אודיתא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אודיתא
(מקורות עיקריים)
תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא, דף קמ"ט, עמוד א'
משנה תורה הלכות זכייה ומתנה, פרק ט', הלכה ט'
שולחן ערוך חושן משפט, סימן ר"נ, סעיף ג', חושן משפט, סימן רנ"ה, סעיף ב'
מקורות נוספים נודע ביהודה על שולחן ערוך, חושן משפט, סימן ל'
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אוֹדָּיְּתָּא (מבוטא תדיר: אוֹדִּיתָּא; בעברית: הודאה) הוא אמצעי להעברת בעלות באמצעות הודאה של הנותן שהממון הוא של המקבל, בתלמוד מובא הדין לגבי שכיב מרע (אדם הנוטה למות), שרצה להוריש את נכסיו למאן דהוא ומסיבות שונות לא יכול היה להשתמש בקניינים המקובלים.[1]

יסודות וגדרי הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתלמוד "קניין האודיתא" מוזכר בקצרה[2], ולא נכתב על מהותו וגדריו ההלכתיים דבר, רוב החומר שנכתב על קניין זה הוא בספרות הראשונים והאחרונים. בעקבות עמימות זו שבתלמוד, קיימת מחלוקת בסיסית בקרב הראשונים באשר לפישרו של המונח:

  • גישתם של התוספות היא כי מדובר בקניין ככל הקניינים שאינו מוגבל לשכיב מרע בלבד, וברגע ההודאה מתרחשת העברת בעלות משפטית.[3] פוסק בולט שתומך בגישה זו של תוספות, הוא הרב יחזקאל לנדא בספרו נודע ביהודה, ובהתאם לכך הוא מכנה את 'קניין האודיתא': "הקניין הגדול שבכל הקניינים".[4]
  • לעומת גישה זו, קיימת גישה בקרב כמה מהראשונים המסייגת את 'קניין האודיתא' לשכיב מרע בלבד (בהתאם להקשר בו הוא מוזכר בתלמוד), בהתבסס על ההלכה הקובעת כי "דברי שכיב מרע ככתובים וכמסורים". שיטה זו גורסת כי קיים במעמד האישי של הנוטה למות כוח מיוחד, לפיו הודאה בפה - אף ללא כל מעשה קניין - מספיקה להעברת בעלות.[5]
  • לעומת גישות אלה קיימת גישה השוללת לחלוטין את הגדרתה של "אודיתא" כקניין המעביר בעלות, ולפיה מדובר במונח הפשוט והרווח של הודאת בעל דין, כפי שנפסק בהלכה "אדם נאמן על עצמו כמאה עדים". בניגוד לגישות הקודמות, העברת הבעלות אינה מתרחשת ברגע ההודאה, אלא הדבר משמש כראיה משפטית בדיני ראיות בלבד, וכאשר הדבר יגיע לדיון בבית דין הודאה זו תוכל לשמש כראיה.[6] ואמנם אם מודה המקבל שהדבר הנקנה לא היה שלו קודם הודאת המקנה הרי שלא זכה בדבר[7].

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מסכת בבא בתרא, דף קמ"ט, א'.
  2. ^ תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף קמט עמוד א
  3. ^ קצות החושן, סימן מ', סעיף א', הקובע כי זו שיטת תוספות על פי דבריהם במסכת בבא מציעא, דף מ"ו, א', ובמסכת בבא בתרא, דף קמ"ט, א'.
  4. ^ נודע ביהודה מהדורא קמא על חושן משפט, סימן ל'.
  5. ^ רבי יצחק בן אבא מארי ממרשיליה, ספר העיטור, אות ה'; אור זרוע, סימן תשנ"ב; תשב"ץ, חלק א', סימן קנ"ב, וחלק ג', סימן שכ"ה. בנוסף, כך גם נראה מדברי הרמב"ם, שבספרו משנה תורה (ספר קניין, הלכות זכייה ומתנה, פרק ט', הלכה ט') מזכיר את 'קניין האודיתא' רק לגבי שכיב מרע.
  6. ^ הריטב"א במסכת בבא מציעא, דף מ"ו, ב'.
  7. ^ הרשב"א ב"ב קמט.
First page of the first tractate of the Talmud (Daf Beis of Maseches Brachos).jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא הלכה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.