הסופרנוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הסופרנוס
Sopranos logo.jpg
סוגה דרמה המשכית
יוצרים דייוויד צ'ייס
שחקנים ג'יימס גנדולפיני
לוריין בראקו
אידי פאלקו
מייקל אימפריולי
דומיניק קיינסה
סטיבן ואן זאנדט
טוני סיריקו
רוברט אילר
ג'יימי-לין זיגלר
ועוד
ארץ מקור ארצות הבריתFlag of the United States.svg  ארצות הברית
מספר עונות 6
מספר פרקים 86
הפקה
אורך פרק 60-45 דקות
שידור
רשת שידור HBO
רשת שידור בישראל ערוץ 3 (עונות 1-3)
ערוץ 2 (טלעד; עונות 4-5, רשת)
ערוץ 10 (עונות 1-5)
יס פלוס(עונה 6)
yes Action
yes Oh
תקופת שידור מקורית 10 בינואר 199910 ביוני 2007

הסופרנוסאנגלית: The Sopranos) היא סדרת דרמה המשכית אמריקנית שנוצרה על ידי דייוויד צ'ייס והופקה עבור רשת הכבלים HBO.

"הסופרנוס" מתארת את חייו של טוני סופרנו (אותו גילם ג'יימס גנדולפיני), בוס מאפיה איטלקי-אמריקני מניו ג'רזי, ואת קורות משפחתו וסביבתו בפשע המאורגן. הסדרה בוחנת את קשייו של סופרנו בניסיונו המתמיד לייצור איזון בין ניהול חייו האישיים וקשריו עם אשתו (אידי פאלקו) וילדיו, לבין תפקידו בארגון. קשיים אלו מנותחים ונידונים, בין היתר, במסגרת מפגשיו הקבועים של טוני עם הפסיכיאטרית ג'ניפר מלפי (לוריין בראקו).

בתוך מסגרת עלילתית זו, שמתאפיינת בריבוי רבדים, סמלים ומשמעויות, מציגה ועוסקת "הסופרנוס" במגוון רחב של נושאים כגון: מוות, דיכאון, משפחה, דת, אלימות, מעמד, מיניות, פשע, סטריאוטיפים אתניים (בעיקר של אמריקנים ממוצא איטלקי), גזענות ומאבק בין-דורי.

פרק הפיילוט של הסדרה שודר ברשת HBO ב-10 בינואר 1999. במהלך שש עונות הסדרה שודרו 86 פרקים, עד לפרק הסיום של שהוקרן ב-10 ביוני 2007. סצנת הסיום המפורסמת והמדוברת של הסדרה, שהותירה רבות לדמיונו של הצופה, זכתה לאינספור פרשנויות שונות.

הסדרה זכתה להצלחה מסחרית גדולה ולשבחי המבקרים, כאשר אחוזי הצפייה שלה היו הגבוהים ביותר בתולדות HBO[1]. ב-2 ביוני 2013 היא דורגה על ידי גילדת התסריטאים האמריקנית (WGA) כסדרה בעלת התסריט הטוב ביותר בכל הזמנים[2][3], כאשר מגזין TV Guide הגדיר אותה כסדרה הטובה ביותר בכל הזמנים. בנוסף, זכתה הסדרה בפרסים רבים, בהם 21 פרסי אמי ו-5 פרסי גלובוס הזהב. בנוסף זכתה הסדרה לכמות נכבדה של ניתוחים, מאמרים, ביקורת ופרודיה.

בישראל שודרה הסדרה לאורך השנים בערוץ 3 (עונות 1-3), בערוץ 2 בזכיינית "טלעד" (עונות 4-5) ובערוץ 10 בשידור יומי עד לעונה 5. הערוץ יס פלוס סיים לשדר ב-5 בנובמבר 2007 את העונה השישית והאחרונה של הסדרה. מאז היא משודרת בשידורים חוזרים בערוצים שונים, ב-"yes Action", ערוץ 2 של הזכיינית רשת והחל מ-2012 בערוץ "yes Oh".

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון ליצירת הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקור תוכנן כי סיפור העלילה של הסופרנוס יוצג במסגרת סרט קולנוע, אשר יעסוק "באיש מאפיה והטיפול הפסיכולוגי אותו הוא עובר בשל בעיות עם אמו". לאחר התייעצות עם מנהלו לויד בראון, החליט צ'ייס להתאים את סיפור המסגרת לסדרת טלוויזיה. בשנת 1995, חתם צ'ייס על חוזה לפיתוח הסדרה עם חברת ההפקות "Brillstein-Grey" והחל בכתיבת הפיילוט לסדרה.

בתסריט הסדרה, שילב צ'ייס פרטים מחייו האישיים ושאב השראה מחוויותיו כילד בניו ג'רזי. צ'ייס ציין כי ניסה "להתייחס לדינמיקה של משפחתו ולהתאימה למאפיינים של משפחה מאפיונרית". לדוגמה, הצהיר כי מערכת היחסים המורכבת והבעייתית בין גיבור הסדרה, טוני סופרנו לאמו, ליוויה, מבוססת, באופן חלקי, על הקשר שלו עם אמו. בנוסף, ציין כי טיפול פסיכיאטרי שעבר במהלך הכתיבה, סייע לו בעיצוב דמותה של ד"ר ג'ניפר מלפי והדינמיקה הטיפולית שבינה לבין טוני לאורך הסדרה.

צ'ייס ציין פעמים רבות כי כבר מגיל צעיר היה מוקסם מסיפורים אודות המאפיה, לאחר שגדל על סרטי פשע קלאסיים כמו "אויב העם" (1931)[4] וסדרת הפשע "הבלתי משוחדים" (1959-1963)[5]. סיפור המסגרת של הסדרה מושפע בצורה מסוימת מקורות משפחות הפשע בויארדו (Boiardo) ו-DeCavalcante, אשר היו ממשפחות הפשע החזקות בניו ג'רזי, בתקופת ילדותו של צ'ייס.[6][7]

צ'ייס והמפיק בראד גריי, הציגו את הרעיון לסדרה למספר רשתות טלוויזיה: חברת פוקס גילתה עניין ראשוני, אך לבסוף ויתרה לאחר שנציגי החברה עיינו בתסריט הפרק הראשון . צ'ייס וגריי הציגו את הרעיון גם לנשיא HBO, כריס אלברכט, אשר זיהה את המקוריות ואת הפוטנציאל הסדרה והחליט לממן את פרק הפיילוט. אלברכט צוטט שאמר:

Cquote2.svg

אמרתי לעצמי, זו סדרה על גבר שמגיע לגיל 40. הוא יורש את העסק מאביו. הוא מנסה להביא אותה לזמנים מודרניים. יש לו את כל האחריות עליה. יש לו אמא שתלטנית שהוא עדיין מנסה להיחלץ ממנה. אף על פי שהוא אוהב את אשתו, הוא מנהל רומן. יש לו שני ילדים בגיל ההתבגרות, והוא מתמודד עם המציאות שלו. יש לו חרדות, הוא מדוכא, הוא מתחיל לראות פסיכיאטרית מפני שהוא מחפש משמעות בחיים שלו. חשבתי: ההבדל היחידי בינו לבין כל בנאדם אחר שאני מכיר זה שהוא בוס מאפיה בניו ג'רזי. [8]

Cquote3.svg

פרק הפיילוט של הסדרה צולם בשנת 1997 ובויים על ידי צ'ייס בעצמו. לאחר סיום הצילומים, הוקרן הפרק למנהלי חברת HBO. המשך ההפקה הוקפאה למשך שנה, במהלכה שקל צ'ייס לבקש מ-HBO לממן את הארכת הפיילוט ב-45 דקות נוספות, על מנת שיוכל להסב את הפרק לסרט באורך מלא, אך צעד זה לא יצא אל הפועל בסופו של דבר.

בדצמבר 1997, החליטה HBO להפיק את הסדרה והזמינה עונה מלאה (12 פרקים נוספים). פרק הבכורה של הסדרה שודר ב-10 בינואר 1999 ב-HBO. הסופרנוס הייתה לסדרת הדרמה השנייה בהיסטוריה של הרשת (אחרי אוז), שאורך כל פרק בה נמשך כשעה.

ליהוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לדמויות אותן הם מגלמים, שחקנים רבים בסדרה הן ממוצא איטלקי-אמריקאי. בנוסף, רבים מהם שיתפו פעולה בסרטים ובתוכניות טלוויזיה, בטרם הצטרפו לצוות השחקנים של הסדרה. לדוגמה, 27 משחקני הסדרה, כמו לוריין בראקו, טוני סיריקו, מייקל אימפריולי ואחרים, הופיעו בסרטו של מרטין סקורסזה משנת 1990 "החברה הטובים".[9]

כחלק מתהליך הליהוק עברו השחקנים תהליך ממושך של אודישנים והקראות של חלקים מהתסריט. מייקל אימפריולי, אשר מגלם בסדרה את אחיינו של טוני, כריסטופר מולטסנטי, ציין שבמהלך האודישנים היה לו קשה להבין מצ'ייס, בעל פני הפוקר, האם מבחן הבמה שלו היה מוצלח או לא, שכן צ'ייס נתן לו הערות רבות ודרש ממנו לחזור על קטע הקריאה שוב ושוב. בשל כך הוא לא האמין כי קיים סיכוי שיזכה בתפקיד, עד לאותה שיחת טלפון מצ'ייס, בה התבשר כי זכה בתפקיד. בענייו זה ציין צ'ייס, כי אחת מהסיבות לבחירה של אימפריולי לתפקיד הייתה הופעתו ב"חברה הטובים".[10]

ג'יימס גנדולפיני הוזמן לאודישנים, לאחר שאחראית הליהוק של התוכנית סוזן פיצ'ג'רלד, צפתה בסצנה מהסרט "רומן על אמת", בו שיחק.[10] לוריין בראקו, אשר שיחקה את דמותה של אשת מאפיונר ב"חברה הטובים", לוהקה במקור לשחק את דמותה של כרמלה סופרנו. בסופו של בחרה בראקו לגלם את התפקיד של ג'ניפר מלפי, הפסיכיאטרית של טוני. בראקו ציינה כי לאחר השתתפותה ב"החברה הטובים", מרבית התפקידים שהוצעו לה היו של נשות או פילגשות של מאפיונרים, והיא רצתה תפקיד שונה ומאתגר יותר.[11]

טוני סירקיו, בעל עבר בעולם הפשע,[12] נבחר לשחק את התפקיד של פולי גוטיירי. סירקיו התנה את השתתפותו בסדרה בכך שדמותו לא תהפוך בשום שלב למודיע משטרתי.

צ'ייס הזמין לאודישנים את סטיבן ואן זאנדט, הגיטריסט של להקת "אי סטריט בנד", לאחר שצפה בטלוויזיה בהופעה חיה של הלהקה בטקס היכל התהילה של הרוקנרול בשנת 1997, והתרשם מהנוכחות הבימתית שלו. ואן זאנדט, אשר היה חסר כל ניסיון במשחק, לוהק במקור לתפקיד הראשי של טוני סופרנו, אך חש כי את תפקיד זה צריך לגלם שחקן בעל ניסיון רב יותר.[11] לבסוף, לוהק ואן זנדט לתפקיד של סילביו דנטה, יועצו של טוני, כאשר אשתו בחיים האמיתיים מורין, לוהקה לתפקיד אשתו בסדרה.[13]

חוץ ממספר שחקנים, דוגמת לוריין בראקו אשר הייתה מועמדת לאוסקר על תפקידה ב"החברה הטובים", זוכת האמי ננסי מרצ'נד, ודומיניק קיינסה, אשר שיחק, בין היתר, בסנדק 2, הורכב צוות השחקנים המקורי של הסדרה ברובו משחקנים אלמוניים. בהמשך הסדרה, הופיעו שחקנים מוכרים רבים, הן בתפקידים מתמשכים דוגמת סטיב בושמי, והן בתפקידים חד פעמיים כמו לורן באקול, בן קינגסלי ואחרים.

צוות הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוצר ומפיק הסופרנוס דיויד צ'ייס, שימש גם ככותב הראשי שלה לאורך כל שש עונות הסדרה. מעורבותו בהליך ההפקה הכולל הייתה רבה. צ'ייס היה ידוע בדרישותיו המחמירות ובירידה הדקדקנית לפרטים הקטנים.[10] בנוסף לכתיבת 2-7 פרקים בעונה, צ'ייס פיקח על הליך עריכת הפרקים כולו וייעץ לבמאי הסדרה באופן שוטף.[14] בראד גריי שימש כמפיק האחראי של הסדרה, אך בניגוד לצ'ייס, אשר חלק עמו את התפקיד, לא הייתה לו כל מעורבות באספקטים היצירתיים של הסדרה. רבים בצוות ההפקה של הסדרה נבחרו לתפקיד באופן אישי על ידי צ'ייס בעצמו, רבים הם קולגות למקצוע של צייס. אחרים נבחרו לאחר הליך ראיונות עם מפיקי הסדרה.[10]

רבים מתסריטאי הסופרנוס, היו בעלי ניסיון קודם בכתיבה לסדרות טלוויזיה בטרם הצטרפו לצוות הסדרה. לדוגמה רובין גרין ובעלה מיטשל בורגס, אשר עבדו בצוות ככותבים ומפיקים החל מהעונה הראשונה ועד החמישית, שיתפו פעולה עם צייס קודם לכן בסדרה "חשיפה לצפון". טרנס וינטר, אשר הצטרף לצוות הכותבים החל מהעונה השנייה ושימש כמפיק בפועל של הסדרה החל מהעונה החמישית, עסק במשך כשנתיים כעורך דין, בטרם החליט לשנות מקצוע ולהשתלב כתסריטאי בתעשיית הטלוויזיה. לאחר סיום הסדרה, יצר וינטר את סדרת הפשע "אימפריית הפשע", אשר שודרה בין השנים 2010-2014 והיה מעורב בפרויקטים שונים בטלוויזיה ובקולנוע, דוגמת הזאב מוול סטריט.

תסריטאי נוסף של הסדרה, מתיו ויינר, אשר שימש כאחד ממפיקי הסדרה בעונה הרביעית והחמישית, כתב בשנת 2000 טיוטת תסריט לפרק הפיילוט של הסדרה מד מן. התסריט הועבר לצ'ייס שהתרשם מאוד מיכולות הכתיבה של ויינר והציע לו להצטרף לצוות התוכנית.[15] על עבודתו בתוכנית זכה ויינר לשני פרסי אמי (בשנים 2004 ו-2007).

חוץ מתסריטאי הסדרה, חלק מצוות השחקנים היה מעורב בהליך הכתיבה. מייקל אימפריולי, אשר גילם את דמותו של כריסטופר מולטיסנטי, היה מעורב בכתיבת חמישה פרקים בין העונות השנייה לחמישית, בעוד טוני קלם, אשר גילמה את דמותה של אנג'י בונפנסיירו כתבה את אחד מן הפרקים בעונה החמישית.

ככלל, 22 כותבים שונים לקחו חלק בתהליך הכתיבה של הסדרה, כאשר מתוכם שמונה קיבלו קרדיט על כתיבת פרק שלם בעצמם. מספר הרב ביותר של הפרקים נכתב על ידי צייס בעצמו (30 פרקים), כשאחריו נמצאים טרנס וינטר ( 25 פרקים), רובין גרין ומיטשל בורגס (22 פרקים), מתיו ויינר (12 פרקים) ופרנק רנזולי (9 פרקים).

בדומה לכותבי הסדרה, אף הבמאים השונים שנבחרו לצוות הסופרנוס, דוגמת טים ואן פאטן (20 פרקים), ג'ון פטרסון (13 פרקים), הגיעו לאחר ניסיון קודם בתחום. בנוסף, נטלו חלק בבימוי הפרקים מספר משחקני הסדרה, דוגמת סטיב בושמי (שהופיע במספר פרקים) ופיטר בוגדנוביץ', אשר גילם את דמותו של אליוט קופפרברג, הפסיכיאטר של ג'ניפר מלפי. צ'ייס ביים בעצמו שני פרקים - את פרק הפיילוט ואת פרק סיום הסדרה.

את מלאכת הצילום של הסדרה חלקו בעיקר שניים - הבמאי והצלם הרוסי אליק סחרוב (אשר צילם 38 מפרקי הסדרה), וצלם הקולנוע והבמאי פיל אברהם. הסדרה זכתה לתשבחות, בין היתר בזכות סגנון הצילום, אשר מאפיין בדרך כלל סרטי קולנוע. השימוש בסגנון זה התאפשר בזכות שיתוף הפעולה של צ'ייס עם הצלמים, אשר לשניהם (בעיקר לאברהם) ניסיון רב בצילום סרטים. בעניין זה ציין סחרוב כי "צ'ייס רצה כי לסופרנוס יהיה סגנון צילום מיוחד משלה. החל מפרק הפתיחה היינו יושבים ביחד ומפרקים את הסצינות לשוטים, בדומה לטכניקה שמבוצעת בסרטי קולנוע".[דרוש מקור]

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה זכתה לביקורות משבחות על שימוש אפקטיבי במגוון מוזיקלי רחב, ועל כך שהפכה שירים נידחים ומוכרים פחות ללהיטים. צ'ייס, בשילוב עם המפיק מרטין ברוסטל והעורכת המוזיקלית קתרין דאייק, היה מעורב בבחירת כל אחד מן השירים בסדרה. בחלק מבחירת השירים היה מעורב גם סטיבן ואן זנדט. לרוב, בחירת השירים לתוכנית נעשה רק לאחר סיום ההפקה והעריכה, אך היו מקרים בהם סצינות שונות בוימו על מנת שיתאימו לסגנון המוזיקלי ולשיר שנבחר מבעוד מועד.[16]

שיר הפתיחה של הסדרה, "Woke Up This Morning", נכתב ומבוצע על ידי להקת הרוק הבריטית "Alabama 3". השיר נכתב בהשראת מקרה רצח אמיתי שהתרחש בארצות הברית בשנת 1996, בו אישה דקרה למוות את בעלה שהתעלל בה לאורך 20 שנה. בניגוד לשיר הפתיחה, שהיה קבוע לאורך כל עונות הסדרה, שיר הסיום של הפרקים היה מגוון, והשתנה בכל פרק. שירים רבים חזרו מספר פעמים לאורך פרק מסוים, דוגמת השיר "Living on a Thin Line" של להקת הקינקס, בפרק "אוניברסיטה" (University) בעונה השלישית והשיר "Glad Tidings" של ואן מוריסון, שחזר מספר פעמים בפרק הסיום של העונה החמישית ""All Due Respect". חלק מן השירים, חזרו מספר פעמים לאורך העונות, דוגמת שירו של אנדראה בוצ'לי "Con te partirò". על אף העובדה, כי במהלך הסדרה נעשה שימוש מגוון בשירים קיימים, כמעט ולא נעשה כל שימוש במוזיקת ליווי מקורית, בהשוואה לנעשה בסדרות טלוויזיה אחרות.

בסך הכל הופקו 2 אלבומי פסקול, אשר כללו שירים שהופיעו במהלך הסדרה. הראשון, "The Sopranos: Music from the HBO Original Series", יצא בשנת 1999, אשר כלל שירים מ-2 העונות הראשונות, בעוד השני, "The Sopranos - Peppers and Eggs: Music From The HBO Series", אשר יצא בשנת 2001 כלל שירים משלוש העונות הראשונות (אלבום כפול).

סט הצילומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרבית סצינות החוץ בסדרה צולמו בתחומי ניו ג'רזי, כשחלק גדול מסצינות הפנים, לרבות בבית משפחת סופרנו, המשרד במועדון החשפנות "בדה בינג" וחדר הפסכיאטרית של ג'ניפר מלפי, צולמו באולפני Silvercup בניו יורק. איטליז הבשר, מקום מפגש קבוע של טוני וחברי הארגון שלו, צולם בתחילה באיטליז אמיתי בעיר אליזבת שבניו ג'רזי (שמו בפרק הפיילוט היה "Centanni's Meat Market". לאחר שהסדרה נקנתה על ידי HBO, שכרו מפיקי הסדרה בניין בעיר קרני שבניו ג'רזי, על מנת שישמש כאתר צילומים לסצינות בתוך ומחוץ לאיטליז הבשר, אשר שמו שונה לאחר פרק הפיילוט ל-"Satriale's Pork Store". לאחר סיום הסדרה, נהרס הבניין.[17]

מועדון החשפנות "בדה בינג" (Bada bing), אשר מנוהל ובבעלות דמותו של סילביו דנטה, יועצו של טוני, הוא למעשה מועדון אמיתי הממוקם בקרבת העיר לודי שבניו ג'רזי בשם "Satin Dolls". כל הסצינות בבדה בינג, למעט אלו שנערכו במשרד, צולמו כולם בתחומי המועדון האמיתי.[18] המועדון, פעל באופן שוטף לאורך כל עונות הסדרה, ולשם כך נדרש תיאום עם בעל המועדון, אשר שמח על ההזדמנות שצוות ההפקה יעשה שימוש במועדון במסגרת הסדרה, אך דרש שהצילומים לא יתנגשו עם שעות הפעילות שלו.

סצינות רבות בסדרה צולמו במסעדת "וזוביו" (Vesuvio), אשר מנוהלת ושייכת לדמותו של ארטי בוקו. בפרק הפיילוט צולמו הסצינות במסעדת "Manolo's" אשר באליזבת ניו ג'רזי. לאחר הריסתה של מסעדת "וזוביו" כחלק מעלילת הסדרה, פתח בוקו מסעדה חדשה בשם "Nuovo Vesuvio". החל משלב זה, סצינות החוץ באזור המסעדה צולמו ממסעדה איטלקית בשם "Punta Dura", אשר ממוקמת בלונג איילנד בעיר ניו יורק.

מרבית הצילומי מחוץ לבית משפחת סופרנו צולמו בשטח מגורים פרטי בנורת קולדוול שבניו ג'רזי, בעוד הסצינות בתוך הבית צולמו ברובם באולפן ברובע קווינס שבניו יורק.[19]

פתיח[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרקי הסדרה נפתחים כולם בפתיח קבוע, המציג את רשימת השחקנים המופיעים בה, וכן בעלי תפקידים בכירים מאחורי הקלעים, על רקע צילום נסיעתו של גיבור הסדרה, טוני, מניו יורק, דרך מנהרת לינוקלן, כביש האגרה המהיר ("The Turnpike"), ועד לביתו בניו ג'רזי, תוך כדי מעבר על פני מספר אתרים מוכרים יותר או פחות באזור ניו ג'רזי. לפי צייס, מטרת הפתיח הייתה להראות כי הסופרנוס היא סדרת מאפיה המזוהה עם העיר ניו ג'רזי, בניגוד לסדרות דומות אחרות אשר עלילתן מתרחשת בניו יורק.

הפתיח המקורי לסדרה, שהופיע בעונות 1-3, בשנים 1999-2001, כלל צילום של מגדלי התאומים. לאחר פיגועי 11 בספטמבר הפתיח שונה, וצילום מגדלי התאומים הוסר.

בשנת 2010, נבחר פתיח הסדרה לאחד מעשרת קטעי הפתיחה הטובים בכל הזמנים על ידי קוראי מגזין "TV Guide".[20]

שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הסופרנוס - דמויות
צוות השחקנים של "הסופרנוס"

הסופרנוס כוללת מספר רב של דמויות, אשר חלק נכבד מתוכן זוכה לפיתוח , ללא קשר ישיר בהכרח למידת חשיבותן לעלילת הסדרה. חלק מן הדמויות מופיעות בעונות מסוימות, כאשר אחרות מופעות באופן סדיר לעורך הסדרה כולה. מרבית הדמויות בסדרה נוצרו על ידי דיויד צ'ייס.

הדמות הראשית של הסדרה היא טוני סופרנו (ג'יימס גנדולפיני). בתחילת הסדרה ממלא טוני את תפקיד אחד מהקפטנים (Caporegime) במשפחת הפשע הניו ג'רזית דימאו (DiMeo), אך בהמשך עולה בסולם הדרגות וממונה לבוס המשפחה. לאורך הסדרה, מתקשה טוני לייצור איזון בין חובותיו למשפחתו הקרובה - אשתו כרמלה, בתו מדו, בנו הצעיר אי.ג'יי ואמו ליביה, לבין תפקידו במשפחת הפשע. בשל דיכאון קליני ממנו סובל (בדומה לאביו ולבנו) ולאחר התעלפות שנגרמה כתוצאה מהתקף חרדה שעובר טוני בפרק הפיילוט של הסדרה, רופאו האישי מפנה אותו לטיפול פסיכיאטרי אצל דוקטור ג'ניפר מלפי (לוריין בראקו). על אף יחסים מתוחים בין השניים, אשר מובילים לעתים לוויכוחים והתפרצויות זעם מצידו של טוני, מנסה מלפי להפגין רציונליות, אכפתיות ואנושיות כלפיו. לאורך הסדרה, נחשפת משיכתו המינית של טוני חובב הנשים למלפי, אשר מצידה שומרת על מקצועיות, על אף העובדה שנראה כי היא נמשכת לדומיננטיות ולכוחניות שבדמותו. על אף הפצרות מצד קרוב יה, ולמרות שיש לכך השפעה שלילית על חייה האישיים ועל מצב רוחה, מממשיכה מלפי לטפל בטוני לאורך עונות הסדרה. עלילת המשנה העוסקת בטיפול הפסיכיאטרי, שהינה מרכזית בתחילת הסדרה, הולכת ונדחקת מעט לשוליים בהמשך, אולם שומרת על כוחה בהענקת מבט צדדי על מניעיו של טוני ועל אישיותו המורכבת כאיש מאפיה קשוח מחד וכאדם רגיש ופגיע מאידך.

יחסים מורכבים מתגלים גם ביחסיו של טוני עם אשתו כרמלה (אידי פאלקו) אשר לכודה בין הצורך להשלים עם בגידותיו הרבות של טוני לצד עבודתו בארגון הפשע, לבין אורך החיים הראוותני והמעמד החברתי והסוציו אקונומי הגבוה, הנגזרים מאותה עבודה בדיוק. בני הזוג חווים עליות ומורדות ביחסיהם עם ילדיהם - מדו (ג'ימי-לין סיגלר), בחורה מוצלחת ואינטליגנטית אך מרדנית ואיי.ג'יי (רוברט אילר) - אשר סובל מחוסר מוטיבציה ומעצלנות. ההתמודדות של טוני וכרמלה עם בעיות גיל ההתבגרות של ילדיהם נעשית מורכבת יותר ככל שהידע שלהם לגבי אופי עבודתו של טוני מתבררת ומתבהרת.

צוות השחקנים של הסדרה כולל דמויות נוספות ממשפחת סופרנו - אמו המינפולטיבית והדיכאונית אוליביה "ליביה" סופרנו (ננסי מרצ'נד), אחותו המוחצנת והמלודרמטית ג'ניס (איידה טורטורו), דודו קוראדו "ג'וניור" סופרנו (דומיניק קיינסה), אשר מתמנה לבוס המשפחה לאחר מותו מסרטן ריאות של הבוס הקודם ג'קי אפריל האב (מייקל ריספולי) במהלך העונה הראשונה.

דמות חשובה נוספת במשפחה היא כריסטופר מולטסנטי (מייקל אימפריולי), אשר מוצג בסדרה כאחיינו של טוני, על אף העובדה שהוא בן דודה של כרמלה. בסדרה מוצגת מערכת היחסים בין טוני לכריסטופר כיחסי אב ובן. מחד, טוני לוקח את כריסטופר תחת חסותו תוך קידומו במעלה סולם הדרגות בארגון הפשע, אך מנגד, נאלץ להתמודד עם אופיו המרדנישל כריסטופר ועם התמכרותו לסמים (בעיקר הירואין) מממנה הוא סובל במהלך הסדרה ואשר משפיעה על תפקודו.

מלבד מעיסוק במשפחתו הגרעינית, חלק נכבד מהסדרה סובב סביב המעגל הקרוב לטוני בארגון הפשע דימאו: סילביו דנטה (סטיבן ואן זנדט), הבעלים ומנהלה של מועדון החשפנות "בדה בינג", אשר משמש גם כמקום מפגש לבכירי הארגון. דנטה משמש גם כיועצו האישי של טוני ואחד מאנשי סודו הקרובים ביותר, פולי "וולנטס" גולטיירי (טוני סירקו), קפטן מזדקן בארגון, הנוטה להתפרצויות זעם ולהתנהגות ילדותית, וסלבטור (סאל) "ביג פוסי" בונפנסרו (וינסנט פסטורה), בכיר בארגון, אשר משמש במקביל כבעליו של מוסך מכוניות.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ריצ'רד גרין ופיטר ורנזה, "הסופרנוס ופילוסופיה", ידיעות ספרים ו"פן הוצאה לאור" (מאנגלית - מעין זיגדון) 2008.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידע באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מידע בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רותה קופפר, “משחקי הכס” - הסדרה הכי נצפית אחרי "הסופרנוס”, באתר הארץ, 12 ביוני 2013
  2. ^ "הסופרנוס" נבחרה לסדרה הכתובה הטובה בכל הזמנים, באתר ‏mako‏‏, ‏3 ביוני 2013‏
  3. ^ רותה קופפר, ”הסופרנוס” - הסדרה הטובה בכל הזמנים, באתר הארץ, 3 ביוני 2013
  4. ^ מידע אודות הסרט, באתר סרטים
  5. ^ מידע (באנגלית) אודות הסדרה, באתר IMDb
  6. ^ Malanga, Steven . "Da Jersey boys who inspired The Sopranos". Chicago Sun-Times. May 13, 2007
  7. ^ Charles Laurence, Savagery, greed and a life of crime - meet the real Sopranos, Daily mail, may 07, 2007
  8. ^ Peter Biskind , "An American Family". Vanity Fair. April 2007
  9. ^ Christopher Hooton, The Sopranos and Goodfellas shared 27 actors, The independent, 29 January 2016
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 10.3 Peter Biskind , "An American Family", Vanity Fair, April 2007
  11. ^ 11.0 11.1 SamKashner,  "The Family Hour: An Oral History of The Sopranos". Vanity Fair. p. 2, April 2012
  12. ^ Christian Long, "How Tony Sirico’s Criminal Past Prepared Him To Play Paulie Walnuts On ‘The Sopranos", UPROXX, August 24, 2015
  13. ^ Steven Van Zandt Biography, biography.com
  14. ^ Josh wolk, On the set of ''The Sopranos'' finale, ew.com, April 6, 2007
  15. ^ Jacques steinberg, In Act 2, the TV Hit Man Becomes a Pitch Man, The new York times, July 18, 2007
  16. ^ Max Weinstein, Creator David Chase Revisits the Music of 'The Sopranos, noisey.com, September 8, 2015
  17. ^ AP, 'Sopranos' Pork Store Demolished', fox news, November 12, 2007
  18. ^ לפי חוקי מדינה ניו ג'רזי, אסור להפעיל מועדון חשפנות שמוכר גם אלכוהול. בסדרה, ניתן לראות שהמועדון אינו עומד בדרישות החוק, אך במציאות, במועדון ה"סאטין דולס", הבחורות במועדון רוקדות כשהן לבושות בביקיני. ראה: כריסטיאן יסגר (רויטרס), עסקים עם המאפיה, באתר הארץ, 7 ביולי 2007
  19. ^ כריסטיאן יסגר (רויטרס), עסקים עם המאפיה, באתר הארץ, 7 ביולי 2007
  20. ^ Craig Tomashoff, . "Credits Check" TV Guide, October 18, 2010, Pages 16–17