מעשה השפחה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Disambig RTL.svg המונח "סיפורה של שפחה" מפנה לכאן. לערך העוסק בסדרת הטלוויזיה בשם זה, ראו סיפורה של שפחה (סדרת טלוויזיה).
מעשה השפחה
The Handmaid's Tale
The Handmaid's Tale.jpg
מידע כללי
מאת מרגרט אטווד
שפת המקור אנגלית
סוגה ספרות ספקולטיבית
הוצאה
הוצאה בשפת המקור McClelland & Stewart
שנת הוצאה 1985
הוצאה בעברית כרם; כנרת זמורה-ביתן דביר
תרגום לעברית ג. אריוך, 1986
סמדר מילוא, 2012
פרסים פרס ארתור סי. קלרק
100 ספרי המדע הבדיוני והפנטזיה הטובים ביותר של רשת הרדיו הציבורית של ארצות הברית
פרס המושל הכללי לסיפורת אנגלית
פרס לוס אנג'לס טיימס
פרס אודי עריכת הנתון בוויקינתונים
ספר קודם Bodily Harm עריכת הנתון בוויקינתונים
ספר הבא Cat's Eye עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
מסת"ב 978-2-221-05238-9
הספרייה הלאומית 001040105, 003425963
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מעשה השִׁפְחָה או סיפורה של שפחהאנגלית: The Handmaid's Tale, "סיפורה של השפחה") הוא רומן דיסטופי ספקולטיבי מאת הסופרת הקנדית מרגרט אטווד, שראה אור בשנת 1985. העלילה מתרחשת בעתיד הלא-רחוק, בו חוללו נוצרים פרוטסטנטים קיצוניים הפיכה בארצות הברית והקימו תאוקרטיה טוטליטרית. הספר עוסק בתֵּימוֹת של דיכוי נשים והדרכים שבאמצעותן יכולות נשים להשיג סוכנות אישית. השם מתייחס ל"סיפורי קנטרברי" של ג'פרי צ'וסר.

"מעשה השפחה" זכה בפרס המושל הכללי לשנת 1985, וכן בפרס ארתור סי. קלארק (אנ') הראשון ב-1987. הספר גם היה מועמד לפרס נבולה, פרס בוקר ופרס פרומתאוס(אנ'). הוא עובד לקולנוע, לטלוויזיה, לרדיו, לאופרה ולתיאטרון.

העלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסיפור מתרחש ב"רפובליקה הגלעדית", דיקטטורה צבאית-תאוקרטית המתקיימת באזור הספר של ארצות הברית-לשעבר. הרפובליקה קמה כאשר תנועה בשם "בני יעקב" חוללה הפיכה באמצעות ביום מתקפת טרור בה נהרג נשיא ארצות הברית, ולאחר מכן טפילת האשמה על קיצונים מוסלמים. בתוהו ובוהו שנוצר, מבצעי ההפיכה נטלו את הכוח לידיהם והשליטו סדר חדש שיצר חברה ברוח הברית הישנה וערכים אולטרה-שמרניים.

הסיפור מסופר מנקודת מבטה של אישה בשם ליפרד (תורגם גם כ"שֶלפרֶד"; נגזרת של "של פרד". במקור: Offred, כלומר "of Fred"). ליפרד היא אישה ממעמד חדש של שפחות שמשמשות כפילגשים למטרות רבייה של הגברים מהמעמד השולט, הסדר שהוחל בעקבות ירידה חדה בשיעורי הילודה, בגלל עקרות שהיא תוצאה של זיהום סביבתי ומחלות מין. ליפרד מספרת על חייה בביתו של פרד (לו היא קוראת פשוט "המפקד"). היא משרתת אותו ואת אשתו, סרינה, זמרת גוספל לשעבר, המקדמת "ערכים מסורתיים". כל חודש, בזמן המתאים במחזורה החודשי, מתנהל טקס דתי מקודש במהלכו על ליפרד לקיים יחסי מין עם פרד בזמן שסרינה יושבת מאחוריה ומחזיקה בה. טקס המבוסס לדברי השלטון על דבריה של שרה לאברהם בבראשית:

"וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם, הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה' מִלֶּדֶת, בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי, אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה."

כשתנוחת הנשים זו על זו נגזרת מדברי רחל:

"וַתֹּאמֶר הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה."

חירותה של ליפרד מוגבלת עד מאוד – מותר לה לעזוב את הבית רק כדי לערוך קניות בחנות מסוימת כשלראשה כובע שמסתיר את פניה, אסור לה לסגור את דלת חדרה, והיא נתונה לפיקוח מתמיד של "העיניים", המשטרה החשאית של גלעד.

הספר מסתיים באפילוג מסוף המאה, לאחר נפילת המשטר הגלעדי, המוגש בצורת הרצאה של פרופסור פיישוטו, שיחד עם עמיתו, פרופסור נוטלי וייד, גילה את הקלטותיה של ליפרד ותמלל אותן, וכינה את אוסף הרשמים "מעשה השפחה". דרך הניתוח האובייקטיבי כביכול של "התקופה הגלעדית" וחשיבות סיפורה של ליפרד, הפרק מבקר את העולם האקדמי. בהרצאתו, הפרופסור אומר שהוא סבור שניק ארגן את מנוסתה של ליפרד, אך אינו יכול להיות בטוח מכיוון שאין יודע מה עלה בגורלה. הוא גם מגלה לקוראים שעל הריסות הרפובליקה הגלעדית קמה מדינה שוויונית יותר, עם חופש דת וזכויות נשים. אך ארצות הברית כפי שהייתה לא חזרה לתחייה.

הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ליפרד: גיבורת הסיפור, והמספרת. אישה מהדור הראשון של הרפובליקה הגלעדית, שעדיין זוכרת את החיים שלפני. היא מקליטה את זיכרונותיה ברשמקול, ומספרת על חייה כשפחת מין שתפקידה ללדת תינוק עבור מפקד במשטר החדש ואשתו. השם "ליפרד" הוא שם עבדים, שפירושו "של פרד", כאשר השם של הגבר הוא כל גבר אליו היא משויכת בזמן הנתון. בעת התרחשות העלילה, ליפרד נמצאת בתפקידה השלישי כשפחה.
  • המפקד: חבר באליטה של המשטר הנוצרי הטוטליטרי של הרפובליקה הגלעדית. הוא מנהל יחסים אישיים אסורים עם ליפרד, שמגלה שהוא עשה את אותו הדבר עם שפחתו הקודמת, וזו התאבדה כאשר סרינה, אשתו של המפקד, גילתה.
  • סרינה ג'וי: מטיפה אוונגליסטית לשעבר, ואשתו של פרד, המפקד. היא נחשדת כעקרה, אף על פי שההיסטוריה המינית שלה ושל בעלה מרמז שבעצם הוא העקר, המשטר - המקדש ילודה - מאפשר רק את ההנחה שנשים הן עקרות. במצב זה, היא נאלצת לחיות עם הסידור שלמפקד יש שפחה ושהיא מוכרחה להיות נוכחת במשגל שלו איתה. כדי להגיע למטרה של לידת תינוק, היא מעודדת את ליפרד לנהל יחסי מין עם ניק, הנהג.
  • ליגלן: שפחה של מפקד שכן, וחברה במחתרת שמטרתה להפיל את המשטר הגלעדי. היא מתאבדת כאשר המשטרה החשאית, "העיניים", מגלה את מעשיה.
  • ניק: הנהג של המפקד, שמפתח יחסים עם ליפרד, בתחילה בציות לסרינה ג'וי, אך בהמשך מתוך חיבה אליה, ובניסיון להצילה מגלות קשה, במקרה שתתגלה כעקרה. במהלך הסיפור, נאמנותו של ניק לא ברורה - אם הוא בעד המשטר הקיים או חלק מההתנגדות לו.
  • מוירה: חברה טובה של ליפרד מתקופת הלימודים. לסבית ופמיניסטית, היא מתנגדת למשטר הגלעדי הדכאני. כשהיא נלקחת להכשרה כשפחה, היא בורחת לקנדה. ליפרד מגלה אותה מאוחר יותר, עובדת כזונה בבית בושת של המשטר.
  • לוק: בן זוגה של ליפרד בתקופה שלפני המהפכה הגלעדית. מכיוון שהיה גרוש, נישואיו לליפרד נחשבים במשטר הדתי כלא-לגיטימיים, מה שבדיעבד הפך את ליפרד לנואפת, ואת בתה לממזרה. כתוצאה, ליפרד נלקחת כשפחה, וגורלו לא ברור. בתם נמסרה לאימוץ, למיטב ידיעתה של ליפרד.
  • פרופסור פיישוטו: גילה את הקלטותיה של ליפרד, ומגיש הרצאה היסטורית על התקופה הגלעדית בסוף המאה, לאחר שהרפובליקה נפלה.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלילה מתרחשת בקיימברידג' שבמסצ'וסטס, בעתיד לא ידוע, אך כנראה בין המאה ה-21 למאה ה-22, במדינה נוצרית פונדמנטליסטית שקמה על הריסות ארצות הברית. בחברה זו, אנשים מופרדים על פי קריטריונים של מעמד ומגדר, ונדרשים להתלבש בבגדים המיועדים לתפקידם בחברה. ליפרד, למשל, גיבורת הסיפור, לובשת בגדי שפחה - גלימה אדומה עם כנפיים לבנות המכסות את פניה. תלבושות אחידות אלה משחקות תפקיד מרכזי בשליטה החברתית, ומסמנות בבירור את מקומם של אנשים בהיררכיית הזכויות על פי מגדר, עיסוק וקאסטה.

פוליטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגלעד, גופן של נשים הוא כלי שמשמש את המטרות הפוליטיות והאישיות של בעלי הכוח. נשים בחברה הגלעדית מוגבלות למרחב הביתי, והן נטולות זכויות - אין להן זכות בחירה, אסור להן לעבוד במקצוע, אסור להן לקרוא ולכתוב, ואסור להן להחזיק רכוש. מכיוון שהפוריות ושיעורי הילודה באוכלוסייה נפלו באופן חד בעקבות גורמים סביבתיים, הממשלה יצרה מעמד חדש של נשים הנקראות שפחות, שתפקידן ללדת ילדים עבור גברים בעלי מעמד בחברה. אפילו שמותיהן של הנשים נגזלים מהן, והן מכונות בנגזרת של שם הגבר אותו הן משרתות באותה העת - ליפרד היא "של פרד", הוא המפקד אותו היא משמשת.

בספר, נדמה כי אפילו בני המעמד השולט אינם מאמינים באמת בדוקטרינות של המהפכה שלהם, אלא פשוט נהנים מהכוח שמעמדם מקנה להם. פרד, המפקד של ליפרד, לוקח אותה למועדון סקס כדי לקיים איתה יחסי מין מחוץ לטקס המשגל הדתי שהם מחויבים לו.

בכל רובד של החברה, האנשים של החברה הגלעדית מגלים חוסר נחת - נשים וגברים כאחד מנסים להימלט לקנדה, או חולמים על כך, וגם בני המעמד הגבוה - כדוגמת סרינה, אשתו של המפקד - מחפשים מפלט מהיומיום, בין אם דרך מוצרים מהשוק השחור, או בדרכים אחרות. יש מבקרים הגורסים שגלעד מסמל את ארצות הברית, ושהשפחה המדוכאת מסמלת את קנדה, סברה הנובעת מהיותה של אטווד בראשה של התנועה האנטי-אמריקאית הקנדית בשנות ה-60 וה-70.

קאסטות ומעמדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אפרו-אמריקאים, המיעוט העיקרי המיוצג בחברה הגלעדית, נקראים "בני חם", והקוראים מגלים דרך שידור טלוויזיוני המתואר במהלך הסיפור שהם הוגלו ל"שמורות" במערב התיכון, מקבילה למדינות החסות של משטר האפרטהייד הדרום אפריקאי. אף על פי שאין בספר התייחסות רבה לקתולים, כן מוזכר כי נזירות נחשבות ל"לא-נשים", ושרובן הוגלו למושבות, כי לא נחשבו למועמדות טובות לנישואים או רבייה. יהודים בספר נקראים "בני יעקב", שהוא גם השם של הארגון הדתי-נוצרי שהנדס את ההפיכה הגלעדית. בסיפור, ליהודים ניתנה הבחירה להתנצר או להגר לישראל, ורובם בחרו לעזוב. באפילוג, פרופסור פיישוטו מספר כי חלק מהמהגרים היהודים נזרקו לים בדרך לישראל, בעקבות הפרטה של תוכנית "ההחזרה למולדת", וניסיונות הקפיטליסטים למקסם את רווחיהם. מרשמיה של ליפרד ניתן להבין שיהודים רבים שנשארו בגלעד המשיכו לקיים את דתם בסתר, וכאשר נתפסו הם הוצאו להורג.

מגדר ותעסוקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגלעד הונהגה הפרדה מוחלטת בין גברים ונשים, כאשר הגברים שולטים והנשים נשלטות ונחשבות לפחותות מגברים מבחינה אינטלקטואלית ורגשית.

הפרדה נוספת בין נשים וגברים היא דרך לבוש: גברים ברובם לובשים מדים צבאיים או פארא-צבאיים, דבר המטשטש את האינדיבידואליזם שלהם, אך גם מקנה להם תחושת כוח; נשים מתלבשות על פי המעמד שלהן, כאשר החלוקה היא בעיקר על פי צבע. לדוגמה, שפחות לובשות אדום, "לא-אנשים" שמוגלים למושבות לובשים אפור.

גברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גברים בגלעד מחולקים לארבע קטגוריות עיקריות:

  • מפקדי המאמינים - המעמד השולט. מי ששייך למעמד זה, זכותו להקים בית פטריארכלי עם אישה, שפחה לעת הצורך, משרתות ושומרים. חובתם להביא ילדים, אף על פי שרבים מהם עקרים, דבר המוכחש מתוך תפישה שרק נשים "אשמות" בעקרות. הם לובשים שחור, ומותר להם להחזיק כלי רכב.
  • עיניים - המשטרה החשאית. הם חושפים את כל מי שאינו מתיישר עם דרישות המשטר.
  • מלאכים - חיילים שנלחמים במלחמות הרפובליקה. לפעמים ניתנת להם הרשות להינשא.
  • שומרים (שומרי האמונה) - חיילים המתפקדים כפועלים בעבודות "שחורות" ומישטור פשוט. הם נחשבים כלא ראויים לעבודה נחשבת יותר, בהיותם "טפשים, זקנים, נכים או צעירים מאוד". הצעירים ביניהם יכולים להפוך למלאכים כאשר הם מגיעים לבגרותם. הם לובשים מדים ירוקים.

גברים המקיימים יחסי מין הומוסקסואליים, או כל יחסים הנחשבים סטייה על פי הסטנדרטים של החברה הגלעדית, מוכרזים כ"בוגדי מגדר" והם מוצאים להורג או נשלחים למושבות כדי לחוות מוות איטי יותר.

נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנשים בחברה הגלעדית מחולקות לשש קטגוריות עיקריות של "נשים לגיטימיות", ושתי קטגוריות של נשים "לא לגיטימיות" החיות מחוץ למיינסטרים החברתי:

הלגיטימיות
  • רעיות הן בראש ההיררכיה הנשית. הן נשואות למפקדים, ותמיד לובשות כחול, צבע המסמל את הייצוגים ההיסטוריים באמנות נוצרית של מרים הבתולה. כשמפקד נפטר, אשתו הופכת לאלמנה, וחובתה ללבוש שחור.
  • בנות הן הילדות הטבעיות או המאומצות של בני המעמד השולט. הן לובשות לבן עד שהן נישאות. בתה של ליפרד אומצה על ידי מפקד ורעייתו שלא הצליחו להביא ילדים משלהם.
  • שפחות הן נשים פוריות שתפקידן החברתי הוא להרות וללדת ילדים עבור מפקדים, כממלאות מקום של רעיותיהם. גם יחסי המין מתקיימים באופן שמסמל את מילוי המקום הזה - הרעיה נשענת בראש המיטה ומחזיקה בשפחה שנשענת עליה, כאשר המפקד רוכן מעליה ומבצע בה את מעשיו. שפחות לובשות גלימות אדומות המכסות את גופן, כפפות המכסות את ידיהן, ומצנפות לבנות המאפילות על פניהן, כדי להגביל את שדה ראייתן כמו גם למנוע מאחרים לראותן. שפחות הן בדרך כלל נשים שנחשבות לבוגדות במגדרן או במשטר, למשל כדוגמת ליפרד, דרך ניאוף, ואשר הוכשרו במרכז חינוך מחדש. במהלך קיום הרפובליקה הגלעדית, מספר הפשעים המגדריים הלך וגדל, ככל שהביקוש לנשים פוריות עלה בקרב הקאסטה השולטת. הבסיס האידאולוגי לשימוש בשפחות נבע מסיפורי התנ"ך - כמו יעקב שלקח את שפחותיהן של נשותיו, בלהה וזלפה, כדי שתלדנה עבורו ילדים. השפחות חיות בבתיהם של המפקדים כל זמן שהן משמשות אותו. שפחה שמצליחה ללדת ילד במסגרת תפקידה, לעולם לא תשלח למושבות, גם אם לא תלד שוב לעולם.
  • דודות הן הנשים שמכשירות ומנטרות את השפחות. הן משמשות כמקדמות הדת והמשטר, ומטיפות לצדק של הסדר החברתי. הן הנשים היחידות שמורשות לפעמים לקרוא, כנראה בעיקר כתבי דת. תפקיד הדודה הוא התפקיד היחיד בחברה שאישה לא נשואה - בדרך כלל מבוגרת ולא פוריה - יכולה למלא בחברה כדי להימנע משליחה למושבות. דודות לובשות חום.
  • מרתות הן נשים לא פוריות שיש להן יכולת עבודה, ומתפקדות כמשרתות בבתי המפקדים. הן לובשות סינרים ירוקים. השם "מרתא" נובע מסיפור מהבשורה על פי לוקאס, בו ישו מבקר את מרים מבית עניה אחות לזרוס, בזמן שמרתא שירתה אותו.
  • רעיות שימושיות - נשים הנישאות לגברים ממעמדות נמוכים יחסית, אלה שלא באליטה. הן מצופות למלא את כל התפקידים הנשיים עבור בעליהן - לשמש להם לרעיות, לרבייה, ולעבודות הבית - ובהתאם, בגדיהן צבעוניים, בצבעי כחול, אדום וירוק.

חלוקת העבודה בין הנשים גורמת לטינה ביניהן - למשל, הרעיות והרעיות השימושיות רואות את השפחות כפרוצות. ליפרד מבכה שהסדר החברתי נטל מנשים את היכולת להזדהות אחת עם השנייה. הדיכוי שלהן חוצץ ביניהן.

לא-לגיטימיות
  • לא-נשים הן נשים עקרות, אלמנות, פמיניסטיות, לסביות, נזירות, וכל אישה שמתנגדת למשטר או לסדר החברתי: כולן נשים שאינן מסוגלות להיטמע בחלוקה המגדרית הממושטרת של גלעד. הן מוגלות למושבות - גם לאלה הרדיואקטיביות, וגם למרכזים חקלאיים. גם שפחות שאינן מצליחות ללדת ילדות לאחר שלושה שיבוצים של שנתיים מצטרפות אליהן.
  • איזבליות הן נשים שנכפות לזנות ותפקידי בידור לגברים של האליטה. הן בדרך כלל נשים מושכות ומשכילות, שאינן מצליחות להסתגל לתפקיד שפחה. הן מעוקרות, דבר הנמנע מנשים אחרות. הן עובדות בבתי בושת המנוהלים באופן לא רשמי על ידי הממשלה. הן נקראות על שם המלכה איזבל, ומתלבשות במה שנשאר מתחפושות ומלבושים מיניים מתקופת קדם-המהפכה - כמו תלבושות מעודדות, ארנבות פלייבוי, וכדומה. לאיזבליות מותר להתאפר, לשתות אלכוהול, ולהתרועע עם גברים. גם הן מנוטרות על ידי הדודות, וכשהן כבר לא נחשקות על ידי הגברים, הן נשלחות למושבות.

תינוקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחברה זו, מומים מולדים הפכו לשכיחים יותר.

ישנן שתי קטגוריות של ילדים:

  • לא-תינוקות, הידועים גם כ"גרוסים", הם תינוקות שנולדים עם מום גלוי. הם לא נשארים בשטח, אך ליפרד לא רוצה לדעת מה קורה להם. שפחות חיות בפחד מפני הולדת תינוק בעל מום - בגלעד יש איסור מוחלט נגד הפלות, ולכן גם הוצאו מן הפרקטיקה כל סוגי הבדיקות העובריות.
  • נשמרים הם תינוקות שנולדים ללא מום.

הטקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

"הטקס" הוא האקט המיני בין המפקד והשפחה, שנערך על פי דת למטרות רבייה. הטקס דורש שהשפחה תשכב על הרעיה, בין רגליה, במהלך המשגל - כאילו אישה אחת הן. הנשים נוטרות טינה וחשות השפלה בגין הטקס.

הקשר[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחברה הגלעדית, המילה "עקר" הוצאה מהלקסיקון. פוריות היא תחומן של נשים, והן או פוריות, או עקרות, ואז הן נחשבות ל"לא-נשים" ונשלחות למושבות, שם תוחלת החיים הממוצעת היא שלוש שנים.

אטווד חוזרת הרבה על המוטיב של הקשר - בגלעד אומרים הרבה את המשפט "ההקשר הוא הכל" - וכיצד הקשרים משתנים משנים בתורם את התפישות של אנשים. למשל, המשחק "שבץ-נא" נחשב לפני המהפכה ל"משחק של נשים וזקנים", אך כאשר נאסר על נשים לשחקו, פתאום הוא נהיה משחק נחשק. ואף על פי שליפרד הייתה מתלבשת באופן חשוף יחסית לנורמות הגלעדיות לפני המהפכה, כשהיא נתקלת בתיירים יפנים, היא מוצאת שהנשים ביניהן נראות לה חשופות יתר על המידה, והיא נבהלת מכך שהן מאופרות, ושופטת אותן לרעה.

במהלך הספר מתקיימים גם טקסטים חתרניים, כדוגמת הפתגם "nolite te bastardes carborundorum" החרוט על הארון בחדרה של ליפרד, ואשר אין היא יודעת לתרגם. אך הקורא יכול לגלות שפשר המילים הוא "אל תיתן לממזרים להביס אותך".

פרסים[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיבודים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט "סיפורה של שפחה" משנת 1990 מבוסס על תסריט של הרולד פינטר, וביים אותו פולקר שלונדורף. נטשה ריצ'רדסון כיכבה בדמותה של ליפרד, פיי דאנאוויי גילמה את סרינה ג'וי, ורוברט דובאל שיחק את המפקד.

עיבוד לרדיו הופק עבור רדיו 4 של ה-BBC בשנת 2000.

פאול רודרס עיבד את הספר לאופרה שהוצגה לראשונה בקופנהגן בשנת 2000.[1]

עיבוד לתיאטרון של ברנדון ברנס עשה סבב הופעות באנגליה ב-2002.[2]

הספר עובד גם להופעת בלט, בכוריאוגרפיה של לילה יורק, והוצג בבלט המלכותי בוויניפג ב-2013.[3]

ב-2014 הלהקה הקנדית "Lakes of Canada" הוציאה אלבום בשם "Transgressions" שהוא אלבום קונצפטואלי המבוסס על הספר.[4]

הצגת יחיד בעיבודו של ג'וסף סטולנוורק, ובכיכובה של קורין מולנהוף, הוצגה לראשונה בארצות הברית ב-2015.[5]

ב-2016 הכריזה רשת הולו בארצות הברית על סדרה המבוססת על הספר. הסדרה משודרת החל מ-2017.[6]

תרגומים עבריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרגרט אטווד, מעשה השפחה; מאנגלית: ג. אריוך, תל אביב: כרם ('ספרות מודרנית'), תשמ"ו 1986.
  • מרגרט אטווד, סיפורה של שפחה, מאנגלית: סמדר מילוא, אור יהודה: כנרת, זמורה-ביתן, דביר, תשע"ב 2012.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מעשה השפחה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]



פמיניזם
ערכי ליבה
זרמים ופילוסופיות פמיניזם רדיקליפמיניזם ליברליפמיניזם שחורפמיניזם מזרחיפמיניזם פוסטמודרניפמיניזם סוציאליסטיפמיניזם מרקסיסטיפמיניזם תרבותיפמיניזם פוסט-קולוניאליאנרכה-פמיניזםאקופמיניזםפמיניזם לסביפמיניזם דתי (יהדות)פמיניזם אסלאמיפמיניזם הצטלבותיסייברפמיניזםטרנס-פמיניזםקוויר-פמיניזםפמיניזם סקס-פוזיטיבפמיניזם בדלניפמיניזם צ'יקנהפמיניזם נוצריפרוטו-פמיניזםסופרג'יזםפמיניזם אפריקאילסביות פוליטיתפמיניזם אנליטיפמיניזם שמן
תאוריה מגדרהטמעת חשיבה מגדריתלימודי מגדרלימודי נשיםלימודי גבריותפדגוגיה פמיניסטיתהגישה הפמיניסטית למשפטאתנוגרפיה פמיניסטיתהעסקה הפטריארכאליתמדע ומגדר
מושגים מטריארכיהפטריארכיהקיריארכיהמיזוגיניהתרבות אונסתקרת הזכוכיתהסגברהManspreadingאפקט מטילדהג'נדרסיידהאשמת הקורבןצווארון ורודהיא-סטוריההכחדה סימבוליתמדיניות הרבעיםלו"ז אונסהטרוסקסואליות כפויה
סמלים סמלה של ונוסרוזי המסמררתיונישילה נה גיגמשולש שחור
Womanpower logo.jpg
ארגונים ומוסדות
בעולם איום הלוונדרגרילה גירלזפמןליגת נשים בינלאומית לשלום וחירותמוחרס ליברסצבא נשות השלוםתא 16גולאבי גאנגW.I.T.C.Hמפלגת הנשים הלאומיתהכצעקתההארגון הבינלאומי לנשים בטכנולוגיהקולקטיב נהר קומבהיקומן נה מאןאיניניה נה הריןWomen2Drive
בישראל א-סיוואראחותי - למען נשים בישראלאיתך - משפטניות למען צדק חברתיאל"ף (ארגון לסבי פמיניסטי)אשה לאשה - מרכז פמיניסטי חיפהבת שלוםעמותת כ"ןכייאןמרכז צדק לנשיםנשים לגופןקואליציית נשים לשלוםקולךקל"ףרוח נשיתשדולת הנשים בישראלתנד"י
היסטוריה
כללי הגל הראשון של הפמיניזםהגל השני של הפמיניזםהגל השלישי של הפמיניזם
אירועים ומחאות ועידת סנקה פולסשביתת הנשים באיסלנד 1975מלחמות המין הפמיניסטיותשביתת הנשים למען השלוםצעדת השרמוטותמרד הנשים באבאוקוטהמצעד הדייקיותהמצעד למען חיי נשיםהכנס הפמיניסטי העשירי בגבעת חביבה, 1994מצעד הנשים 2017מצעד הנשים 2018
שונות יום האישה הבינלאומיעידוד רדיקליחופש הפטמהמניפסט ה-343Me Too
חברה
סוגיות חברתיות ומעמד זכויות האישההפרדת עיסוקים מגדריתהדרה חברתיתרצח תינוקות בנותג'נדרסיידאונס בנישואיםהטרדה מיניתמעמד האישה בישראלמעמד האישה ביהדותמעמד האישה באסלאםמעמד האישה בחברה הערביתנישואים בכפייה
חוק ומשפט החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"םועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדריחוק שיווי זכויות האישההגישה הפמיניסטית למשפטפמיניזם משפטי בתאוריה ובפרקטיקהמעמד האישה - משפט ושיפוט, מסורת ותמורה
שונות אות האומץ הנשי הבינלאומי
תרבות
ספרי עיון המין השניהמסתורין הנשילאחותי, פוליטיקה פמיניסטית מזרחיתמיתוס היופימשגלנשים לגופןפוליטיקה מיניתפמיניזם זה לכולםפמיניזם משפטי בתאוריה ובפרקטיקהשעבוד האישהשבע אימהותגברים מסבירים לי דבריםילוד אישהמניפסט החלאהכוס: הצהרת עצמאותהאישי הוא הפוליטיתחת עיניים מערביות
סיפורת פמיניסטית חדר משלךבית הרוחותג'יין איירהגבר הנקביהנשים שהגברים אינם רואיםהסיפור של זהרההצבע ארגמןמעשה השפחהערפילי אבלוןהטפט הצהוב
כתבי עת .MsOff our backsהסולםנגה
טלוויזיה, קולנוע ומוזיקה מבחן בקדלתקרת הצלולואידתלמה ולואיזסופרג'יסטיותליגה משלהןהפנסים האדומיםלהרוג את בילהכל אודות אמאריוט גירלפוסי ריוט
אמנות אמנות פמיניסטיתגרילה גירלזמונולוגים מהווגינהמסיבת ארוחת הערבברברה קרוגרמרים שפירוג'ודי שיקגו
לקטגוריהלפורטל