קניין כסף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מטבעות כסף עתיקים

קניין כסף הוא קניין בסיסי במשפט העברי המתבצע באמצעות תשלום כסף או חפץ בעל ערך. ערכו של הכסף או החפץ צריך להיות לפחות כשוויה של פרוטה, אך אינו חייב להוות את מלוא ערכו של החפץ הנקנה. באמצעות כסף ניתן לקנות כל דבר שאינו מיטלטלין, כולל בני אדם.

כסף במטלטלין[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי שיטת רבי יוחנן שנפסקה להלכה, מדאורייתא מטלטלין נקנין בכסף. הראשונים נחלקו מה המקור לקניין כסף במטלטלין לפי רבי יוחנן: לדעת רש"י הוא נלמד בקל וחומר מדין פדיון הקדש בכסף, שנאמר בו: "ונתן הכסף וקם לו"[א][1], ולדעת הרי"ף נלמד דין זה בקל וחומר מקניין כסף בעבד עברי, משום ש"אם גופו קונה, ממונו לא כל שכן?"[2]. הנימוקי יוסף דוחה את דברי שניהם, וטוען שקניין מעות נלמד מסברא, משום שרוב הקניינים נעשים בכסף[3]. בדומה לכך כתבו התוספות, שסתם קניין במקרא הוא קניין כסף[4].

אמנם, מחמת החשש שמא החפץ הנקנה ישאר ביד המוכר לאחר ביצוע הקניין, והמוכר לא יטרח להצילו אם ישרף, ביטלו חכמים את כוחו של קניין כסף, ותיקנו שמטלטלין נקנים בקניין משיכה[5].

ואף על פי כן, במקרים מסוימים שהם "מילתא דלא שכיחא" (דבר לא שכיח), לא ביטלו חכמים את קניין כסף. למשל, מי שמכר לחבירו שור ונתחייב לו כסף, יכול לקנות ממנו פרה באמצעות מחילת הכסף שחייב לו[6].

מקור קניין כסף בשאר דברים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קניין כסף במקרקעין נלמד מן הפסוק "שָׂדוֹת בַּכֶּסֶף יִקְנוּ" (ירמיהו, ל"ב, מ"ד)[7], וממילא ניתן לקנות על ידו גם עבד כנעני, שהוקש לקרקע[8].

בעבד עברי נלמד קניין זה מהפסוק "מִכֶּסֶף מִקְנָתוֹ" (ויקרא, כ"ה, נ"א), ובאמה עבריה נלמד מכך שהיא נפדית על ידי "גרעון כסף", ואם אינה נקנית על ידי כסף, אין לה ממה לגרע[9].

דין קידושי אשה בכסף, נלמד מגזירה שווה של קיחה קיחה מהפסוק "כי יקח איש אישה" (ספר דברים, פרק כ"ד, פסוק ה'.) והפסוק "נתתי כסף השדה קח ממני" (ספר בראשית, פרק כ"ג, פסוק י"ג.)[10], ומן הפסוק שנאמר באמה עבריה, "וְיָצְאָה חִנָּם אֵין כָּסֶף" - המילים "אין כסף" מיותרות, ובאות ללמד ש"אין כסף לאדון זה אבל יש כסף לאדון אחר". התלמוד הבבלי במסכת קידושין מבצע צריכותא ומסביר מדוע שני פסוקים אלו נצרכים על מנת ללמד שאישה נקנית בכסף[11].

מהות הקניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

בהגדרתו של קניין כסף, נחלקו הפוסקים: לדעת הרב יהושע פלק כץ בספרו "מאירת עיניים" (ובקיצור: סמ"ע - ספר מאירת עיניים) קניין כסף במהותו הוא תשלום תמורה לחפץ הנקנה[12] ואלו לדעת הרב דוד הלוי סגל בספרו "טורי זהב" קנין כסף אינו אלא אקט קניני גרידא[13].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביאורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פסוק זה לא קיים, והוא עיבוד של הפסוק בספר ויקרא, פרק כ"ז, פסוק י"ט: "וְיָסַף חֲמִשִׁית כֶּסֶף עֶרְכְּךָ עָלָיו וְקָם לוֹ" (תוספות, מסכת שבת, דף קכ"ח, עמוד א', ד"ה ונתן)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


First page of the first tractate of the Talmud (Daf Beis of Maseches Brachos).jpg ערך זה הוא קצרמר בנושא הלכה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.