נצרות מזרחית קתולית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ערכים בנצרות
נצרות
P christ2.png
פורטל נצרות
מושגים בנצרות
השילוש הקדוש:
האל האבישורוח הקודש

נצרות מזרחית קתולית הוא שם קיבוצי למספר כנסיות או זרמים נוצריים אוטונומיים (סואי יוריס), הסרים למרות האפיפיור.

נצרות מזרחית קתולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל אחת מהכנסיות המזרחיות הקתוליות שומרת על הליטורגיה, התאולוגיה והמסורת של הזרם הנוצרי המזרחי ממנו היא נובעת או אליו היא הייתה קשורה, ואלה הן בעיקר הכנסייה האשורית, הנצרות האוריינטלית והנצרות האורתודוקסית. מסיבה זו כנסיות הנצרות המזרחית הקתולית נבדלות זו מזו במובנים רבים - הן באספקטים הרעיוניים והתאולוגיים והן באספקטים המעשיים של הפולחן והנוהג.

מאידך כל הכנסיות המזרחיות הקתוליות מכירות בזהות שבינן לבין הנצרות הקתולית, מקבלות את מרות הבישוף של רומא ומכירות בבכורתו בין כל הבישופים, כממשיך את דרכו של השליח פטרוס הקדוש. הכרה זו מפרידה בין הכנסיות המזרחיות הקתוליות לבין הכנסיות המזרחיות שאינן קתוליות, וכמעט לכל כנסייה מזרחית קתולית יש כנסייה מזרחית "תואמת" (כנסייה קופטית קתולית - הכנסייה הקופטית, הכנסייה הארמנית הקתולית - הכנסייה הארמנית וכו'). קיימים רק מספר יוצאי דופן לכך: למארונים אין כנסייה מזרחית מקבילה; הכנסייה הכלדית הקתולית גדולה בהרבה ממקבילתה ה"מזרחית" שממנה צמחה, הכנסייה האשורית; וגם בין הנוצרים של תומאס הקדוש יש מיעוט זעום של לא-קתולים לעומת הרוב המשתייך לכנסייה הסורית-מלברית. הכנסיות המזרחיות הקתוליות נוצרו מאז התקופה הצלבנית אגב פיצול מכנסייה מזרחית וקבלת מרות האפיפיור, או שנוסדו ככנסייה חדשה המכירה בסמכותו. מעבר לסיבות תאולוגיות לפיצול בין הכנסייה המזרחית המקורית, היו קיימות גם סיבות פוליטיות. בחלק מן המדינות היו הקתולים בעלי מעמד מועדף על אורתודוקסים (למשל אזורי אוקראינה כשהייתה שייכת לפולין). ברחבי האימפריה העות'מאנית יכלו חברי הכנסיות המזרחיות הקתוליות להנות מהגנה של הכס הקדוש. קיימות לפיכך טענות כי למשל הכנסייה היוונית הקתולית אינה למעשה כנסייה נפרדת, אלא "תכסיס" פוליטי שנקטו יוונים-אורתודוקסים במספר מקרים.

הכנסיות המזרחיות הקתוליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבחינה היסטורית היו הכנסיות המזרחיות ממוקמות במזרח אירופה, המזרח התיכון, צפון אפריקה, הודו ובאתיופיה, אך בשל הגירה התפשטו מאמיניהם ברחבי העולם, וברוב המדינות בהן הם חיים, קיים ממסד מזרחי קתולי לצד ממסד קתולי "מערבי". אריתראה היא המדינה היחידה בעולם בה קיים רק ממסד מזרחי קתולי.

הכנסיות המזרחיות הקתוליות מתחלקות לחמש קבוצות עיקריות בהתאם לשייכות הליטורגית שלהן, ואלה הן לצד שנת היווסדן או איחודן עם הנצרות הקתולית:

  • ליטורגייה של אלכסנדרייה:
    • הכנסייה הקופטית הקתולית - 1741.
    • הכנסייה האתיופית הקתולית - 1846.
  • ליטורגייה של אנטיוכיה:
  • ליטורגייה ארמנית:
    • הכנסייה הארמנית הקתולית - 1742.
  • ליטורגייה סורית מזרחית או כלדית:
    • הכנסייה הכלדית הקתולית - 1692.
    • הכנסייה הסורית-מלברית - התאריך במחלוקת.
  • ליתורגייה ביזנטית:
    • הכנסייה היוונית קתולית האלבנית - 1628.
    • הכנסייה היוונית קתולית הבלרוסית - 1596.
    • הכנסייה היוונית קתולית הבולגרית - 1861.
    • הכנסייה היוונית קתולית הקרואטית - 1611.
    • הכנסייה היוונית ביזנטית - 1829.
    • הכנסייה היוונית קתולית ההונגרית - 1646.
    • הכנסייה האיטלקית אלבנית הקתולית - קתולית מאז ומתמיד.
    • הכנסייה היוונית קתולית המקדונית - 1918.
    • הכנסייה המלכיתית היוונית-קתולית - 1726 (לכנסייה זו שייכים רוב הנוצרים היוונים קתולים בישראל).
    • הכנסייה הרומנית המאוחדת עם רומא, יוונית-קתולית - 1697.
    • הכנסייה הקתולית הרוסית - 1905.
    • הכנסייה הרותנית הרוסית - 1646.
    • הכנסייה היוונית קתולית הסלובקית - 1646.
    • הכנסייה היוונית קתולית האוקראינית - 1595.