לדלג לתוכן

תפריט ניווט

הבדלים בין גרסאות בדף "הסגר (מלחמה)"

נוספו 6 בתים ,  לפני 3 שנים
מ
בוט החלפות: \1-\2, \1-\2, \1–\2
מ (דגש)
מ (בוט החלפות: \1-\2, \1-\2, \1–\2)
* '''הסגר קרוב''' (Close Blockade) - הסגר זה דורש מהצד המטיל אותו להציב יחידות צבא קרוב מאד לנקודות המפתח של האויב. כך למשל, [[אוניית מלחמה|אוניות מלחמה]] ימוקמו סמוך מאד לנמלי האויב, וכך תחסומנה את היציאה. סוג זה של הסגר מטיל עומס כבד מטיל הסגר: היחידות מטילות ההסגר צריכות לשהות למשך פרק זמן ארוך ליד נקודות המפתח של האויב, כשהן רחוקות בדרך כלל מבסיסן, חשופות לפגעי הטבע וגם מתקפות של האויב. המרחק מן הבסיס יוצר אתגרים [[לוגיסטיקה|לוגיסטיים]] ותחזוקתיים לא פשוטים. האויב, לעומת זאת, שוהה בבסיסו בנוחות יחסית. מצד שני, ההסגר המוטל על האויב מונע ממנו לקבל אספקה וציוד נדרשים, דבר היוצר בהכרח מחסור וקושי, הפוגעים בכוחו לאורך זמן. יתרונו של הסגר קרוב הוא המניעה מוחלטת של תנועה ימית ויבשתית מן הצד השני. במהלך [[המלחמות הנפוליאוניות]], בסוף [[המאה ה-18]] ובתחילת [[המאה ה-19]], הטיל [[הצי המלכותי הבריטי]] הסגר ימי קרוב על [[צרפת]]; [[אוניות הקו בצי הבריטי|אוניות הצי הבריטי]] סיירו סמוך מאד לפתחי הנמלים הצרפתיים, ומנעו את יציאת [[הצי הצרפתי]] ותנועת [[אונייה#אוניות סוחר|אוניות סוחר]].
* '''הסגר רחוק''' (Distant Blockade) - הסגר זה מתמקד בחסימת הנתיבים אל מדינת האויב ממרחק רב יותר. נמלי האויב ונתיבי הכניסה אינם נחסמים מקרוב, והדבר מאפשר תנועה מצומצמת של האויב לאורך החופים או בטווח קצר בנתיבי היבשה. לעומת זאת, זרימת סחורות וציוד בנתיבי הים או היבשה העיקריים נחסמים. יתרונו של ההסגר הרחוק הוא בכך שהיחידות המטילות את ההסגר יכולות להיות קרובות הרבה יותר לבסיסן, ולהיות מוגנות מפשיטות ותקיפות של האויב. ב[[מלחמת העולם הראשונה]] [[לוחמה ימית במלחמת העולם הראשונה#האסטרטגיה הימית של שני הצדדים לקראת המלחמה|הטיל הצי הבריטי]] הסגר ימי מרוחק על [[הצי הגרמני הקיסרי]]: [[הצי הגדול]] הבריטי התבסס במעגן [[סקפה פלו]], ב[[איי אורקני]], וכך מנע מן הגרמנים את היציאה מן [[הים הצפוני]]. היציאה הדרומית יותר, דרך [[תעלת למאנש]], הייתה גם היא בלתי אפשרית מבחינת הגרמנים, בהיותה קרובה מאד לחופי [[בריטניה]] ו[[צרפת]]. הסגר זה מנע תנועת סחורות וציוד לגרמניה, והביא את האוכלוסייה הגרמנית עד כדי [[רעב]] לקראת תום המלחמה. מאידך, העובדה שהצי הבריטי לא מנע באופן הרמטי את יציאת [[צי הים הפתוח|הצי הגרמני]], איפשרה לגרמנים לבצע כמה פשיטות על החוף הבריטי.
* '''הסגר לא מלחמתי''' (Pacific blockade) - עד [[1827]] היו מהלכים של הסגר חלק ממלחמות. ב-[[1827]] הטילו [[הרסטורציה|צרפת]], [[האימפריה הבריטית|בריטניה]] ו[[האימפריה הרוסית|רוסיה]] הסגר ימי על [[האימפריה העות'מאנית]]. זאת, כחלק מתמיכתם ביוונים ב[[מלחמת העצמאות היוונית]]. היה זה ההסגר הראשון שהוטל ללא [[הכרזת מלחמה]].
 
==תכנון הסגר==
הטלת הסגר מהווה צעד מלחמתי, ועשויה (או עלולה) לספק למדינה אחרת [[עילה למלחמה]] (קאזוס בלי). [[ישראל]] הכריזה ב[[שנות ה-60 של המאה ה-20]] כי חסימת [[מצרי טיראן]] לשיט אליה תהווה עילה למלחמה מבחינתה, וחסימת המצרים בפועל במאי [[1967]] על ידי [[מצרים]] הייתה אחת העילות המרכזיות לפריצת [[מלחמת ששת הימים]].
 
הסגר הוגדר לראשונה ב[[משפט בינלאומי פומבי|חוק הבינלאומי]] ב[[קונגרס פריז (1856)|קונגרס פריז]] שהתקיים ב-[[1856]], כדי לסיים את [[מלחמת קרים]]. בקונגרס זה הוסכם כי הסגר חוקי חייב להיות הסגר מעשי, ואילו "הסגר של נייר" (Paper Blockade) אסור. "הסגר של נייר" היה הסגר שלא נאכף, אך איפשר למדינה שהטילה אותו להחרים אוניות וסחורות של הצד היריב או של צד שלישי הסוחר עם היריב. בוועידה הימית בלונדון ב-[[1909]], שעסקה בהסדרה חוקית של הלוחמה הימית, הוצעו כמה כללים נוספים כדי להסדיר את מעמדם של צדדים [[מדינה נייטרלית|נייטרליים]], אך רק מדינות ספורות אישררו את ההצעה ולכן לא היה לה תוקף. יחד עם זאת, חלק מכלליה יושמו במהלך [[מלחמת העולם הראשונה]]. מאז [[1945]] נקבעת חוקיותם של הסגרים על ידי [[מועצת הביטחון]] של [[האומות המאוחדות]]. על פי סעיף 42 (פרק VII) ב[[מגילת האומות המאוחדות]], רשאית המועצה להחליט על הטלת הסגר מטעמה כדי להשיב שלום ויציבות באזור כלשהו.
{{ערך מורחב|ערך=[[אמנת סן רמו]]}}
[[אמנת סן רמו]], שהיא קובץ החוקים העוסקים בלוחמה ימית, קובעת כי מותר להטיל הסגר ימי ולעצור גם אוניות נייטרליות הנושאות מטען המפר את ההסגר. האמנה קובעת כי הטלת הסגר אינה חוקית אם מטרתו הרעבת אוכלוסייה אזרחית או מניעת מטען החיוני לקיומה, ואם פגיעתו של ההסגר באזרחים מופרזת ביחס למטרה הצבאית. סעיף נוסף קובע כי אם האוכלוסייה סובלת ממחסור במזון וציוד חיוני אחר, חובתו של מטיל המצור לאפשר מעבר חופשי של מזון וציוד חיוני. אמנת סן רמו אינה מסמך משפטי מחייב, אלא אוסף החוקים הקיימים בנושא, מעין מהלך של [[קודיפיקציה]] בנושא.
כאמור לעיל, הטלת הסגר היא מעשה שיכול להיחשב כעילה למלחמה. הצד שעליו הוטל ההסגר יעשה מאמץ רב כדי לפרוץ את ההסגר שהוטל, אם בניסיון להביס את הצי או הכוח היבשתי המקיים את ההסגר, ואם על ידי הברחת סחורות וציוד דרך טבעת ההסגר.
 
מבריחים שניסו לפרוץ הסגר ימי במאות הקודמות עשו שימוש בדרך כלל בספינות מהירות וקלות, שהיו בעלות חימוש ומיגון קלים בלבד. מבריחים כאלה נודעו בשם "מבריחי הסגר" (Blockade Runner). הם היו חשופים, מחד, לסכנות רבות בניסיונם להתחמק מן הצי שהטיל את ההסגר, ומאידך היו צפויים לרווחים עצומים אם ההברחה הצליחה, שכן הסחורות שהביאו היו בעלות ביקוש רב. בעת [[מלחמת האזרחים האמריקנית|מלחמת האזרחים של ארצות הברית]], [[1861]] - [[1865]], הטיל צי [[האיחוד]] הסגר ימי על [[קונפדרציית המדינות של אמריקה]]. אחד הכלים המרכזיים של מדינות הקונפדרציה היו מבריחי ההסגר, שעשו שימוש בספינות מהירות וקלות, ובתעוזה רבה פרצו שוב ושוב את ההסגר. יחד עם זאת, עד תום המלחמה הצליח צי האיחוד לכפות את ההסגר באופן מלא, והביא את הקונפדרציה לסף רעב.
 
דוגמה נוספת לפריצת הסגר הייתה בעת ה[[הסגר על ברלין]], מיוני [[1948]] עד מאי [[1949]]. [[ברית המועצות]] חסמה את דרכי הגישה אל [[מערב ברלין]], כדי למנוע מ[[ארצות הברית]] ובעלות בריתה לתספק את הרבעים שהיו בשליטתן ולערער את השליטה האמריקנית. כדי לפרוץ את הסגר קיימה ארצות הברית [[רכבת אווירית]] ממושכת, בה הוטסו מיליוני טונות של אספקה אל העיר במשך חודשים ארוכים. המאמץ האמריקני הצליח, והסובייטים ויתרו על ההסגר לאחר 11 חודשים.
 
===המאה ה-19===
[[קובץ:On the blockade off San Juan, 1898.jpg|שמאל|ממוזער|250px|"בהסגר על סאן חואן", ציור מ-[[1898]] המתאר את הצי האמריקני המטיל הסגר על פוארטו ריקו]]
* [[1825]] – [[1828]] – [[האימפריה הברזילאית]] מטילה הסגר ימי (לא רצוף) על המחוזות המאוחדים של [[ריו דל פלטה]], במהלך [[מלחמת ארגנטינה-ברזיל]].
* [[1848]] – [[1851]] – [[ממלכת דנמרק]] מטילה הסגר ימי על [[האימפריה הגרמנית]], במהלך [[מלחמת שלזויג הראשונה]].
במהלך [[מלחמת יום הכיפורים]] ואחריה ניסתה [[מצרים]] לאיים על נתיבי הים לישראל מול [[סיציליה]] וב[[מצר מסינה]]. קרבות הטילים שהתקיימו בימי המלחמה הראשונים הוכיחו עליונות של [[חיל הים הישראלי]]. בהמשך המלחמה סיירו [[ספינות סער]] באזור תנועת האוניות בדרכן לישראל. הצי המצרי החזיר משחתות וההסגר המצרי על ישראל לא הצליח.
 
חסימת נתיבי הים לישראל מדרום קלה בהרבה. התעבורה הימית עוברת דרך שני [[מצר ים|מצרי ים]], שקל לחסום אותם: [[באב אל מנדב]], שחסימתו מונעת כניסה מן [[האוקיינוס ההודי]] ל[[ים סוף]], ו[[מצרי טיראן]], שחסימתם מונעת כניסה מ[[ים סוף]] ל[[מפרץ אילת]]. מעבר ליתרון ה[[טופוגרפיה|טופוגרפי]] שיש למדינות העוניות את ישראל בנתיבי ים אלה, קיים גם יתרון [[גאופוליטיקה|גאופוליטי]]: חופי ים סוף נשלטים בידי מדינות עוינות לישראל, והמרחק בין נמל [[אילת]] למצרי [[באב אל מנדב]] הוא כ2000כ-2000 ק"מ, מרחק משמעותי המכביד על ניסיונות לפריצת הסגר.
 
ואכן, [[מצרים]] ניצלה את היתרונות הטופוגרפיים והגיאופוליטיים, והטילה הסגר ימי על ישראל כמה פעמים: לפני [[מבצע קדש]], ב-[[1956]], הציבה מצרים תותחי חוף בראס נצרני, דבר שהיה אחד מהגורמים המרכזיים שהנעיו את ישראל לצאת למבצע. נסיגת ישראל מחצי האי סיני ומהאי טיראן נעשתה רק לאחר קבלת ערבויות בכתב בדבר חופש השיט במפרץ אילת מ[[נשיא ארצות הברית]] דאז, [[דווייט אייזנהאואר]], ל[[ראש ממשלת ישראל|ראש הממשלה הישראלי]] [[דוד בן-גוריון]], ב-[[20 בפברואר]] [[1957]].
 
הסגר ימי שני הוטל על ידי מצרים ב-[[23 במאי]] [[1967]]. גם הפעם נחסמו מצרי טיראן, פעולה שבה ראתה ישראל [[עילה למלחמה]] (קאזוס בלי). גם הפעם הייתה החסימה אחד מהגורמים העיקריים לפרוץ [[מלחמת ששת הימים]].