ושתי

דימוי של ושתי מעשה ידי הצייר אדווין לונג, 1879

וַשְׁתִּי היא דמות מקראית המופיעה במגילת אסתר כאשתו של אחשוורוש. על פי המגילה ושתי הודחה, ועל פי המדרש גם נהרגה, בציוויו של אחשוורוש, לאחר שסירבה להופיע במשתה שערך, לאחר מכן נשא המלך את אסתר.

דעות החוקרים חלוקות באשר לפירוש השם "ושתי": "הטובה ביותר" בפרסית עתיקה, "יפה" בפרסית, ו"חוט" בעילמית. או שמקור השם בשפה הפרסית, ופירושו "הנחשקת" (vaš לחשוק; ti - פועל בהווה).

על פי מקורות היסטוריים, לכסרכסס (שמזוהה לדעת רוב החוקרים כ'אחשוורוש) הייתה רק אישה אחת בשם "אמסטריס", ייתכן שהכוונה היא לאסתר, אולם דבר זה לא מסתדר עם הידיעה שאמסטריס היתה בתו של אוטאנס, אחד משבעת האצילים שהעלו את דריווש לשלטון.

במגילת אסתר

על פי מגילת אסתר, ביום השביעי של המשתה שערך אחשוורוש לאנשי העיר הוא שלח שבעה סריסים כדי להזמין את ושתי, על מנת ”להראות העמים והשרים את יפיה כי טובת מראה היא”. לאחר שושתי מסרבת שלוש פעמים לבוא, מדיח אחשוורוש, בעצת ממוכן, את ושתי לתת את מלכותה לטובה ממנה, זאת על-מנת שיתר נשות הממלכה לא ילמדו מרודנותה של ושתי וימרו את פי בעליהן.

אחשוורוש מפרסם צו שמחייב את כלל נשות הממלכה להקשיב לבעליהן, וצו נוסף שיחליף את ושתי כמלכה:

"תֹּאמַרְנָה שָׂרוֹת פָּרַס-וּמָדַי, אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֶת-דְּבַר הַמַּלְכָּה, לְכֹל, שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ; וּכְדַי, בִּזָּיוֹן וָקָצֶף. אִם-עַל-הַמֶּלֶךְ טוֹב, יֵצֵא דְבַר-מַלְכוּת מִלְּפָנָיו, וְיִכָּתֵב בְּדָתֵי פָרַס-וּמָדַי, וְלֹא יַעֲבוֹר: אֲשֶׁר לֹא-תָבוֹא וַשְׁתִּי, לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ, וּמַלְכוּתָהּ יִתֵּן הַמֶּלֶךְ, לִרְעוּתָהּ הַטּוֹבָה מִמֶּנָּה."

ביום שלאחר סיום המשתה, התפכח אחשוורוש והתחרט על מעשיו. הוא ביקש את ושתי, אך לא יכול היה להחזירה. לאחר כשלוש שנים נבחרה אסתר כמחליפתה.

במדרשי האגדה

• על פי המדרש, ושתי הייתה בתו של בלשאצר ונכדתו של נבוכדנצר השני, מלך בבל אשר היה אחראי באופן ישיר להחרבת בית המקדש, ובמותה נתקיימה נבואת ישעיהו על חורבן בבל, "והכרתי לבבל שם ושאר ונין ונכד".
• בתלמוד הבבלי מופיעה הדעה כי ושתי נמנית בין "ארבע נשים יפהפיות שהיו בעולם".
• המשתה הגדול של המלך מתחלק לשניים: משתה המלך, אחשוורוש, ומשתה המלכה, ושתי.
• ושתי ממאנת לעזוב את משתה הנשים, לפי הפירושים; או כי גדל לה פצע מכוער או קרניים במצחה או זנב; או כי סירבה להופיע בעירום; או כי סירבה לעזוב את משתה הנשים, שהיא ערכה, דבר שהיה מוריד מכבוד משתה המלכה לעומת זה של המלך.
• המלך בשכרותו קיבל את עצת יועציו ושלח את הצו שמחייב את הנשים להקשיב לבעליהן לכל הממלכה, כשדין העובר עליו הוא מוות. דינה של ושתי נקבע למוות בהתאם לחוק החדש ביום שלאחר סיום המשתה. באותו היום לאחר שהתפכח אחשוורוש מהמשתה התחרט על מעשיו וביקש את ושתי. אך בעצת יועציו לא ביטל את גזרת המוות של ושתי שהוציא בעת שכרותו, שכן לא יכל לחזור בו מצו המלך (שכן הדבר היה מערער את מעמדו כמלך החלטי ומערער את שלטונו).
• בתלמוד במסכת מגילה מובא שושתי נהגה להפשיט בנות ישראל ולהורות להן לעשות מלאכה בשבת, ועל כן נגזר עליה שתבוא ערומה. המדרש מנמק את סירובה לבוא בסיבות שונות: נדרשה להופיע בעירום, נצטרעה או שבא המלאך גבריאל ועשה לה זנב.

דמותה בעת החדשה

בשל סירובה לדרישות המלך והשלכות הסירוב, הוצע בספרות הפמיניסטית המודרנית, לראותה כמטרימה של טענות, אשר הועלו על ידי תנועות חברתיות לזכויות האדם ושחרור האישה בעת החדשה.

לקריאה נוספת

• יעל שמש, "גלגוליה של ושתי: מקרא, מדרש חז"ל, הפרשנות הפמיניסטית והמדרש הפמיניסטי המודרני", בית מקרא, מ"ז, תשס"ב, עמ' 356–372.
• רות וולפיש, "תפקידן של דמויות המשנֶה במגילת אסתר", בתוך: אמנון בזק (עורך), הדסה היא אסתר: ספר זיכרון להדסה אסתר (דסי) רבינוביץ ז"ל; קובץ מאמרים על מגילת אסתר, מהדורה שנייה, אלון שבות: תבונות, תשנ"ט, עמ' 141–149

הערות שוליים

\