קניין כסף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מטבעות כסף עתיקים

קניין כסף הוא קניין בסיסי במשפט העברי המתבצע באמצעות כסף או חפץ בעל ערך. ערכו של הכסף או החפץ צריך להיות לפחות כשוויה של פרוטה, אך אינו חייב להוות את מלוא ערכו של החפץ הנקנה. רבנן גזרו שקנין כסף נוהג רק בנכסי דלא ניידי ולא במיטלטלים, מחשש שהמוכר ירמה את הקונה, ויאמר "נשרפו חיטיך".[1]

הקניין נלמד על ידי חז"ל מקנייתו של אברהם אבינו את מערת המכפלה בחברון.[2] מקניין כסף לומדים חז"ל גם ש"האשה נקנית בכסף".[3]

בין הפוסקים מתקיים ויכוח על הגדרתו של קניין כסף, לדעת הרב יהושע פלק כץ בספרו "מאירת עיניים" (ובקיצור: סמ"ע - ספר מאירת עיניים) קניין כסף במהותו הוא תשלום תמורה לחפץ הנקנה[4] ואלו לדעת הרב דוד הלוי סגל בספרו "טורי זהב" קנין כסף אינו אלא אקט קניני גרידא.[5]

קניין כסף, הוא גם אחד מקנייני הקידושין, וניתן לקדש אשה בכסף או בשווה כסף, לפי בית שמאי בדינר או שוויו, ולפי בית הלל בפרוטה או שוויה[6].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


First page of the first tractate of the Talmud (Daf Beis of Maseches Brachos).jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא הלכה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.