אראל מרגלית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אראל מרגלית
Erel Margalit.jpg
תאריך לידה 1 בינואר 1961 (בן 55)
כנסות 19 - 20
סיעה העבודה, המחנה הציוני
תפקידים בולטים מרכז האופוזיציה בוועדת הכספים, יו"ר השדולה למען הדרום והצפון, יו"ר השדולה למען ירושלים, יו"ר השדולה למען עסקים קטנים, יו"ר שדולת הסייבר
עיסוק קודם
  • מיסד ויו"ר קרן JVP
עיסוק נוסף

אראל נחום מרגלית (נולד ב-1 בינואר 1961) הוא חבר הכנסת בכנסת העשרים מטעם המחנה הציוני. לשעבר איש עסקים ויושב הראש המייסד של קרן הון הסיכון JVP.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרגלית נולד ב-1961 בקיבוץ נען, כבנם הבכור, של איציק - קצין קבע בחיל השריון וממקימי החברה למתנ"סים, ומיקי - מורה ומחנכת. שורשיו של משפחתו הם מראשית המאה ה-19 בירושלים - הוא נינו של שמואל טאג'יר ממייסדי תל אביב ונכדו של אברהם איכר ממייסדי ההגנה. בגיל 8 יצא עם משפחתו לשליחות של שנתיים בדטרויט שבארצות הברית מטעם הסוכנות היהודית. ב-1971 המשפחה חזרה לכרמיאל, ובגיל 14 עבר להתגורר בשכונת הגבעה הצרפתית בירושלים, בה למד בבית הספר התיכון רנה קסין. את שירותו הצבאי עשה כלוחם ומפקד בפלנ"ט גולני. הוא לחם במלחמת לבנון הראשונה.

לאחר שחרורו למד מרגלית פילוסופיה, לוגיקה וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים. במהלך לימודיו ניהל את המפעל של משפחתו[דרושה הבהרה], לייצור ושיווק PVC והשתלב בתוכנית למנהלים בכירים (Executive MBA) באוניברסיטה העברית. לאחר מכן המשיך ללימודי דוקטורט בפילוסופיה באוניברסיטת קולומביה בניו יורק. את עבודת הדוקטורט שלו "המנהיג כיזם בתהליך ההיסטורי"[1] השלים ב-2007.

בעת לימודיו בקולומביה, בתקופת האינתיפאדה הראשונה, וכתגובה לפעילות האנטי ישראלית בקמפוסים האמריקאים, הקים יחד עם דוקטורנטים ישראלים באוניברסיטה, בהם יוסי דהן ויוסי בכר, קבוצת דיאלוג לדו-שיח בין סטודנטים ישראלים לסטודנטים ערביים, בשמונה קמפוסים מובילים ברחבי ארצות הברית.[2]

מרגלית נשוי לדבי, אמנית במקצועה, ואב לשלוש בנות, מתגורר בשכונת עין כרם בירושלים.

ברשות לפיתוח ירושלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם שובו לישראל בגיל 29 מונה מרגלית על ידי ראש עיריית ירושלים, טדי קולק לאחראי על פיתוח עסקי והובלת התחום הטכנולוגי ברשות לפיתוח ירושלים שנוהלה באותה תקופה על ידי עוזי וכסלר. כחלק מהתוכנית פעל מרגלית בארצות הברית ובאירופה, בתוכנית שהצליחה להביא לעיר כ-70 חברות טכנולוגיה שהחלו את פעילותן בהר חוצבים ובגן הטכנולוגי מלחה, ואשר הצמיחו את תעשיית ההיי טק בעיר. בתקופה זו היה גם מעורב בהקמה של ארבע החממות הטכנולוגיות הראשונות בישראל, ביחד עם האוניברסיטה העברית, שהיו ממוקדות בתוכנה, תקשורת ובתחומים נוספים בהיי טק.

קרן JVP[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית המדפיס הממשלתי לשעבר, חלק מרובע המדיה של קבוצת JVP, אשר שופץ והוקם ביוזמתו של מרגלית

ב-1993, לאחר שאהוד אולמרט נבחר לראשות עיריית ירושלים, עזב מרגלית את הרשות לפיתוח ירושלים והקים, באמצעות הלוואה ותוכנית יוזמה, את קרן הון הסיכון JVP ‏ (Jerusalem Venture Partners). בנוסף למטה בירושלים, לקרן משרדים בניו-יורק ובפריז, והיא מנהלת למעלה מ-900 מיליון דולר, המושקעים בלמעלה מ-30 חברות הזנק ישראליות ובינלאומיות, מתוך קרוב למאה שהשקיעה בהן. בשנים האחרונות מתמקדת הקרן בהשקעות בתחומי המדיה, תקשורת, אינטרנט, תוכנה ואבטחת מידע.

מאז היווסדה, הקרן ערכה 26 אקזיטים, בין הבולטים שבהם מכירת חברת כרומטיס ללוסנט, תמורת מניות לוסנט בשווי של כ-4.8 מיליארד דולר (אף שמניית "לוסנט" איבדה למעלה מ-90% מערכה במפולת שלאחר הבועה). הנפקת חברת הבינה העסקית QlikTech ב-2010 בנסדא"ק ומימוש בשווי של כ-2 מיליארד דולר,[3] מכירת חברת XtremIO ל-EMC ב-2012 בכ-450 מיליון דולר,[4] והנפקת חברת אבטחת המידע סייברארק ב-2014 בשווי הגבוה ממיליארד דולר.

בשנת 2005 בחר עיתון העסקים פורבס במרגלית כאחד מ-50 אנשי ההון סיכון הטובים בעולם, ברשימת "בעלי מגע הזהב" ("מידאס"), ובכך היה למשקיע הלא-אמריקני הבכיר ברשימה.[5] בשנת 2010 עיתון דה מארקר בחר בו כמנהל ההון סיכון הטוב ביותר בישראל, על פי קריטריון של מספר האקזיטים בעשור האחרון.[6]

ב-2007 העביר מרגלית את משרדי קבוצת JVP מהגן הטכנולוגי מלחה לבית המדפיס הממשלתי (שהוקם בתקופת המנדט הבריטי), בסמוך למתחם תחנת הרכבת הישנה, לאחר שבוצע בו שיפוץ ושחזור מקיף במימון הקרן. במתחם, הנקרא "רובע המדיה", מועסקים כיום כ-250 מהנדסים, אמנים ויזמים חברתיים, בחברות הנתמכות, בקרן JVP ובחממה הטכנולוגית. רובע המדיה כולל גם את המרכז לאמנויות הבמה "המעבדה" (כיום "זאפה ירושלים"), אשר הוקם ב-2003 על ידי מרגלית בהאנגר ששופץ כדי למשוך ולהשאיר אנשי תרבות ויצירה להמשיך ולפעול בעיר בתקופת האינתיפאדה השנייה. ב-2012 הקימה הקרן גם חממה טכנולוגית בבאר שבע, כחלק ממהלך להפיכתה ל"עיר הסייבר" של ישראל .

פעילות קהילתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2002 הקים מרגלית ביחד עם אשתו דבי, את העמותה החברתית "JVP קהילה", לקידום שוויון הזדמנויות בחינוך הציבורי בירושלים. העמותה שמה לה למטרה לצמצם את הפערים החברתיים בין ילדים ובני נוער בירושלים, דרך שיפור הישגי התלמידים בתחומי מתמטיקה, אנגלית ואחרים, תוך דגש על קידום צמיחתם האישית והחברתית. בעמותה מועסקים כ-50 עובדים והיא מפעילה תוכניות לימודיות בשיתוף צוות של מתנדבים בשנת שירות, המלווים למעלה מ-3,000 תלמידים ב-15 בתי ספר בשכונות חלשות בירושלים: הקטמונים, נווה יעקב, גילה, תלפיות ובית צפאפא. בעשר השנים בהם פועלת בקהילה, היא הצליחה לסייע ל-22 אלף תלמידים להשלים תעודת בגרות. התוכנית פועלת בשיתוף עם משרד החינוך ועיריית ירושלים.[7]

מרגלית ישב בחבר הנאמנים של האוניברסיטה העברית בירושלים.

פעילות פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרגלית בסיור בבאר שבע עם דן שפירו, שגריר ארצות הברית בישראל; מאי 2015

במערכת הבחירות ב 2006 התייצב לצידו של עמיר פרץ, יו"ר מפלגת העבודה דאז, ואמר כי "תמיד הצבעתי עבודה".[8] באותה שנה הכריז השר איתן כבל, על מינויו של מרגלית לתפקיד יו"ר רשות השידור, אך בהמשך ביטל מרגלית את מועמדותו עקב טענות לניגוד אינטרסים עם פרויקט הסטודיו לאנימציה.[9]

בינואר 2011, לאחר שיו"ר מפלגת העבודה אהוד ברק וח"כים נוספים הודיעו על פרישתם מהמפלגה והקמת סיעת העצמאות, ייסד מרגלית יחד עם אנשי היי טק וציבור את תנועת "עבודה עכשיו", שפתחה במסע ציבורי הקורא להתפקד למפלגה – במטרה לחדש את מוסדותיה, לעדכן את רעיונותיה ולצרף אישים מרכזיים שישתלבו בהנהגתה. מרגלית ופעיליו נרתמו למחאה החברתית בקיץ 2011, במסגרת מסע "תנו לחיות בארץ הזאת" וארגן פאנלים משותפים עם יושבי מחאת האוהלים בת"א ובירושלים שעסקו בדיור בר השגה ובתמריצים למעמד הביניים.

ב-27 באפריל 2011 הכריז מרגלית כי בכוונתו להתמודד על ראשות מפלגת העבודה בבחירות המקדימות לראשות מפלגת העבודה.[10] ב-7 בספטמבר הודיע על פרישתו מהמירוץ ותמיכתו במועמדותו של יצחק הרצוג. מרגלית התמודד בבחירות המקדימות שערכה המפלגה לקראת הבחירות לכנסת התשע עשרה. לפי כמות הקולות שקיבל, שובץ במקום העשירי ברשימה,[11] והחל לכהן כחבר כנסת בינואר 2013.

מרגלית חבר בוועדת הכספים ובכנסת ה-19 היה חבר גם בוועדת המדע והטכנולוגיה. נושא מרכזי עליו הוא מדבר הוא פיתוח שבעה אזורי צמיחה כלכלית חדשים מחוץ לגוש דן , בדגש על שילוב כלכלה ויזמות הייטק.[12]

ב-19 באפריל 2016, במסגרת הכנה להתמודדותו על ראשות מפלגת העבודה, הפיץ מרגלית סרטון בוטה כנגד הליכוד והימין הקיצוני. מטרת הסרטון היא לקרוא לציבור להתפקד למפלגת העבודה[13].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Entrepreneurs of History : the outstanding leader in the historical enterprise
  2. ^ [1]
  3. ^ אסף גלעד, בזכות האקזיט של קליק: אראל מרגלית הוא משקיע השנה של פורום המי"ל, באתר כלכליסט, 8 בפברואר 2011
  4. ^ ענבל אורפז, נסגרה העסקה: XtremIO נמכרה ל-EMC ב-450 מיליון דולר, באתר TheMarker‏, 9 במאי 2012
  5. ^ אלי שמעוני, פורבס: אראל מרגלית - בין המשקיעים הטובים בעולם, באתר ynet‏, 6 בפברואר 2005
  6. ^ גיא גרימלנד, מלך האקזיטים: אראל מרגלית - איש ההון סיכון בעל מגע הזהב, באתר TheMarker‏, 22 בפברואר 2010
  7. ^ אביבה לורי, יש להם כסף, אל תתביישו לבקש, באתר הארץ, 1 באפריל 2005
  8. ^ ארי שביט"טדי קטן זה טוב. אני אוהב את זה", באתר הארץ, 14 ביוני 2006 - ראיון עם מרגלית
  9. ^ אור ברנע, אראל מרגלית ביטל את מועמדותו לרשות השידור, באתר ynet‏, 18 ביולי 2006
  10. ^ אראל מרגלית הכריז על מועמדותו לראשות מפלגת העבודה, באתר כלכליסט, 27 באפריל 2011
  11. ^ רשימת "העבודה בראשות שלי יחימוביץ'", באתר האינטרנט של ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-19
  12. ^ אבריאל, איתן (5 בינואר 2016). "זה נשמע הזוי - אבל זה יכול לשנות את המציאות". TheMarker. בדיקה אחרונה ב-5 במאי 2016. 
  13. ^ ח"כ אראל מרגלית בסרטון בוטה: "אלוהים, תראו את הפסיכופתים שהימין גידל", מעריב, 19 באפריל 2016