תשלומי ארבעה וחמישה
בדין העברי, תשלומי ארבעה וחמישה הם תשלומי קנס המושתים על מי שגנב שור או שה, וטבח או מכר את הגניבה לפני שנתפס.
פרטי הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]
כתב הרמב"ם: "תשלומי כפל נוהגין בכול, חוץ משה ושור: שהגונב את השה או את השור, וטבח או מכר--משלם על השה תשלומי ארבעה, ועל השור תשלומי חמישה". אם הגניבה עודה תחת יד הגנב, משלם הגנב תשלומי כפל.[1]
טעם החילוק בין שור לשה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביאור מעניין ישנו במדרש בטעם ההבדל בין גונב שור שחייב חמש לגונב שה שחייב ארבע, לדעת המדרש הקנס על גנבת השה נמוך יותר מזה של גנבת השור, משום שהתורה חסה על הגנב שנאלץ מן הסתם לשאת את השה על כתפיו, ולהתבזות בכך.
שינוי[עריכת קוד מקור | עריכה]
אם גנב טלה ולפני שטבח ומכר נעשה איל, שינוי זה נחשה כעין שינוי מעשה לעניין קניין, ואז אפילו אין יאוש בעלים, פטור הגנב מתשלומי ארבעה וחמישה, כי מכיוון שהשינוי נחשב קניין, הרי טבח ומכר את שלו.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר נזקים, הלכות גניבה, פרק א', הלכה ו'.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.