פורטל:יונקים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

Gnome-colors-view-refresh.svg רענון הפורטל Netvibes.svg כיצד אוכל לעזור?    

סמליל פורטל:יונקים (למה?)

מחלקת היונקים, היא מחלקה במערכת המיתרניים, המונה כ-5,400 מינים של בעלי חיים. המאפיין המובהק ביותר של היונקים הוא קיומן של בלוטות חלב, שבאמצעותן מזינה האם את צאצאיה. מחלקת היונקים היא אחת המחלקות המפותחות והמגוונות ביותר שחיות על פני כדור הארץ. היא כוללת בעלי חיים ממשקל של 2 גרם עד משקל של 180 טון, מטילי ביצים או יולדים וולדות חיים, אשר מאכלסים את מרבית האזורים הגאוגרפים ובתי-הגידול. יש ביניהם שוכני-יבשה ההולכים על ארבע רגליים או על שתיים, שוכני-ים מובהקים, בעלי חיים מעופפים, מטפסים על עצים ושוכני מחילות תת-קרקעיות. האדם משתייך אף הוא למחלקת היונקים. עורם של מרבית היונקים מכוסה לפחות חלקית בשיער, והם מווסתים את טמפרטורת הגוף שלהם באמצעות תהליכי חילוף חומרים הפולטים חום. מוח היונקים גדול יחסית לגופם, והם מצטיינים באינטליגנציה גבוהה יחסית ובדאגה לצאצאיהם.


על אף המגוון העצום של היונקים השונים, יש לכולם תכונות אנטומיות ופיזיולוגיות משותפות וייחודיות, אשר מבדילות אותם מכל שאר מחלקות המיתרניים. כבר במאה ה-18 סיווג אותם קרולוס לינאוס, חוקר הטבע הראשון שפיתח את השיטה הטקסונומית המודרנית, למחלקה אחת, והעניק להם את שמם המדעי Mammalia, הגזור מן המילה הלטינית mamma (עטין). במאה ה-19 הוברר כי יש למיין את היונקים לשלוש קבוצות בסיסיות (תת-מחלקות) על פי שיטת הרבייה שלהם:

טוען את הלשוניות...
ברווזן

היונקים מן הקבוצה העתיקה ביותר; הם מטילים ביצים שבתוכן ניזונים העוברים מן החלמון, בדומה לעוברי הזוחלים, העופות ושאר המיתרניים, אך לאחר בקיעתם הם ניזונים מחלב אמם בדומה ליונקים אחרים. בתת-מחלקה זאת היו קיימים בעבר מספר סדרות, אך כיום נותרה בה סדרה יחידה: בעלי ביב. בניגוד ליונקי שליה, לביבאים יש פתח יחיד בגופם, הקרוי פתח ביב, המשמש אותם לצורכי הפרשות השתן והצואה ולרבייה. מכאן שם הסדרה כולה. הנקבה חסרת רחם ובמקום תהליך ההיריון, היא מטילה ביצה אחת אשר מוחזקת בקפל עור שעיר עד לבקיעתה. לאחר בקיעתו הוא נותר בקפל העור מספר שבועות עד אשר הוא גדל ויוצא לעולם החיצון. בתקופה הזו הוא ניזון מחלב המופרש מבלוטות הפזורות על העור.

לערך המלא
וולאבי

קבוצה מפותחת יותר, בה העוברים מתפתחים לתקופת הריון קצרה ברחם האם, כשהם ניזונים משק החלמון בדומה לעוברים בביצים; ייחודם של יונקי הכיס בהריונן הקצר של הנקבות, אשר ולדותיהן נולדים זעירים ולא-מפותחים, וזוחלים מיד עם לידתם לכיס - שהוא קפל עור המחובר לעצמות הכיס שמתחת לבטן האם. שם הם ממשיכים להתפתח במשך כמה חודשים עד להשלמת התפתחותם. בכיס מצויות פטמות חלב, שמהן ניתז חלב לפיותיהם של הוולדות הלא-מפותחים בפעולת התכווצות של שריר שמסביב הבלוטות. בגיל מאוחר יותר, לאחר צאתם מהכיס, הצעירים יכולים לינוק מהפטמות בכוחות עצמם.

לערך המלא
זאב

הקבוצה המפותחת ביותר, שבה העובר מתפתח במשך תקופת הריון ארוכה יותר ברחם האם, וסופג ממנה מזון וחמצן דרך שליה העשירה בכלי דם. ולדות יונקי השלייה נולדים מפותחים יותר מאלו של יונקי הכיס, ולאחר לידתם הם יונקים מן האם בדומה לוולדות שאר היונקים. יונקי השליה כוללים את מרבית מיני היונקים המוכרים בימינו.

לערך המלא
1
100%
#DAA520
#DAA520

למרות חלוקה בסיסית זו שררו במשך השנים מחלוקות בנוגע לסדר התפצלותן של שלוש הקבוצות זו מזו, וכן בנוגע למיונם של יונקים מאובנים, שבהם איברי הרבייה לא השתמרו. מסיבה זו היו נהוגות מספר שיטות מיון מתחרות של היונקים. בשנים האחרונות יושבו המחלוקות לפחות לגבי סדר החלוקה: היונקים מטילי הביצים התפצלו ראשונים, ומן השאר התפצלו יונקי הכיס ויונקי השליה.


יגואר

יגואר הוא יונק ממשפחת החתוליים המצוי באמריקה הדרומית ובחלקים מאמריקה המרכזית והצפונית. היגואר הוא אחד מארבעה מיני חתולים גדולים המשתייכים לסוג פנתר, יחד עם הטיגריס, הנמר והאריה, והוא היחיד מביניהם הנפוץ באמריקה. היגואר הוא החתול השלישי בגודלו, לאחר הטיגריס והאריה, והוא החתול הגדול והחזק ביותר בחצי הכדור המערבי. הוא נפוץ כיום מדרום-מערב ארצות הברית בצפון, דרך מרכז אמריקה, ועד לאזור פטגוניה בדרום.

מבחינה חיצונית, היגואר דומה מאוד לנמר, אך גופו חסון, שרירי וגדול יותר. התנהגותו ובית הגידול האופייני לו, דומים יותר לאלו של הטיגריס. בית הגידול המועדף על היגואר הוא יער גשם טרופי (ג'ונגל), אולם ניתן למצוא אותו גם בשטחים פתוחים. היגואר הוא בעל חיים יחידאי (סוליטרי), כלומר הוא מבלה את מרבית חייו בגפו. הוא נחשב לטורף-על, ובמקומות שבהם חי היגואר, הוא מכתיב את תכונות החברה האקולוגית. ליגואר תפקיד חשוב בשמירה על יציבות המערכת האקולוגית שבה הוא חי, וכן בוויסות אוכלוסיות טרפו.



חזיר

ארצות הברית ובריטניה כמעט שיצאו למלחמה בשנת 1859 על השליטה באיי סן חואן סמוך לאי ונקובר. תקרית זו ידועה בשם מלחמת החזיר, משום שגורם ההסלמה היה חזיר רעב. החזיר, שהיה שייך לאזרח אירי, אכל פקעות בגן הירק של חוואי אמריקני, והחוואי ירה בו למוות. השלטונות הבריטים רצו לאסור את החוואי, ובתגובה הזעיקו החוואים את הצבא האמריקני לעזרה.


להלן קטגוריות המשנה שתחת קטגוריית יונקים בוויקיפדיה:


סלפי קוף


Article MediumPurple.svg
בחרו ערך מומלץ מהרשימה וצפו בתוכן הנטען
אוקאפי  •  אנטילופה הודית  •  בילבי ענק  •  בלניים  •  דוב קוטב  •  האדם הניאנדרטלי  •  הומו היידלברגנסיס  •  היפופוטם  •  היפופוטם ננסי  •  זאב הרעמה  •  זאב טסמני  •  יגואר  •  כבש הבית  •  לוויתנאים  •  לווייתן כחול  •  לוטרת הים  •  ניסויים בלשניים בקופי אדם  •  נמר השלג  •  פודו דרומי  •  קטלן  •  קרנף ג'אווה  •  קרנף סומטרה  •  ראשתן גדול ראש  •  שונר איברי  •  שימפנזה מצוי  •  שירת הלווייתן  • 
אוקאפי

האוֹקַפִּי הוא מין פרסתן מעלה גירה ממשפחת הג'ירפיים והשריד היחיד מסוגו. זהו היצור החי הקרוב ביותר לג'ירף. הוא יצור ביישן, זהיר מאוד וחמקני, ובעל יכולת שמיעה והרחה מעולים, המאפשרים לו לנוס בכל פעם שהוא חש בסכנה. פסיו של האוקאפי משתנים בכל פרט, והם מסייעים לו להסתוות בין צללי יער הגשם, ואולי אף לעזור לאוקאפים שונים למצוא אחד את השני. הזכר שונה מהנקבה בקרניו, שהן קצרות יחסית, אך זו לרוב גדולה ושוקלת יותר. לאוקאפי לשון ארוכה המשמשת אותו לאיסוף מזון יעיל יותר, ואף מאפשרת לו ללקק את עיניו ואוזניו. אף על פי שהוא בן משפחתו החי היחיד של הג'ירף, צווארו אינו ארוך כמו של האחרון וגובהו נמוך ממנו. כמו כן, שונה האוקאפי ממנו במספר מאפיינים, עד כדי כך שחוקרים אחדים חשבו לסווגו כקרוב יותר לאנטילופה הקרויה נילגאי.

האוקאפי פעיל בשעות היום בעיקר ואינו נוטה לחיי חברה. הוא מתבודד במשך רוב חייו, מוסתר בנבכי הצמחייה וצלליה. הוא אוכל מגוון צמחים, ואף ניזון מסוגי מינרלים שונים כגון חרסית. מעצם היותו בעל חיים גדול, הוא צורך כמות רבה של מזון: בין 18 ל-29 קילוגרמים ליום. הוא כמעט ואינו משמיע קולות, אך יכול להפיק קול תת-שמעי. דרך תקשורת זו משמשת בעיקר את האם וילדה.

טורפו העיקרי של האוקאפי הוא הנמר האפריקאי, וכן חתוליים קטנים יותר המסוגלים לטרוף עגלים. האוקאפי נתון תחת איומים נוספים המעמידים בסכנה את קיומו כמין, אשר העיקרי מביניהם הוא צמצום והרס בית הגידול שלו. לאור זאת, הוגדר המין בשנת 2013 על ידי איגוד השימור העולמי כ"נתון בסכנת הכחדה".



Himalayan Tahr of Uttarakhand.jpg
טארים הימלאים עומדים על צוקים באוטראקהאנד. טאר ההימלאיה הוא מין אנטילופת-עז גדולה מתת-משפחת היעלים החיה בהרי ההימלאיה לאורך גבול הודו-נפאל. פרסתן זה בעל קרניים מעוקלות, פרווה עבה ומחממת, ופרסות חזקות המסייעות לו לאחוז בסלעים. הזכרים נבדלים מהנקבות בצבעיהם הכהים יותר, וכן ברעמה גדולה סביב הצוואר. טאר ההימלאיה הובא למדינות רבות מחוץ לתחומי מחייתו, ובחלקם כמו בניו זילנד וארגנטינה הוא הסתגל היטב ומשגשג אף יותר מבית גידולו המקורי.


וידאו תיעודי המדגים את ריצת הברדלס בהילוך איטי. הברדלס הוא היונק המהיר בעולם: הוא מסוגל להגיע ממצב עמידה למהירות של 63 קמ"ש תוך שניות ספורות, ולמהירות של 120-110 קמ"ש לאחר 30-20 מטר. לברדלס מספר מאפיינים גופניים ההופכים אותו למותאם ביותר לריצה: השילוב של הרגליים הארוכות ועמוד השדרה הגמיש מאפשרים לו לפתח צעדים ארוכים, זנבו העבה והארוך עוזר לו לתמרן את תנועותיו ולשמור על שיווי משקל בעת ביצוע תנועות חדות, וטפריו החשופים מספקים לו אחיזה טובה יותר בקרקע. עם זאת, הברדלס מתעייף מהר מאוד ולאחר ריצה של קילומטר הוא זקוק למנוחה של 5–10 דקות כדי לצנן את חום גופו.


מאובן של אינוסטרנקיווה - דוגמה לזוחל סינאפסידי.

ראשיתם של היונקים בזוחלים סינאפסידיים מסוף עידן הפלאוזואיקון, בתור הקרבון ובתור הפרם. המונח סינאפסידיים מתייחס למספרם ולמיקומם של פתחים בגולגולת מאחורי ארובת העין המאפשרים את הגדלת שרירי הלעיסה; גולגולות סינאפסידיות הן בעלות פתח צדע יחיד מכל צד, בניגוד לגולגלות דיאפסידיות שהן בעלות שני פתחי צדע מכל צד. התצורה הדיאפסידית מאפיינת את מרבית הזוחלים ששרדו כיום וכן את העופות, ולעומתה, התצורה הסינאפסידית איפיינה את כל הזוחלים הנכחדים בשושלת המובילה ליונקים, וכיום שרדה ביונקים בלבד. שתי קבוצות נפוצות מאוד של זוחלים סינאפסידים בתור הפרם היו הפליקוזאורים והתראפסידים.

בסוף תקופת הפרם התרחשה הכחדת פרם-טריאסהכחדה המונית מן הקשות שתועדו ברשומות המאובנים: כ-70% מכלל מיני החולייתנים היבשתיים נכחדו. הכחדה זו סיימה את עידן השליטה הסינאפסידית ופתחה את תור השגשוג של הזוחלים הדיאפסידים, כמו הארכוזאורים וצאצאיהם הדינוזאורים, אשר ככל הנראה היו מותאמים טוב יותר לאקלים החם והיבש שאפיין את מרבית עידן המזוזואיקון. עם זאת זוחלים סינאפסידים שונים שרדו גם בעידן המזוזאיקון, ומהם התפתחו בסופו של דבר היונקים. קבוצה גדולה של זוחלים תראפסידים בתור הטריאס, התור הראשון של המזוזואיקון, היו הצינודונטים (Epicynodontia). הקבוצה הוגדרה לראשונה על ידי הפלאונטולוג המפורסם מן המאה ה-19 ריצ'רד אוון ופירושו המילולי של השם הוא שיני כלב, המעיד על התצורה היונקית של שיניהם. הקבוצה כוללת מינים רבים מכל היבשות, הקדומים שבהם כבר בסוף הפלאוזואיקון לפני ההכחדה הגדולה. הגדולים שבהם הגיעו לגודל של דוב. הענף המתקדם ביותר שלהם נקרא הצינודונטים האמיתיים (Eucynodontia) וממנו השתלשלו ככל הנראה היונקים.

תור היורה באמצע המזוזואיקון כבר עשיר למדי במאובנים של זוחלים דמויי יונקים, עד כי הפלאונטולוגים חלוקים לעתים קרובות בשאלה אילו מן המינים כבר זכאים להיות מסווגים כיונקים ואילו עדיין כזוחלים. רבים מהם מפגינים תכונות שלד האופייניות ליונקים כמו קופסת מוח מוגדלת, חיך משני, הצטמצמות חלק מן העצמות בלסת התחתונה, התמחויות של השיניים ופולי עורף זוגיים. כמו כן, נראה שלפחות בחלק מן המינים בתור היורה כבר התקיימו תכונות אופייניות ליונקים כמו מערכת ההנקה, שיער ומנגנוני שמירה וייצור חום גוף.

ממותה - דוגמה ליונק מפותח וגדול במיוחד

ביורה ובקרטיקון שגשגו הדינוזאורים וקבוצות אחרות של זוחלי ענק דיאפסידיים, והיונקים הקדומים היו יצורים קטנים שחיו בצילם. מקובל לחשוב שהם היו נדירים יחסית, דמו בגודלם ובצורתם הכללית לחדפים מודרניים ואיכלסו גומחות אקולוגיות דומות - ניצול ההומיאותרמיות וכסות הפרווה שלהם לפעילות לילית, ותזונה מחרקים ומשדידת ביצי דינוזאורים. ואולם הצטברות ממצאי מאובנים מן השנים האחרונות מראה שהמגוון של יונקי היורה והקרטיקון היה גדול בהרבה ממה שחשבו קודם לכן, והם אכלסו גומחות אקולוגיות רבות ושונות.

בעידן השלישון, החלו היונקים לשגשג ולתפוס גומחות שבעבר מילאו הדינוזאורים וזוחלי הענק שנכחדו בסוף הקרטיקון. הם החלו להתפתח למגוון צורות שונות וגדלים שונים, כולל טורפים, עטלפים, פרסתניים, יונקים ימיים ועוד. חלק מהיונקים התפתחו ליצורים גדולים במיוחד, כגון הממותות והקרנף הענק שהיה יונק היבשה הגדול ביותר שחי אי-פעם. כיום יונק היבשה הגדול ביותר הוא הפיל האפריקני. היונק הגדול ביותר שחי אי-פעם הוא הלווייתן הכחול הענק, המשתייך לקבוצת היונקים המימיים.


קיימים כיום: בעלי ביבאופוסומיםאופוסומיים חדפייםקנגוראיםמוניטאיםחפרפרות כיסבנדיקוטאיםטורפי כיספילוסאיםארמדילאיםחדפי פילטנרקאיםשנבובאיםשפנאיםבעלי חדקתחשאיםמכרסמיםארנבאיםחדפי עציםגלשנאיםפרימטיםאוכלי חרקיםעטלפיםטורפיםפנגולינאיםמפריטי פרסהמכפילי פרסהלווייתנאים
נכחדו: דסמוסטילייםאמבריתופודייםקונדילרסיםמזוניכידיםדינוצרטיםקראודונטיםליטופטרנהנוטונגולאטוייםאסטרפותריםפירוטריםקסנונולטייםאאוטריקונודונטיםכימולסטייםספרסודונטה


לווייתן גדול-סנפיר

יונקים מימיים היא קבוצה לא-טקסונומית הכוללת בתוכה את הלווייתנים והדולפינים, אריות הים, כלבי ים, התחשאים, החיים בים וכן סוגי יונקים נוספים החיים במים מתוקים כמו לוטרות, בונים והיפופוטמים. בעלי החיים בקבוצה זו חיים רוב זמנם במים או משיגים את מזונם מתוכם. יונקי הים התפתחו מיונקים יבשתיים שבמשך הזמן התאימו את עצמם לים. תהליך דומה התרחש במים מתוקים אע"פ שיונקי הים הרבה יותר הסתגלו לחיים במים. היונקים המימיים מובדלים מכל היצורים שחיים במים בריאותיהם, הפועלות במקום זימים, פרווה באזורים שונים של הגוף ושכבת שומן המאפשרת להם לשמור על חום גופם. בנוסף הלווייתנים נולדים שלמים מולדות בעוד רוב יצורי המים נולדים מביצים, והיונקים המימיים, כמו כל היונקים היבשתיים, יונקים חלב מאימהותיהם בתחילת חייהם.

לערך המלא


P Marine Mammals.png
P Elephant.png
P bird.png
Iguana icon.png
P Israel Fauna.png
פורטל יונקים מימיים פורטל בעלי חיים פורטל האורניתולוגיה פורטל זוחלים ודו-חיים פורטל החי והצומח בארץ ישראל


Exquisite-kwrite.png

רוצים לעזור? הנה כמה משימות שבהן אתם יכולים לתרום:
  • כאן אפשר למצוא ערימה של קצרמרים בנושא יונקים שרק מחכים שירחיבו אותם.
  • כתבו או תרגמו ערכים מבוקשים בתחום היונקים (ראו במסגרת "ערכים מבוקשים). ברשימה זו תוכלו גם להוסיף ערכים שלדעתכם חסרים.
  • ישנם ערכים שאי אפשר שיישארו במצבם הנוכחי וצריך לעבור עליהם ולתקן אותם בהקדם, ראו מסגרת "ערכים דורשי שיפור".



מהו פורטל? - רשימת כל קטגוריות המשנה והערכים