ויקיפדיה:מיזמי ויקיפדיה/אתר האנציקלופדיה היהודית/ערכים ששוכתבו או הורחבו באנציקלופדיה היהודית/משנכנס אדר מרבין בשמחה
"משנכנס אדר מרבין בשמחה" היא אמרה חז"לית המבטאת את הרחבת גבולות השמחה של פורים לכל חודש אדר. לפי הוגים אחדים{ אין מדובר רק בהלכה מעשית, להרבות בשמחה בחודש זה, אלא תכונה שטבועה בזמנו של חודש אדר, שמצוין במגילת אסתר[1] שהוא ”הַחֹדֶשׁ אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לָהֶם מִיָּגוֹן לְשִׂמְחָה”.{הערה|ראו לדוגמה: רבי יהודה אריה ליב אלתר, שפת אמת, על תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ט, עמוד א', ד"ה בגמ' כשם, "וכיון שקבלו עליהם בשמחה נדבת הלשכה עדיין השמחה נמצא באדר".}}
מקור הדין[עריכת קוד מקור]
במשנה במסכת תענית נאמר: ”משנכנס אב ממעטין בשמחה”.[2] בעקבות דברי המשנה אומרת הגמרא: ”אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה - כך משנכנס אדר מרבין בשמחה.”[3] בהתאם לזאת מוסיף רב פפא: ”הלכך, בר ישראל דאית ליה דינא בהדי נכרי - לישתמיט מיניה באב דריע מזליה, ולימצי נפשיה באדר דבריא מזליה”. רב פפא מורה שיהודי שיש לו סכסוך עם גוי, לא ילך להתדיין אתו בבית המשפט בחודש אב שכן מזלו גרוע, וישתדל ללכת בחודש אדר שמזלו טוב.
בשנה מעוברת, כתבו כמה פוסקים שהלכה זו נוהגת רק בחודש אדר השני, שהוא החודש הצמוד לפסח ושבו חל חג הפורים[4]. אמנם בחתימת ספר תקפו כהן, וכן בשו"ת חתם סופר[5], כתבו בחתימתם "אדר ראשון שמרבים בו בשמחה".
סוג השמחה[עריכת קוד מקור]
הגמרא מפרטת כמה דינים שמיעוט השמחה בחודש אב בא לידי ביטוי מעשי בהם, אך אינה מציינת כיצד מבטאים את ריבוי השמחה בחודש אדר. המאירי מבאר שיש להודות בתפילה על המאורע המשמח שהתרחש באותו החודש: ”ראוי להתפלל ולהודות לאל בכל עת ובכל זמן כפי הנאות למה שאירע באותו זמן וכן שצריך לברך על הטובה ועל הרעה כמו שהתבאר.” הרב חיים אלעזר שפירא, האדמו"ר ממונקאטש, קבע שיש להרבות בשמחה בכל דרך אפשרית: ”ובאיזה דבר שנוכל אז להרבות בשמחה - מצוה איכא, וכל אחד ישער בלבבו ונפשו... ובאמת מצוה בכל מה שאפשר להרבות בלבו ובעניניו בשמחה של מצוה ולקיים דברי חכמים.”[6]. לעומת זאת לדעת רבי שלמה זלמן אוירבך אין הכוונה דווקא להרבות בפעולות שמחה, אלא העיקר הוא להסיר מלבו דאגה ועצב בימים אלו[7].
טעם השמחה[עריכת קוד מקור]
בשונה מההבנה העממית של המימרא, רש"י מבאר שהשמחה בחודש אדר משום ש”ימי נסים היו לישראל: פורים ופסח”.[3] על פי דברי רש"י מסיק רבי אליהו שפירא שהריבוי בשמחה צריך להתמשך גם בחודש ניסן, שהרי בחודש זה נעשו נסי יציאת מצרים, ומשום כך ציין רש"י בפירושו גם את פסח.[8]
אולם, ההסבר העממי והמקובל לדברי חז"ל הוא שטעם שמחת חודש אדר הוא מחמת חג הפורים המאופיין בשמחה יתירה לעומת שאר החגים, שממנו מתרחבת השמחה לכל החודש. רבי מנחם מנדל שניאורסון ניסח זאת כך: ”שמחה דחודש אדר קשורה ושייכת ונעשית הכנה לשמחת פורים... וממנה ועל ידה באים לתכלית השלימות שבעניין שמחה - שמחת הגאולה האמיתית והשלימה”[9].
השפת אמת ביאר שמדברי הגמרא נראה שעניין השמחה בחודש אדר אינו משום חג הפורים והנסים שנעשו בו, אלא משום שבחודש זה היו מתנדבים עם ישראל לתת את מחצית השקל למשכן, כפי ששנינו "באחד באדר משמיעים על השקלים"[10]. נתינה זו הייתה מלווה בשמחה גדולה בעולם, ”וכיון שקבלו עליהם בשמחה נדבת הלשכה עדיין השמחה נמצא באדר”.
בהלכה[עריכת קוד מקור]
הרמב"ם והשולחן ערוך הביאו רק את חלקו הראשון של המאמר לגבי חודש אב, אך לא הביאו את המשכו העוסק חודש אדר. החתם סופר מסיק מכך שאין הלכה כמימרה זו. לדבריו בעל המאמר, רב סבור שקיימת מצוות שמחה בכל החודש כולו, וכמו שנאמר "והחדש אשר נהפך מיגון לשמחה", אך להלכה אנו סבורים שאין מצוות שמחה מיוחדת בחודש אדר.[11]
עם זאת, פוסקים אחרים, כמו הרי"ף, הרא"ש וראשונים נוספים, הביאו בספריהם את המאמר בשלמותו, וכן את ההנחיה שבאה בעקבותיו שיש להשתדל לדון עם הגוי בחודש זה. אף המגן אברהם ויתר האחרונים מביאים להלכה את הדין של "משנכנס אדר מרבין בשמחה", וכך היה המנהג במשך הדורות.
אין מזל לישראל[עריכת קוד מקור]
המפרשים התקשו בהוראת הגמרא שיש להתדיין עם הגוי בחודש אדר "דבריא מזליה" (מזלו טוב), ממה שאמרו במסכת שבת "אין מזל לישראל".[12] הריטב"א מבהיר שמה שאמרו "אין מזל לישראל" נוגע לכל השנה מלבד שני חודשים אלו (אדר ואב), אז באמת יש מזל לישראל, "שכן נגזר עלינו מן השמים".[13] הסבר נוסף מספק המהרש"א - לדעתו, אף שאין השפעה ישירה של המזל על גורל האדם, מן השמים מכוונים את ההשפעה הטובה על האדם, בזכות מעשיו הטובים, בחודש טוב, ואת העונש שמגיע לו על מעשיו הרעים מגלגלים בחודש שמזלו רע. זאת בדומה לכלל שקבעו חז"ל: "מגלגלין זכות על ידי זכאי וחובה על ידי חייב".[14][15]
לא תעוננו[עריכת קוד מקור]
בעיה נוספת שמתעוררת בהקשר זה היא הקשר המאגי בהלכה זו שבין הזמן והגורל. בתורה נאמר "לא תנחשו ולא תעוננו".[16] ופירשו במסכת סנהדרין: מעונן - רבי עקיבא אומר: זה המחשב עתים וימים ואומר יום פלוני טוב לצאת.[17] הלכה זו נפסקה להלכה בכל הפוסקים, ואם כך תמוה איך הורו חז"ל לפעול בדרך זו.
החתם סופר מיישב על פי דברי הגמרא האומרת שבדברים שהתחזק מספר פעמים שהם פועלים אין לחוש לאיסור ניחוש שכן "אף על גב דאין ניחוש - יש סימן". בהתאם לכך ניתן לומר שחודש אדר התחזק שפועל לטוב שכן נעשו בו נסים רבים לישראל.[11]
הרב שלמה אליעזר אלפנדרי מיישב על פי דברי ספר החינוך שטעם איסור ניחוש הוא שעלול האדם לחשוב שהזמנים הם אלו שמשפיעים על גורל האדם ובהם תלוי גורלו ולא בקב"ה. לפי זה אין לחשוש לדבריו לאיסור ניחוש בפעולות אלו שכן "אדרבא הוא סיבה שיאמין בהשם".[18] עם זאת, דעת הרמב"ם באיסור ניחוש היא שלא רק שדברים אלה אסורים, אלא גם אינם מועילים: "דברים בטלים כוזבים שהזהירה מהם התורה כמו שהזהירה מהשקר".[19] אך כאמור הרמב"ם לא הביא להלכה מימרה זו.
במנהג ובתרבות[עריכת קוד מקור]
באמנות היהודית מופיעה האמרה "משנכנס אדר מרבים בשמחה" בצורות ויזואליות רבות, ונפוצה בכרזות צבעוניות המוצגות במקומות ציבוריים (כמו בתי כנסת) וגם במקומות פרטיים. החל משנות ה'ת"ר הדבר החל להופיע כמנהג קבוע, לפיו יש לתלות את הכרזה כבר בראש חודש אדר (ובשנה מעוברת החל מראש חודש אדר א')[20].
הביטוי "משנכנס אדר מרבין בשמחה" הולחן וזכה לביצועים רבים.[21]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור]
- הרב אליעזר חיים שנוולד, משנכנס אדר מרבין בשמחה, באתר "ישיבה"
- הרב יצחק גרינבלט, משנכנס אדר מרבין בשמחה?, באתר מכון התורה והארץ
- משנכנס אדר מרבין בשמחה, באתר מרכז הלכה והוראה
- משנכנס אדר מרבין בשמחה, באתר "לדעת"
- ד"ר אלכסנדר קליין, תשעת הימים והמזל, באתר אוניברסיטת בר-אילן
הערות שוליים[עריכת קוד מקור]
- ^ מגילת אסתר, פרק ט', פסוק כ"ב.
- ^ משנה, מסכת תענית, פרק ד', משנה ו'
- ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת תענית, דף כ"ט, עמוד א'
- ^ שו"ת שאילת יעבץ, חלק ב', סימן פ"ח; שו"ת שבט הלוי, חלק י', סימן ק"ה, אות ג'.
- ^ חלק חושן משפט, סוף סימן כ'.
- ^ חיים אלעזר שפירא, נימוקי אורח חיים, באתר היברובוקס
- ^ הליכות שלמה, אדר, פרק י"ח, סעיף י"א, הע' 36.
- ^ אליהו שפירא, אליה רבה, אורח חיים, סימן תרפה, אות ח, באתר היברובוקס.
- ^ רבי מנחם מנדל שניאורסון, תורת מנחם, תש"ן, חלק ב', ט' אדר, ניו יורק תש"נ, עמ' 346, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים).
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שקלים, פרק א', הלכה א'
- ^ 1 2 שאלות ותשובות חתם סופר, חלק א, אורח חיים, תשובה קס, באתר היברובוקס
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף קנ"ו, עמוד א'.
- ^ ריטב"א מסכת תענית, כט, א
- ^ תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ל"ב, עמוד א'
- ^ מהרש"א תענית כט, א, ד"ה באב
- ^ ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק כ"ו
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף ס"ה, עמוד ב'
- ^ קובץ המועדים - חנוכה ופורים, עמ' ש"ז, הובא בספר דף על הדף, מסכת תענית, עמ' תק"מ.
- ^ פירוש המשניות להרמב"ם, עבודה זרה, ד, ז.
- ^ ראו לדוגמה אצל רבי דב בער שפיצר, "מנהגי קול אריה", בתוך: חידושי תורה ותולדות קול אריה, אות ק"ז, ברוקלין תשכ"ג, עמ' ע', שמביא את המנהג אצל רבי אברהם יהודה הכהן, בעל ה"קול אריה"; הרב זאב הלוי דינר, מנהגי מהרי"ץ הלוי, חודש אדר, אות א', שמביא את המנהג אצל רבי יוסף צבי דינר; עדות ביהוסף, חודשי החורף, עמ' רנ"ה, שמביא את המנהג אצל רבי חיים מאיר הגר, האדמו"ר מויז'ניץ; הליכות שלמה, אדר, פרק י"ח, סעיף י"א, הע' 36, אזכור למנהג אצל רבי שלמה זלמן אוירבך; ועוד.
- ^ עירית מודחי משנכנס אדר, באתר YouTube
משנכנס אדר-עמירן דביר והלהקה, באתר YouTube
משנכנס אדר (דאנס בחצר של אברהם) // אהרן רזאל, באתר YouTube
