מוחמד דחלאן – הבדלי גרסאות

מוחמד דחלאן
	אין תמונה חופשית
לידה	29 בספטמבר 1961 (בן 63); מחנה הפליטים ח'אן יונס, מדינה פלסטינית
ישות מדינית	הרשות הפלסטינית
השכלה	אוניברסיטת ביר זית; האוניברסיטה האסלאמית בעזה ;
מפלגה	פת"ח

עיון אינטראקטיבי בהיסטוריה

→ העריכה הקודמת העריכה הבאה ←

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

חזותיקוד ויקי

בשורה

גרסה מ־16:26, 8 בנובמבר 2020

מוחמד דחלאן (אבו פאדי) (בערבית: ‏محمد دحلان^ⓘ‏^Ⓘ‏, נולד ב-29 בספטמבר 1961) הוא פוליטיקאי ומנהיג צבאי פלסטיני. היה מראשי הביטחון המסכל ברצועת עזה ומראשי תנועת פת"ח.^[1]

ביוגרפיה

עד הסכם אוסלו

מוחמד דחלאן נולד בשנת 1961 במחנה הפליטים בח'אן יונס. משפחתו נמלטה מן העיירה חמאמה, שהייתה סמוכה לאל-מג'דל. ב-1981 סייע להקים את ה"שביבה", תנועת הנוער של פת"ח. ב-1987 נעצר על חלקו באינתיפאדה וגורש לירדן. לאחר מכן, הצטרף לאש"ף ולפת"ח בתוניס, והתקדם בהדרגה בארגון תוך שהוא זוכה באמונו ובתמיכתו של יאסר ערפאת.

תקופת אוסלו

ב-1994 לאחר חתימת הסכם אוסלו, חזר דחלאן לרצועת עזה, מונה לראש מנגנון הביטחון המסכל שם, ומעמדו עלה. עם זאת, בין דחלאן ובכירים אחרים במערך הביטחון הפלסטיני (כגון ג'יבריל רג'וב, ראש "הביטחון המסכל" בגדה המערבית דאז) התפתחו סכסוכים, אשר הפכו את דחלאן לדמות שנויה במחלוקת בציבור הפלסטיני. במהלך שירותו בתפקיד, דחלאן סיכל פיגועי טרור רבים, וקבע יחס תקיף כלפי האופוזיציה האסלאמית. כמו כן, ניהל דחלאן משא ומתן עם גורמים ישראלים ואמריקאים, ואף שולב בשיחות בוועידת קמפ דייוויד בשנת 2000. מספר גורמים ישראלים שהשתתפו בוועידה טענו כי דחלאן הציג בה דעות מתונות, ואף הסכים לסיפוח שני גושי התנחלויות ישראליים בגדה המערבית במסגרת חילופי שטחים.

האינתיפאדה השנייה

הפופולריות של דחלאן בעיני הציבור הפלסטיני נפגעה לאחר שנקט עמדות מתונות יחסית במהלך האינתיפאדה השנייה, ובשל נסיונותיו, בתחילתה, למנוע פיגועים בשטח ישראל. במהלך 2001, דחלאן ביקר את תנועת חמאס והג'יהאד האסלאמי על החרפתה של האינתיפאדה והדגיש כי הפלסטינים צריכים לפעול נגד ישראל רק בשטחי 67', ובעיקר באופן עממי. במקביל, החל דחלאן להוות אופוזיציה לערפאת, וטען נגדו כי הוא לא השכיל לבנות את הרשות הפלסטינית באופן ראוי, אלא ביסס אותה על אנשים מושחתים המקורבים אליו אישית. דחלאן, בדומה לאבו מאזן, טען כי האינתיפאדה השנייה הייתה טעות, ורמז כי היעדר אסטרטגיה עקבית מצד הפלסטינים יוביל לשקיעה במאבקים פנימיים ובאנרכיה. על אף עמדותיו המוצהרות, גורמים ישראלים טענו כי דחלאן עצמו היה מעורב בטרור בתקופה הזו, באמצעות מקורבו רשיד אבו שבאכ ואנשי הביטחון המסכל, ואף האשימו אותו במעורבות ישירה בפיגוע נגד אוטובוס הילדים בכפר דרום, שבעקבותיו הופצצה מפקדתו^[2]^[3]^[4]. עם זאת, קשריו של דחלאן עם הצמרת הישראלית והאמריקאית נשמרו והוא המשיך להיות "כתובת" למשא ומתן בהזדמנויות שונות.

בשנת 2002, דחלאן התפטר מתפקידו כראש "הביטחון המסכל" ברצועת עזה, בין השאר מתוך תקווה להפוך לשר הפנים החדש. ערפאת סירב למנותו לתפקיד זה, והציע לו את תפקיד היועץ הביטחוני – תפקיד שדחלאן דחה. מקורבו של דחלאן, רשיד אבו שבאכ עבר לאייש את המשרה ודחלאן נותר בעיני רבים בעל השפעה רבה על פעילות המנגנון.

מינוי אבו מאזן כראש ממשלה ורצונו להחליף כמה מהשרים בממשלה הפלסטינית הוביל למינוי דחלאן לשר הפנים באפריל 2003. במהלך כהונתו בתפקיד, המשיך לשאת ולתת עם ישראל וארצות הברית והבטיח לפעול למניעת טרור ולהחזרת שלטון החוק. סיום ההודנה והתפטרות אבו מאזן בספטמבר, פחות מחצי שנה לאחר מכן, הובילו להדחת דחלאן והחלפתו על ידי נצר-יוסף בשתאווי.

גם בהיעדר תפקיד מוגדר ברשות, דחלאן שמר על השפעתו בעזה באמצעות כוחות רבים הנאמנים לו בקרב פת"ח ובמערך הביטחון. דחלאן המשיך לבקר את ערפאת ואת השחיתות של ה"גווארדיה הוותיקה" בפת"ח, והתעמת עם מקורביו. עימותים אלו הגיעו לשיאם בקיץ 2004, במהלכו מינה ערפאת את אחיינו, מוסא ערפאת למפקד המשטרה ברצועה. המהלך נתפס על ידי רבים כניסיון מכוון להחליש את מעמד דחלאן ברצועה לפני יישום תוכנית ההתנתקות, והוביל להפגנות ולחטיפת אנשים המקורבים לערפאת בדרישה לבטל את המינוי.

שר לעניינים אזרחיים

מות ערפאת ובחירת יורשו, אבו מאזן, בינואר 2005, חיזקו את מעמדו של דחלאן והוא מונה להשר לעניינים אזרחיים, או כפי שכונה "מחזיק תיק ההתנתקות". במהלך תפקיד זה דחלאן חזר לשאת ולתת באופן רשמי עם גורמים ישראלים ואמריקאיים, הן בנושאים ביטחוניים, כמו פריסת השוטרים הפלסטיניים ברצועה, והן בנושאים אזרחיים מובהקים, כגון פתיחת מעבר רפיח והפעלת "השיירות הבטוחות" בין הגדה לרצועה. דחלאן התפטר מתפקידו בסוף נובמבר 2005, כפי שדורש החוק הפלסטיני, כדי להתמודד ברשימת פת"ח בבחירות למועצה המחוקקת, בינואר 2006. בבחירות אלה נבחר דחלאן ברוב דחוק כנציגה של ח'אן יונס.

עימותי חמאס-פתח

לאחר הבחירות לרשות הפלסטינית, הפך דחלאן לאחד הדוברים הבולטים של פת"ח כנגד ממשלת חמאס. במהלך העימותים בין כוחות חמאס ופתח בינואר 2007, איים דחלאן כי יפגע במנהיגי חמאס במידה ואלו לא יביאו לעצירת העימותים. אלו בתגובה האשימו את דחלאן כי הוא אחראי לפריצה לאוניברסיטה האסלאמית. במרץ 2007 מונה דחלאן על ידי אבו מאזן לראשות המועצה לביטחון לאומי, צעד שנתפס כמכוון נגד חמאס. במהלך החודשים מאי-יוני 2007 נהרגו או ברחו מרצועת עזה מרבית תומכיו הבולטים של מוחמד דחלאן, בהם: סמיח מדהון, ג'מאל אבו ג'ודיאן, סמיר משהראוי ומפקד ביטחון הפנים, רשיד אבו שבאכ. דחלאן באותה תקופה שהה מחוץ לרצועת עזה ועבר לאחר העימותים לגדה המערבית. באוגוסט 2009 נבחר דחלאן כחבר הוועד המרכזי של פתח.

המשבר בפת"ח

בנובמבר 2010 החלו לצוץ דיווחים על פיהם פעל דחלאן ביחד עם קבוצת בכירי פתח להדחת יו"ר הארגון והרשות הפלסטינית אבו מאזן ולהחלפתו. על פי הדיווחים, שלחו דחלאן ומקורביו מכתב לנציגי הממשל האמריקאי, בו הבהירו כי אבו מאזן אינו ראוי לתפקידו^[5]. גורמים עלומים אף דיווחו כי דחלאן פעל על מנת להקים כוח מזוין בגדה המערבית, אשר יפעל על פי הוראותיו בעת הצורך, ויסייע לו בהדחת אבו מאזן באמצעות הפיכה אם יידרש לכך^[6]. בעקבות הדיווחים, החליט אבו מאזן להקים ועדת חקירה שתפקידה לבדוק את השמועות אודות פעילות אסורה בקרב בכירי פתח. בראש ועדת החקירה עמד סגנו של יו"ר הרשות, מוחמד גנאים, ולאחר התפטרותו מהתפקיד, עומד בראשה בכיר הארגון עזאם אל-אחמד. ב-28 בדצמבר התכנס הוועד המרכזי של פתח והחליט על השעיית חברותו של דחלאן מהוועד עד אשר יתבררו תוצאות החקירה^[7]. כמו כן, החליטו חברי הוועד לפטר את דחלאן מתפקיד דובר הוועד ולמנות במקומו את דוברו של יו"ר הרשות, נביל אבו רודיינה. ב-2 בינואר הגיע דחלאן לרמאללה ונחקר תחת מעטה חשאיות על ידי חברי הוועדה. לאחר מכן, יצא דחלאן לכיוון ירדן. גורמים בפתח דיווחו כי דחלאן גורש מתחומי הרשות עד שיתבררו תוצאות חקירתו, אולם מקורבי דחלאן הכחישו את הדיווחים והודיעו כי דחלאן יצא לירדן מיוזמתו^[8]. ביוני 2011 הודיע הוועד המרכזי של הפת"ח על הדחתו של דחלאן מהתנועה, ועל ניתוק הקשרים עמו^[9]. באוקטובר 2011 אימצה מועצה המהפכנית את המלצת הוועד המרכזי, והחליטה על סילוקו הסופי מהפת"ח. הוא עבר לאיחוד האמירויות עם בני משפחתו. ב-2014 פורסם כי בית המשפט הפלסטיני גזר עליו שנתיים מאסר בגין הכפשת השלטון^[10]. ב-2015 קיבל אזרחות סרבית, לאחר שהיה מעורב בקשרים כלכליים בין שתי המדינות^[11]. בדצמבר 2016 הרשיע בית משפט פלסטיני את דחלאן בגנבת 16 מיליון דולר וגזר עליו 3 שנות מאסר. דחלאן שהה בזמן המשפט באיחוד הנסיכויות. אבו מאזן הורה להסיר את חסינותו^[12].

בתקופת גלותו ניצל דחלאן את הונו כדי להקים בשטחי הרשות הפלסטינית מאחזים בשליטת תומכים בו, המחזיקים בנשק. מאחזים אלו הוקמו במטרה לאפשר את חזרתו בבטחה ביום מן הימים. במקביל יצר בריתות פוליטיות ארעיות עם גורמי כוח שונים בעולם הערבי בכלל וברשות הפלסטינית בפרט.^[13]

דחלאן הוא ידידו האישי של מוחמד רשיד, שהיה איש הכספים של אש"ף, יאסר ערפאת והרשות הפלסטינית במשך שנים רבות. השנים היו שותפים בניסיון למיזם עסקי בירדן, שהוכשל על ידי השלטון הירדני בטענה שהכספים המיועדים לו הם כספים גנובים של הרשות הפלסטינית.

בשנת 2019, על רקע ועידת בחריין, בה השתתפו נציגים של ישראל ומדינות סוניות, דחלאן היה בין הקולות הבולטים שגינו את החלטת הרשות הפלסטינית להחרים את הועידה. אחד מאנשיו אמר בראיון כי "מדיניות ה'לא' של אבו מאזן תביא אותנו לאבדון. גם אנחנו לא מסכימים לדרך השלום, כביכול, של הנשיא האמריקאי הלא יציב, אבל הפניית גב למדינות המפרץ המוכנות להשקיע מיליארדים לפתרון המצוקה של הפלסטינים היא מעשה איוולת שעלול להתברר כטעות היסטורית. אבו מאזן דואג רק לעצמו ולשלטונו ולא לעתיד". גורמים פלסטינים מסוימים ייחסו למעורבותו וקשריו של דחלאן במפרץ הפרסי את עצם קיומו של הכינוס, וראו בו כאחראי במידה מסוימת על המפגש של נציגים ישראלים עם נציגים ממדינות ערב^[14].

בשנת 2020 תפקד דחלאן כיועצו המיוחד של יורש העצר של אבו דאבי, מוחמד בן זאיד. באוגוסט 2020, לאחר חתימתן של איחוד האמירויות וישראל על הסכם איחוד האמירויות-ישראל כחלק מהסכמי אברהם, בו היה מעורב דחלאן,^[13] פורסם באל-חיאת שההסכם כולל גם את חזרתו של דחלאן לרשות הפלסטינית^[15]. נכון לקיץ 2020 דחלאן זוכה לתמיכתן של מרבית מדינות ערב הסוניות.^[13]

בנובמבר 2020 ביצעו אנשי פת"ח פשיטות ועצרו אנשים שנחשדו כתומכים בדחלאן.^[16]

קישורים חיצוניים

מוחמד דחלאן, אתר מבט לתקשורת פלסטינית
תבנית:בשבע
יוסי מלמן, מוחמד דחלאן שווה לטורקיה הרבה מאוד כסף, באתר הארץ, 7 בינואר 2020

הערות שוליים

עיינו גם בפורטל:
	פורטל המזרח התיכון

^ What do you know about the criminal Mohammed Dahlan, the enemy of Arab Spring revolutions – علي السليمان Ali Al Suleiman (בערבית)
^ דוד בדין, האם שרון יזלזל בהחלטת ממשלתו?, באתר News1 מחלקה ראשונה, 11 במאי 2005
^ Mary Curtius ו- Soraya Sarhaddi Nelson,‏ Israel Pounds Gaza Strip After Fatal School Bus Blast, באתר Los Angeles Times,‏ 21 בנובמבר 2000
^ אלי סניור, תביעה נגד דחלאן וערפאת על הפיגוע בכפר דרום, באתר ynet, 11 בפברואר 2001
^ ניר יהב, כתבנו לענייני ערבים‏, דיווח: מוחמד דחלאן פועל להדחת אבו מאזן, באתר וואלה, 22 בנובמבר 2010
^ הסיבות לסכסוך בין מחמוד עבאס ומוחמד דחלאן, 4 בדצמבר 2010, באתר החדשות הפלסטיני "אח'באר פלסטין"
^ אופק עיני‏, בדרך החוצה: דחלאן פוטר מתפקידו בפתח, באתר וואלה, 29 בדצמבר 2010
^ אבי יששכרוף, מוחמד דחלאן נחקר בחשד שניסה להדיח את יו"ר הרשות מחמוד עבאס, באתר הארץ, 3 בינואר 2011
^ גל ברגר, הוועד המרכזי של פתח החליט להדיח את דחלאן, באתר רשת ב
^ AP, בית משפט ברשות הפלסטינית גזר שנתיים מאסר על מוחמד דחלאן, באתר ynet, 21 במאי 2014
^ דיווח באתר רשת ב'
^ בית משפט פלסטיני הרשיע את מוחמד דחלאן בגניבה וגזר עליו 3 שנות מאסר הארץ 14.12.2016
^ ¹ ² ³ דחלאן: “עוף החול הפלסטיני”, באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה
^ הסוד שנחשף בבחריין ולמה לעולם הערבי מתחיל להימאס מהפלסטינים, באתר גלובס
^ הסכם הנורמליזציה: מכה כפולה לפלסטינים ולאיראן, באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה
^ יוני בן מנחם, אינתיפדת מחנות הפליטים, באתר זמן ישראל

[1] What do you know about the criminal Mohammed Dahlan, the enemy of Arab Spring revolutions – علي السليمان Ali Al Suleiman (בערבית)

[2] דוד בדין, האם שרון יזלזל בהחלטת ממשלתו?, באתר News1 מחלקה ראשונה, 11 במאי 2005

[3] Mary Curtius ו- Soraya Sarhaddi Nelson,‏ Israel Pounds Gaza Strip After Fatal School Bus Blast, באתר Los Angeles Times,‏ 21 בנובמבר 2000

[4] אלי סניור, תביעה נגד דחלאן וערפאת על הפיגוע בכפר דרום, באתר ynet, 11 בפברואר 2001

[5] ניר יהב, כתבנו לענייני ערבים‏, דיווח: מוחמד דחלאן פועל להדחת אבו מאזן, באתר וואלה, 22 בנובמבר 2010

[6] הסיבות לסכסוך בין מחמוד עבאס ומוחמד דחלאן, 4 בדצמבר 2010, באתר החדשות הפלסטיני "אח'באר פלסטין"

[7] אופק עיני‏, בדרך החוצה: דחלאן פוטר מתפקידו בפתח, באתר וואלה, 29 בדצמבר 2010

[8] אבי יששכרוף, מוחמד דחלאן נחקר בחשד שניסה להדיח את יו"ר הרשות מחמוד עבאס, באתר הארץ, 3 בינואר 2011

[9] גל ברגר, הוועד המרכזי של פתח החליט להדיח את דחלאן, באתר רשת ב

[10] AP, בית משפט ברשות הפלסטינית גזר שנתיים מאסר על מוחמד דחלאן, באתר ynet, 21 במאי 2014

[11] דיווח באתר רשת ב'

[12] בית משפט פלסטיני הרשיע את מוחמד דחלאן בגניבה וגזר עליו 3 שנות מאסר הארץ 14.12.2016

[:0-13] ¹ ² ³ דחלאן: “עוף החול הפלסטיני”, באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה

[14] הסוד שנחשף בבחריין ולמה לעולם הערבי מתחיל להימאס מהפלסטינים, באתר גלובס

[15] הסכם הנורמליזציה: מכה כפולה לפלסטינים ולאיראן, באתר המרכז הירושלמי לענייני ציבור ומדינה

[16] יוני בן מנחם, אינתיפדת מחנות הפליטים, באתר זמן ישראל

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

@@ שורה 2: / שורה 2: @@
 |מדינה=[[הרשות הפלסטינית]]
 |סוג ישות=ישות מדינית}}
-'''מוחמד דחלאן (אבו פאדי)''' ({{שם בשפת המקור|שם=محمد دحلان|שפה=ערבית}}, נולד ב-[[29 בספטמבר]] [[1961]]) הוא [[פוליטיקאי]] ומנהיג צבאי [[פלסטינים|פלסטיני]]. היה מראשי [[הביטחון המסכל]] ב[[רצועת עזה]] ומראשי תנועת [[פת"ח]].
+'''מוחמד דחלאן (אבו פאדי)''' ({{שם בשפת המקור|שם=محمد دحلان|שפה=ערבית}}, נולד ב-[[29 בספטמבר]] [[1961]]) הוא [[פוליטיקאי]] ומנהיג צבאי [[פלסטינים|פלסטיני]]. היה מראשי [[הביטחון המסכל]] ב[[רצועת עזה]] ומראשי תנועת [[פת"ח]].<ref>{{קישור כללי|כתובת=https://www.alsuleiman.net/archives/161|כותרת=What do you know about the criminal Mohammed Dahlan, the enemy of Arab Spring revolutions – علي السليمان Ali Al Suleiman|שפה=ar|תאריך_וידוא=2020-11-08}}</ref>
 ==ביוגרפיה==