שעבודא דרבי נתן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
Incomplete-document-purple.svg
יש להשלים ערך זה: בערך זה חסר תוכן מהותי. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. שקלו ליצור כותרות לפרקים הדורשים השלמה, ולהעביר את התבנית אליהם.

שעבודא דרבי נתן זהו כינוי תלמודי והלכתי להסדר גביית חוב.

בביאור אופי המקרה נחלקו הראשונים. לדעת רש"י[1] זהו הסדר גביית חוב מצידו של צד שלישי מצד ראשון ללא התערבות מצידו של הצד השני.

על פי ההלכה אם הצד הראשון (להלן: ראובן) חייב לצד השני (להלן: שמעון) כסף, ואותו שמעון חייב לצד שלישי (להלן: לוי) כסף, הדין הוא שיכול לוי ללכת ולגבות חובו בצורה ישירה מראובן על אף ששמעון אינו מסכים להסדר זה.

מקור ההלכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגמרא במסכת כתובות[2] מביאה את הדין האמור בשם רבי נתן המחדש הלכה זו:

"תניא, אמר רבי נתן מניין לנושה בחבירו מנה וחבירו בחבירו מניין שמוציאין מזה ונותנים לזה, תלמוד לומר: (נשא ה,ו) ונתן לאשר אשם לו "

דעת הרמב"ם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ם[3] מפרש את אופי ההלכה באור אחר. צד ראשון חייב לצד שני ומחייב לצד שלישי. העונה למקרה שראובן היה חייב לשמעון כסף, ולוי היה חייב לראובן. הדין הוא, שמוציאים מלוי ונותנים לשמעון.

השלכות השקפה זו באות לידי ביטוי באופן שלראובן אין נכסים אבל יש לו שטרי חוב על לוי, ובא שמעון להוציא באותו השטר השוכן אצל ראובן מלוי שהוא הלווה, ואמר לוי שאותו השטר - הוא שטר פרוע, ובנוסף גם ראובן המלווה מודה בכך. הדין הוא שאין משגיחים כלל לדברי ראובן מחשש לקנוניא שאותה עשה עם לוי, וצריך שמעון להישבע (כדין טורף שאינו נוטל אלא בשבועה).

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פירוש הרש"י למסכת גיטין דף לז. בד"ה מדרבי נתן
  2. ^ תלמוד בבלי מסכת כתובות דף יט.
  3. ^ הרמב"ם במשנה תורה הלכות מלווה ולווה פרק ב' הלכה ו'

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.