תשלומי ארבעה וחמישה

בדין העברי, תשלומי ארבעה וחמישה הם תשלומי קנס המושתים על מי שגנב שור או שה, וטבח או מכר את הגניבה לפני שנתפס.

קנס זה נמנה במסכת בבא קמא בכלל עשרים וארבעה אבות נזקין.

מקור הדין

דין זה נכתב במפורש בתורה בפרשת משפטים:

כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה

— ספר שמות, פרק כ"א, פסוק ל"ז

בתלמוד מבואר שעונש זה מושת על הגנב, מאחר שלא הסתפק רק בגניבה אלא העמיק את חטאו ומכר או שחט את החפץ הנגנב: ”אמר רבי עקיבא: מפני מה אמרה תורה טבח ומכר משלם תשלומי ארבעה וחמשה? מפני שנשתרש בחטא ... כדאמר רבא: מפני ששנה בחטא".” (תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ס"ז, עמוד ב').

בטעם ההבדל בין שור שמשלם חמישה ושה שמשלם ארבעה נאמרו בתלמוד שתי הסברים: לדעת רבי מאיר הטעם שהחמירו בשור הוא מפני שביטל את בעל השור ממלאכתו בכך שגנב את שורו: ”אמר רבי מאיר בא וראה כמה גדול כח של מלאכה שור שביטלו ממלאכתו חמשה שה שלא ביטלו ממלאכתו ארבעה” (תלמוד בבלי, מסכת בבא קמא, דף ע"ט, עמוד ב'). לדעת רבי יוחנן בן זכאי התורה הורידה מעונשו של גונב שה מפני שהבזה בגניבתו:”אמר רבן יוחנן בן זכאי בא וראה כמה גדול כבוד הבריות שור שהלך ברגליו חמשה שה שהרכיבו על כתיפו ארבעה”.

הרבמ"ם בספרו מורה נבוכים סבור כי הטעם שהתורה הכפילה את עונש גונב שה מגניבת שאר המטלטלים הוא מחמת שניתן בקלות לגנוב את השה שדרכו להיות בשדה, ומחמת כן הוצרכה התורה להחמיר במשפטו: ”ודע כי כל אשר יהיה מן העבירה והחטא יותר נמצא ויותר קרוב להיעשות, ראוי שיהיה עונשו יותר קשה כדי שיימנעו ממנו. והעניין שאינו נמצא רק מעט, עונשו יותר קל. ומפני זה היה תשלומי גונב צאן כפל תשלומי שאר המטלטלים, רוצה לומר תשלומי ארבעה. ובתנאי שהוציאם מתחת ידו במכר או ששחטם. מפני שמנהגם הוא על הרוב תמיד להיותם בשדות וא"א לשמרם כמו ששומרים הדברים שבתוך המדינה. ומפני זה מדרך הגונבים אותם שימהרו למכרם עד שלא יודעו אותם, או לשחוט אותה בעבור שתשתנה צורתם. ומפני זה היה עונש העניין הנמצא יותר גדול. ותשלומי גנבת הבקר הוסיף בו אחד מפני שגנבתן קלה יותר, כי הצאן ירעו מקובצים ואפשר לרועה לשומרם ויותר מה שאפשר לגנבם הוא בלילה. אמנם הבקר ירעו מפוזרים מאד, כבר נזכר זה בספר העבודת הנבטי"ה וא"א לרועה לשומרם ותרבה בהם הגנבה” (מורה נבוכים פרק ג, מא).

פרטי הדין

כתב הרמב"ם: "תשלומי כפל נוהגין בכול, חוץ משה ושור: שהגונב את השה או את השור, וטבח או מכר--משלם על השה תשלומי ארבעה, ועל השור תשלומי חמישה". אם הגניבה עודה תחת יד הגנב, משלם הגנב תשלומי כפל.

שינוי

אם גנב טלה ולפני שטבח ומכר נעשה איל, שינוי זה נחשה כעין שינוי מעשה לעניין קניין, ואז אפילו אין יאוש בעלים, פטור הגנב מתשלומי ארבעה וחמישה, כי מכיוון שהשינוי נחשב קניין, הרי טבח ומכר את שלו.

ראו גם

• תשלומי כפל
• שינוי (משפט עברי)
• קנס (הלכה)

קישורים חיצוניים

• הערך "תשלומי ארבעה וחמישה", באתר ויקישיבה (מתוך ספרו של אחיקם קשת קובץ יסודות וחקירות השלם)
• הערך "ארבעה וחמשה", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה

הערות שוליים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.