קניין אגב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

קניין אגב הוא אחד הדרכים לקניית מיטלטלין על פי ההלכה. קניין זה מתבצע כאשר מקנים קרקע, בצורת ההקנאה של קרקע (כסף, שטר או חזקה), ומקנים לקונה גם את המטלטלים שנמצאים בתוכה - אגב הקניין של הקרקע, ומכאן שמו קניין אגב.

מקור הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

קנין אגב נלמד מהפסוק ”וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם מַתָּנוֹת רַבּוֹת לְכֶסֶף וּלְזָהָב וּלְמִגְדָּנוֹת עִם עָרֵי מְצֻרוֹת בִּיהוּדָה” (דברי הימים ב', כ"א, ג').[1]

הראשונים נחלקו האם הפסוק הוא באמת המקור לדין (ולכן הוא מחייב מדאורייתא), או שהוא רק "אסמכתא" (הוכחה שנהגו כך גם בזמן התנ"ך), ולכן רמת החיוב בו היא מדרבנן. לדעת הרשב"א והרא"ש[2] קניין אגב הוא מדרבנן, אך לדעת הריטב"א[3] מקור קניין אגב הוא מהתורה.

פרטי הדין[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוגיית הגמרא, נידונה השאלה האם יש צורך שהמיטלטלים הנקנים עם הקרקע יהיו צבורים בתוכה, דהיינו שיהיו על גבה. להלכה נפסק בגמרא שקניין אגב יועיל גם כאשר המטלטלים נמצאים במקום אחר.

נוסח האמירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנוסח הטוב ביותר לומר בקניין אגב הוא "קנה המטלטלים אגב הקרקע". אם אמר "קנה המטלטלים עם הקרקע" נחלקו הראשונים אם מועיל הקניין. ביסוד המחלוקת עומד הדין שצורת קניין אגב הוא שבאמצעות הקניין שעושה בקרקע (כסף, שטר או חזקה) נקנית הקרקע ואגב הקרקע נקנים המטלטלים, אך מעשה הקנין עצמו, אינו יכול להקנות את המטלטלים. לכן לדעת רש"י[4] כשאמר "עם" משמע שרוצה שהמטלטלים יקנו באמצעות מעשה הקנין כמו הקרקע וזה לא מועיל, אבל לדעת המאירי[5] גם המילה "עם" יכולה להתפרש כמו "אגב" ולכן הקניין חל.

הרמב"ם[6] פסק שרק כאשר המיטלטלים לא צבורים בקרקע יש צורך לומר במפורש שהם ייקנו אגבה, אולם אם הם צבורים אין הכרח בכך. הראב"ד בהשגותיו חלק על דבריו וטען שבכל מקרה יש צורך באמירת "אגב".

מקורות בתלמוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

להלן חלק מהסוגיות בגמרא בהם מופיע דין זה:

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.