פמיניזם שוויוני
פמיניזם שוויוני הוא תת-תחום של הפמיניזם הכללי, המתמקד בנקודות הדמיון הבסיסיות בין המינים ושואף לשוויון מגדרי בכל התחומים, כולל פוליטיקה, כלכלה ועבודה.[1]
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אחד מהמסמכים הראשונים שקבעו את הרקע לצמיחת התנועות הפמיניסטיות התרחש כאשר מרי וולסטונקרפט כתבה את "איתור המינים האישה" לשנת 1792. באותה התקופה ספרות זו נתפסה כמורדת, אך עוררה את רגשותיהן של הנשים ברחבי צרפת. אכן, מועדוני נשים רפובליקנים דרשו להחיל שוויון זכויות מלא לנשים וגברים כאחד. תנועה זו ספגה השמצות רבות מכלל העולם. לבסוף, תנועת הפמיניזם כובתה על ידי נפוליאון בונפרטה שקבע כי לגבר שליטה מלאה על המשפחה.[2]
לאחר שחלק גדול מתנועות הפמיניזם השוויוני בצרפת כשלו, חלק ניכר מהתנועות שהתרחשו בצפון אמריקה הושפעו מרעיונות הפמיניזם במאה ה-18. בנוסף, אביגיל אדמס ומרסי אוטיס וורן שנלחמו למען הפמיניזם בתקופתן, נלחמו על כך שהאמנציפציה של האישה תיכלל בחוקה של 1776, ללא הועיל. בוועידת הנשים בסנקה פולס, ניו יורק, בשנת 1848, איליזבת' קאדי סטנטון ולוצריה קופין מוט, יחד עם אלפי נשים אחרות, שינו לנצח את הדינמיקה של פמיניזם שוויוני בכך שהשיגו עצמאות בחינוך, שוויון הזדמנויות כלכליות, זכאות לפיצויים, זכות הצבעה וכו'. בהשפעת אליזבת קאדי סטנטון וסוזן ב. אנתוני התרחבה תנועה זו לאירופה. בשנת 1869 פרסם ג'ון סטיוארט מיל את מסמך "כניעת נשים", בו טען ששוויון בין המינים יתרום לקידום מוסרי, אינטלקטואלי, לאושר ולשמחת האנושות כולה.[3]
בין השנים 1870–1920 האטה צמיחת תנועות הפמיניזם, ובשנת 1920 החלה תנועת זכות הבחירה. בתקופה זו, נשים רבות נחלקו בדעתן האם אכן נשים שוות במעמדן לגברים. ויכוח על כך נמשך עד שהוקמה בשנת 1946 נציבות האו"ם למעמד האישה על מנת להבטיח את שוויון פוליטי, כלכלי ושוויון הזדמנויות מלא בתחום ההשכלה. בשנת 1949, פרסמה האקזיסטנציאליזם הצרפתית סימון דה בובואר את היצירה "המין השני", בו היא חושפת רבות מהטענות שהושמעו לגבי נשים והמאבק למען שוויון מגדרי. בשנת 1963 עלתה ספרות נוספת הנוגעת לפמיניזם שוויוני, "המיסטיקה הנשית" של בטי פרידן, בה דנה ב"בעיה שאין לה שם ", והתייחסה לאומללות הנרחבת של נשים בשנות החמישים.[4] בטי פרידן, תיארה את חוסר השוויון בין המגדרים שהחברה יצרה תוך שימוש בדוגמה אישית בעצם כך שנאלצה לעזוב את קריירתה כפסיכולוגית על מנת לטפל בילדיה. רעיונות הפמיניזם שהביעה בספרות, השפיעו רבות על הציבור בארצות הברית וגרמו לצמיחת תנועות פמיניזם עם התהליך המשפטי הלאומי לנשים (NOW) שהוקם בשנת 1966. תנועה זו נלחמה על הסרת כל המכשולים והפערים שהיו בין הגברים לנשים בכל התחומים (עבודה, כלכלה, השכלה וכו'). בשנת 1972, מנהיגות כמו בלה אבזוג, בטי פרידן וגלוריה שטיינם דחפו את התיקון לשוויון דרך הקונגרס. עם זאת, לא נותר האשרור עד שנת 1982.[5]
תאוריה של פמיניזם שוויוני[עריכת קוד מקור | עריכה]
פמיניזם שוויוני הוא תת-קבוצה של תנועת הפמיניזם הכללית שמתמקדת בדברים בסיסיים דומים בין גברים לנשים, ומטרתה המרכזית היא מתן שוויון מגדרי בכל התחומים. זה כולל שוויון כלכלי ופוליטי, ושוויון הזדמנויות בעבודה, ולהשתחרר מכל הסטריאוטיפים המגדריים, ולנסות להגיע לשוויון מגדרי עולמי.[6]
התאוריה הפמיניסטית מבקשת לקדם את מעמדה המשפטי של האישה, מתוך הנחה שהאישה והגבר שווים גם מבחינה חוקית, כלומר הפמיניזם מבקש שוויון מעמדי גם מבחינת חוק. הפמיניזם השוויוני מסכים שיש שוני ביולוגי בין נשים לגברים מבחינת אנטומיה, אבל מבחינה פסיכולוגית, גם גברים וגם נשים בעלי אותו מוח ושניהם יכולים לחשוב. ומבחינת הפמיניזם השוויוני כמו שיש לגבר את היכולת לחשוב ולעבוד, גם האישה בעלת שכל לחשוב והיא יכולה לעבוד גם בבית וגם בעבודה.
הפמיניזם השוויוני היה הגרסה הדומיננטית של הפמיניזם בעקבות ספרה של מרי וולסטנקרפט (1792). לטענת וולסטנקרפט, כי השוויון המגדרי בא לידי ביטוי בזכות ללמוד ולעבוד, ותכננה מפה שילכו לפיה נשים בעתיד, על מנת שיוכלו להמשיך בדרך של הפמיניזם. מאז נשים חזקות הצטרפו לפמיניזם השוויוני, כולל את סיומון דה בובואר, וחברי וועדת סיניקה פוליז, אליזבת' קאנדי סטאנטון, לוקוריטה קובין מוט, סוזאן אנטוני, ביטי פרידן, גלוריה סטאינם.
בעוד שהפמיניזם השוויוני היה הפרספקטיבה הדומיננטית של הפמיניזם במהלך המאה ה-19 וה-20, שנות השמונים והתשעים הביאו להתמקדות יותר עמוקה בטענות התנועה הפמיניסטית, בהבדלים הבסיסיים בין גברים לנשים. בניגוד לפמיניזם השוויוני, השקפה זו דוגלת בחגיגת "נשיות" על ידי התמקדות בתכונות נשיות שנצפו באופן מסורתי, כמו אמפתיה, טיפוח וטיפול. בעוד שהפמיניזם השוויוני רואה בייסודו של הטבע האנושי כלא הומוגני, פמיניסטיות שונות טענות שנקודת מבט זו באה לידי ביטוי עם הסטריאוטיפים הנשלטים על ידי גברים, ובכך היא חלק מהמסגרת הפטריארכלית של החברה.[7][8]
דמויות חשובות[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרי וולסטונקרפט[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרי וולסטונקרפט (באנגלית: Mary Wollstonecraft; 27 באפריל 1759 - 10 בספטמבר 1797) הייתה סופרת, פילוסופית ועיתונאית אנגליה והיא נחשבת אחת האימהות המרכזיות של הגל הראשון של הפמיניזם הליברלי. היא כתבה ב-1792 הגנה על זכויות האישה (באנגלית: A Vindication of the Rights of Woman: With Strictures on Political and Moral Subjects), אחת העבודות הראשונות על פמיניזם. בכתביה היא מבקשת ליישם את רעיונות המהפכה הצרפתית גם על נשים: היא כותבת שהנשים ראויות לחינוך ההולם את מעמדן בחברה, כי הן חיוניות לאומה כיוון שהן מחנכות את הילדים וכי הן יכולות להיות "חברות" לבעליהן ולא רק רעיות.[9]
ג'ון סטיוארט מיל והרייט טיילור מיל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ון סטיוארט מיל (באנגלית: John Stuart Mill; 20 במאי 1806 – 8 במאי 1873) ואשתו הרייט טיילור מיל (באנגלית: Harriet Taylor Mill; 8 באוקטובר 1807 - 3 בנובמבר 1858) היו פילוסופיים בריטים. יחד, הם כתבו ב-1869 שעבוד האישה (באנגלית: The Subjection of Women), אחד מציוני הדרך המרכזיים של הגל הראשון של הפמיניזם הליברלי. הם שואלים אותנו בספר, אם מפלים חצי מהאנשים איך אפשר לקרוא לחברה שלנו כצודקת? הם גם מראים לנו שמוסד הנישואין גרוע ממוסד העבדות- טען כי מצבן של נשים אף גרוע מזה של עבדים. לעבד יש מידה של חיים פרטיים שאין לאשה. הפתרון שלהם היא לבטל כל החוקים המגנים על גברים, המקנים להם זכות יתר, לתת לנשים זכות בחירה (זכות לבחור ולהיבחר), זכות לבחור בן זוג, זכות להתגרש ממנו, זכות ללמוד, זכות לעבוד בשכר.[10][11]
סימון דה בובואר[עריכת קוד מקור | עריכה]
סימון דה בובואר (בצרפתית: Simone Lucie Ernestine Marie Bertrand de Beauvoir; 9 בינואר 1908 – 14 באפריל 1986) הייתה פילוסופית, סופרת ופמיניסטית צרפתייה. היא כתבה ב-1949 את הספר המין השני (בצרפתית: Le Deuxième Sexe) ואיתו היא פותחה את הגל השני של הפמיניזם. זה בתוך הספר הזה שהיא כותבת את המשפט המפורסם, "אישה אינה נולדת אישה - היא נעשית אישה". הספר מחולק לשלושה פרקים: הפרק הראשון, מידע ביולוגי, מתייחס ליחסים הביולוגיים בין גברים לנשים. הפרק שני, ההיבט הפסיכואנליטי, דה בובואר דוחה את התאוריות של פרויד ואדלר בלהגיד ששניהם מסתכלים על המבנה הפסיכולוגי של האישה כגברים ולכן לא מתארים אותה בצורה נכונה כלל. בפרק האחרון, היבט המטריאליזם ההיסטורי, היא סוטרת את הספר של פרידריך אנגלס, "מוצא המשפחה, הקניין הפרטי והמדינה".[12]
בטי פרידן[עריכת קוד מקור | עריכה]
בטי פרידן (באנגלית: Bettye Naomi Goldstein Friedan; 4 בפברואר 1921 – 4 בפברואר 2006) הייתה פמיניסטית אמריקאית. היא כתבה ב-1963 את הספר המסתורין הנשי (באנגלית: The Feminine Mystique) שמתאר את "הבעיה שאין לה שם", הקשיים של נשים בשנות ה-50 וה-60 ודנה על הבעיה של החינוך שמיועד רק לגברים ולעומת זאת הנשים לומדות להתחתן ולגדל ילדים. ב-1966 היא ניית ראש הארגון נשים לאומי (NOW - National Organization for Women).[13]
התנגדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההתנגדות העיקרית שהועלתה לפמיניזם השוויוני היא עליית פמיניזם השוני, שהוא תאוריה שמדגישה את השונה בין גבר לאישה.
את התאוריה השמיעו נשים כמו קרול גיליגן, גואן טורונטו, איווה פידר קיטאי, ג'נביב לויד, אליסון ג'אגאר וינסטרה קינג.[14]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מרי וולסטונקרפט, הגנה על זכויות האישה, 1792
- ג'ון סטיוארט מיל, שעבוד האישה, 1869
- סימון דה בובואר, המין השני, 1949
- בטי פרידן, המסתורין הנשי, 1963
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בוני מרקוס, True Feminism Is About Equality for Both Genders, 2015, באנגלית
- רות הלפרין-קדרי ועינת עופר, 100 שנה של הגבלת נשים בפוליטיקה בישראל, באתר ynet, 10 בדצמבר 2019
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Feminisms | Gendered Innovations, genderedinnovations.stanford.edu (באנגלית)
- ^ Olwen Hufton, הופטון, ג'ון ב. לנדס. Women and the Public Sphere in the Age of the French Revolution. אוניברסיטת קורנל (1988). (באנגלית), The American Historical Review 96, 1991-04-01, עמ' 528–529 doi: 10.1086/ahr/96.2.528
- ^ סוזן מולר אוקין, Women in Western Political Thought (באנגלית), פרינסטון: הוצאת אוניברסיטת פרינסטון, 2013-12-31, מסת"ב 978-1-4008-4683-2
- ^ בטי פריידן, Busting the Masculine Mystique (באנגלית), New Perspectives Quarterly 31, 2014-01, עמ' 97–100 doi: 10.1111/npqu.11434
- ^ קסטרו, ג'ינט, In Memoriam: F. Daniel Larkin (October 27, 1938 to October 1, 2015) (באנגלית), New York History 96, 2015, עמ' 8–8 doi: 10.1353/nyh.2015.0010
- ^ Feminisms | Gendered Innovations, genderedinnovations.stanford.edu
- ^ Kinds of Feminism, www.uah.edu
- ^ Care Ethics | Internet Encyclopedia of Philosophy, www.iep.utm.edu
- ^ Sylvana Tomaselli, Mary Wollstonecraft, https://plato.stanford.edu/, 2016 (באנגלית)
- ^ ג'ון סטיוארט מיל, עמוד הספר 'שעבוד האישה' - קטלוג הוצאת רסלינג, באתר www.resling.co.il
- ^ BBC - Historic Figures: Harriet Taylor, www.bbc.co.uk (באנגלית)
- ^ Nancy Bauer, Simone de Beauvoir, Philosophy, and Feminism, Columbia University Press, 2001-07-04, ISBN 978-0-231-52917-4. (באנגלית)
- ^ Patricia Sullivan, Voice of Feminism's 'Second Wave', www.washingtonpost.com, 02-05-2006 (באנגלית)
- ^ Virginia Woolf, Mary Wollstonecraft, Routledge, 2017-05-15, עמ' 17–24, ISBN 978-1-315-24957-5
