יוג'ין זאקרט

יוג'ין זאקרט
Eugene Zuckert
	יוג'ין זאקרט
לידה	9 בנובמבר 1911; ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית
פטירה	5 ביוני 2000 (בגיל 88); וושינגטון די. סי., ארצות הברית
שם מלא	יוג'ין מרטין זאקרט
מדינה	ארצות הברית
השכלה	אוניברסיטת הרווארד; בית הספר למשפט של ייל; בית הספר לעסקים של הרווארד ;
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
	24 בינואר 1961 – 30 בספטמבר 1965; (4 שנים)
תחת נשיאי ארצות הברית	ג'ון פיצג'רלד קנדי ; לינדון ג'ונסון
	→ דאדלי שארפ הרולד בראון ←

יוג'ין מרטין זאקרט (באנגלית: Eugene Martin Zuckert;‏ 9 בנובמבר 1911 – 5 ביוני 2000) היה מזכיר חיל האוויר של ארצות הברית בין השנים 1961–1965. במהלך תקופות כהונתו הוא חווה את העברת סמכויות קבלת ההחלטות מהמחלקות הצבאיות אל מחלקת ההגנה, תהליך שהתחולל במהלך כל שנות ה-60. הוא צפה שחיל האוויר חייב לחקור טכנולוגיות שישליכו על הפעולות הצבאיות בחלל, והוביל את "מיזם התחזית" (Project Forecast), מחקר שהחל במרץ 1963.

קורות חייו והשכלתו

יוג'ין זאקרט נולד בניו יורק. הוא למד בבתי ספר יסודיים ותיכוניים מקומיים, סיים את לימודי בית הספר התיכון בסולסברי, קונטיקט ואת לימודי תואר בוגר אוניברסיטה הוא סיים ב-1933 באוניברסיטת ייל. הוא למד במסלול המשולב של בית הספר למשפטים של ייל ושל בית הספר למנהל עסקים של אוניברסיטת הארוורד בחסותו של מי שלימים כיהן כשופט בית המשפט העליון, ויליאם אורוויל דאגלס. מסלול זה, שהיה ניסיון חלוצי של שתי האוניברסיטאות, העניק השלמה במנהל ללומדי המשפטים כדי לטפח מודעות לבעיות העסקיות של הלקוחות המשפטיים. לאחר תום לימודיו היה זאקרט לחבר הן בלשכת עורכי הדין של ניו יורק, והן בזו של קונטיקט. בהמשך הוא היה לחבר בלשכת עורכי הדין של מחוז קולומביה.

ב-1940 הוא היה למרצה בתחום היחסים בין הממשל לעסקים בבית הספר למנהל עסקים של הרווארד, ובהמשך היה לעוזר הדקאן. בעת עבודתו בהארוורד הוא שירת גם כיועץ מיוחד לגנרל המפקד של חילות האוויר של צבא ארצות הברית לפיתוח כלי פיקוח סטטיסטיים.

בממשל הפדרלי

ב-1944 התגייס זאקרט לצי ארצות הברית כקצין בדרגת לוטננט ועבד במשרד ראש המבצעים הימיים, שהם הוא הוצב להיות אחראי על תוכנית השליטה במלאי של הצי. בספטמבר 1945 הוא השתחרר מהצי והיה לעוזר האחראי על מנהל עודפי הציוד, סטיוארט סימינגטון. בפברואר 1946, כאשר מונה סימינגטון עוזר מזכיר המלחמה לענייני אווירייה, היה זאקרט לעוזרו המיוחד.

עם העברת "חוק הביטחון הלאומי של 1947" (National Security Act of 1947), שכתוצאה ממנו מונה סימינגטון כמזכיר חיל האוויר הראשון, מונה זאקרט כעוזר המזכיר. עיקר עיסוקיו היו בתחומי המנהל.

הוא סייע לכונן את תוכנית "ניהול השליטה באמצעות השליטה בעלות" של סימינגטון, יוזמה שנוהלה בחיל האוויר על בסיס דמוי-עסקי, וכלל שימוש בנוהגים תעשייתיים כקנה מידה להנהגת נוהלי חיל האוויר. זאקרט ייצג את חיל האוויר בהכנתו של תקציב שנת 1950, שהיה התקציב המשותף הראשון בהיסטוריה של ארצות הברית של שלוש זרועות הכוחות המזוינים.

ההישג שזאקרט החשיב כזה שהביא לו את הסיפוק הרב ביותר מבחינה מקצועית, נבע מהוראתו של הנשיא הארי טרומן ב-1948 שדרשה מכל זרועות הכוחות המזוינים לבטל את ההפרדה הגזעית. בשיתוף עם לוטננט גנרל אידוואל ה. אדוארדס, ראש מערך כוח האדם של חיל האוויר, הוביל זאקרט את תוכנית יישום השילוב הגזעי. בנוסף, שימש זאקרט חבר בוועדה הבין-זרועית שהוקמה על ידי מזכיר ההגנה ג'יימס פורסטל לפתח מערכת משפטית צבאית אחידה עבור מחלקת ההגנה.

זאקרט נשאר בצוות מזכירות חיל האוויר גם תחת תומאס פינלטר שהחליף כמזכיר את סימינגטון, והיה אחראי על הטיפול בבעיה השנויה במחלוקת והמייגעת של המרכיבים האזרחיים של החיל, כולל כוחות המילואים והמשמר הלאומי של חיל האוויר. בשעה שפינלטר התרכז יותר בנושאים כלליים, כמו היחסים עם נאט"ו ופיתוח הנשק הגרעיני, זאקרט עסק בתפעול היומי של המחלקה. בפברואר 1952, כאשר הוא עזב את תפקידו כעוזר המזכיר כדי להתמנות כחבר בוועדה לאנרגיה אטומית, הוא השאיר אחריו את המערכת לבקרת העלויות של חיל האוויר שרשמה נקודת שיא חדשה בניהול עסקי יעיל של גוף צבאי, והוא רכש מוניטין אישי כאחד מפקידי הממשל הבכירים הצעירים ביותר בממשל.

מזכיר חיל האוויר

בדצמבר 1960 המליץ מועמדו של הנשיא הנבחר ג'ון פיצג'רלד קנדי לתפקיד מזכיר ההגנה, רוברט מקנמארה, על זאקרט כמועמד לתפקיד מזכיר חיל האוויר. בינואר 1961 הוגש ואושר מינויו. כמי שהיו מאחוריו כמעט שש שנים של פעילות במסגרת חיל האוויר, היה זאקרט מוכן בצורה טובה יותר לתפקידו והיה ברשותו ידע בנוגע למחלקתו ועל המבנה הארגוני שלה בהשוואה לכל אחד מקודמיו. זאקרט היה מעורב במחלוקות שהיו קשורות למערכות הנשק נורת' אמריקן XB-70 ולקירי, GAM-87 סקיבולט, וה-TFX (בהמשך F-111 ארדוורק) ובנוגע למעורבות הישירה של ארצות הברית במלחמת וייטנאם. הן זאקרט, והן ראש מטה חיל האוויר, גנרל תומאס ד. וייט, התנגדו להחלטות הממשל לקצצ במיזם ה-XB-70. מאוחר יותר הודה זאקרט שהוא שגה בקידום מפציץ זה בשל פגיעותו להגנות האויב.

ה-TFX היה מטוס קרב-הפצצה שתוכנן ונבגנה הן לחיל האוויר והן לצי. במשא ומתן על פיתוח מטוס זה, תמך זאקרט בעמדת הממשל, שהיה מעוניין בבניית המטוס, מול עמדתו של חיל האוויר שלא היה מעוניין בו. בעשותו כן, הוא הביא את יחסיו עם פיקוד חיל האוויר למתיחות ואיבד את מידת האמון שלהם בו. בדצמבר 1962, כאשר בוטל מיזם טילי הסקיבולט, החזיקו זאקרט ומטה החיל בעמדה משותפת, באותו אופן בו הם היו במהלך הוויכוח על מיזם ה-XB-70, אל מול עמדתו של מזכיר ההגנה והממשל. זאקרט מצא את עצמו לעיתים קרובות כ"איש הביניים", בתווך בין חיל האוויר מצד אחד ומזכיר ההגנה והממשל מצד שני.

לאחר פרישתו

זמן קצר לאחר סיום תפקידו בספטמבר 1965, העניק חיל האוויר לזאקרט פרס, שניתן מדי שנה בחודש ספטמבר לקצין בדרגת גנרל או לפקיד אזרחי בכיר על "עשייה ניהולית יוצאת מן הכלל". פרס זה הנציח את מחויבותו של זאקרט לניהול בריא ויעיל של חיל האוויר. זאקרט עצמו נכח בכל טקסי הענקת פרס זה מאז ועד 1998.

עד לפרישתו ב-1988, המשיך זאקרט לעסוק בעריכת דין, עסק בייעוץ והתמיד בעניין רב השנים שלו בממשל. במשך השנים הוא שימש כחבר דירקטוריון בכמה חברות קטנות בעלות זיקה טכנולוגית.

יוג'ין זאקרט נפטר ב-5 ביוני 2000, בגיל 88, כתוצאה מסיבוך של דלקת ריאות.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יוג'ין זאקרט בוויקישיתוף

ביוגרפיה של יוג'ין זאקרט באתר חיל האוויר של ארצות הברית (באנגלית)
ראיון של זאקרט עם ג'רי הס באתר הספרייה והמוזיאון הנשיאותיים על שם הארי טרומן (באנגלית)
יוג'ין זאקרט באתר מחלקת ההגנה (באנגלית)
פרוטוקול אישור מינויו של זאקרט כמזכיר חיל האוויר בוועדת הכוחות המזוינים של הסנאט של ארצות הברית (באנגלית)