מייקל פיצ'רד, פרנק אדווין רייט השלישי והכומר סטריכניך טוויץ... אנחנו חמישה חבר'ה שאוהבים לנגן מוזיקה ולהיות ספונטנים, [ו]אחרי כמה ריבים מאוחר בלילה וגם כמה בקבוקי יין, אנחנו מקבלים השארה להקליט שירים". שמו האמיתי של המתופף של גרין דיי, טרה קול, הוא פרנק אדווין רייט השלישי, הבסיסט מייק דירנט הוא מייקל פיצ'רד והכומר סטריכניך טוויץ הוא עוד אחד מאלטר אגו של ארמסטרונג. ג'ייסון וויט וג'ייסון פריז הם מנגנים בהופעות חיות יחד עם גרין דיי.

האלבום של Foxboro Hot Tubs נקרא "Stop Drop and Roll!!!‎" והוא ראה אור ב-13 במאי 2008.

בחודש מאי 2008 עשתה הלהקה סיור אביבי קטן בשמונה תחנות.

הארנב הוורוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרין דיי בגרמניה במהלך סיבוב הופעות ב-3 ביוני 2005. בתמונה ניתן לראות את הארנב הוורוד שותה בירה, בדיוק לפני שלהקה עולה לבמה.

משנת 1997 ארנב ורוד התחיל להופיע לפני ההופעות של גרין דיי. הארנב הוא אדם מחופש לארנב ורוד ענקי שמלהיב את הקהל לפני שהלהקה עולה לבמה, הוא בדרך כלל רוקד ושותה בירה. לא ידוע מי האדם שמחופש לארנב, אך יש השערות רבות בנושא, רובם מציעים כי הארנב הוא טרה קול.‏[38][39][40] הארנב הופיע גם על עטיפת האלבום AWESOME AS F*CK, תיעוד של סיבוב הופעות לקידום האלבום 21st Century Breakdown.

חברי הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שלושת חברי הלהקה, ארמסטרונג (שמאל) דירנט (ימין) וקול (אמצע), בהופעה בקמדן, ניו ג'רזי, ארצות הברית, 3 באוגוסט 2010.

חברים נוכחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חברים קודמים

חברי הלהקה בהופעות

  • ג'ייסון פריז - קלידים, סקסופון, פסנתר, קולות רקע (2003 - הווה)
  • ג'ף מטיקה - גיטרה, גיטרה אקוסטית, קולות רקע (2009 - הווה)

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבום מידע

Nimrod.

  • תאריך יציאה: 15 במאי 2009
  • מכירות בעולם: 4 מליון
  • תאריך יציאה: 25 בספטמבר 2012
  • מכירות בעולם: 900 אלף (נכון לפברואר 2013)
  • תאריך יציאה: 13 בנובמבר 2012
  • מכירות בעולם: 850 אלף (נכון לפברואר 2013)
  • תאריך יציאה: 15 בינואר 2013
  • מכירות בעולם: 800 אלף (נכון לפברואר 2013)

אלבומי אוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבום מידע
  • תאריך יציאה: 13 בנובמבר 2001
  • מכירות בעולם: 3 מיליון
  • מידע נוסף: אלבום אוסף של הלהיטים הגדולים, כולל שירים שלא נכנסו לאלבומים.
  • תאריך יציאה: 2 ביולי 2002
  • מכירות בעולם: מיליון
  • מידע נוסף: אלבום אוסף של שירים חדשים ושירים שלא נכנסו באלבומים קודמים.

אלבומי הופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Foot in Mouth
יצא לאור



25 באפריל 1996



שירים
Bowling Bowling Bowling Parking Parking
יצא לאור



25 ביולי 1996



שירים
Tune In Tokyo
יצא לאור



21 באוגוסט 2001



שירים
Bullet in a Bible
אלבום ההופעה החיה הכי גדולה בקריירה המוזיקלית של הלהקה גרין דיי, שהופיעו באצטדיון Milton Keynes National Bowl שבבריטניה, בשביל קהל של 130,000 איש. האלבום Bullet in a Bible הגיע למקום 6 במצעדי הפזמונים בבריטניה, ולמקום 8 בארצות הברית.
יצא לאור הוקלט סוגה אורך חברת תקליטים מפיקים
15 בנובמבר 2005 19 ביוני 2005 רוק אלטרנטיבי, פופ פאנק, פאנק רוק 2:33:02 Reprise רוב קאוולו, גרין דיי.
שירים
  1. American Idiot
  2. Jesus of Suburbia
    • Jesus of Suburbia .I
    • City of the Damned .II
    • I Don't Care .III
    • Dearly Beloved .IV
    • Tales of Another Broken Home .V
  3. Holiday
  4. Are We The Waiting
  5. St. Jimmy
  6. Longview
  7. Hitchin' a Ride
  8. Brain Stew
  9. Basket Case
  10. King For a Day/Shout
  11. Wake Me Up When September Ends
  12. Minority
  13. Boulevard of Broken Dreams
  14. (Good Riddance (Time of Your Life
Last Night On The Earth: Live In Tokyo
האלבום הוקלט במהלך הופעה של הלהקה ב2009 בעיר טוקיו.
יצא לאור הוקלט סוגה חברת תקליטים
11 בנובמבר 2009 2009 רוק אלטרנטיבי, פופ פאנק, פאנק רוק Reprise
שירים
  1. 21st Century Breakdown
  2. Know Your Enemy
  3. Last of the American Girls
  4. 21 Guns
  5. American Eulogy
  6. Basket Case
  7. Geek Stink Breath
Awesome as Fuck
האלבום יצא לCD,DVD ולהורדה. האלבום הוקלט במהלך מסע ההופעות של הלהקה ב-2009-2010 לקידום האלבום 21st Century Breakdown. גרסת ה-DVD של האלבום צולמה בהופעת הלהקה הלהקה בטוקיו.
יצא לאור הוקלט סוגה אורך חברת תקליטים
22 במרץ 2011 2009-2010 רוק אלטרנטיבי, פופ פאנק, פאנק רוק 1:03:46 Reprise
שירים

גרסת ה-CD:

  1. 21st Century Breakdown - לונדון, אנגליה
  2. Know Your Enemy - מנצ'סטר, אנגליה
  3. East Jesus Nowhere - גלזגו, סקוטלנד
  4. Holiday - דבלין, אירלנד
  5. ¡Viva la Gloria! - דאלאס, טקסס, ארצות הברית
  6. Cigarettes and Valentines - פיניקס, אריזונה, ארצות הברית
  7. Burnout - אירוויין, קליפורניה, ארצות הברית
  8. Going to Pasalacqua - צ'ולה ויסטה, קליפורניה, ארצות הברית
  9. J.A.R. - קלרקסטון, מישיגן, ארצות הברית
  10. Who Wrote Holden Caulfield? - ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית
  11. Geek Stink Breath - סאיטאמה, יפן
  12. When I Come Around - ברלין, גרמניה
  13. She - בריסביין, אוסטרליה
  14. 21 Guns - מאונטיין ויו, קליפורניה, ארצות הברית
  15. American Idiot - מונטריאול, קנדה
  16. Wake Me Up When September Ends - ניקלסטרוף, אוסטריה
  17. Good Riddance (Time of Your Life) - ניקלסדורף, אוסטריה
  18. Letterbomb - צ'ולה ויסטה, קליפורניה, ארצות הברית (רק בגרסת דלוקס ואייטונס)
  19. Christie Road - (רק בגרסת דלוקס ואייטונס)
  20. Paper Lanterns / 2,000 Light Years Away (רק בגרסת אייטונס)
גרסת DVD :

גרסת הDVD צולמה בטוקיו, יפן

  1. 21st Century Breakdown
  2. Know Your Enemy
  3. East Jesus Nowhere
  4. Holiday
  5. The Static Age
  6. ¡Viva la Gloria!
  7. Boulevard of Broken Dreams
  8. Burnout
  9. Geek Stink Breath
  10. Welcome to Paradise
  11. When I Come Around
  12. My Generation
  13. She
  14. 21 Guns
  15. American Eulogy
    • Mass Hysteria .I
    • Modern World .II
  16. Jesus of Suburbia
    • Jesus of Suburbia .I
    • City of the Damned .II
    • I Don't Care .III
    • Dearly Beloved .IV
    • Tales of Another Broken Home .V
  17. Good Riddance (Time of Your Life)
  18. Cigarettes and Valentines - פיניקס, אריזונה, ארצות הברית
On the Radio
אלבום ההופעה השביעי של הלהקה. האלבום הוקלט בשנת 1992 בזמן הופעת הלהקה בניו ג'רזי, שנערכה לשם קידום האלבום Kerplunk.
יצא לאור הוקלט סוגה אורך חברת תקליטים
29 בינואר 2012 1992 פופ פאנק, פאנק רוק 66:19 Smokin'
שירים
  1. Don't Leave Me
  2. 409 in Your Coffeemaker
  3. Welcome to Paradise
  4. 2,000 Light Years Away
  5. At the Library
  6. 80
  7. The Judge's Daughter
  8. Christie Road
  9. Only of You
  10. Who Wrote Holden Caulfield?
  11. Going to Pasalacqua
  12. 16
  13. Paper Lanterns
  14. C Yo Yus
  15. Intermission
  16. One of My Lies
  17. Dominated Love Slave
  18. All by Myself
  19. Knowledge
  20. Words I Might Have Ate

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 San Francisco online"].
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 "My Year", Greendayauthority.com.
  3. ^ מריאן ליו, "Green Day to start tour with a bang in Seattle", ‏3 ביולי 2009. Seattle Times Newspaper.
  4. ^ 4.0 4.1 Green Day FAQ,‏ Greenday.net.
  5. ^ דן גרונבום, "Music and Concerts: Green Day<!"‏ Archive.metropolis.co.jp.
  6. ^ ר. ג. סמית, "Top 90 Albums of the 90's",‏ אוגוסט 1999. ספין מגזין.
  7. ^ "Green Day Biography", ערוץ הביוגרפיה.
  8. ^ [1].
  9. ^ מארק קולמן, "Insomniac", נובמבר 1995. הרולינג סטון.
  10. ^ סטפן תומאס ארלווין, "Warning",‏ Allmusic.
  11. ^ American Idiot, הקליפ באתר YouTube.
  12. ^ מידע על "Music Rising".
  13. ^ U2 to join forces with Green Day,‏ 9 בספטמבר 2006.‏ BBC NEWS.
  14. ^ האתר: [2].
  15. ^ "Green Day recording at studio Oct 9".‏ GreenDayStuff.
  16. ^ סטיב קנדל, "Green Day, '21st Century Breakdown'", ‏ 17 במאי 2009. ספין מגזין.
  17. ^ לאה גרינבלט, "21st Century Breakdown",‏ 6 במאי 2009. Entertainment Weekly.
  18. ^ Know Your Enemy, הקליפ באתר YouTube.
  19. ^ 21 Guns, הקליפ באתר YouTube.
  20. ^ East Jesus Nowhere, הקליפ באתר YouTube‏.
  21. ^ 21st Century Breakdown, הקליפ באתר YouTube.
  22. ^ Last Of The American Girls, הקליפ באתר YouTube.
  23. ^ אלקס ווז, "Green Day inspired art goes on display",‏ 23 באוקטובר 2009. BBC 6 Music News.
  24. ^ ר. ג'. פריס, "Pat Magnarella, Green Day manager: Why not a rock ’n’ roll art world?",‏ 12 באוקטובר 2010. Art Design Publicity.
  25. ^ גיל קאופמן, "Green Day : Green Day Say Grammy Win Came At The 'Sweetest Time' - Rhapsody Music Downloads", ‏1 בפברואר 2010. Vh1.com.
  26. ^ "Kerrang! Green Day new album exclusive!". Kerrang.com.
  27. ^ מאט, "New Green Day live album coming soon?",‏ 24 באוגוסט 2010. Greendayauthority.com.
  28. ^ אנדרס, "Video of Cigarettes and Valentines",‏ 29 באוגוסט 2010. Greendayauthority.com.
  29. ^ ג'ימי, "Mike Dirnt talks to Radio W about Green Day's upcoming South American tour",‏ 5 באוקטובר 2010. Greendayauthority.com.
  30. ^ אנדרס, "Live interview with Green Day streaming now",‏ 7 באוקטובר 2010. Greendayauthority.com.
  31. ^ 31.0 31.1 אלן די פרנה, "YOUNG LOUD & SNOTTY", אוגוסט 1996. Guitar World.
  32. ^ 32.0 32.1 32.2 וויליאם גודמן, "Green Day: 'We Love the Who and Cheap Trick'",‏ 11 במאי 2009.‏ ספין מגזין.
  33. ^ Ramones: rock and roll hall of fame.
  34. ^ דניאל מליה, "John Lydon Calls Green Day 'Plonk' Not 'Punk'",‏ 9 בפברואר 2006. Gigwise.com.
  35. ^ מתיו הוטון, "Noel Gallagher hits out at Green Day",‏ 21 בדצמבר 2006. Digital Spy.
  36. ^ הפרופיל: http://www.myspace.com/foxborohottubs, באתר מייספייס.
  37. ^ "Foxboro Hot Tubs".
  38. ^ קמבה, "Who is the Pink Bunny at the Green Day Show?‎",‏ 9 בספטמבר 2010, (באנגלית).
  39. ^ "Green Day and pink bunnies",‏ 4 בנובמבר 2009, (באנגלית).
  40. ^ אנדרס, "Who is the pink bunny?‎",‏ 9 בספטמבר 2010, (באנגלית).