יחסי ברוניי–ישראל
| יחסי ברוניי–ישראל | |
|---|---|
|
|
|
לחצו כדי להקטין חזרה  | |
| ברוניי | ישראל |
| שטח (בקילומטר רבוע) | |
| 5,765 | 22,072 |
| אוכלוסייה | |
| 455,027 | 9,881,600 |
| תמ"ג (במיליוני דולרים) | |
| 16,682 | 522,033 |
| תמ"ג לנפש (בדולרים) | |
| 36,661 | 52,829 |
| משטר | |
| מונרכיה חוקתית | דמוקרטיה פרלמנטרית |
יחסי ברוניי–ישראל מתייחסים ליחסים הדיפלומטיים בין אומת ברוניי, משכן השלום לבין מדינת ישראל. בין שתי המדינות לא מתקיימים יחסים דיפלומטיים כלל, בעוד ברוניי אינה מאשרת כניסה לבעלי דרכון ישראלי[1].
בשנות ה-90 של המאה ה-20 ברוניי כוננה לראשונה יחסים עם אש"ף.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמדינה מוסלמית, ברוניי לא כוננה יחסים דיפלומטיים עם מדינת ישראל, לאחר שזכתה לעצמאות מלאה בתחילת 1984. בניגוד לשאר המדינות המוסלמיות באסיה, ישראל לא עודדה את ברוניי לכונן עמה יחסים דיפלומטיים. בשנים שלאחר קבלת עצמאותה של ברוניי מהממלכה המאוחדת, העריכו בישראל כי ברוניי לא תנקוט אף לא צעד קטן לכינון יחסים כלשהם בין שתי המדינות לפני ששכנותיה, אינדונזיה ומלזיה יעשו כך[2].
ב-25 במאי 1994 ברוניי כיננה יחסים עם אש"ף. באותם ימים, ב-29 במאי נפגש שר החוץ וממלא מקום ראש הממשלה שמעון פרס עם שר החוץ של ברוניי, מוחמד בולקאיה בניו יורק לרגל העצרת הכללית של האומות המאוחדות[2].
בחודש נובמבר 1999 הגיע לביקור בישראל יועצו של סולטאן ברוניי, באגאיוקו באליק פאקולי, שכיהן כנשיא של חברת נפט גדולה בברוניי וכממונה על סוכנות ההשקעות הלאומית[3][4]. הוא הגיע לישראל לאחר שהוזמן לפורום המנכ"לים הישראלי. על פי היועץ, הסולטאן שלח אותו לכונן יחסים כלכליים עם ישראל, מה שלא הניב פרי[4].
מתחילת המאה ה-21, לא ידוע על המשך כלשהו במגעים בין שתי המדינות.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- משה יגר, המסע הארוך לאסיה: פרק בתולדות הדיפלומטיה של ישראל, הוצאת הספרים של אוניברסיטת חיפה, 2004
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^
Gavin Haines, Six of the seven countries on Donald Trump's 'Muslim ban' list also bar visitors based on nationality, The Telegraph, 31 January 2017
- ^ 1 2 משה יגר, המסע הארוך לאסיה, 2004, עמ' 381
- ^ ידיעות אחרונות, נציג הסולטן מברוניי: קחו נפט - תנו היי-טק, באתר גלובס, 14 בנובמבר 1999
- ^ 1 2 משה יגר, המסע הארוך לאסיה, 2004, עמ' 382
