שטר אדרכתא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אדרכתא הוא מונח הלכתי אשר משמעותו כתב הרשאה למלווה או למפקיד לרדת לנכסי הלווה או שומר הפיקדון ולהיפרע מקרקעותיהם, זאת במקרה שהם מסרבים לשלם את החוב או להחזיר את הפיקדון.

לפני כתיבת האדרכתא נותן בית הדין ללווה אורכה של 90 יום להתייצב לפניו ולהציג את ראיותיו. אם הודיע שאיננו בא - כותבים את האדרכתא מיד.

לאחר שמצא המלווה נכסים של הלווה, הוא בא לפני בית הדין והם מכריזים ברבים כי מי שרוצה לקנות את הנכסים יודיע לבית הדין (בדומה למהלך הוצאה לפועל). לאחר תשעים יום מוכרים את הקרקע לכל המרבה במחיר.

חלות האדרכתא[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימת מחלוקת ממתי חלה האדרכתא. לפי רבה האדרכתא חלה כאשר באה ליד הגובה, לפי אביי האדרכתא חלה מיד ביום שנכתבה, כי עדיו בחתומיו זכין לו[1], ועל מי שמחזיק בנכסים להחזיר גם את הפירות של השדה שאכל מאותו יום[2]. לפי רבא רק לאחר תשעים היום, כאשר נמסרו הנכסים בידו הוא אוכל את הפירות, למרות שהוא עצמו זה שקנה לבסוף את הקרקע כי הרבה במחיר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

First page of the first tractate of the Talmud (Daf Beis of Maseches Brachos).jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא הלכה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.