מרכז צדק לנשים

מרכז צדק לנשים הוא עמותה שנוסדה בשנת 2004 על מנת להגן על זכויות נשים במערכת בתי הדין הרבניים בישראל - ובין היתר נשים עגונות, מסורבות גט, אמהות לממזרים ונשים שנחשדו כנואפות. מטרת העמותה, כעולה מפרסומיה, היא "להגן על זכותן של נשים לשוויון, לכבוד ולצדק במסגרת ההלכה היהודית", וכן "לגייס את המדינה, בכלל, ובתי המשפט האזרחיים, בפרט, לתקן את העוול והנזק שנגרמים לנשים מחמת פסקי הדין של בתי הדין הרבניים וכתוצאה ממדיניויות לקויות של הממסד הרבני".^[1]

פעילות העמותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העמותה מייצגת נשים בבתי הדין הרבניים וכן עושה שימוש במערכת המשפט האזרחית על מנת לקדם את זכויות הנשים בדין הדתי.

בשנת 2006 פרסמה העמותה הסכם קדם נישואין שמטרתו למנוע מצבים של עגינות וסרבנות גט. ההסכם, "שטר לנישואין בצדק", מורכב מחלק משפטי וחלק הלכתי. החלק המשפטי כולל סנקציות כלכליות בגין סרבנות גט של כל אחד מהצדדים, והוא נאכף רק באמצעות מערכת המשפט האזרחית - בבתי המשפט לענייני משפחה. החלק ההלכתי מכונה "תנאי בקידושין", והוא נאכף בבתי דין רבניים ומאפשר לבתי הדין להפקיע את הקידושין בנסיבות מסוימות. ההסכם קיבל את תמיכתו של הרב פרופ' דניאל שפרבר, ובשנת 2019 חתמו עליו למעלה מ-200 זוגות. העמותה מציעה גם הסכמים המיועדים לזוגות שכבר נישאו, ומטרתם דומה.

תביעות נזיקין[עריכת קוד מקור | עריכה]

העמותה מסייעת למסורבות גט, באמצעות הגשת תביעת נזיקין נגד סרבן הגט בבית המשפט למשפחה, במקביל לתביעת הגירושים המתנהלת בבית הדין הרבני. בתביעת הנזיקין נדרש סרבן הגט לשלם פיצוי כספי גבוה על הנזקים שגרמה סרבנותו, ובכלל זה עוגמת נפש, בושה, צער, בדידות, אובדן הנאות החיים ואובדן הסיכוי להינשא. העמותה השיגה כ-40 פסקי דין המחייבים את הסרבנים בפיצויים, ובעקבותיה הוגשו תביעות נוספו מסוג זה, גם על ידי גברים.^[2]

עתירות לבג"ץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

העמותה יזמה והשתתפה במספר עתירות לבג"ץ, בהן:

עתירה שהוגשה במשותף עם כעשר עמותות נוספות, במסגרתה ביקשו העותרים לבטל את פסקי הדין של בית הדין הרבני הגדול בירושלים והאזורי באשדוד המטילים ספק ביהדותה של אישה (ובכך גם של ילדיה), 15 שנה לאחר גיורה על ידי בית הדין המיוחד לגיורים של הרב חיים דרוקמן ופוסלים את גיורי הרב חיים דרוקמן. בנוסף ביקשו העותרים לבטל את ההחלטה המצווה על רשמי נישואין לא לרשום לנישואין בעלי תעודת גיור מבתי הדין המוכרים על ידי הרבנות הראשית ללא אישור מבית הדין הרבני.^[3]^[4]
עתירה שהוגשה בשנת 2012, במסגרתה התבקש בג"ץ לאפשר ייצוג הולם לנשים בקרב חברי הוועדה למינוי דיינים (בג"ץ 933-12). בעקבות העתירה, תוקן בשנת 2013 חוק הדיינים, תשט"ו-1955, והקצה ארבעה מקומות לנשים בין חברי הוועדה.
עתירה בשיתוף עם עותרים נוספים, במסגרתה התבקש בג"ץ להורות למקוואות הממלכתיים בישראל לאפשר גם למי שאינן נשואות לטבול, לאור פנייה של רווקה שרצתה לטבול במקווה אך הדבר נמנע ממנה על ידי הבלנית בנימוק שאינה נשואה.^[5] בעקבות העתירה הוסכם שיאסר על בלניות לשאול את הנשים הטובלות מהו מצבן האישי.^[6]
עתירה לבג"ץ נגד שימוש בכספי ציבור לצורך שכנוע בעלים סרבנים לחתום על גט (בג"ץ 104/06, בג"ץ 3625/06). העתירה, שהוגשה ביחד עם פרופ' אביעד הכהן, נועדה להסדיר את פעילותה של "קרן העגונות" - המשלמת כספים לסרבני גט ובכך מעודדת אותם בעקיפין. בעקבות העתירה הוסדרה פעילות הקרן ונקבעו קריטריונים לפעולתה. בנוסף הוסדרו גם הנהלים שלפיהם מוותר המוסד לביטוח לאומי על חובות של גברים שאינם משלמים מזונות.^[^{דרוש מקור]}
ייצוג ילדים שנולדו כתוצאה מיחסים אסורים על פי ההלכה (ממזרים), בטענה שלבתי דין רבניים אין סמכות להורות על מסירת רישומיהם הרפואיים של אותם ילדים. עוד נטען כי אין לתייג את אותם ילדים וליצור רישומים של מעמדם האישי (בג"ץ 14–3691). בית המשפט העליון אסר על גישה של בתי הדין הרבניים לרישומים רפואיים.
עתירה לבג"ץ בעניין נשים שבית הדין הרבני קבע שהן "נואפות" ולכן הטיל מגבלות על נישואיהן בעתיד (בג"ץ 5676/12 פלונית נ' בית הדין הרבני האזורי בירושלים). העתירה נדחתה לאחר שנשיא בית הדין הרבני גדול חתם על הנחיות בעניין זה.

יוזמת פעולה בבית דין פרטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשני מקרים ביוני וביולי בשנת 2018 פנתה העמותה לרב דניאל שפרבר, שעמד בראש הרכב שכתב תשובה הלכתית ולפיה נישואי מסורבת גט בטלים מעיקרן. המקרה הראשון היה של צביה גורודצקי, שבעלה סירב לגרשה חרף מאסרו מאז שנת 2000. הרב שפרבר ועוד שני רבנים ששמותיהם נותרו חסויים וקבעו כי קידושיה של גורודצקי מעולם לא חלו, בהתבסס על שלושה יסודות הלכתיים: אומדנא דמוכח, מקח טעות והעובדה שהיא עצמה רכשה את טבעת הקידושין.^[7] לאחר מתן פסק הדין, משכה גורודצקי את תביעת הגירושין אולם הבעל לא שוחרר ממאסרו משום שהפרקליטות הגישה נגדו כתב אישום בגין הפרת הוראה חוקית, על השנים בהן סירב לתת גט. המקרה השני היה של אושרת בן חיים, אשר בעלה שהה בארצות הברית וסירב להעניק לה גט, ושהייתה מעוברת מגבר אחר. גם במקרה זה קבעו הרב שפרבר, הרב ד"ר מיכאל אברהם ואדם נוסף ששמו לא פורסם, שנישואיה בטלים מעיקרם.

בינואר התכנס בירושלים בית הדין הרבני הפרטי בראשותו של הרב דניאל שפרבר שהוקם ביוזמת מרכז צדק לנשים, וביטל את קידושיה של אישה שביקשה את עזרתו. האישה, שהתחתנה כ-16 שנים לפני כן במדינה אחרת, הייתה נשואה במשך חודש אחד בלבד לפני שנפרדה מבעלה. בהמשך היא התגרשה ממנו ועלתה לישראל. בית הדין הרבני בישראל לא הכיר בגט שניתן בחו"ל וקבע שנדרש למצוא את הבעל ולהסדיר גט חדש. הבעל המתגורר במדינה אחרת ולאישר לא היה קשר איתו שנים ארוכות. נעשו נסיונות לשכנע את הבעל לתת גט, אך הוא סירב בטענה שכבר נתן, ואף איים בכך שיטלפן למשטרה אם ינסו ליצור איתו קשר בשנית.^[8] האישה פנתה אל "מרכז צדק לנשים" שיזם את הקמת בית הדין הפרטי. בית הדין הפרטי ביטל את קידושי האישה לנוכח מספר נימוקים שעיקרם הוא העדר עדים כשרים בזמן הנישואין והעובדה שבני הזוג לא קיימו מעולם יחסי אישות.^[9]

פעילות נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

העמותה הגישה תביעה לבית הדין לעבודה בשם עורכת דין מומחית במשפט עברי כנגד הנהלת בתי הדין הרבני ונציבות שירות המדינה על רקע מכרז למשרת עוזר משפטי בבתי הדין הרבניים שבו נקבע תנאי סף כי על המועמד להיות בעל סמיכה לרבנות מטעם הרבנות הראשית לישראל ובעל רישיון ישראלי לעריכת דין וחבר בלשכת עורכי הדין או בעל כושר דיינות בהסמכת הרבנות הראשית לישראל. תנאי סף אלו מנעו מנשים אפשרות להגיש מועמדות לתפקיד. בעקבות התביעה של העמותה פורסם מכרז מתוקן המאפשר גם לבעלי תואר מוסמך במשפטים במשפט עברי ולטוענים רבניים לגשת אליו, אך נרשמה הערה כי תינתן עדיפות לבעלי כושר לדיינות. העמותה פנתה שוב לבית הדין לעבודה בבקשה להוציא צו מניעה למכרז בשל מתן עדיפות לגברים להתקבל למשרות אלו. בית הדין פסק כי אכן יש בכך העדפה מפלה היות שאין ביכולתה של אישה להשיג עדיפות זו, יהיו כישוריה האחרים אשר יהיו.^[10]

בשנת 2019 העמותה החלה להפיק את הפודקאסט "מבקרות ברבנות", העוסק בנושאי דת ומדינה. הפודקאסט נכתב ומוגש על ידי טו"ר רבקה לוביץ ועו"ד ניצן כספי שילוני.^[11]