המקושש

הַמְּקוֹשֵׁשׁ הוא דמות מקראית שבתקופת נדודי בני ישראל במדבר עבר עבירה חמורה של חילול שבת. משה, מנהיג העם, לא ידע כיצד לנהוג במקרה זה, ופסק את גזר דינו, מוות בסקילה, רק לאחר שאלוהים הורה לו לנהוג כן.

הסיפור המקראי

בספר במדבר מסופר:

"וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל הָעֵדָה. וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר, כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ. וַיֹּאמֶר ה' אֶל מֹשֶׁה: מוֹת יוּמַת הָאִישׁ, רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל הָעֵדָה מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים וַיָּמֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה.

— ספר במדבר, פרק ט"ו, פסוקים ל"ב–ל"ו

לאחר מעמד הר סיני, הפכו בני ישראל לעם החי על פי מערכת חוקי התורה, שקיבל משה רבנו בהר סיני. אחת מהמצוות הללו הייתה שביתה מכל המלאכות ביום השביעי. בשבת אחת, בהיותם במדבר, מצאו בני ישראל אדם אוסף עצים ומחלל את השבת. הם הביאו אותו לפני משה, אך כיוון שמשה לא ידע מה יש לעשות עמו, הוא אסר את האיש והמתין לדבר ה'. לאחר מכן, על פי ציווי ה', האיש נהרג בסקילה על ידי כל העדה, מחוץ למחנה.

במדרש

זהותו של המקושש

התנאים נחלקו בדבר זהותו של המקושש:

• לפי רבי עקיבא המקושש הוא צלפחד בן חפר, אביהן של בנות צלפחד. המקור לדבריו הוא גזרה שווה במילה 'בַּמִּדְבָּר', בין הפסוק שנאמר בפרשת המקושש ”וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר”, לבין הפסוק ”אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר... כִּי בְחֶטְאוֹ מֵת” (במדבר, כ"ז, ג') שנאמר על צלפחד.
• לדעת רבי יהודה בן בתירא, חטאו של צלפחד היה השתייכותו למעפילים. רבי יהודה תקף את שיטת רבי עקיבא, ואמר לו שאם אכן המקושש הוא צלפחד, מדוע רבי עקיבא חושף עובדה זו, בעוד התורה העדיפה להעלים אותה? ולעומת זאת, אם המקושש לא היה צלפחד, הרי שרבי עקיבא הוציא עליו שם רע, בעוד שהוא בעצם צדיק ולא רשע. אמנם, רבי עקיבא דרש גזרה שווה, אך רבי יהודה בן בתירא לא קיבל מרבותיו דרשה זו.
• רבי שמעון בר יוחאי חלק אף הוא על רבי עקיבא, וסבר שצלפחד לא היה המקושש. נימוקו של רבי שמעון הוא שצלפחד מת סמוך לכניסת בני ישראל לארץ ישראל, ואילו המקושש היה בשנה הראשונה לצאת ישראל ממצרים, והרי לא ייתכן שבנות צלפחד לא נישאו במשך ארבעים שנה.

המלאכה שביצע המקושש

בתלמוד הבבלי מובאת מחלוקת על איזו מלאכה מל"ט אבות מלאכה עבר המקושש:

• רב יהודה אמר בשם שמואל שהמקושש העביר את העצים ד' אמות ברשות הרבים, ועבר על מלאכת הוצאה מרשות לרשות.
• בברייתא נאמר שהמקושש תלש את העצים מן הקרקע, ועבר על מלאכת קוצר.
• לדעת רב אחא בר יעקב, כאשר אסף את העצים, עבר המקושש על מלאכת מעמר.

התלמוד מציין שלמחלוקת זו ישנה השלכה הלכתית, משום שלפי איסי בן יהודה ישנה מלאכה אחת מל"ט המלאכות שביצועה אינו מחייב בעונש. איסי בן יהודה לא פירט באיזו מלאכה מדובר, אך ודאי שהיא אינה המלאכה שביצע המקושש, שהרי הוא נענש עליה.

מקושש לשם שמים נתכוון

בתוספות מובא מדרש האומר כי אף על פי שמקושש העצים, עבר עבירה חמורה, הרי שכוונתו הייתה טהורה.

התוספות הסביר שלאחר חטא המרגלים, דנו ישראל בינם לבין עצמם, והחליטו כי מכיוון שבעקבות החטא נגזר עליהם שלא להיכנס לארץ ישראל, הרי שאין הם מחויבים יותר במצוות; קם המקושש וחילל שבת בכוונה, כדי שיהרג, וייראו אחרים, ויבינו שאין הם פטורים מן המצוות.

זמן התרחשות האירוע

בהתאם לפרשנות הפשט, על פי סדר ההשתלשלות המקראית, המעשה של המקושש, אירע בדור השני של המדבר, כלומר אחרי חטא המרגלים. אך המדרש, בהסתמכו על הכלל כי אין מוקדם ומאוחר בתורה, סבר אחרת באשר לסדר הזמנים וההתרחשויות.

לדעת המדרש המקרה עם המקושש אירע בשבת השנייה, שלאחר הסיפור של לקיטת המן בשבת. המדרש סבר כך כדי להמחיש את מאמרו של רבי יוחנן בשם רבי שמעון בר יוחאי: ”אלמלי ישראל משמרים שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים...”, ואת הסיבה לדחיית הגאולה, תלה המדרש בעובדה שישראל חיללו שתי שבתות ברציפות.

הספרי זוטא מציין תאריך מדויק - בשנה הראשונה לצאת ישראל ממצרים, בעשרים ואחד לחדש השני.

סיפורים מקבילים

השוואה בין סיפור המקושש לסיפור המקלל

במאמרה על סיפור המקושש, הרבנית שרון רימון משווה בין סיפור המקושש לסיפור המקלל. בין שני הסיפורים דמיון רב- בשניהם מדובר על חטא של אדם פרטי ולא מוזכר שם האדם, מה שככל הנראה מראה על כך שהחוטא עצמו לא חשוב אלא שהאירוע בכלליותו הוא החלק החשוב, ובשני המקרים הדין לא ברור, ומתגלה לבסוף כעונש מוות בסקילה.

עוד נקודת דמיון היא הפסוק "וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה… אֶת יְהוָה הוּא מְגַדֵּף וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ." (ספר במדבר, פרק ט"ו, פסוק ל') שנכתב לפני סיפור המקלל, שאומר שמי שעובר על חטא מסוים, דינו מוות. מפסוק זה, אפשר להבין מה העונש של המקושש, ולכן עולה השאלה - מדוע הביאו את סיפור המקושש למרות שלכאורה, אנו יכולים להבין את הדין מסיפור המקלל?

הרבנית רימון מדברת על ההבדל שבין הסיפורים. בסיפור המקלל מפורטים פרטי החוטא ובירור דינו. לעומת זאת בסיפור המקושש, לא מתעמקים בחטא ובחוטא. הבדל זה מותיר את הרושם, כי סיפור המקושש לא הובא בשביל בירור הדין, אותו כבר ביררנו בסיפור המקלל, אלא כדי להצביע על שינוי מהותי שהתרחש בעם. סיפור המקושש מגיע מייד לאחר חטא העגל, חטא המרגלים וחטא המעפילים, בהם הייתה קבוצה קטנה של אנשים שדרדרו את כל העם לעבירה. בסיפור המקושש, אנו עדים לשינוי. אנו רואים שהעם דורש לבער את הרע, ולא לתת לאדם בודד או לקבוצה קטנה לדרדר את כל העם לחטא.

אלגוריה

• בספר הזוהר כתוב כי העצים שקושש המקושש היו מעץ החיים ומעץ הדעת טוב ורע. כוונת הזוהר אינה שהמקושש באמת הגיע לגן עדן השמור על ידי מלאכים וקושש שם עצים, אלא קיים דיון עם עצמו, איזה עץ משני העצים הללו, גדול וחשוב מחברו: עץ החיים שמשמעותו כל החיים הם קודש לאלוהים, ללא הכרעה עצמית, או עץ הדעת שמשמעותו שלאדם יש יכולת הבחנה בין טוב לרע.
• הסופר דוד פרישמן כתב סיפור דמיוני על המקושש. זהו סיפור ביקורתי ביותר כלפי מערכת המשפט במדבר, והסופר תיאר בו את הכוהנים כאנשים חסרי לב.

האיש בירח

הדמות בירח כדמות המקושש

לפי אמונה נוצרית צפון-אירופית, הדמות המטושטשת שניתן להבחין בה בעת ירח מלא היא דמותו של המקושש, שנגזר עליו לקושש עצים על הירח לנצח.

קישורים חיצוניים

• יהושע ויצמן, המקושש והחסיד, אתר - כיפה.
• מתניה ידיד, סיפור בבואה בפרשיות המקושש והמקלל, אתר - כיפה.
• יוסף כרמל, מי היה צלופחד, אתר ישיבת בית אל
• רוחמה וייס, מהרפורמים ועד הנשים השבויות: ככה משתיקים את השוליים החברתיים, באתר ynet, 4 ביוני 2021