תחילתו בפשיעה וסופו באונס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

במשפט העברי, תחילתו בפשיעה וסופו באונס היא שמה של סוגיה בדיני שומרים העוסקת בנזק שנגרם לפיקדון או לחפץ שהיה באחריות השומר באונס, אך האונס אירע כהמשך למעשה פשיעה של השומר. סוגיה זו נתונה במחלוקת אמוראים, אך להלכה נפסק בגמרא כי תחילתו בפשיעה וסופו באונס - חייב.

הסבר הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

כל השומרים שפשעו בשמירתם ונגרם נזק מחמת פשיעתם חייבים לשלם את הנזק שנגרם, וכל השומרים (למעט שואל) שנאנסו ולמרות שמירתם נגרם נזק לחפץ השמור פטורים מלשלם. הדיון הוא מה הדין כאשר הנזק נגרם עקב אונס שהוא המשך של מעשה פשיעה של השומר[1].

הדוגמה בגמרא למקרה כעין זה הוא שומר שהטמין את הפיקדון בצריף שנעשה מערבות. שמירה זו היא שמירה מעולה מגנבים שאינם מעלים בדעתם לחפש במקום כזה, אך שמירה גרועה מפני אש שיכולה לשרוף את הצריף יחד עם הפקדון. בסופו של דבר הכסף לא נשרף כי אם נגנב, כך שנזק נגרם, אך באונס של השומר, שהרי אין השומר אמור להעלות על דעתו שגנבים יגנבו ממקום כזה. רב יוסף נדרש למעשה. אך יש שתי לשונות בגמרא מה פסק לפי הלישנא קמא, רב יוסף פסק כי "תחילתו בפשיעה וסופו באונס - חייב". ולמרות שלעניין גנבים הוי שמירה, היות ותחילתו בפשיעה חייב. לפי הלישנא בתרא רב יוסף פסק הפוך בדיוק שאפילו שתחילתו בפשיעה היות וסופו באונס פטור. היות ולעניין גנבי הוי שמירה, הרי הוא פטור. כבר הגמרא בעצמה פוסקת כלישנא קמא דרב יוסף שתחילתו בפשיעה וסופו באונס חייב[2].

פרטי הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרה שהפשיעה לא קשורה כלל לאונס[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרה ששומר פשע בבהמה והבהמה יצאה לאגם, מה שמהוה פשיעה לגבי גנבים, אך בסופו של דבר לא נגנבה אלא מתה כדרכה. כך שאמנם סופו באונס אך האונס אינו קשור כלל לפשיעה שהרי לגבי המיתה כדרכה אין הבדל היכן נמצאת הבהמה. ישנה מחלוקת בדעת רבה, אביי בשם רבה אומר שחייב לשלם, ואילו רבא בשם רבה אומר שפטור. להלכה קיימא לן שפטור מלשלם[3].

תחילתו בגניבה ואבידה, וסופו באונס[עריכת קוד מקור | עריכה]

במקרה שבהתחלה לא היתה פשיעה אלא היתה רק רשלנות ברמת גניבה ואבידה, רמה המחייבת בתשלום רק בשומר שכר ולא בשומר חינם, וסופו היה באונס. למרות שלכאורה יש את אותו הפרדוקס. דעת התוספות והרמב"ן שהשומר שכר פטור אף שבד"כ כן מתחייב בגניבה ואבידה. לעומת זאת בעל חידושי תלמיד הרשב"א מדייק מדברי הרמב"ם שגם תחילתו בגניבה ואבידה וסופו באונס חייב. בחידושי רבי עקיבא איגר[4] כתב שהדבר תלוי במחלוקת אביי ורבא במקרה של אונס שאינו קשור כלל לפשיעה, והיות וקיי"ל שם שפטור הוא הדין כאן. להלכה הובאו רק דברי התוספות על ידי הסמ"ע[5]. ואילו דברי תלמיד הרשב"א לחייב, לא הובאו בפוסקים.

זמן החיוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתב בנתיבות המשפט שמתחייב לשלם כפי שהבהמה שווה בשעת האונס שנאבדה מהעולם ולא כפי ששווה בשעת הפשיעה למרות שהסיבה לחיוב היא שעת הפשיעה[6].

בעבדים וקרקעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבדים וקרקעות, שלפי שיטת הרמב"ם חייבים בפשיעה. כתב הנתיבות המשפט שגם בתחילתו בפשיעה וסופו באונס יהיו חייבים לשלם[7].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.