Article MediumPurple.svg

הסופרנוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הסופרנוס
Sopranos logo.jpg
סוגה דרמה המשכית
יוצרים דייוויד צ'ייס
שחקנים ג'יימס גנדולפיני
לוריין בראקו
אידי פאלקו
מייקל אימפריולי
דומיניק קיינסה
סטיבן ואן זאנדט
טוני סיריקו
רוברט אילר
ג'יימי-לין זיגלר
ועוד
ארץ מקור ארצות הבריתארצות הברית  ארצות הברית
מספר עונות 6
מספר פרקים 86
הפקה
אורך פרק 60-45 דקות
שידור
רשת שידור HBO
רשת שידור בישראל ערוץ 3 (עונות 1-3)
ערוץ 2 (טלעד; עונות 4–5, רשת)
ערוץ 10 (עונות 1-5)
יס פלוס(עונה 6)
yes Action
yes Oh
תקופת שידור מקורית 10 בינואר 199910 ביוני 2007

הסופרנוסאנגלית: The Sopranos) היא סדרת דרמה המשכית אמריקנית שנוצרה על ידי דייוויד צ'ייס והופקה עבור רשת הכבלים HBO.

"הסופרנוס" מתארת את חייו של טוני סופרנו (אותו מגלם ג'יימס גנדולפיני), בוס מאפיה איטלקי-אמריקני מניו ג'רזי, ואת קורות משפחתו וסביבתו בפשע המאורגן. הסדרה בוחנת את קשייו של סופרנו בניסיונו המתמיד ליצור איזון בין חייו האישיים והקשר שלו עם עם אשתו (אידי פאלקו) וילדיו לבין תפקידו בארגון. קשיים אלו מנותחים ונידונים, בין היתר, במסגרת מפגשיו הקבועים של טוני עם הפסיכיאטרית ג'ניפר מלפי (לוריין בראקו).

בתוך מסגרת עלילתית זו, שמתאפיינת בריבוי רבדים, סמלים ומשמעויות, מציגה ועוסקת "הסופרנוס" במגוון רחב של נושאים כגון: מוות, דיכאון, משפחה, דת, אלימות, מעמד, מיניות, פשע, סטריאוטיפים אתניים (בעיקר של אמריקנים ממוצא איטלקי), גזענות ומאבק בין-דורי.

פרק הפיילוט של הסדרה שודר ברשת HBO ב-10 בינואר 1999. במהלך שש עונות הסדרה שודרו 86 פרקים, עד לפרק הסיום שהוקרן ב-10 ביוני 2007. סצנת הסיום המפורסמת והמדוברת של הסדרה, שהותירה רבות לדמיונו של הצופה, זכתה לאינספור פרשנויות שונות.[1]

הסדרה זכתה להצלחה מסחרית גדולה ולשבחי המבקרים, כאשר אחוזי הצפייה שלה היו הגבוהים ביותר בתולדות רשת HBO.[2] בשנת 2013, דורגה על ידי גילדת התסריטאים האמריקנית (WGA) כסדרה בעלת התסריט הטוב ביותר בכל הזמנים,[3][4] כאשר הגרדיאן הבריטי הגדיר אותה כסדרה הטובה ביותר בכל הזמנים.[5] בנוסף, זכתה הסדרה בפרסים רבים, בהם 21 פרסי אמי ו-5 פרסי גלובוס הזהב.[6] בנוסף זכתה הסדרה לכמות נכבדה של ניתוחים, מאמרים, ביקורת ופרודיה.

בישראל שודרה הסדרה לאורך השנים בערוץ 3 (עונות 1–3), בערוץ 2 בזכיינית "טלעד" (עונות 4–5) ובערוץ 10 בשידור יומי עד לעונה 5. הערוץ יס פלוס סיים לשדר ב-5 בנובמבר 2007 את העונה השישית והאחרונה של הסדרה. מאז היא משודרת בשידורים חוזרים בערוצים שונים, ב-"yes Action", ערוץ 2 של הזכיינית רשת והחל מ-2012 בערוץ "yes Oh".

הפקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון ליצירת הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוצר הסדרה דייוויד צ'ייס בתמונה משנת 2015

במקור תוכנן כי סיפור העלילה של הסופרנוס יוצג במסגרת סרט קולנוע, אשר יעסוק "באיש מאפיה והטיפול הפסיכולוגי אותו הוא עובר בשל בעיות עם אמו". לאחר התייעצות עם מנהלו לויד בראון, החליט יוצר הסדרה, דייוויד צ'ייס, להתאים את סיפור המסגרת לסדרת טלוויזיה. בשנת 1995, חתם צ'ייס על חוזה לפיתוח הסדרה עם חברת ההפקות "Brillstein-Grey" (אנ') והחל בכתיבת פרק פיילוט לסדרה.

בתסריט הסדרה, שילב צ'ייס פרטים מחייו האישיים ושאב השראה מחוויות הילדות שלו בניו ג'רזי. צ'ייס ציין כי ניסה "להתייחס לדינמיקה של משפחתו ולהתאימה למאפיינים של משפחה מאפיונרית". לפי צ'ייס, מערכת היחסים המורכבת והבעייתית בין גיבור הסדרה, טוני סופרנו לאמו, ליוויה, מבוססת, באופן חלקי, על הקשר שלו עם אמו נורמה, אשר אותה תיאר צ'ייס כאישה לחוצה, שהשתלטה על כל סיטואציה בה הייתה מעורבת, בה הדגישה את המסכנות שלה ונטייתה לפרצי היסטריה.[7] עוד ציין, כי טיפול פסיכיאטרי שעבר במהלך הכתיבה, סייע לו בעיצוב דמותה של ד"ר ג'ניפר מלפי והדינמיקה הטיפולית שבינה לבין טוני לאורך הסדרה.[8]

בהקשר לטיפול הפסכיאטרי בו נוטל חלק טוני, הסדרה עוסקת רבות בסוגיות בריאותיות שונות, החל מדיכאון ומחלות שונות, בהן סרטן, התלות בתרופות והעיסוק האינטנסיבי במוות. כבר בפרק הפתיחה של הסדרה ניתן לראות את ביקורו של טוני אצל דוקטור מלפי לאחר שחווה התמוטטות עצבים. צייס ציין כי אמו הייתה היפוכונדרית במידת מה והתעסקה רבות במחלת הסרטן ובחשש ממנה.[8]

צ'ייס ציין פעמים רבות כי כבר מגיל צעיר היה מוקסם מסיפורים אודות המאפיה, לאחר שגדל על סרטי פשע קלאסיים כמו "אויב העם" (1931)[9] וסדרת הפשע "הבלתי משוחדים" (1959-1963).[10] סיפור המסגרת של הסדרה מושפע בצורה מסוימת מקורות משפחות הפשע בויארדו (Boiardo) ודה-קבלקנטה (DeCavalcante), אשר היו ממשפחות הפשע החזקות בניו ג'רזי, בתקופת ילדותו של צ'ייס.[11][12]

פיילוט לסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבואו לכתוב את הפיילוט לסדרה, צ'ייס היה מעוניין להתרחק מהכשל שהיה טמון לטענתו בתעשיית הטלווזיה עד לאותו זמן, לפיו "דמויות בטלוויזיה אומרות בדיוק את מה שהן חושבות כל הזמן". בראיון שנערך עמו אמר כי הדמויות בסופרנוס "יספרו שקרים ויסלפו את העובדות". כן אמר צייס כי כתב את פרק הפיילוט בראייה קולנועית. דוגמה לכך ניתן לראות בסצנה בה טוני מביט מחלון ביתו על משפחת הברווזים שנוחתת בבריכה בחצר ביתו, סצנה אשר אינה מקדמת את עלילת הסדרה, אך מרמזת על השינוי שצפויה הסדרה להוביל בדרך בה מצולמות ומוצגות סדרות דרמה בטלוויזיה.[8]

צ'ייס והמפיק בראד גריי, הציגו את הרעיון לסדרה למספר רשתות טלוויזיה: חברת פוקס גילתה עניין ראשוני, אך לבסוף ויתרה לאחר שנציגי החברה עיינו בתסריט הפרק הראשון וציינו כי "הסדרה אינה אלימה מספיק". רשתות אחרות נמנעו מהפקת הסדרה, בשל טענתם כי הסדרה "אפלה מדי". צ'ייס וגריי הציגו את הרעיון גם לנשיא HBO, כריס אלברכט, אשר זיהה את המקוריות ואת הפוטנציאל הסדרה והחליט לממן את פרק הפיילוט. אלברכט צוטט שאמר:

Cquote2.svg

אמרתי לעצמי, זו סדרה על גבר שמגיע לגיל 40. הוא יורש את העסק מאביו. הוא מנסה להביא אותה לזמנים מודרניים. יש לו את כל האחריות עליה. יש לו אמא שתלטנית שהוא עדיין מנסה להיחלץ ממנה. אף על פי שהוא אוהב את אשתו, הוא מנהל רומן. יש לו שני ילדים בגיל ההתבגרות, והוא מתמודד עם המציאות שלו. יש לו חרדות, הוא מדוכא, הוא מתחיל לראות פסיכיאטרית מפני שהוא מחפש משמעות בחיים שלו. חשבתי: ההבדל היחידי בינו לבין כל בנאדם אחר שאני מכיר זה שהוא בוס מאפיה בניו ג'רזי.

Cquote3.svg
– Peter Biskind , "An American Family". Vanity Fair. April 2007

בשל העובדה כי באותה תקופה מעמדה של רשת HBO היה נמוך יחסית וכי סדרות הדגל של הרשת, דוגמת "המופע של לארי סנדרס", לא הצליחו מבחינה מסחרית, גריי לא היה נלהב מהרעיון להפיק את הסדרה ברשת, שכן רצה "לעשות המון כסף", בדומה לסדרות כמו "ER", שזכתה להצלחה מסחרית רבה, בין היתר בשל שידורה ברשתות שידור רבות. עם זאת, נאלצו גריי וצ'ייס לחתום על חוזה הפקה על HBO כמוצא אחרון. בהתאם לחוזה, קיבלו השניים 100,000 דולר לפרק הפיילוט בנוסף לסכום של 50–60 אלף דולר לפרק, אם הסדרה תעלה לאוויר.

פרק הפיילוט של הסדרה צולם בשנת 1997 ובויים על ידי צ'ייס בעצמו. לאחר סיום הצילומים, הוקרן הפרק למנהלי חברת HBO. המשך ההפקה הוקפאה למשך שנה, במהלכה שקל צ'ייס לבקש מ-HBO לממן את הארכת הפיילוט ב-45 דקות נוספות, על מנת שיוכל להסב את הפרק לסרט באורך מלא, אך צעד זה לא יצא אל הפועל בסופו של דבר. לאחר צילום פרק הפיילוט, היה ספק רב בקרב צוות ההפקה, ובעיקר בקרב הנהלת HBO כי הסדרה תעלה בסופו של דבר לאוויר וזאת בשל העלויות הרבות הכרוכות בכך. בהקשר זה אמר מנכ"ל HBO ג'ף ביווקס (אנ') כי:

"הפקת הסדרה עתידה הייתה להוות עול כספי משמעותי לרשת, שכן עלות הפקת העונה הראשונה של הסדרה היא 30 מיליון דולר (2.5-2.7 מיליון דולר לכל פרק). באותו זמן ערערנו רבות, האם אנחנו מוכנים להוציא סכום שכזה על סדרת מאפיה במסגרתה הבוס הולך לפסיכיאטרית ואשר אותו מגלם שחקן יחסית אלמוני שמעולם לא שיחק בתפקיד ראשי. אמרנו לעצמנו, אם הסדרה לא תזכה להצלחה גדולה, לא ברור כיצד הרשת תתאושש"

– Peter Biskind , "An American Family". Vanity Fair. April 2007

בזמן ההמתנה להחלטת הרשת בנוגע לגורל הפיילוט ועתיד הסדרה, החל צ'ייס משא ומתן עם מפיקי הסדרה "תיקים באפילה", לשם חזרתו לסדרה כתסריטאי ומפיק. בדצמבר 1997, כמעט בתום הזמן שבו פקע החוזה של שחקני הפיילוט, אשר מאפשר להם להצטרף לפרויקטים חדשים, החליטה HBO להפיק את הסדרה והזמינה עונה מלאה (12 פרקים נוספים).

בטרם עליית הסדרה לאוויר, הייתה מחלוקת בין צ'ייס לבין מנהלי HBO בנוגע לשמה של הסדרה. בעוד צ'ייס רצה לקרוא לסדרה "הסופרנוס", על שם המשפחה אותה הכיר בתקופת ילדותו בניו ג'רזי, מנהלי הרשת סירבו בשל חששם כי הצופים יחשבו כי מדובר בסדרה העוסקת באופרה. לאחר דחיית מספר שמות חלופיים בהם "איש משפחה" ("Family Man") ו"דם ניו ג'רזי" ("New Jersey Blood"), הוחלט להישאר עם הצעתו של צ'ייס.[8]

פרק הבכורה של הסדרה שודר ב-10 בינואר 1999 ב-HBO וזכה לרייטינג גבוה של 3.5 מיליון צופים. הסופרנוס הייתה לסדרת הדרמה השנייה בהיסטוריה של הרשת (אחרי "אוז"), שאורך כל פרק בה נמשך כשעה.

במהלך העונה הראשונה של הסדרה נתגלעה מחלוקת בין צ'ייס לנשיא HBO אלברכט בנוגע לעלילת הפרק החמישי של העונה "College", במסגרתו מתלווה טוני אל בתו מדו בנסיעה בת מספר ימים לשם ביקורים באוניברסיטאות אליהן שוקלת מדו להצטרף. במהלך הפרק, מזהה טוני אדם בתחנת דלק שהצטרף לתוכנית להגנת עדים לאחר שהלשין על חברי ארגונו של טוני. צ'ייס צילם סצנה, במסגרתה הגיע טוני לביתו של אותו אדם ורוצח אותו. מנגד, אלברכט סירב לשידור הסצנה שכן חשש כי אהדת הצופים לטוני תיפגע אם יגלו כי הוא מעורב ברציחות. צ'ייס, שדרש כי הסצנה תשודר כרגיל, ציין כי דווקא המקרה ההפוך הוא נכון - אמינותו של טוני כבוס במשפחת פשע בעיני הצופים תיפגע אם הוא לא יהרוג את המלשין. בסופו של דבר הושגה פשרה בין השניים, כאשר הוכנסו לעלילה מספר פרטים נוספים - בהם העובדה כי המלשין סחר בסמים וכי שילם לרוצח שכיר שיהרוג את טוני. החלטתו של צ'ייס התבררה כנכונה, לאחר שזכה (במשותף עם תסריטאי נוסף) בפרס אמי על התסריט הטוב ביותר לסדרת דרמה בזכות העבודה על הפרק. לפי דירוגים רבים, נחשב הפרק לאחד מהטובים והאהובים ביותר של הסדרה.[13][14]

ליהוק[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדומה לדמויות אותן הם מגלמים, שחקנים רבים בסדרה הם ממוצא איטלקי-אמריקאי. בנוסף, רבים מהם שיתפו פעולה בסרטים ובתוכניות טלוויזיה, בטרם הצטרפו לצוות השחקנים של הסדרה. לדוגמה, 27 משחקני הסדרה, כמו לוריין בראקו, טוני סיריקו, מייקל אימפריולי ואחרים, הופיעו בסרטו של מרטין סקורסזה משנת 1990 "החברה הטובים".[15] עם זאת, דרש צ'ייס ללהק שחקנים אלמוניים יחסית מאזור העיר ניו יורק וזאת בהשראתו של הבמאי פרנסיס פורד קופולה שליהק לסרטו "הסנדק", שחקנים רבים שהיו לא מוכרים לפני עליית הסרט (והטרילוגיה בכלל) לאקרנים.[8]

כחלק מתהליך הליהוק עברו השחקנים תהליך ממושך של אודישנים והקראות של חלקים מהתסריט. מייקל אימפריולי, אשר מגלם בסדרה את אחיינו של טוני, כריסטופר מולטסנטי, ציין שבמהלך האודישנים היה לו קשה להבין מצ'ייס, בעל פני הפוקר, האם מבחן הבמה שלו היה מוצלח או לא, שכן צ'ייס נתן לו הערות רבות ודרש ממנו לחזור על קטע הקריאה שוב ושוב. בשל כך הוא לא האמין כי קיים סיכוי שיזכה בתפקיד, עד לשיחת טלפון מצ'ייס, בה התבשר כי זכה בתפקיד. בעניין זה ציין צ'ייס, כי אחת מהסיבות לבחירה של אימפריולי לתפקיד הייתה הופעתו ב"החברה הטובים".[8]

ג'יימס גנדולפיני, שגילם את דמותו של טוני סופרנו בתמונה משנת 2011

ג'יימס גנדולפיני הוזמן לאודישנים, לאחר שאחראית הליהוק של התוכנית סוזן פיצ'ג'רלד, צפתה בסצנה מסרטו של הבמאי טוני סקוט "רומן על אמת", בו שיחק.[8] גנדולפיני אהב את התסריט, שלטענתו היה מצחיק ושונה מאוד מהתסריטים שקיבל עד לאותו המועד. הוא לא האמין כי יזכה בפועל בתפקיד, בשל העובדה כי מעולם לא שיחק בתפקיד ראשי עד לאותו זמן, אך מנגד חשב כי יוכל לעשות את התפקיד בצורה טובה, שכן היה "בחור בן 35, עצבני ומשוגע", כך לטענתו. בראיון עמו ציין ציי'ס כי הליך האודישנים לא עבר חלק: "את האודישן הראשון, ג'יימס הפסיק באמצע כי חש שאינו טוב מספיק וכי אינו מרוכז. לאודישין השני הוא כלל לא הגיע. באודישן השלישי, אשר התקיים בביתי, ג'יימס הגיע ואחריו היה לי ברור כי הוא האדם המתאים לתפקיד".[8]

צייס הודה במספר מקרים כי אינו יודע מה היה קורה לולא הצטלבה דרכו עם גנדולפיני. בהקשר זה אמר: "ג'ים פשוט יודע מה הוא עושה. זו לא הגזמה להגיד שאם ג'יימס גנדולפיני לא היה מלוהק לתפקיד של טוני, הטלוויזיה שלנו פשוט לא הייתה מה שהיא היום. ללא שחקן שמסוגל להוציא את המלנכוליה של טוני, את הנשמה הגדולה, האבסורד והזעם שבו, אולי תור הזהב הטלוויזיוני של אנטי-גיבורים מעולם לא היה מתרחש".[8]

לוריין בראקו, אשר שיחקה את דמותה של אשת מאפיונר ב"חברה הטובים", לוהקה במקור לשחק את דמותה של כרמלה סופרנו. בסופו של דבר בחרה בראקו לגלם את התפקיד של ג'ניפר מלפי, הפסיכיאטרית של טוני. בראקו ציינה כי לאחר השתתפותה ב"החברה הטובים", מרבית התפקידים שהוצעו לה היו של נשות או פילגשות של מאפיונרים, והיא רצתה תפקיד שונה ומאתגר יותר.[16]

טוני סיריקו, בעל עבר בעולם הפשע,[8] נבחר לשחק את התפקיד של פולי גוטיירי. סירקיו התנה את השתתפותו בסדרה בכך שדמותו לא תהפוך בשום שלב למודיע משטרתי.

צ'ייס הזמין לאודישנים את סטיבן ואן זאנדט, הגיטריסט של להקת "אי סטריט בנד", לאחר שצפה בטלוויזיה בהופעה חיה של הלהקה בטקס היכל התהילה של הרוקנרול בשנת 1997, והתרשם מהנוכחות הבימתית שלו. ואן זאנדט, אשר היה חסר כל ניסיון במשחק, לוהק במקור לתפקיד הראשי של טוני סופרנו, אך חש כי את תפקיד זה צריך לגלם שחקן בעל ניסיון רב יותר.[8] לבסוף, לוהק ואן זנדט לתפקיד של סילביו דנטה, יועצו של טוני, כאשר אשתו בחיים האמיתיים מורין, לוהקה לתפקיד אשתו בסדרה.[8]

חוץ ממספר שחקנים, דוגמת לוריין בראקו אשר הייתה מועמדת לאוסקר על תפקידה ב"החברה הטובים", זוכת האמי ננסי מרצ'נד, ודומיניק קיינסה, אשר שיחק, בין היתר, בסנדק 2, הורכב צוות השחקנים המקורי של הסדרה ברובו משחקנים אלמוניים. בהמשך הסדרה, הופיעו שחקנים מוכרים רבים, הן בתפקידים מתמשכים דוגמת סטיב בושמי, והן בתפקידים חד פעמיים כמו לורן באקול, בן קינגסלי ואחרים.

צוות הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוצר ומפיק הסופרנוס דיויד צ'ייס, שימש גם כתסריטאי הראשי לאורך כל שש עונות הסדרה. מעורבותו בהליך ההפקה הכולל הייתה רבה. צ'ייס היה ידוע בדרישותיו המחמירות ובירידה הדקדקנית לפרטים הקטנים.[8] בנוסף לכתיבת 2–7 פרקים בעונה, צ'ייס פיקח על הליך עריכת הפרקים כולו וייעץ לבמאי הסדרה באופן שוטף.[8] בראד גריי שימש כמפיק האחראי של הסדרה, אך בניגוד לצ'ייס, אשר חלק עמו את התפקיד, לא הייתה לו כל מעורבות באספקטים היצירתיים של הסדרה. רבים בצוות ההפקה של הסדרה נבחרו לתפקיד באופן אישי על ידי צ'ייס בעצמו, רבים הם קולגות למקצוע של צייס. אחרים נבחרו לאחר הליך ראיונות עם מפיקי הסדרה.[8]

רבים מתסריטאי הסופרנוס, היו בעלי ניסיון קודם בכתיבה לסדרות טלוויזיה בטרם הצטרפו לצוות הסדרה. לדוגמה רובין גרין ובעלה מיטשל בורגס, אשר עבדו בצוות ככותבים ומפיקים החל מהעונה הראשונה ועד החמישית, שיתפו פעולה עם צייס קודם לכן בסדרה "חשיפה לצפון". טרנס וינטר, אשר הצטרף לצוות הכותבים החל מהעונה השנייה ושימש כמפיק בפועל של הסדרה החל מהעונה החמישית, עסק במשך כשנתיים כעורך דין, בטרם החליט לשנות מקצוע ולהשתלב כתסריטאי בתעשיית הטלוויזיה. לאחר סיום הסדרה, יצר וינטר את סדרת הפשע "אימפריית הפשע", אשר שודרה בין השנים 2010–2014 והיה מעורב בפרויקטים שונים בטלוויזיה ובקולנוע, דוגמת "הזאב מוול סטריט".

תסריטאי נוסף של הסדרה, מתיו ויינר, אשר שימש כאחד ממפיקי הסדרה בעונה הרביעית והחמישית, כתב בשנת 2000 טיוטת תסריט לפרק הפיילוט של הסדרה מד מן. התסריט הועבר לצ'ייס שהתרשם מאוד מיכולות הכתיבה של ויינר והציע לו להצטרף לצוות התוכנית.[17] על עבודתו בתוכנית זכה ויינר לשני פרסי אמי (בשנים 2004 ו-2007). חוץ מתסריטאי הסדרה, חלק מצוות השחקנים היה מעורב בהליך הכתיבה. מייקל אימפריולי, אשר גילם את דמותו של כריסטופר מולטיסנטי, היה מעורב בכתיבת חמישה פרקים בין העונה השנייה לחמישית, בעוד טוני קלם, אשר גילמה את דמותה של אנג'י בונפנסיירו כתבה את אחד מן הפרקים בעונה החמישית.

ככלל, 22 תסריטאים שונים לקחו חלק בתהליך הכתיבה של הסדרה, כאשר מתוכם שמונה קיבלו קרדיט על כתיבת פרק שלם בעצמם. מספר הרב ביותר של הפרקים נכתב על ידי צייס בעצמו (30 פרקים), כשאחריו נמצאים טרנס וינטר (25 פרקים), רובין גרין ומיטשל בורגס (22 פרקים), מתיו ויינר (12 פרקים) ופרנק רנזולי (9 פרקים).

בדומה לתסריטאי הסדרה, אף הבמאים השונים שנבחרו לצוות הסופרנוס, דוגמת טים ואן פאטן (20 פרקים), ג'ון פטרסון (13 פרקים), הגיעו לאחר ניסיון קודם בתחום. בנוסף, נטלו חלק בבימוי הפרקים מספר משחקני הסדרה, דוגמת סטיב בושמי (שהופיע במספר פרקים) ופיטר בוגדנוביץ', אשר גילם את דמותו של אליוט קופפרברג, הפסיכיאטר של ג'ניפר מלפי. צ'ייס ביים בעצמו שני פרקים - את פרק הפיילוט ואת פרק סיום הסדרה.

את מלאכת הצילום של הסדרה חלקו בעיקר שניים - הבמאי והצלם הרוסי אליק סחרוב (אשר צילם 38 מפרקי הסדרה), וצלם הקולנוע והבמאי פיל אברהם. הסדרה זכתה לתשבחות, בין היתר בזכות סגנון הצילום, אשר מאפיין בדרך כלל סרטי קולנוע. השימוש בסגנון זה התאפשר בזכות שיתוף הפעולה של צ'ייס עם הצלמים, אשר לשניהם (בעיקר לאברהם) ניסיון רב בצילום סרטים.

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה זכתה לביקורות משבחות על שימוש אפקטיבי במגוון מוזיקלי רחב, ועל כך שהפכה שירים נידחים ומוכרים פחות ללהיטים. צ'ייס, בשילוב עם המפיק מרטין ברוסטל והעורכת המוזיקלית קתרין דאייק, היה מעורב בבחירת כל אחד מן השירים בסדרה. בחלק מבחירת השירים היה מעורב גם סטיבן ואן זנדט. לרוב, בחירת השירים לתוכנית נעשה רק לאחר סיום ההפקה והעריכה, אך היו מקרים בהם סצינות שונות בוימו על מנת שיתאימו לסגנון המוזיקלי ולשיר שנבחר מבעוד מועד.[18]

שיר הפתיחה של הסדרה, "Woke Up This Morning" (אנ'), נכתב ובוצע על ידי להקת הרוק הבריטית "Alabama 3". השיר נכתב בהשראת מקרה רצח אמיתי שהתרחש בארצות הברית בשנת 1996, בו אישה דקרה למוות את בעלה שהתעלל בה לאורך 20 שנה.[19] בניגוד לשיר הפתיחה, שהיה קבוע לאורך כל עונות הסדרה, שיר הסיום של הפרקים היה מגוון, והשתנה בכל פרק. שירים רבים חזרו מספר פעמים לאורך פרק מסוים, דוגמת השיר "Living on a Thin Line" של להקת הקינקס, בפרק "אוניברסיטה" (University) בעונה השלישית והשיר "Glad Tidings" של ואן מוריסון, שחזר מספר פעמים בפרק הסיום של העונה החמישית "All Due Respect". חלק מן השירים, חזרו מספר פעמים לאורך העונות, דוגמת שירו של אנדראה בוצ'לי "Con te partirò". על אף העובדה, כי במהלך הסדרה נעשה שימוש מגוון בשירים קיימים, כמעט ולא נעשה כל שימוש במוזיקת ליווי מקורית, בהשוואה לנעשה בסדרות טלוויזיה אחרות.

בסך הכל הופקו 2 אלבומי פסקול, אשר כללו שירים שהופיעו במהלך הסדרה. הראשון, "The Sopranos: Music from the HBO Original Series", יצא בשנת 1999, אשר כלל שירים מ-2 העונות הראשונות, בעוד השני, "The Sopranos - Peppers and Eggs: Music From The HBO Series", אשר יצא בשנת 2001 כלל שירים משלוש העונות הראשונות (אלבום כפול).

סט הצילומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזית איטליז הבשר "Satriale's", שהיווה מקום מפגש לדמויות התוכנית

מרבית סצינות החוץ בסדרה צולמו בתחומי ניו ג'רזי, כשחלק גדול מסצינות הפנים, לרבות בבית משפחת סופרנו, המשרד במועדון החשפנות "בדה בינג" וחדר הפסכיאטרית של ג'ניפר מלפי, צולמו באולפני "Silvercup" (אנ') בניו יורק. איטליז הבשר, מקום המפגש הקבוע של טוני וחברי ארגונו, צולם בתחילה באיטליז אמיתי בעיר אליזבת שבניו ג'רזי (שמו בפרק הפיילוט היה "Centanni's Meat Market". לאחר שהסדרה נקנתה על ידי HBO, שכרו מפיקי הסדרה בניין בעיר קרני שבניו ג'רזי, על מנת שישמש כאתר צילומים לסצינות בתוך ומחוץ לאיטליז הבשר, אשר שמו שונה לאחר פרק הפיילוט ל-"Satriale's Pork Store". לאחר סיום הסדרה, נהרס הבניין.[20]

מועדון החשפנות "בדה בינג" (Bada bing), אשר מנוהל ובבעלות דמותו של סילביו דנטה, יועצו של טוני, הוא למעשה מועדון אמיתי הממוקם בקרבת העיר לודי שבניו ג'רזי בשם "Satin Dolls". כל הסצינות ב"בדה בינג", למעט אלו שנערכו במשרד, צולמו כולם בתחומי המועדון האמיתי.[21] המועדון, פעל באופן שוטף לאורך כל עונות הסדרה, ולשם כך נדרש תיאום עם בעל המועדון, אשר שמח על ההזדמנות שצוות ההפקה יעשה שימוש במועדון במסגרת הסדרה, אך דרש שהצילומים לא יתנגשו עם שעות הפעילות שלו.

סצינות רבות בסדרה צולמו במסעדת "וזוביו" (Vesuvio), אשר מנוהלת ושייכת לדמותו של ארטי בוקו. בפרק הפיילוט צולמו הסצינות במסעדת "Manolo's" אשר באליזבת ניו ג'רזי. לאחר הריסתה של מסעדת "וזוביו" כחלק מעלילת הסדרה, פתח בוקו מסעדה חדשה בשם "Nuovo Vesuvio". החל משלב זה, סצינות החוץ באזור המסעדה צולמו ממסעדה איטלקית בשם "Punta Dura", אשר ממוקמת בלונג איילנד בעיר ניו יורק.

מרבית הצילומי מחוץ לבית משפחת סופרנו צולמו בשטח מגורים פרטי בנורת קולדוול שבניו ג'רזי, בעוד הסצינות בתוך הבית צולמו ברובם באולפן ברובע קווינס שבניו יורק.[22] בית המגורים של הסופרנוס, המשתרע על שטח של יותר משני דונם, נבחר על ידי צ'ייס, לאחר שזה בחן 150 בתים אחרים.

פתיח[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרקי הסדרה נפתחים כולם בפתיח קבוע, המציג את רשימת השחקנים המופיעים בה, וכן בעלי תפקידים בכירים מאחורי הקלעים, על רקע צילום נסיעתו של גיבור הסדרה, טוני, מניו יורק, דרך מנהרת לינוקלן, כביש האגרה המהיר ("The Turnpike"), ועד לביתו בניו ג'רזי, תוך כדי מעבר על פני מספר אתרים מוכרים יותר או פחות באזור ניו ג'רזי. לפי צ'ייס, מטרת הפתיח הייתה להראות כי הסופרנוס היא סדרת מאפיה המזוהה עם העיר ניו ג'רזי, בניגוד לסדרות דומות אחרות אשר עלילתן מתרחשת בניו יורק. הפתיח המקורי לסדרה, שהופיע בעונות 1–3, בשנים 1999–2001, כלל צילום של מגדלי התאומים. לאחר פיגועי 11 בספטמבר הפתיח שונה, וצילום מגדלי התאומים הוסר.

בשנת 2010, נבחר פתיח הסדרה לאחד מעשרת קטעי הפתיחה הטובים בכל הזמנים על ידי קוראי מגזין "TV Guide".[23]

שחקנים ודמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הסופרנוס - דמויות
צוות השחקנים של "הסופרנוס"

"הסופרנוס" כוללת מספר רב של דמויות, אשר חלק נכבד מתוכן זוכה לפיתוח, ללא קשר ישיר בהכרח למידת חשיבותן לעלילת הסדרה. חלק מן הדמויות מופיעות בעונות מסוימות בלבד, כאשר אחרות מופיעות באופן סדיר לאורך הסדרה כולה. מרבית הדמויות נוצרו על ידי יוצר הסדרה דיויד צ'ייס.

הדמות הראשית של הסדרה היא טוני סופרנו (ג'יימס גנדולפיני), דור שני למאפיה בניו ג'רזי, על אף שהוא מסתיר את מהות עבודתו האמיתית, כשהוא מספר כי הוא עובד בחברה לפינוי אשפה. טוני מנסה להסביר את כניסתו לחיי הפשע המאורגן תוך התייחסות לאירים המושחתים והרצחניים, לטענתו, ששלטו בניו ג'רזי, ולניסיונות של המהגרים האיטלקיים להרוויח גם הם מכל ההתרחשויות.[24]

בתחילת הסדרה ממלא טוני את תפקיד אחד מהקפטנים (Caporegime) במשפחת הפשע הניו ג'רזית דימאו (אנ') (DiMeo), אך בהמשך עולה בסולם הדרגות וממונה לבוס המשפחה. לאורך הסדרה, מתקשה טוני לייצור איזון בין חובותיו למשפחתו הקרובה - אשתו כרמלה, בתו מדו, בנו הצעיר אי.ג'יי ואמו ליביה, לבין תפקידו במשפחת הפשע. בשל דיכאון קליני ממנו סובל (בדומה לאביו ולבנו) ולאחר התעלפות שנגרמה כתוצאה מהתקף חרדה שעובר טוני בפרק הפיילוט של הסדרה, רופאו האישי מפנה אותו לטיפול פסיכיאטרי אצל דוקטור ג'ניפר מלפי (לוריין בראקו). על אף יחסים מתוחים בין השניים, אשר מובילים לעתים לוויכוחים והתפרצויות זעם מצידו של טוני, מנסה מלפי להפגין רציונליות, אכפתיות ואנושיות כלפיו. לאורך הסדרה, נחשפת משיכתו המינית של טוני חובב הנשים למלפי, אשר מצידה שומרת על מקצועיות, על אף העובדה שנראה כי היא נמשכת לדומיננטיות ולכוחניות שבדמותו. על אף הפצרות מצד קרוביה, ואף על פי שיש לכך השפעה שלילית על חייה האישיים ועל מצב רוחה, מממשיכה מלפי לטפל בטוני לאורך עונות הסדרה. עלילת המשנה העוסקת בטיפול הפסיכיאטרי, שהיא מרכזית בתחילת הסדרה, הולכת ונדחקת מעט לשוליים בהמשך, אולם שומרת על כוחה בהענקת מבט צדדי על מניעיו של טוני ועל אישיותו המורכבת כאיש מאפיה קשוח מחד וכאדם רגיש ופגיע מאידך.

יחסים מורכבים מתגלים גם ביחסיו של טוני עם אשתו כרמלה (אידי פאלקו) אשר לכודה בין הצורך להשלים עם בגידותיו הרבות של טוני לצד עבודתו בארגון הפשע, לבין אורך החיים הראוותני והמעמד החברתי והסוציו אקונומי הגבוה, הנגזרים מאותה עבודה בדיוק. בני הזוג חווים עליות ומורדות ביחסיהם עם ילדיהם - מדו (ג'ימי-לין סיגלר), בחורה מוצלחת ואינטליגנטית אך מרדנית ואיי.ג'יי (רוברט אילר) - אשר סובל מחוסר מוטיבציה ומעצלנות. ההתמודדות של טוני וכרמלה עם בעיות גיל ההתבגרות של ילדיהם נעשית מורכבת יותר ככל שהידע שלהם לגבי אופי עבודתו של טוני מתבררת ומתבהרת.

צוות השחקנים של הסדרה כולל דמויות נוספות ממשפחתו של טוני - אמו המינפולטיבית והדיכאונית אוליביה "ליביה" סופרנו (ננסי מרצ'נד), אחותו המוחצנת והמלודרמטית ג'ניס (איידה טורטורו), דודו קוראדו "ג'וניור" סופרנו (דומיניק קיינסה), אשר מתמנה לבוס המשפחה לאחר מותו מסרטן ריאות של הבוס הקודם ג'קי אפריל האב (מייקל ריספולי) (אנ'), במהלך העונה הראשונה. על אף מינויו לבוס בפועל, יחסיו של ג'וניור עם טוני מתדרדרים, בין היתר בשל השפעתו הרבה של טוני בארגון הפשע והסכמתו לאפשר את קידומו של ג'וניור לבוס רק על מנת להרחיק עצמו מעיני רשויות החוק.[25] ההסלמה ביחסיהם מובילה לניסיון חיסול של טוני, לפי הוראתו של ג'וניור ובהסכמה שבשתיקה מצד ליביה סופרנו, אשר יחסיה עם טוני מעורערים לאורכה של הסדרה. דמות חשובה נוספת בחייו של טוני הוא בן דודו טוני בלנדטו, אותו מגלם סטיב בושמי, אשר חוזר לחיק המשפחה לאחר מאסר ממושך בכלא. במהלך העונות, נקרע טוני בין רצונו לחזור למוטב ולעבוד בעבודה "חוקית", לבין נטייתו להסתבך בשל בעיות אלימות וכן בשל רצונו של טוני סופרנו וגורמים אחרים במשפחת הפשע כי יחזור לעסוק "בענייני המשפחה".

דמות חשובה נוספת במשפחה היא כריסטופר מולטסנטי (מייקל אימפריולי), אשר מוצג בסדרה כאחיינו של טוני, על אף העובדה שהוא בן דודה של כרמלה. בסדרה מוצגת מערכת היחסים בין טוני לכריסטופר כיחסי אב ובן. מחד, טוני לוקח את כריסטופר תחת חסותו תוך קידומו במעלה סולם הדרגות בארגון הפשע, אך מנגד, נאלץ להתמודד עם אופיו המרדני של כריסטופר ועם התמכרותו לסמים (בעיקר הירואין) ממנה הוא סובל במהלך הסדרה ואשר משפיעה על תפקודו.

מלבד העיסוק במשפחתו הגרעינית, חלק נכבד מהסדרה סובב סביב המעגל הקרוב לטוני בארגון הפשע דימאו: סילביו דנטה (סטיבן ואן זאנדט), הבעלים ומנהלה של מועדון החשפנות "בדה בינג", אשר משמש גם מקום מפגש לבכירי הארגון. דנטה משמש גם כיועצו האישי של טוני ואחד מאנשי סודו הקרובים ביותר, פולי "וולנטס" גולטיירי (טוני סירקו), קפטן מזדקן בארגון, הנוטה להתפרצויות זעם ולהתנהגות ילדותית, וסלבטור (סאל) "ביג פוסי" בונפנסרו (וינסנט פסטורה), בכיר בארגון, אשר משמש במקביל כבעליו של מוסך מכוניות. לבונפנסרו ופולי חברות רבת שנים עם משפחת סופרנו, עוד מהתקופה בה עבדו עם אביו של טוני, שכיהן גם הוא כראש משפחת הפשע.

דמויות נוספות ובולטות בארגון הן פטסי פריזי (דן גרימלדי) (אנ'), פיוריו גונטה (פדריקו קסטלוצ'יו), אותו הביא טוני מאיטליה על מנת שישמש כנהגו וכשומר ראשו, ראלף סיפורטו (ג'ו פנטוליאנו), ריצ'י אפריל (דייוויד פרובל), ויטו ספטפורה (ג'וזף ר. גנסקולי), יוג'ין פונטקורבו (רוברט פונארו) (אנ'), בובי "בקלה" באקליירי (סטיב שיריפה) ועוד. באקליירי משמש כעוזרו של ג'וניור בתחילת הסדרה אך בהמשך נכנס למעגל הקרוב לטוני, במיוחד לאחר נישואיו לאחותו של טוני ג'ניס. סיפורטו הוא אחד מחברי הארגון המרוויחים ביותר, אך אופיו השחצני והתנהגותו החצופה והוולגרית מובילה ליחסים עכורים בינו לבין טוני. אפריל משתחרר מהכלא במהלך העונה השנייה של הסדרה ובמהרה מתחיל להוות איום על מנהיגותו של טוני. ספאטאפורה מתקדם במהרה ונהיה אחד מחברי הארגון המוצלחים ביותר, תוך שהוא מנסה להסתיר את היותו הומוסקסואל משאר חברי הארגון.

מלבד חברי הארגון, ישנן מספר דמויות משנה המקורבות לטוני ולמשפחתו ובהן הרמן "האש" רבקין (ג'רי אדלר) (אנ'), אדריאנה לה סרווה (דראה דה-מתאו), רוזלי אפריל (שרון אנג'לה) (אנ'), אנג'י בונפנסיירו (טוני קאלם) (אנ') וארטי (ג'ון ונטימיליה) ושרמיין בוקו (קתרין נרדוצ'י). הרמן הוא יועץ וחבר ותיק קרוב של טוני. אדריאנה היא חברתו של כריסטופר, איתו היא מנהלת מערכת יחסים מורכבת ואלימה לעתים; רוזלי היא אלמנתו של ראש המשפחה הקודם ג'קי אפריל האב וחברה קרובה של אשתו של טוני כרמלה; אנג'י היא אשתו של חבר הארגון "ביג פוסי"; ארטי ושרמיין הם חברי ילדות של טוני ומנהלים ביחד מסעדה איטלקית מצליחה בשם "וסוביו". יחסיהם של בני הזוג מתערערים בשל המתח שבין סלידתה של שרמיין מטוני ומאורח חייו אשר משפיע על התנהלותו של ארטי, אשר מצידו שומר חסד נעורים על יחסים לטוני, בהתחשב בהיכרותם ארוכת השנים.

לאורך הסדרה, מתוארת מערכת הקשרים הסבוכה שבין משפחת הפשע של טוני שמקום מושבה בניו ג'רזי לבין משפחת הפשע מניו יורק, בהנהגתו של קרמיין לופרטאצי (טוני ליפ) (אנ'). אחת מדמויות המפתח במשפחה היא ג'ון "ג'וני סאק" סקראמוני (וינס קורטולה), אשר לו מערכת יחסים עסקית ואישית מורכבת עם טוני. דמויות נוספות במשפחה הן בנו של קרמיין - קרמיין ג'וניור (ריי אברוזו) (אנ') ופיל לאוטרדו (פרנק וינסנט), אשר לוקח פיקוד על המשפחה לאחר מותו של קרמיין האב וכניסתו לכלא של ג'וני סאק. לאורך הסדרה מנסה טוני לגשר על הצורך בשמירה על יחסים טובים בין המשפחות וההימנעות מגלישה לאלימות, לבין חובתו כלפי משפחתו שלו ושמירה על האינטרסים שלה שלעיתם מתנגשים עם אלה של המשפחה מניו יורק.

עונות הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונה מס' פרקים תאריך פרק פתיחת העונה תאריך פרק סיום העונה
1 13 10 בינואר 1999 4 באפריל 1999
2 13 16 בינואר 2000 9 באפריל 2000
3 13 4 במרץ 2001 20 במאי 2001
4 13 15 בספטמבר 2002 8 בדצמבר 2002
5 13 7 במרץ 2004 6 ביוני 2004
6 [26]21 12 במרץ 2006 10 ביוני 2007

עונה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר התמוטטות שחווה טוני בשל התקף חרדה שעבר, הוא מתחיל בטיפולים אצל הפסיכיאטרית ג'ניפר מלפי, אשר תלווה אותו לאורך הסדרה כולה. במהלך הטיפול, חושף טוני פרטים רבים מתקופת ילדותו, הן בנוגע לחוויותיו כילד שאביו הוא מאפיונר והשפעה זאת טוני ועל הבחירה ללכת בדרכי אביו והן בנוגע ליחסו של טוני לאימו ליביה, אשר מצטיירת כאדם נקמני בעל נטיות פסיכופטיות. יחסיו המורכבים של טוני עם אשתו כרמלה נחשפים גם הם ותחושותיה האמביוולנטיות בנוגע לטיב עבודתו של טוני. בנוסף, נפרשת מערכת היחסים של טוני עם ילדיו - מדו ואנטוני ג'וניור, אשר מתחילים לפתח עניין בנוגע לעבודתו של טוני.

בעקבות מותו של ראש המשפחה ג'קי אפריל מסרטן, הופך דודו של טוני "ג'וניור" סופרנו להיות הבוס החדש. על אף מינויו, חש ג'וניור מרמור בשל תחושותיו (המוצדקות בעיקרן) כי טוני שולט בפועל בפעילות המשפחה. בעקבות זאת, נוצרת מתיחות רבה בין השניים שבשיאה נעשה ניסיון התנקשות בטוני, בהתאם להוראתו של ג'וניור ובהסכם שבשתיקה של ליביה, אשר סלידתה מטוני גוברת בשל רצונו להעבירה לבית אבות. בסוף העונה נעצר ג'וניור.

עונה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת העונה, משתחרר מהכלא אחיו של ג'קי המנוח ריצ'י ובמהרה מנסה לחזור לעמדת השפעה בארגון, למורת רוחו של טוני אשר סולד מאופיו של ריצ'י ומהתנהגותו הבלתי נשלט. בנוסף, מתחיל ריצ'י לנהל מערכת יחסים רומנטית עם אחותו של טוני ג'ניס, אשר חוזרת לניו ג'רזי לאחר שהות ארוכה בסיאטל. חברו הקרוב של טוני ואיש הארגון, "ביג פוסי" בונפנסיירו חוזר גם הוא לעיר לאחר היעדרות מסתורית ובלתי מוסברת. במהלך העונה, מתארס כריסטופר לחברתו אדריאנה, אשר מצידו ניצל מניסיון חיסול מצד שון ג'יסמונטה ומתיו בבלנקה - חיילים זוטרים ומתוסכלים במשפחת הפשע - שמנסים לבלוט ולעשות שם לעצמם על ידי כך. במהלך הניסיון הכושל, הורג כריסטופר את שון אך מתיו מצליח להימלט. טוני ו"ביג פוסי" מאתרים את מתיו ומחסלים אותו, אך עד לאירוע מזהה את טוני ומדווח על כך ל-FBI.

לאחר שנעצר בסוף העונה הקודמת ומעמדו נחלש משמעותי עקב ניסיון החיסול של טוני, שוהה ג'וניור במעצר בית, בזמן שהוא ממתין לתחילת משפטו. ריצ'י אפריל, שמאוכזב משליטתו ומיחסו של טוני כלפיו, מנסה לשכנע את ג'וניור לחסל את טוני, אשר מצידו מעמיד פנים כי הוא מתעניין ברעיון אך בהמשך מודיע על כך לטוני, אשר שוקל את צעדיו בנוגע לדרך התגובה המתאימה. עם זאת, האיום מצד ריצ'י נעלם לאחר שהוא נהרג בעקבות ריב קולני ואלים עם ג'ניס, אשר חוזרת בעקבות האירוע לסיאטל. בסוף העונה, מגיע טוני למסקנה כי "ביג פוסי" חצה את הקווים והפך למודיע של ה-FBI, לאחר שנתפס על סחר בהירואין. ביחד עם סילביו ופולי, הם מעלים אותו על סירה, הורגים אותו ביריות אקדח ומשליכים אותו למים.

עונה שלישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברקע "היעלמותו" של ריצ'י אפריל, חוזר לעיר ראלף סיפורטו, לאחר שהות ממושכת במיאמי. סיפורטו מתחיל לנהל מערכת יחסים עם אלמנתו של ג'קי אפריל רוזלי. לאור השמועה (השקרית) לפיה ריצ'י בגד במשפחה והצטרף לתוכנית להגנת עדים, לוקח סיפורטו פיקוד על צוותו של ריצ'י והופך לאחד מאנשי הארגון המרווחים והמצליחים ביותר. עם זאת, בשל מערכת יחסים עכורה עם טוני לאור אופיו המרדני של סיפורטו, ממנה טוני את ג'יג'י ססטונה (ג'ון פיורה) (אנ') לתפקיד מחליפו של ריצ'י, למורת רוחו של סיפורטו. בהמשך, מתה אמו של טוני ליביה משבץ.

בין בנו של ג'קי אפריל, ג'קי ג'וניור (ג'ייסון קרבונה) (אנ') ובתו של טוני מדו, מתפתחת מערכת יחסים רומנטית אשר נהפכת עם הזמן לזוגיות בעייתית, המערבת סמים, אלכוהול ובגידות חוזרות ונשנות מצד ג'קי ג'וניור. בתחילת הקשר, טוני פורס את חסותו על ג'קי הצעיר, אך בהמשך העונה, סבלנותו של טוני פוקעת לאור התנהלותו הבעייתית. בהשראת סיפור שמספר סיפורטו לג'קי ג'וניור אודות הדרך שבה נהפכו טוני, סילביו דנטה וג'קי אפריל לחברים רשמיים בארגון, מחליט ג'קי ג'וניור יחד עם שניים מחבריו לחקות את המעשה, על ידי ביצוע מעשה שוד בזמן משחק קלפים אותו מנהל חבר הארגון יוג'ין פונטקורבו וזאת על מנת לזכות בכבוד מטעם אנשי הארגון ובכך להפוך לחברים רשמיים בו. ניסיון השוד נכשל, וג'קי ג'וניור מצליחל להמלט מהמקום (לאחר ששני חבריו מתו במהלך השוד). טוני מאפשר לסיפורטו להחליט בנוגע לעונשו של ג'קי ג'וניור. על אף העובדה כי סיפורטו משמשל בפועל כאביו החורג, הוא מחליט כי יש להרוג את ג'קי ג'וניור.

בעקבות התקף זעם, הורג סיפורטו במכות אגרוף את חברתו ההרה טרייסי (אריאל קיילי) מחוץ למועדון ה"באדה בינג". בתגובה, מכה טוני נמרצות את סיפורטו, על אף העובדה כי הדבר מנוגד לחוקי המאפיה, לפיהם אין להכות חבר ארגון בנוכחות שאר החברים. היחסים בין השניים מתדרדרים, אך לאחר מותו הפתאומי של מפקד צוותו של סיפורטו ג'יג'י כתוצאה ממפרצת, נאלץ טוני למנות את סיפורטו לקאפו (אנ') החדש.

במהלך המתנה לפגישתו עם דוקטור מלפי, פוגש טוני את גלוריה טרילו (אנאבלה סקיורה) (אנ'), אשת מכירות של מרצדס ומתחיל לנהל עימה רומן סוער. דוקטור מלפי, נאנסת באכזריות במהלך העונה בחדר המדרגות בבנין בו היא עובדת, ג'וניור מאובחן בסרטן, אך מצבו משתפר לאחר טיפולי כימותרפיה. כמו כן, בנו של טוני איי.ג'י, ממשיך להסתבך בבית הספר, הן בשל ציוניו הנמוכים והן בשל מעשי קונדס וונדליזם בהם הוא מעורב. מנגד, פעילותו במסגרת נבחרת הפוטבול מגינה עליו מפני סילוק מבית הספר.

עונה רביעית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כריסטופר הורג את הבלש שהרג את אביו, לאחר שטוני מאתר את כתובת מגוריו. המתיחות בין המשפחות גוברת, לאחר שג'וני סאק מגלה כי ראלף סיפורטו סיפר צחק על משקלה העודף של אשתו ג'יני (דניס בורינו-קווין) (אנ'). ג'וני מבקש רשות מראש המשפחה קרמיין לחסל את סיפורטו, אך זה מסרב. על אף זאת, מורה ג'וני להוציא את החיסול לדרך. לאחר שקרמיין מגלה זאת, הוא מורה לטוני לתכנן את חיסולו של ג'וני כעונש על סירוב הפקודה. לבסוף, מבטל ג'וני את תוכניתו והעניינים חוזרים לשגרה.

טוני וסיפורטו משקיעים יחדיו בסוס מרוץ בשם "Pie-O-My", אשר זוכה במירוצים רבים ומכניס לכיסם כסף רב מהימורים. עם זאת, לאחר שבנו של סיפורטו ג'סטין (דיין קרלי) נפצע קשה במהלך משחק עם אחיו בחצר ביתם, מתחיל טוני לחשוד כי סיפורטו יזם שריפה באורווה שהרגה את סוס המירוץ שלהם על מנת שיוכל להשתמש בכספי הביטוח לכיסוי הטיפול הרפואי בבנו. טוני מתעמת עם סיפורטו בנוגע לכך, אך הוא מכחיש כל מעורבות בשריפה. בין השניים מתפפתח עימות אלים שבסופו חונק טוני את סיפורטו למוות.

לאחר דיון בבית המשפט בעניינו, מועד ג'וניור במדרגות ונחבל בראשו. בעצתו של טוני, מנצל ג'וניור את המצב ומעמיד פנים כי נגרם לו נזק מוחי בעקבות הנפילה ולכן אינו יכול להמשיך במשפט. בהמשך, יוג'ין פונטקורבו מאתר את אחד מהעדים במשפט ומאיים עליו כי לא יצביע להרשעתו של ג'וניור. העד המאוים פועל בדרך זאת ומביא לזיכויו של ג'וניור.

לאחר מות אשתו של בובי באקיליירי קארן בתאונת דרכים (כריסטין פדי), מתפתחת מערכת יחסים רומנטית בינו לבין ג'ניס. לאור התמכרותו של כריסטופר להירואין וחוסר תפקודו, מארגנת משפחתו וחבריו התערבות, שלאחריה נכנס כריסטופר למוסד גמילה. אשתו של כריסטופר אדריאנה מתחברת עם סוכנת FBI סמויה (לולה גלאודיני) אשר גויסה על מנת לדלות מידע על טוני וחברי הארגון דרכה. לאחר זמן מה, חושפת הסוכנת את זהותה ומכריחה את אדריאנה לשתף פעולה, שכן אם לא תואשם במספר עבירות פליליות ותרצה זמן ממושך בכלא.

יחסיהם של טוני וכרמלה עולים על שרטון, הן בשל חששותיה לגבי עתידה הכלכלי והן בשל בגידותיו החוזרות ונשנות של טוני. בעקבות כך, מתפתחת מערכת יחסים חמה (אך אפלטונית) בינה לבין שומר ראשו של טוני פיוריו. על אף משיכתו לכרמלה, פיוריו אינו מסוגל לבגוד באמונו של טוני ומחליט לחזור לאיטליה. בהמשך, טוני מסולק מהבית על ידי כרמלה, לאחר שפילגשו של טוני מתקשרת לביתו ומשוחחת עם כרמלה. בסוף העונה, מציע ג'וני סאק לטוני לפעול לחיסולו של קרמיין , אך טוני מסרב לכך.

עונה חמישית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תחילת העונה, מצטרפות מספר דמויות חדשות לעלילת הסדרה, עם שיחרורן מהכלא ובניהם טוני בלנדטו (סטיב בושמי), בן דודו האהוב של טוני, וכן מישל "פיץ" למאנה (רוברט לוג'יה), עבריין מזדקן וחמום מוח ממשפחת הפשע של טוני וכן אנג'לו גראפה (ג'ו סנטוס) ופיל ליאוטרדו (פרנק וינסנט) ממשפחת הפשע הניו יורקית. טוני מציע לבלנדטו עבודה בארגון, אך הוא מסרב בשל רצונו לחזור למוטב לאחר שחרורו מהכלא. הוא מתחיל בלימודי עיסוי תוך כוונה לפתוח מכון משלו. בשל אופיו המרדני של "פיץ" למאנה מחליט טוני לפעול להוצאתו מהתמונה על ידי הטמנת סחורה גנובה בביתו כדי לגרום להפרת תנאי שחרורו ולהחזרתו לכלא.

לאחר מותו של קרמיין לופרטצי כתוצאה משבץ, מתחיל מאבק על ירושת התפקיד בין ג'וני סאק לבנו של קרמיין. כחלק ממאבק זה, מורה קרמיין על רציחתה של לוריין קלוזו (פטי דארבנוויל), המאהבת של קרמיין הבן וחברה במשפחת הפשע הניו יורקית.

על אף שנראה כי בלנדטו מצליח להשתקם, מוצא עבודה ואף מקבל מהבוס שלו סנגיון קים הצעה לסיוע בפתיחת מכון עיסוי משלו, הוא טורף את הקלפים לאחר שהוא מכה את קים נמרצות לאחר ויכוח קודם שהיה לו עם חברתו גוון. בהמשך, מציעים לו אנ'גלו גראפה, אותו הכיר במהלך השהות בכלא וחבר נוסף במשפחה הניו יורקית לנקום את מותה של לוריין על ידי חיסול חבר אחר בארגון המקורב לג'וני סאק. טוני מסרב בהתחלה אך בהמשך מוציא את החיסול לפועל. בתגובה, מורה ג'וני סאק על חיסולו של אנג'לו. מעגל הדמים ממשיך לאחר שבלנדטו מגלה אודות חיסולו של אנג'לו חברו והורג ביריות אקדח את בילי (כריס קלדובינו) - אחיו של פיל ליאוטרדו, שנפצע אף הוא באירוע.

טוני, שנפרד מאשתו כרמלה בעונה הקודמת, מתגורר בבית אימו. כרמלה, שמתגוררת עם שני ילדיהם בבית המשפחה, מתוסכלת מהתנהגותו המרדנית והחצופה של איי.ג'י ובהמשך אף מאפשרת לו לעבור להתגורר עם טוני. במהלך העונה, היא מנהלת רומן קצר עם רוברט ווגלר (דייוויד סטראתיירן), יועץ בית הספר של איי.ג'יי, אך הוא מסתיים לאחר שריגלר חושד כי כרמלה מנהלת איתו מערכת יחסים רומנטית רק כדי שיפעל להעלאת ציוניו הבינוניים של איי.ג'יי. טוני חוזר לבית המשפחה לאחר שיחסיו עם כרמלה משתפרים ולאחר שהוא מבטיח כי יהיה נאמן לה ומסכים לממן את בנייתו של בית אותו רוצה כרמלה לשפץ.

טוני משיג לפין דטרוליו (וויל ג'נוויטץ'), החבר של מדו, עבודה באתר בנייה המנוהל על ידי חבר הארגון ויטו ספטפורה. פין, שמקדים להגיע לאתר באחד מהבקרים, רואה את ויטו מבצע בגבר מין אוראלי. ויטו, שהבחין בכך מנסה בהמשך להתיידד עם פין על מנת שלא יגלה את סודו ובכך יעמיד אותו בסכנת חיים. פין מחליט לבסוף לעזוב את מקום העבודה בשל חששו מויטו.

לאחר ש-FBI מגלה כי אדריאנה כיסתה על מקרה רצח שהתבצע במועדון ה- "קרייזי הורס" שבבעלותה, היא נעצרת ונדרשת להתחיל לאסוף מידע על פעילות משפחת הפשע. אדריאנה, מסרבת להצטייד במכשיר האזנה וכמוצא אחרון מציעה כי תנסה לגרום לכריסטופר להפוך למודיע של ה-FBI גם כן. היא מתוודה בפניו כי הפכה בעל כורחה למודיעה וכי ה-FBI יספק לו ולה זהות חדשה אם יסכימו להעיד. כריסטופר בתגובה מכה את אדריאנה נמרצות ועוזב את הדירה בטענה כי עליו לחשוב. טוני מורה לסילביו לאסוף את אדריאנה, בטענה שקרית כי הם הולכים לבקר את כריסטופר, שנפצע בתאונת דרכים. סילביו, לוקח את אדריאנה ליער בפרברי העיר והורג אותה ביריות אקדח.

פיל ליאוטרדו ואדם נוסף מכים את בני פאזיו (מקס קאסלה) מארגונו של טוני כדי לחלץ ממנו את מיקומו של טוני בלנדטו. ליאוטרדו אף מאיים בחיסולו של כריסטופר אם לא יסופק לו מקום הימצאו של טוני. כדי לעצור את מעגל הדמים, מחליט טוני לעקוב בעצמו אחרי בנלדטו למקום המסתור שלו בביתו של דודם פט והורג אותו. על אף זאת, ליאוטרדו זועם על כך שלא ניתנה לו ההזדמנות לעשות זאת בעצמו. טוני הולך לבקר את ג'וני סאק בביתו שבניו יורק כאקט של פיוס. בזמן שיחתם, מגיעים סוכני FBI לביתו ועוצרים אותו, בעוד טוני מצליח להימלט.

עונה שישית ואחרונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת העונה, ולאחר שמצבו הבריאותי והנפשי מתדרדר, יורה ג'וניור המבולבל בטוני, אשר מובהל לבית החולים ונכנס לתרדמת. לאחר צאתו מבית החולים, משפחת סופרנו משתתפת בחתונתה של בתו של ג'וני סאק, במהלכה מתמוטט טוני. ג'וני מקבל אישור מה-FBI לשהות בחתונת ביתו למשך שש שעות בלבד. בטרם בתו עוזבת את האולם בשלהי החתונה, תם זמן שהייתו של ג'וני באירוע והוא מובל באזיקים מהמקום על ידי סוכני ה-FBI, כשהוא ממרר בבכי מול כל האורחים ובכך מאבד מהכבוד שרכשו לו טוני וחברי הארגון שלו.

נטייתו המינית של ויטו מתגלה לאחר שנצפה במועדון גייז בניו יורק. לאחר שהשמועות מתפשטות ומגיעות לאוזניה של מדו, היא מחליטה לספר לטוני וכרמלה על האקט המיני של ויטו באתר הבנייה בהתאם לעדותו של פין, אשר נדרש לאמת את הסיפור מול טוני וצוותו. ויטו בורח לעיירה בניו המפשיר, שם הוא חי תחת זהות בדויה כסופר. במהלך שהותו, מתפתח רומן בינו לבין טבח בדיינר המקומי. בהמשך, חוזר ויטו לניו ג'רזי ויוצר קשר עם טוני, תוך שהוא מכחיש את נטייתו המינית ומעוניין לחזור ולהשתלב בעסקי הארגון באטלניק סיטי. טוני מסכים לכך אך ויטו מחוסל בסופו של דבר על ידי פיל ליאוטרדו, אשר הפך לראש המשפחה הניו יורקית לאחר מעצרו של ג'וני סאק. כתגובה, ולאחר שאחד מחברי הארגון הניו יורקי נפגש עם חברי צוותו של טוני בניו ג'רזי ומלגלג על ויטו ועל נטייתו המיני הוא מחוסל, ובכך נפתח מעגל דמים חדש בין המשפחות.

בעלילה משנית, כריסטופר וכרמיין הבן טסים ללוס אנג'לס בניסיון להחתים את השחקן בן קינגסלי (בדמות עצמו) לסרט בהפקתם בשם "Cleaver", אך הוא מסרב. בזמן שהייתו בעיר חוזר כריסטופר לצרוך סמים. במהלך נסיעתם המשותפת, מעורבים כריסטופר וטוני בתאונת דרכים קשה. טוני, שמגלה כי כריסטופר, שנפצע קשה, נהג תחת השפעת סמים ולאור ההידרדרות בהתנהגותו לאורך העונה, חונק אותו למוות. גם מצבו הנפשי של איי.ג'י מתדרדר במהלך העונה, לאחר שארוסתו עוזבת אותו והוא שוקע בדיכאון שבשיאו ניסיון התאבדות בטביעה בבריכה שבביתם. ד"ר מלפי משתכנעת כי על אף הטיפול הממושך בו, טוני לא הראה כל התקדמות ואף חוששת כי הוא נמצא בטיפול ממניעים פסיכופטים ולכם מחליטה להפסיק את הטיפול בו.

לאחר מותו של ג'וני סאק מסרטן, משתלט פיל לאוטרדו על תפקיד ראש המשפחה באופן רשמי, תוך שהוא מחסל מתנגדים פוטנציאלים לתפקיד. לאחר שטוני תוקף חבר מארגונו של פיל לאחר שזה הטריד את בתו מדו במהלך דייט ובעקבות סכסוך עסקי בין המשפחות, מחליט פיל לצאת למסע נקם כנגד בכירים בארגונו של טוני. הוא מורה על חיסולו של בובי באקיליירי שנורה למוות, סילביו נורה ונכנס לתרדמת. טוני, שבורח מהעיר לזמן מה מגלה בהמשך כי צווי מעצר הוצאו כנגד רבים בארגונו ובארגון הניו יורקי.

סצנת הסיום של הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

טוני, כרמלה ואיי.ג'י נפגשים בדיינר מקומי, כשברקע מתנגן השיר "Don't Stop Believin" של להקת "Journey" והמצלמה נעה ברחבי המסעדה. במקביל, מדו, שהתקשתה בהתחלה במציאת מקום חנייה, נראית מתקרבת לפתח המסעדה. המצלמה מתמקדת באדם שנראה קודם יושב בבר המסעדה ומביט בטוני, נכנס לחדר השירותים. מדו מתקרבת לדלת הכניסה וטוני מביט לעבר הדלת לאחר שרעש פעמון הכניסה נשמע. מייד לאחר מכן, מוחשך המסך וכעבור מספר שניות עולות כתוביות הסיום.

החלטתו של יוצר התוכנית צ'ייס לסיים את הפרק והסדרה בהחשכת המסך וביצירת חוסר וודאות לגבי גורלו של טוני עוררה הדים והעלתה ספקולציות וסימני שאלה רבים כמו גם גילויי אכזבה מצד מעריצי הסדרה, אשר שאלת גורלו של טוני המשיכה להעסיק רבים מהם זמן רב לאחר ירידתה מהמסך.[27][28] כשנשאל לגבי סצנת הסיום, סיפר צ'ייס כי:

Cquote2.svg

השאלה אם טוני סופרנו חי או מת אינה חשובה. אין טעם להמשיך ולחפש אחר תשובה לשאלה הזו. סצינת הסיום של 'הסופרנוס' מעלה שאלה רוחנית וככזו אין לה תשובה נכונה או לא נכונה [29]

Cquote3.svg

השפעה ומורשת הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביקורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבקרים רבים רואים ב"סופרנוס" כסדרה הטובה ביותר בהיסטוריה של הטלוויזיה, והיא זכתה לשבחים רבים בשל יכולת המשחק, הכתיבה והבימוי. מבקר הטלוויזיה פיטר בסקינד הגדיר את הסופרנוס כ"יצירת המופת הגדולה ביותר בתרבות הפופולרית",[8] בעוד עורך העיתון "ניו יורקר" דייוויד רמניק (אנ') רואה בה את "ההישג הגדול ביותר בהיסטוריה של הטלוויזיה".[30] בנוסף, בלטה הסדרה במאפיינים האומנותיים שלה, בפסקול הסדרה המגוון ובסגנון הצילום "הקולנועי". החירות היצירתית של "הסופרנוס" בשילוב עם חוסר הצנזורה שאפיינה את רשת הכבלים HBO, איפשרו לה להציג אלימות בוטה וקיצונית, לצד עיסוק מדוקדק בנושאים רבים ומגוונים כגון דת, מיניות, בעיות משפחתיות, מגדר, התמכרויות, סטריאוטיפים אתניים (בעיקר של אמריקנים ממוצא איטלקי), גזענות ומאבק בין-דורי.

קתרין סטלן, מחברת הספר "אינטליגנציית נעורים", העוסק באיתור ומעקב אחר טרנדים, ציינה כי בהתחלה, הייתה הפתעה מסוימת בהצלחתה הרבה של הסדרה בקרב אוכלוסיות שונות ומגוונות וזאת בשל היותה רוויה אלימות וקשה לעיכול. עם זאת, לטענתה "הסופרנוס" הייתה סדרה שונה מכל דרמה אחרת בטלוויזיה ובשל כך היוותה היא אתגר לצופה, אשר נמשך לבוטות ולמקוריות שלה וכן לשילוב המרתק, לטענתה, שבין חיי המשפחה ועולם הפשע המאורגן, אשר התאימה לרוח התקופה של חזרה לחיי המשפחה.[31]

הסדרה זכתה לאין סוף ביקורות, מאמרים וספרים אשר מנסים לנתח את "תופעת הסופרנוס". בהקשר זה ניתן למנות את ספרו של הפסיכיאטר גלן גאבארד על "הפסיכולוגיה של הסופרנוס", קובץ המאמרים שכתבה רגינה בארסה בנושא "התרבות האיטלקית-אמריקאית בתוכנית הטלוויזיה המדוברת ביותר" וכן ספרם של דיוויד סימון ותמר לאב בשם "אמריקה: הצד הפלילי של החלום האמריקאי". בתגובה למבול הספרים שיצא אודות תוכני הסדרה, טען מבקר הספרות של עיתון "הניו יורק טיימס" כנגד הצפת המידע בנושא וטען כי אין צורך שמבקרי ספרות, היסטוריונים, נאו-מרקסיסטים, פמיניסטיות והוגים פוסט-מודרניים יגישו כל אחד את ניתוחיהם המלומדים לסדרה.[31]

סוגיות בהן עוסקת הסדרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסופרנוס עיצבה מחדש את ז'אנר המאפיה שהיה מקובל עד אותו זמן ואופיין בהצגה דרמטית ומוגזמת של דמויות המאפיה אל עבר הצגה ריאליסטית ומתונה יותר של קשיי חיי היום יום של חברי ארגון הפשע. הסדרה מפנה זרקור לדינמיקה של משפחה איטלקית בארצות הברית כשאב המשפחה הוא ראש ארגון פשע. במאמרה "Why I Love Carmela Soprano", שיבחה העיתונאית קריסטין גורטון את התפקיד של כרמלה סופרנו אותה מגלמת אידית פלקו, ביכולתה לקרוא תיגר על התפקידים המגדריים המקובלים בחברה האיטלקית-אמריקאית המסורתית.[32]

נושא מרכזי בו עוסקת הסדרה רבות הוא אקזיסטנציאליזם והעיסוק במשמעות החיים. בספר "סופרנוס ופילוסופיה", מתייחס הפסיכיאטר גלן גאבארד לנושא זה, תוך שהוא מאפיין את "הנפש הקולקטיבית של המאפיה של טוני", אשר לפיו חבריה הם "ילדים אבודים הסובלים מתחושת חוסר משמעות אקזיסטנציאליסטית ומפחדים מגורל אכזר של חיים לא מובחנים, גורל של קיום בינוני במעמד הבינוני המחפשים את תחושת העצמי באמצעות פעילות סוערת, שוברת חוקים ואלימה, התנהגות פושעת ורצח".[33]

לפי גאבארד, ה"סופרנוס" הצליחה בפעם הראשונה בתולדות הטלווזיה ליצור דמיון של ממש בין פסיכותרפיה אמיתית לבין הצגתה בטלוויזיה. זה נכון בעיניו הן ביחס לטוני המטופל, שמצוקותיו הנפשיות מתוארות לפרטים, והן ביחס לג'ניפר המטפלת, שבאורח נדיר על מסך אינה חוצה את הקווים ולא מפרה את הקודים של טיפול נאות. לטענתו, לסדרה הייתה השפעה רבה על נכונותם של אנשים ללכת לטיפול פסיכולוגי/פסיכיאטרי.[31]

הנחלת סטריאוטיפים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסדרה זכתה לביקורות מצד ארגונים אמריקאים-איטלקיים, מבקרי טלוויזיה וגורמים נוספים[34] על כך שהיא מנציחה סטריאוטיפים ומציגה בצורה שלילית אוכלוסייה זו. בשנת 2000, סירבו גורמים רשמיים במחוז אסקס שבניו ג'רזי לאפשר למפיקי התוכנית לצלם בתחום המחוז, כמחאה על הדרך השלילת בה מצטיירת אוכלוסיית האיטלקים האמריקאים בסדרה. בשנת 2002, פעלו מארגני תהלוכת "יום קולומבוס" בניו יורק להוצאת צו מניעה נגד הזמנת כוכבי הסדרה לוריין בראקו ודומיניק קיינסה להופיע בתהלוכה, בהתאם לבקשתו של ראש העיר מייקל בלומברג וזאת בטענה כי ם מוציאים את דיבתה של הקהילה רעה. העימות התגלגל גם לערכאות ובית המשפט קבע להבוף שהאגודה המארגנת זכאית לפסול את השניים. בתגובה החליט בלומברג שלא לצעוד במצעד.[31]

רוזאריו לאקוניס, מרצה לכלכלה וראש המכון למורשת איטליה בארצות הברית, יצא גם הוא בביקורת כנגד הסדרה וציין כי "כאשר אנשים מדברים על איטלקים הם רואים מול עיניהם מאפיה. וזה ממש לא נכון. יש לנו זוכים בפרסי נובל, אמנים גדולים, היסטוריה מפוארת - ומה הציבור שומע עלינו באמריקה? גנגסטרים, סרסורים וזונות. כן, וגם פסטה. וכל זה קורה במדינה שבה יש רגישות רבה לגילויי גזענות כלפי שחורים, יהודים, היספנים. משום מה במקרה שלנו זה הפך להיות לגיטימי להדביק לאיטלקים סטריאוטיפ של גנגסטרים, בעלי תרבות נחותה ולשון גסה, רמאים. זה לא הוגן".[31] ביקורתו של לאקוניס, שאף דרש להסיר את הסדרה מלוח השידורים, מופנית גם כלפי יוצר הסדרה צ'ייס, אשר מוצאו איטלקי.

צ'ייס ניסה להתמודד עם טענות אלו באחד מפרקי הסדרה, בו כתב מונולוג לג'יימס גנדולפיני, במסגרתו הוא מתלונן על הדימוי המאפיונרי שדבק באיטלקים, תוך שהוא מספר ארוכות למשפחת אודות התרומה הרבה של האיטלקים לעולם התרבותי.[31]

מנגד, קיימת התפיסה לפיה השפעת הסדרה על "הכתמתה" של האוכלוסייה האיטלקית בארצות הברית הייתה שולית בלבד, בשל העובדה כי "הסופרנוס" הציגה פלח קטן ושולי באוכלוסייה האיטלקית ככזאת שמעורבת בחיי הפשע המאורגן, אשר אינו מתיימר לייצג את האוכלוסייה כולה.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הסופרנוס" זכתה באינספור פרסים והייתה מועמדת פעמים רבות לזכייה במגוון קטגוריות, לאורך שנות שידורה. הסדרה זכתה ב-21 פרסי אמי, מתוכם פעמיים בקטגוריית סדרת הדרמה הטובה ביותר. כאשר זכייתה הראשונה בפרס בשנת 2004 הייתה הפעם הראשונה בה סדרת כבלים מגיעה למעמד זה וזכייתה השנייה בפרס בשנת 2007 הייתה הפעם הראשונה מאז 1977 שבה סדרת דרמה זוכה בפרס היוקרתי לאחר ירידתה מהמסכים. בנוסף, הייתה מועמדת 21 פעמים לפרס התסריט הטוב ביותר לפרק בסדרת דרמה וזכתה בו שש פעמים, מתוכם זכה צ'ייס בשלושה פרסים.

לאורך שנות שידורה, מלבד בין השנים 20062007, זכתה הסדרה בלפחות פרס אמי אחד מדי שנה בקטגוריות השחקנים המצטיינים, כאשר ג'יימס גנדולפיני ואידית פאלקו היו מועמדים 6 פעמים כל אחד, וזכו בו 3 פעמים. ג'ו פנטוליאנו, שגילם את דמותו של ראלף סיפורטו, זכה בפרס שחקן המשנה ב-2003 בעוד מייקל אימפריולי ודריאה דימטאו זכה בפרס על תפקידם ככריסטופר ואדריאנה ב-2004. בנוסף, היו רבים מהשחקנים מועמדים לזכייה בפרסים, בניהם לוריין בראקו, דומיניק קיינסה ואחרים.

בין השנים 19992000, זכתה הסדרה בפרס פיבודי, והפכה לאחת מארבע סדרות בלבד שעשו זאת שנתיים ברציפות, והן: "חשיפה לצפון", "הבית הלבן" ו"שובר שורות". בנוסף, הייתה "הסופרנוס" מועמדת לפרסים בקטגוריות רבות בפרס גלובוס הזהב, ואף זכתה בפרס סדרת הדרמה המצטיינת לשנת 2000.

בשנת 2001, הוקרנו, כמחווה ל"סופרנוס", שתי העונות הראשונות של הסדרה במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק, ביחד עם סרטים שונים אשר השפיעו על הסדרה. הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה בה הוקרנה סדרת דרמה אמריקאית במוזיאון.[8]

השפעה על תעשיית הטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ל"סופרנוס" נודעה השפעה רבה על תעשיית הטלוויזיה ועיצובה במהלך שנות ה-2000. מלבד התפקיד המשמעותי שמילאה, ביחד עם הסדרה "סקס והעיר הגדולה", בנסיקתה והצלחתה של רשת הכבלים HBO, הייתה מזוהה "הסופרנוס" עם פיתוחו של זאנר הדרמה האיכותית, הכוללת פרקים ארוכים של כשעה, סצינות צילום גרפיות המתאימות לעולם הקולנוע ובנייה איטית ומתמשכת של דרמה ללא מוסר השכל מיידי וסוף מפתיע בכל פרק.[35] בהתאם לכך, שינתה ה"סופרנוס את התפיסה המקובלת עד אותה תקופה כי הקולנוע הוא המדיום היחיד המאפשר לספר סיפור רחב יריעה.

ה"סופרנוס" הייתה הסדרה הראשונה שהביאה את סיפור המאפיה לטלוויזיה, שעד אותו זמן סופר רק בקולנוע, בין היתר בטרילוגיית "הסנדק", "החברה הטובים" ועוד. בהקשר זה, התרחקה "הסופרנוס" מהצגת המאפיונר כדמות הסטריוטיפית כפי שהייתה מקובלת בסרטי הקולנוע בנושא, אלא בחרה להציגו כדמות בשר ודם הנאבק בקשיי השגרה היומיומיים, באיזון בין משפחתו למקום עבודתו ובוידוי שבועי אודות צרותיו על ספת הפסיכיאטרית, ובניהם יחסים מתוחים עם אם ביקורתית, נישואים חסרי תקשורת וילדים מנוכרים.[36]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ריצ'רד גרין ופיטר ורנזה, "הסופרנוס ופילוסופיה", ידיעות ספרים ו"פן הוצאה לאור" (מאנגלית - מעין זיגדון) 2008.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא הסופרנוס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מערכת וואלה, יוצר "הסופרנוס" מסביר: מה קרה בסצנה האחרונה בהחלט?, באתר וואלה! NEWS‏, 15 באפריל 2015
  2. ^ רותה קופפר, “משחקי הכס” - הסדרה הכי נצפית אחרי "הסופרנוס”, באתר הארץ, 12 ביוני 2013
  3. ^ "הסופרנוס" נבחרה לסדרה הכתובה הטובה בכל הזמנים, באתר ‏mako‏‏, ‏3 ביוני 2013‏
  4. ^ רותה קופפר, ”הסופרנוס” - הסדרה הטובה בכל הזמנים, באתר הארץ, 3 ביוני 2013
  5. ^ Tim lusher,  The Guardian's top 50 television dramas of all time, The Guardian, January 12, 2010
  6. ^ The sopranos, Golden Globe Awards
  7. ^ אמיר שוורץ, געגועיי לטוני סופרנו, באתר כלכליסט, 23 במרץ 2009
  8. ^ 8.00 8.01 8.02 8.03 8.04 8.05 8.06 8.07 8.08 8.09 8.10 8.11 8.12 8.13 8.14 8.15 8.16 Peter Biskind , "An American Family". Vanity Fair. April 2007
  9. ^ מידע אודות הסרט, באתר סרטים
  10. ^ מידע (באנגלית) אודות הסדרה, באתר IMDb
  11. ^ Malanga, Steven . "Da Jersey boys who inspired The Sopranos". Chicago Sun-Times. May 13, 2007
  12. ^ Charles Laurence, Savagery, greed and a life of crime - meet the real Sopranos, Daily mail, may 07, 2007
  13. ^ Time: The Best of the Sopranos
  14. ^ Marc N. Kleinhenz, 10 Best Episodes of The Sopranos, ScreenRant, April 10, 2015
  15. ^ Christopher Hooton, The Sopranos and Goodfellas shared 27 actors, The independent, 29 January 2016
  16. ^ SamKashner,  "The Family Hour: An Oral History of The Sopranos". Vanity Fair. p. 2, April 2012
  17. ^ Jacques steinberg, In Act 2, the TV Hit Man Becomes a Pitch Man, The new York times, July 18, 2007
  18. ^ Max Weinstein, Creator David Chase Revisits the Music of 'The Sopranos, noisey.com, September 8, 2015
  19. ^ עדי הררי, הסופרנוס או הסמויה: שירי הפתיחה הבלתי נשכחים של סדרות הטלוויזיה, באתר עכבר העיר, 3 בנובמבר 2015
  20. ^ AP, 'Sopranos' Pork Store Demolished', fox news, November 12, 2007
  21. ^ לפי חוקי מדינה ניו ג'רזי, אסור להפעיל מועדון חשפנות שמוכר גם אלכוהול. בסדרה, ניתן לראות שהמועדון אינו עומד בדרישות החוק, אך במציאות, במועדון ה"סאטין דולס", הבחורות במועדון רוקדות כשהן לבושות בביקיני. ראה: כריסטיאן יסגר (רויטרס), עסקים עם המאפיה, באתר הארץ, 7 ביולי 2007
  22. ^ כריסטיאן יסגר (רויטרס), עסקים עם המאפיה, באתר הארץ, 7 ביולי 2007
  23. ^ Craig Tomashoff, . "Credits Check" TV Guide, October 18, 2010, Pages 16–17
  24. ^ ריצ'רד גרין ופיטר ורנזה, "הסופרנוס ופילוסופיה", בעמ' 22
  25. ^ Hal Erickson, The Sopranos, AllMovie - 1999
  26. ^ העונה האחרונה התחלקה לשני חלקים. בחלק הראשון שודרו 12 פרקים בעוד בחלק השני שודרו 9 פרקים.
  27. ^ עידן ישעיהו, אל תפסיקו להאמין: האם טוני מת או חי בפרק האחרון של "הסופרנוס"?, באתר וואלה, 28 באוגוסט 2014
  28. ^ לילך וולך, מה למדנו מהסופים של 'הסופרנוס', 'שובר שורות', 'סיינפלד' ועוד, 9 במאי 2015
  29. ^ חן חדד, חי או מת: יוצר "הסופרנוס" חושף לראשונה את גורלו של טוני סופרנו, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2014
  30. ^ David Remnick, Family Guy, New Yorker
  31. ^ 31.0 31.1 31.2 31.3 31.4 31.5 חיים הנדוורקר. ניו יורק, אמריקן ביוטי, באתר הארץ, 13 בינואר 2003
  32. ^ Kristin GORTON, "Why I Love Carmela Soprano': Ambivalence, the Domestic. and Televisual Therapy", Feminism & Psychology, February 2009, vol. 19, no. 1, pp. 128-131
  33. ^ "הסופרנוס ופילוסופיה", בעמ' 25
  34. ^ Bill dal cerro, Why No Outrage Over the Offensive Stereotypes on 'Sopranos'?, Los Angeles times, July 26,1999
  35. ^ ליטל אבזון, הסופרנוס: הסדרה שרצחה את הקולנוע, באתר מאקו, 9 בינואר 2014
  36. ^ נעמי אלון, ג’יימס גנדולפיני: מותו של הגבר האחרון, באתר סלונה, 20 ביוני 2013


ערך מומלץ
Article MediumPurple.svg