נשיאי שבטי ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף נשיא שבט (מקרא))
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נשיאי שבטי ישראל היו נשיאי שבטי ישראל במהלך נדודי בני ישראל במדבר. בתורה מוזכרים כמה פעמים נשיאי ישראל, בכל פעם בשמות ובהקשרים אחרים; לא הוברר לחלוטין עד כה מהי משמעות "נשיא" בהקשרים אלו - האם אדם מכובד באופן כוללני או בעל תפקיד מוגדר, ומהי משמעות הרשימות השונות[1].

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר במדבר, פרשת נשא[2] מתוארים הקרבנות שהביאו נשיאי שבטי ישראל בשנה השנייה ליציאתם ממצרים, כאשר באופן חריג התורה מפרטת בצד שמו של כל נשיא והשבט שממנו בא, גם את קרבנו המפורט - שהיה זהה לכל הקרבנות האחרים. רשימה נוספת של נשיאים נמצאת בפרשת מסעי, בשנת הארבעים לשהייתם במדבר, לפני הכניסה לארץ.

על פי הספרי[3], הנשיאים שבתחילת דור המדבר היו מבין השוטרים היהודיים שמינו המצרים בשעבוד מצרים, אותם השוטרים שהוכו על ידי השוטרים המצרים כאשר סירבו לדחוק באחיהם העבדים.

בזמן הקמת המשכן, הנשיאים הם אלו שהביאו את אבני המילואים לחושן[4]; המדרש[5] מספר כי הנשיאים לא מיהרו להתנדב לתרום למלאכת המשכן, וחשבו להשלים את מה שיחסר לאחר שכל השאר יתרמו, אולם בסופו של דבר לא נותר להם לתרום דבר כי אם את האבנים הללו. בעקבות זאת, על פי המדרש, התנדבו הנשיאים להקריב את הקרבנות המפורטים בפרשת נשא, כדי לכפר על אי-זריזותם בהקמת המשכן.

הנשיאים בתחילת דור המדבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בספר במדבר (בפרקים א', ב', ז', י') מוזכרים שמות נשיאי ישראל ששימשו כנשיאים בתחילת תקופת המדבר. הם מכונים "קְרוּאֵי הָעֵדָה, נְשִׂיאֵי מַטּוֹת אֲבוֹתָם, רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל"[6]. אלו הם הנשיאים, לפי סדר קרבנותיהם[7]:

אחותו אלישבע הייתה נשואה לאהרן הכהן. ביציאת מצרים, על פי מסורת חז"ל, היה הראשון שקפץ לים סוף, בטרם נקרע הים לשניים, ובכך הוכיח את אמונתו באלוהים והפך בהיסטוריה היהודית לסמל לראשוניות ולחלוציות.
על פי המדרש היה נתנאל תלמיד חכם; ולפי דברי רבי פינחס בן יאיר, היה נתנאל בן צוער הוגה הרעיון של קרבנות הנשיאים. המדרש (המובא בפירוש רש"י במדבר ז', י"ח) מבוסס על שינוי לשון בולט בפרשתו לעומת אחת-עשר פרשיות הנשיאים האחרות, החוזרות על עצמן בצורה זהה לגמרי: בעוד שאצל כל הנשיאים נאמר "קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת" וכו', הרי אצל נתנאל בן צוער נאמר "הִקְרִב אֶת קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת" וכו'.
לפי מדרש אחר המובא בספרי, סיבת שינוי הלשון נובעת מערעורו של שבט ראובן שתבע להקריב ביום השני, כבכור השבטים. לפי מדרש זה, שינוי הלשון רומז בתוכו על תשובת משה לערעור זה, שהייתה שסדר ההקרבה הוא כפי החלטת הקב"ה, ואין מקום לערער עליו; לכן יקריב נתנאל ביום השני, כדבר ה', אף ששבט יששכר הוא התשיעי בשבטים. הסבר אחר נמצא בילקוט שמעוני[8], ולפיו הקריב נתנאל ביום השני כיוון שהיה "בן תורה" ולפיכך קדם לשאר הנשיאים.
לפי המדרש, קדם נשיא שבט זבולון לנשיא שבט ראובן, אף כי ראובן הוא בכור השבטים, בזכות שפירנס את שבט יששכר כדי שיוכל לעסוק בתורה (הסכם יששכר וזבולון).
  • אֱלִיצוּר בֶּן שְׁדֵיאוּר, נשיא שבט ראובן. הקריב את קרבנו ביום הרביעי לחנוכת המשכן, ד' בניסן.
לפי מדרש רבה ומדרש תנחומא על פרשת קרח, נמנה אליצור בן שדיאור על 250 האנשים שעמדו לצדו של קרח במחלוקתו עם משה על הכהונה; שבט ראובן היה נדבך עיקרי במחלוקת, ואליה הצטרף גם אליצור וככל הנראה אף נשיאים נוספים שלא פורטו בשמותיהם. לפי מדרש זה מתו אליצור בן שדיאור וחבריו בשעת הקטרת הקטורת, כאשר יצאה אש מלפני ה' ושרפה אותם.
  • שְׁלֻמִיאֵל בֶּן צוּרִישַׁדָּי (או צוּרִי שַׁדָּי), נשיא שבט שמעון. הקריב את קרבנו ביום החמישי לחנוכת המשכן, ה' בניסן.
המדרש המובא בילקוט שמעוני לפרשת פנחס, מזהה את שלומיאל בן צורישדי עם זמרי בן סלוא שנהרג בידי פנחס לאחר שבא על המדינית כזבי בת צור.
  • אֶלְיָסָף בֶּן דְעוּאֵל (או רְעוּאֵל), נשיא שבט גד. הקריב את קרבנו ביום השישי לחנוכת המשכן, ו' בניסן.
  • אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד, נשיא שבט אפרים. הקריב את קרבנו ביום השביעי לחנוכת המשכן, ז' בניסן.
בספר דברי הימים[9] מסופר שבנו היה נוֹן, אבי יהושע בן נון, שירש את מקום סבו כנשיא שבט אפרים בסוף שהותם של בני ישראל במדבר. על שמו של אלישמע בן עמיהוד נקרא מושב אלישמע.
  • גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָהצוּר (או פְּדָה צוּר), נשיא שבט מנשה. הקריב את קרבנו ביום השמיני לחנוכת המשכן, ח' בניסן.
  • אֲבִידָן בֶּן גִּדְעֹנִי, נשיא שבט בנימין. הקריב את קרבנו ביום התשיעי לחנוכת המשכן, ט' בניסן.
המדרש מבאר את שמו כרומז לתולדות בנימין בן יעקב, אבי שבט בנימין.
  • אֲחִיעֶזֶר בֶּן עַמִּישַׁדָּי, נשיא שבט דן. הקריב את קרבנו ביום העשירי לחנוכת המשכן, י' בניסן.
המושב אחיעזר בשפלה סמוך לעיר לוד קרוי על שמו, היות שהוא נמצא בתחום נחלתו המקורית של שבט דן, שנשיאו היה אחיעזר בן עמישדי.
  • פַּגְעִיאֵל בֶּן עָכְרָן, נשיא שבט אשר. הקריב את קרבנו ביום האחד-עשר לחנוכת המשכן, י"א בניסן.
  • אֲחִירַע בֶּן עֵינָן, נשיא שבט נפתלי. הקריב את קרבנו ביום השנים-עשר והאחרון לחנוכת המשכן, י"ב בניסן.
כיוון שנחלת שבט נפתלי, שאחירע בן עינן היה נשיאו, נמצאת בגליל המזרחי ועמק החולה, הונצח שם אביו של אחירע במספר אתרים באזור, כגון האתר הארכאולוגי עינן, נחל עינן ומאגר עינן.

הנשיאים בתקופת יישוב הארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שלושים ושמונה שנות נדודים במדבר מתו כל בני הדור הקודם, ואל ארץ ישראל מתעתד להיכנס דור הבנים, "נוחלי הארץ". בפרשת מסעי מוזכרים שמותיהם של נשיאי דור זה, שינחילו לבני ישראל את הארץ[10]:

  • כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה, נשיא שבט יהודה. נמנה בין שנים עשר המרגלים, ושלא כמותם לא הוציא דיבת הארץ רעה. רק הוא ויהושע בן נון זכו להישאר בחיים מדור יוצאי מצרים ולנחול את הארץ.
  • שְׁמוּאֵל בֶּן עַמִּיהוּד, נשיא שבט שמעון.
  • אֱלִידָד בֶּן כִּסְלוֹן, נשיא שבט בנימין.
  • בֻּקִּי בֶּן יָגְלִי, נשיא שבט דן.
  • חַנִּיאֵל בֶּן אֵפֹד, נשיא שבט מנשה.
  • קְמוּאֵל בֶּן שִׁפְטָן, נשיא שבט אפרים. משבט אפרים היה גם יהושע בן נון, אולם הוא הנהיג את בני ישראל כיורשו של משה ולא היה נשיא שבטו.
  • אֱלִיצָפָן בֶּן פַּרְנָךְ, נשיא שבט זבולון.
  • פַּלְטִיאֵל בֶּן עַזָּן, נשיא שבט יששכר.
  • אֲחִיהוּד בֶּן שְׁלֹמִי, נשיא שבט אשר.
  • פְּדַהְאֵל בֶּן עַמִּיהוּד, נשיא שבט נפתלי.

נשיאי שבט לוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שמשבט לוי היו אישים כמשה ואהרן, נשיא שבט הלוי היה אלעזר הכהן[11]. בנוסף, מנה שבט לוי שלוש משפחות מרכזיות, ולכל אחת מהן היה נשיא משלה:

  • אֶלְיָסָף בֶּן לָאֵל היה נשיא משפחת גרשון בתקופת דור המדבר.
  • אֶלִיצָפָן בֶּן עֻזִּיאֵל היה נשיא משפחת קהת בתקופת דור המדבר.
  • צוּרִיאֵל בֶּן אֲבִיחָיִל היה נשיא משפחת מררי בתקופת דור המדבר.

אלעזר הכהן, מבני קהת, היה מופקד על הנשיאים כולם, וכונה "נְשִׂיא נְשִׂיאֵי הַלֵּוִי"[12].

שנים עשר המרגלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרשת שלח לך מסופר שמשה רבינו שלח שנים עשר אנשים לתור את ארץ כנען, "אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ, כֹּל נָשִׂיא בָהֶם... כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה"[13]. לא מבואר בתורה האם היו אלו נשיאי השבטים, ושמותיהם אינם זהים לשמות הנשיאים שהוזכרו קודם לכן. אלו הם ה'נשיאים' המוזכרים כמרגלים (לפי סדר הופעתם בפסוקים):

  • שַׁמּוּעַ בֶּן זַכּוּר, משבט ראובן.
  • שָׁפָט בֶּן חוֹרִי, משבט שמעון.
  • כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה, משבט יהודה. מוזכר בסוף ספר במדבר כנשיא שבט יהודה בתקופת נוחלי הארץ. בניגוד לחבריו לא הוציא דיבת הארץ רעה, ולכן זכו הוא ויהושע בן נון להישאר בחיים מדור יוצאי מצרים ולנחול את הארץ.
  • יִגְאָל בֶּן יוֹסֵף, משבט יששכר.
  • הוֹשֵׁעַ בִּן נוּן, משבט אפרים. לאחר השליחות קרא משה את שמו יְהוֹשֻׁעַ. הנהיג את בני ישראל לאחר מות משה. בניגוד לחבריו לא הוציא דיבת הארץ רעה, ולכן זכו הוא וכלב בן יפונה להישאר בחיים מדור יוצאי מצרים ולנחול את הארץ.
  • פַּלְטִי בֶּן רָפוּא, משבט בנימין.
  • גַּדִּיאֵל בֶּן סוֹדִי, משבט זבולון.
  • גַּדִּי בֶּן סוּסִי, משבט מנשה.
  • עַמִּיאֵל בֶּן גְּמַלִּי, משבט דן.
  • סְתוּר בֶּן מִיכָאֵל, משבט אשר.
  • נַחְבִּי בֶּן וָפְסִי, משבט נפתלי.
  • גְּאוּאֵל בֶּן מָכִי, משבט גד.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראו דיון על כך אצל יעקב ליכט, פירוש לספר במדבר.
  2. ^ ספר במדבר, פרק ז', פסוק א'.
  3. ^ מובא ברש"י במדבר, ז', ב' ובמדרש רבה במדבר, יב, טז.
  4. ^ ספר שמות, פרק ל"ה, פסוק כ"ז.
  5. ^ במדבר רבה יב, טז.
  6. ^ ספר במדבר, פרק א', פסוק ט"ז.
  7. ^ לפי ספר במדבר, פרק ז'.
  8. ^ ספר בראשית, פרק מ"ט, רמז קס"א.
  9. ^ ספר דברי הימים א', פרק ז', פסוקים כ"ו-כ"ז.
  10. ^ השמות באו לפי סדר הופעתם בפסוקים. מרשימה זו נשמטו נשיאי ראובן וגד, מאחר שהרשימה נועדה לפרט את הנשיאים שיהיו נציגי השבטים בחלוקת ארץ כנען, ואילו שבטי ראובן וגד כבר קיבלו נחלה בעבר הירדן המזרחי.
  11. ^ ספר במדבר, פרק ג', פסוק ל"ב.
  12. ^ ספר במדבר, פרק ג', פסוק ל"ב.
  13. ^ ספר במדבר, פרק י"ג, פסוקים ב'-ג'.