גורדון גריי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גורדון גריי
Gordon Gray
גורדון גריי
גורדון גריי
לידה 30 במאי 1909
בולטימור, מרילנד, ארצות הברית
פטירה 26 בנובמבר 1982 (בגיל 73)
וושינגטון די. סי., ארצות הברית
מדינה ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
מקום קבורה בית הקברות של סיילם, וינסטון סיילם, קרוליינה הצפונית, ארצות הברית
השכלה
עיסוק פוליטיקאי, עורך דין עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הרפובליקנית עריכת הנתון בוויקינתונים
היועץ לביטחון לאומי ה־5
24 ביוני 195813 בינואר 1961
(שנתיים ו־29 שבועות)
תחת נשיא ארצות הברית דווייט אייזנהאואר
סגן מזכיר ההגנה של ארצות הברית לענייני ביטחון בינלאומיים
14 ביולי 195527 ביולי 1957
(שנתיים)
תחת נשיא ארצות הברית דווייט אייזנהאואר
→ סטרוב הנסל
מנספילד ספרייג ←
מזכיר הצבא של ארצות הברית ה־2
28 באפריל 194912 באפריל 1950
(50 שבועות)
תחת נשיא ארצות הברית הארי טרומן
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

גורדון גרייאנגלית: Gordon Gray;‏ 30 במאי 1909 - 26 בנובמבר 1982) היה פקיד ממשל אמריקאי, ששימש בתפקידי הגנה וביטחון לאומי בממשליהם של נשיאי ארצות הברית הארי טרומן ודווייט אייזנהאואר.

ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גורדון גריי נולד בבולטימור, מרילנד כבנם של באומן גריי האב ושל נטלי ליונס גריי. הוא למד בבית הספר התיכון וודברי פורסט שבמחוז מדיסון, וירג'יניה. ב-1930 הוא סיים את לימודיו באוניברסיטת קרוליינה הצפונית בצ'אפל היל, שם הוא היה חבר באחוות דלתא-קאפא-אפסילון ובאגודה הסודית "מסדר גימגהול". ב-1933 הוא סיים את לימודיו בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ייל ועסק שנתיים בעריכת דין בניו יורק לפני ששב לוינסטון סיילם.

קריירה ציבורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גריי החל את חייו הציבוריים כעורך דין ובשנים 1939, 1941 ו-1947 הוא נבחר לבית הנבחרים של קרוליינה הצפונית כנציג מחוז פורסית. ב-1942 הוא התגייס לצבא ארצות הברית כטוראי והתקדם עד לדרגת קפטן. הוא שירת באירופה בכוחותיו של גנרל עומר בראדלי. שירותו בממשל הפדרלי החל עם מינויו כסגן מזכיר הצבא בממשלו של הארי טרומן ב-1947. שנתיים לאחר מכן הוא מונה כמזכיר הצבא. הוא כיהן בתפקיד זה מ-1949 ועד 1950. בשנה שלאחר מכן הוא היה למנהל "המועצה האסטרטגית הפסיכולוגית" (Psychological Strategy Board) שהוקמה אז ושתכננה ותיאמה את הלוחמה הפסיכולוגית של הממשלה. הוא המשיך לשמש בתפקיד זה עד התפטרותו בינואר 1952 ובמשך כל התקופה הזאת הוא המשיך לנהל את אוניברסיטת קרוליינה הצפונית.[1][2] ב-1950 הוא החליף את פרנק פורטר גרהאם כנשיא השני של מערכת האוניברסיטאות של קרוליינה הצפונית.

ב-1954 ישב גריי בראש הוועדה שמונתה על ידי יושב ראש הוועדה לאנרגיה אטומית, לואיס סטראוס, לדיון בשלילת הסיווג הביטחוני של רוברט אופנהיימר. ועדת גריי, כפי שהיא כונתה, פרסמה את החלטתה המפוצלת ב-27 במאי אותה שנה, כשגריי ותומאס א. מורגן המליצו על פסילת הסיווג הביטחוני של אופנהיימר, על אף הממצאים שהוא היה "אזרח נאמן". דר' וורד ו. אוונס, שמרן רפובליקני, והחבר השלישי בוועדה, חלק עליהם, באומרו שרוב ההאשמות נגד אופניהיימר נשמעו כבר קודם לכן, ב-1947, כאשר הוא קיבל מלכתחילה את הסיווג שלו.[3] בספר "פרומותיאוס האמריקאי: הניצחון והטרגדיה של ג' רוברט אופנהיימר" (American Prometheus: The Triumph and Tragedy of J. Robert Oppenheimer) מתואר תפקידו של גרי כיושב ראש הוועדה כלוקה בחסר באופן משמעותי. גריי התיר לעותרים נגד אופנהיימר להציג את טענותיהם במשך שבוע שלם ללא נוכחות נציגים מטעמו של אופנהיימר. יותר מכך, גריי התיר לעותרים לעשות שימוש במסמכים ובעדויות שעורכי הדין של אופנהיימר לא קיבלו גישה אליהם, וכן להגיש חומרים שהושגו באמצעים בלתי חוקיים כמו האזנות סתר בלתי חוקיות. מחברי הספר כינו את ועדת גריי "בית משפט שבו ראש הרכב השופטים קיבל את הובלתם של התובעים".[4]

גריי הכה בהלם את שוחרי החינוך הציבורי בקרוליינה הצפונית, כאשר בנובמבר 1954 הוא אמר בנאומו לרגל יום המייסדים בקולג' גילפורד, ש"אם היה עלי לבחור בין מערכת שלמה של חינוך גבוה בתמיכה ציבורית לבין מערכת שלמה של חינוך גבוה פרטי, הייתי בוחר באפשרות השנייה ככזאת שמגינה על העקרונות שעל פיהם אני חי". פחות משנה לאחר מכן, מינה מזכיר ההגנה צ'ארלס א' וילסון את גריי כסגנו לענייני ביטחון בינלאומי והקריירה הקצרה של גריי באקדמיה הסתיימה.

ב-1957 מינה הנשיא אייזנהאואר את גרי כראש משרד הגיוס לכוחות הביטחון, שם הוא כיהן עד לביטולו של המשרד ב-1958. אז מינה אותו אייזנהאואר כיועץ לביטחון לאומי, תפקיד בו הוא שימש עד לתום נשיאותו של אייזנהאואר ב-1961. בינואר 1961 העניק הנשיא אייזנהאואר לגריי את מדליית החירות הנשיאותית. גריי שימש כחבר במועצה המייעצת למודיעין של הנשיא תחת הנשיאים קנדי, ג'ונסון, ניקסון ופורד. ב-1976 הוענק לו פרס סילוונוס תייאר מטעם האקדמיה הצבאית של ארצות הברית.

בין השנים 19621963 היה גריי ראש מועצת העיר הפדרלית, קבוצה של אנשי עסקים, מנהיגים אזרחיים, אנשי חינוך ואחרים שמקדמת את הפיתוח הכלכלי של וושינגטון הבירה.

גריי גם היה המוציא לאור של העיתון "וינסטון סיילם ג'ורנל", יושב ראש מועצת המנהלים של חברת ההוצאה לאור פידמונט ויושב ראש הנאמנות הלאומית לשימור היסטורי.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1938 נשא גריי לאישה את ג'יין בוידן קרייג ונולדו להם ארבעה בנים: גורדון גריי הבן, ברטון גריי (איש עסקים ותאורטיקן פוליטי וכלכלי), בוידן גריי (איש ממשל ודיפלומט בממשליהם של ג'ורג' בוש האב וג'ורג' בוש הבן) וברנרד גריי. לאחר מותה של ג'יין, נשא גריי לאישה את ננסי מגווייר ביבי. אביו של גריי, באומן גריי, דודו, ג'יימס א. גריי האב ומאוחר יותר אחיו, באומן גריי הבן, היו כולם ראשי חברת הטבק "ר. ג'. ריינולדס". אחיינו של גריי, ליונס גריי, הוא בוגר אוניברסיטת קרוליינה הצפונית ואוניברסיטת ייל והוא כיהן בעבר כחבר בית הנבחרים של קרוליינה הצפונית, כפקיד הפיננסי הראשי של הסוכנות להגנת הסביבה וכמזכיר ההכנסות של קרוליינה הצפונית.[5]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גורדון גריי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]