ההתיישבות היהודית במזרח ירושלים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפה פוליטית של ירושלים

ההתיישבות היהודית במזרח ירושלים שנויה במחלוקת פוליטית חריפה החל משנת 1967, עת אוחדה ירושלים בעקבות מלחמת ששת הימים. ההתיישבות כוללת שכונות רבות הנמצאות מעבר לקו הירוק, בשטחים שסופחו למדינת ישראל בצו סדרי השלטון והמשפט (מס' 1) תשכ"ז-1967[1]. הקמת השכונות הייתה כרוכה בין השאר ברכישת הבעלות או החזקה על קרקעות ובתים שחלקם בבעלות יהודית שנרכשה לפני 1948 וחלקן בבעלות תושבים מקומיים או ארגונים ומוסדות שאינם יהודים.

בשנת 2014, התגוררו במזרח העיר 521,900 תושבים: 201,200 יהודים (כ-39%) לעומת 301,600 ערבים (כ-58%). כ-99% מכלל הערבים בירושלים גרים במזרחה.

מעורבות ממשלתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם איחודה של ירושלים תמכה הממשלה בהתיישבות במזרח ירושלים ובהקמת שכונות רבות. היא זו שהובילה את הקמת השכונות היהודיות הגדולות שהפכו למרכז ההתיישבות באזור זה של ירושלים[2][3]. שר הביטחון משה דיין החליט למנות את יהודה תמיר לאחראי להקמת שכונות יהודיות במזרח ירושלים. תמיר קיבל סמכויות שאפשרו לו לפעול במהירות כדי לקבוע עובדות התיישבותיות בשטח אחרי המלחמה. הוא ריכז מאמץ ביצירת רצף התיישבותי יהודי בין שכונת שמואל הנביא, באיגוף גבעת התחמושת מצפון אל הר הצופים, על מנת להבטיח שהר הצופים לא ינותק שוב ממרכז ירושלים, כפי שאירע במלחמת העצמאות. תומך מרכזי למדיניות זו היה ראש עיריית ירושלים טדי קולק. שני השרים שהתנגדו לה בממשלת האחדות היו מנחם בגין וד"ר זרח ורהפטיג, שהעדיפו ליישב יהודים רבים בשכונות הערביות הקיימות.

המכשול העיקרי להקמה מהירה של שכונות יהודיות במזרח ירושלים היה הקושי ברכישת קרקעות, הן מאנשים פרטיים ממוצא ערבי או אחר, והן מארגונים ומוסדות כגון הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית בירושלים. חלק מבעלי הקרקעות דרשו מחירים גבוהים, חלק סירבו למכור וחלק לא אותרו. הצורך בבנייה מהירה אילץ את הממשלה להוציא צו הפקעה גדול (3,345 דונם) ב-11 בינואר 1968. חלק מהקרקעות הופקעו על פי צו מבעלים יהודים, כגון האוניברסיטה העברית. ההפקעה הגדולה כללה חלק גדול מאדמות גבעת המבתר.

השכונות מעלות דפנה, רמת אשכול, גבעת המבתר והגבעה הצרפתית נבנו בשנת 1970, בכוונה ליצור דרך חלופית להר הצופים, שאינה עוברת בשכונת שייח' ג'ראח. הרחוב דרך לוי אשכול נסללה בין השכנות הללו. בזמן הקמתן כונו שכונות אלה בשם "שכונות הבריח" ואחר כך, נוצר המונח שכונות הטבעת שהתייחס לשכונות החדשות שנבנו ברדיוס רחב סביב העיר המאוחדת.

מדינת ישראל תמכה בגלוי בהתיישבות במזרח ירושלים לאחר עליית שלטון הליכוד בשנת 1977. אריאל שרון, כשר הבינוי והשיכון, עודד התיישבות יהודים במזרח ירושלים ואף שכר בעצמו בית ברובע המוסלמי[4]. ותחת הנהגת שרון העביר משרד הבינוי והשיכון נכסים בעיר העתיקה, ובמזרח ירושלים בכלל, לידיים יהודיות. מאז שנות התשעים והקמת הרשות הפלסטינית, הפסיקה להוביל את ההתיישבות באזור והקימה שכונות בודדות כמו רמת שלמה והר חומה.

ארגונים בינלאומיים, כגון האומות המאוחדות והאיחוד האירופי, הרשות הפלסטינית, וחלק מהשמאל בישראל, רואים בשכונות אלו התנחלויות, אולם מדינת ישראל מתייחסת אליהם כאל שכונות של ירושלים, עקב חוק ירושלים. בתום המלחמה הוחל במדיניות ממשלתית לפיה יש להקיף את מרכז העיר בשכונות מגורים גדולות, שבהן יתגוררו אלפי יהודים.

כאמור, רוב מוחלט של ההתיישבות היהודית במזרח ירושלים הוא בשכונות יהודיות גדולות. חלק קטן מתושבי מזרח ירושלים (כ-3,000 מתוך כ-200,000) מתגורר בלב אוכלוסייה ערבית צפופה, ונזקק לאבטחה לפי החלטת ממשלת ישראל. משרד השיכון מממן את אבטחת התושבים ב-100 מיליון ש"ח נכון לשנת 2014, עלות ממוצעת של 30,000 ש"ח בשנה לתושב[5]. האבטחה מבוצעת בידי חברות פרטיות.

עמותות להתיישבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית משפחת מיוחס, הבית הראשון שנבנה מחוץ לחומות ב-1873 ונרכש מחדש על ידי עמותת אלעד בעיר דוד.

בראשית שנות השבעים הוקמה עמותה 'עטרה ליושנה' שהתמקדה באיתור נכסים יהודיים ברובע המוסלמי והעברתם לידיים יהודיות בדרכים משפטיות.

מאוחר יותר נסגרה עמותה זו והוקמה מחדש תחת השם עטרת כהנים. פעילות העמותה כוללת רכישת בתים ברובע המוסלמי מידי ערבים או שכירתם מחברות ממשלתיות ואכלוסם ביהודים. העמותה מחזיקה מבנים רבים בעיר העתיקה.

בשנת 1986 הוקמה עמותת אלע"ד, הפועלת בעיקר באזור הכפר סילואן ועיר דוד. עמותה זו מצאה כי נכסים רבים מגבעת עיר דוד שייכים לברון רוטשילד שקנה אותם בראשית המאה ה-20 או יהודים אחרים והצליחה להחזירם לבעלות יהודית. בנוסף פועלת העמותה לקנות או לשכור נכסים שהוכרזו כנכסי נפקדים מידי האפוטרופוס הממונה עליהם.

מתחמים ושכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מתחמים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בית אורות היא ישיבה בהר הזיתים אשר הוקמה ב-1990, בסמוך לישיבה נבנתה שכונה קטנה הנושאת את שם הישיבה "בית אורות" ותושביה קשורים אליה.

בית השבעה - הוא כינוי לבניין שנמצא בכפר הערבי בית חנינא בצפון ירושלים, בו התיישבו שבע משפחות ב-1968. ההתיישבות נחשבת לאחת ההתנחלויות הראשונות שהוקמו ביהודה ושומרון. בתקופה זאת התגוררו כבר מספר משפחות יהודיות נוספות בבתים שכורים בתחומי שועפאט ובית חנינא, אולם הבניין הזה היה הגדול והמאוכלס ביותר מביניהם.

שכונת שמעון הצדיק - שכונת שמעון הצדיק היא שכונה בצפון ירושלים הסמוכה למערת שמעון הצדיק ולשכונת נחלת שמעון. השכונה הוקמה בשנת 1890, ונעזבה במהלך מלחמת העצמאות. בראשית שנות האלפיים, לאחר מאבק משפטי ממושך, התיישבו באזור, שנמצא בשולי השכונה הערבית שייח' ג'ראח, תושבים יהודים.

נחלת שמעון - שכונה יהודית בין השכונות שייח ג'ראח ובית ישראל. הוקמה בשנת 1891 כחלק מתהליך היציאה מהחומות על ידי ועד הקהילה הספרדית בירושלים, . במלחמת העצמאות נכבשה על ידי הליגיון הירדני. לאחר 1967 התאפשרה התיישבות יהודית בה, ובשנות ה-90 של המאה ה-20 החלו יהודים לחזור ולהתיישב בבתים הסמוכים למערת שמעון הצדיק. המתיישבים רכשו את הזכות לגור בבתים אלו מהבעלים של הקרקעות ועד הקהילה הספרדית בירושלים.

מעלה הזיתים, שכונה חדשה בהר הזיתים.

מעלה הזיתים - קרקעות השכונה נרכשו בשנת 1997 על ידי ארווין מוסקוביץ' חלק מהן היה שייך לחברה קדישא של חסידות חב"ד. בשנת 2006 הסתיים איכלוס שלב א' של השכונה בכ-40 משפחות, והחלה בנייה של שלב ב'. בשנת 2011 התגוררו בשכונה כ-100 משפחות.

קדמת ציון - קרקעות "קדמת ציון" נרכשו בידי יהודים חרדים וחילונים ב-16 בספטמבר 1925. בתחילת המאה ה-21, רכש ארווין מוסקוביץ' שני בתים סמוכים לשטח, ושיכן בהם, בסיוע עטרת כהנים, 6 משפחות יהודיות. כיום מתוכננת בנייה רבה באתר של מאות יחידות דיור.

נוף ציון - בשנות ה-70 של המאה ה-20, נקנתה הקרקע על ידי הקבלן רחמים לוי. בשנת 2005 הושלמה בניית השלב הראשון וכיום מתגוררות שם 75 משפחות.

בית החושן - מתחם בהר זיתים (ליד מלון שבע קשתות). נקנה על ידי עמותת אלע"ד ואוכלס בשנת 2006. מתגוררות במתחם 9 משפחות.

שכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בצפון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המושבה נווה יעקב הוקמה בקיץ תרפ"ד (1924) על ידי אנשי תנועת המזרחי הצעיר. עד לפרוץ מאורעות תרפ"ט (1929) התגוררו במקום מעל למאה תושבים, ובמקום עמדו כעשרים מבנים, כאשר תושבי המקום התפרנסו בעיקר מגידול בקר ואספקת חלב לעיר ירושלים. עם פרוץ המאורעות, בעקבות התגברות ההתקפות מצד השכנים הערבים כנגד היישוב המבודד, התמעט מספר התושבים, ועם פרוץ מלחמת העצמאות פונה היישוב. עם השתלטות הלגיון הערבי על המקום, הוחרבו בתי המושבה ובמקום הוקם מחנה צבאי. בשנת 1970, לאחר מלחמת ששת הימים, הוקמה השכונה נווה יעקב כשכונה עירונית של ירושלים, במיקום שונה מאשר המיקום המקורי של המושבה - במסגרת בניית שכונות הטבעת.

בשכונות גבעת המבתר וברחוב רמת הגולן שברמת אשכול, הוקמו 350 יחידות דיור בשיטת בנה ביתך - בניינים בני קומה אחת או שתיים שבכל אחד היו דירה או שתיים וחצר. בשאר רמת אשכול הוקמו 1,850 יחידות דיור בניינים בני ארבע קומות כשבכל דירה שלושה עד ארבעה חדרים. במעלות דפנה היו עם הקמתה 1,400 יחידות דיור, בעלות חדר עד שלושה, ובגבעה הצרפתית, כולל צמרת הבירה, היו 2,000 יחידות דיור. בשכונות מעלות דפנה והגבעה הצרפתית נבנו בתים משותפים בלבד.

רמות אלון, השכונה הגדולה בירושלים, חלק משכונות הטבעת ומזרח העיר: 50,612 תושבים (נכון לשנת 2016).
מערב שכונת פסגת זאב, מהשכונות הגדולות בירושלים: 42,138 תושבים (נכון לשנת 2016).

שכונת רמות אלון - הוקמה בצפון-מערב העיר, מצפון לכביש 1, השכונה הגדולה בירושלים, 1974.

שכונת פסגת זאב - הוקמה ב-1982.

בדרום[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכונת גילה: 32,397 תושבים (נכון לשנת 2016).
שכונת תלפיות מזרח: 15,398 תושבים (נכון לשנת 2016).

גילה - נבנתה בדרום העיר, 1971.

תלפיות מזרח - נבנתה בדרום מזרח העיר, 1973.

חומת שמואל - נבנתה בדרום ירושלים, 1997.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ירושלים, כעיר שחוברה לה יחדיו, אריאל, 45-44, אייר תשמ"ו מאי 1986.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הצו הוצא על ידי ממשלת ישראל בתאריך 28.6.1967 על פי סעיף 11ב' לפקודת סדרי השלטון והמשפט ופורסם בקובץ התקנות 2064 http://www.nevo.co.il/Law_word/law06/tak-2064.pdf
  2. ^ שמריהו כהן, הרחבת תחומי העיר המאוחדת והקמת השכונות החדשות, בתוך: אלי שילר (עורך), ירושלים, כעיר שחוברה לה יחדיו, אריאל, 45-44, אייר תשמ"ו מאי 1986, עמ' 44-39.
  3. ^ עמוס הראל, ניר חסון, לחבר את הנקודות: מפת ההתיישבות היהודית במזרח ירושלים, באתר הארץ, 8.5.2010
  4. ^ סיון רהב-מאיר תיעוד חנוכת בית שרון ברובע המוסלמי: 1987, באתר mako‏, 22.12.00
  5. ^ ניר חסוןאבטחת תושב יהודי במזרח ירושלים עלתה השנה ל–30,000 שקל, באתר הארץ, 23.11.2014